אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/תמוז/כא

יום רביעי כ"א תמוז - רבי שלמה מחעלמא

התרת נדרים ע"י חכם כשיש גדול ממנו

כתב הרמב"ם (שבועות פ"ו ה"ג): ואין אדם רשאי להתיר שבועה או נדר במקום שיש גדול ממנו בחכמה. ובמקום שיש בו רבו אסור לו להתיר אלא מדעת רבו.

ובכסף משנה הביא מקור לדברי הרמב"ם, מהמעשה המובא בגמרא בנדרים (ח:) ברבינא שהיה לאשתו נדר ובא לפני רבי אשי להתיר נדרה. ומסיקה שם הגמרא: שמע מינה לא שרי למישרא נידרא באתרא דרביה. היינו שאסור לאדם להתיר נדר במקום רבו. וזה מקור דברי הרמב"ם בסוף דבריו שבמקום רבו אינו יכול להתיר אלא מדעת רבו.

אמנם מוסיף הכסף משנה שהרמב"ם למד מכך גם את דינו הראשון, שאין כוונת הגמרא לרבו דוקא אלא כל מי שגדול ממנו בחכמה, שהרי רבינא לא היה תלמיד מובהק של רב אשי אלא תלמיד חבר (עירובין סג.), ואעפ"כ לא התיר לבדו - שמע מינה שאין לו להתיר במקום שיש מי שגדול ממנו בחכמה.

ובמרכבת המשנה הביא מקור אחר לדברי הרמב"ם, מדרשת הירושלמי (נדרים פ"י ה"ח) מהפסוק האמור בפרשת מטות (במדבר ל ב) בתחילת פרשת נדרים, "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציוה ה'": אמרין קומי רבי יסא, רב הונא 'ראשי מטות' [- האם רב הונא הוא בכלל 'ראשי המטות' שאפשר להתיר הנדר בפניהם, והלא לא נסמך]. אמר להו, מאן אינון ראשי מטות, רב הונא, ראש לראשי מטות [- שאף שלא נסמך כיון שאין גדול ממנו שוב יכול הוא להתיר נדרים]. הרי מפורש בדברי הירושלמי שכל היתרו בהתרת נדרים אף שאינו סמוך, הוא מכח מה שהוא 'ראש לראשי מטות' דהיינו שאין גדול ממנו בחכמה, ומכאן הוציא הרמב"ם שכל שיש גדול ממנו בחכמה - אינו רשאי להתיר שבועה או נדר.