אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/תשרי/ג

יום רביעי ג' תשרי - רבי אברהם אבלי גומבינר המגן אברהם

תענית ערב ראש השנה וצום גדליה

במדרש תנחומא על הפסוק (ויקרא כג מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון", דרשו חז"ל: וכי ראשון הוא, והלא חמשה עשר הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו, בא אליה בחיל לגבותו. כשנתקרב אליה בעשר פרסאות, יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש. כיון שנתקרב יותר, יצאו בינוני העיר לקראתו, הניח להם שליש השני. כשנתקרב יותר, יצאו כל בני העיר לקראתו, והניח להם הכל.

כך המלך זה הקב"ה, בני המדינה אלו ישראל שמסגלין עוונות כל השנה. ערב ראש השנה, הגדולים מתענין, ומוותר להם שליש עוונותיהם. בעשרה ימים בינונים מתענין ומוותר להם שני שלישים. ביום הכיפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל. במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות. לכך קורא יום טוב ראשון, ראשון לחשבון עוונות.

ובטור (או"ח סימן תקפא) הביא מדרש זה כסמך למנהג אשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה. וכך פסק השו"ע (ס"ב): נוהגים להתענות ערב ראש השנה.

ובשו"ת מהרי"ל (סימן לג) כתב שאפילו התינוקות מתענין [ובמשנ"ב ביאר דהיינו מי"ג שנה]. והבית יוסף (שם) הקשה על מנהג זה שהרי במדרש מבואר שבערב ראש השנה הגדולים מתענים, ומדוע נהגו כולם להתענות. ופירש: משום דבדבר של צער, הרוצה לעשות עצמו גדול עושה.

והקשה המגן אברהם (סק"ט) שהרי במדרש שהוא מקור המנהג מבואר שהגדולים התענו בתחילה, ואחר כך הבינונים, וכנגד זה מתענים הגדולים בערב ראש השנה והבינונים בעשרת ימי תשובה. ואם כן מדוע כשתקנו שהמון העם ינהגו בתענית זו, לא תקנו אלא שיתענו בערב ראש השנה כמנהג הגדולים ולא בעשי"ת כמנהג הבינונים.

ויישב, כי באמת אין אנו יכולים לעמוד בזה להתענות כל עשרת ימי תשובה, ועוד שהרי בלאו הכי כולם מתענים יום אחד בעשרת ימי תשובה, הלא הוא יום צום גדליה, וכיון שכן הוסיפו על כך תענית ערב ראש השנה, וסגי בזה שמתענה בערב ראש השנה ובצום גדליה ואינו צריך להתענות גם בשאר עשרת ימי תשובה.