אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/סיון/טו

יום שלישי ט"ו סיון - רבי דוד דוב מייזלש

טעם שלא שלח ה' את המרגלים

"וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים" (במדבר יג א)

וברש"י: שלח לך, לדעתך, אני איני מצווה לך. אם תרצה שלח. ובמדרש רבה (טז ה) עליהם אמר משה (דברים לב כ) "כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם".

בביאור דברי המדרש כתב רבי דוד דוב מייזלש זצ"ל הי"ד בספרו בנין דוד (מהדו"ח פ' שלח אות א), דהנה נחלקו בגמרא (פסחים כב:) רבי עקיבא ושמעון העמסוני אם 'את' ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ושורש מחלוקת אם 'את' מרבה דבר טפל וממילא אפשר לרבות גם תלמידי חכמים, או ש'את' מרבה דומיא דגוף הדבר ושוב אי אפשר לרבות דבר שיהיה דומיא דהקב"ה.

ובגמרא בפסחים (ח:) דרשינן ששלוחי מצוה אינן ניזוקין מהכתוב "ולא יחמוד איש 'את' ארצך" שבא 'את' לרבות שאף הבהמות לא ינזקו. ובתוספות (ד"ה מלמד) פירשו שילפינן לה מ'את ארצך' - את הטפל לארצך. ואמנם זה יתכן רק לדעת רבי עקיבא משא"כ לשמעון העמסוני שאין דורשים את לרבות הטפל, אם כן שלוחי מצוה ניזוקין.

ועפ"ז יש לומר שלכן לא ציוה הקב"ה לשלוח המרגלים, לפי שידע שיכשלו בשליחותם ויתחייבו מיתה, ואם היו הולכים ע"פ ציווי ה' והיו מתים אח"כ יצא ששלוחי מצוה ניזוקין, ואם כן ע"כ שאין דורשים 'את הטפל לארצך', ואם כן גם אין לדרוש 'את ה' אלקיך תירא' ואם צריך לכבד תלמידי חכמים ע"כ שאינם טפלים וח"ו יטעו לומר שיש שתי רשויות. ולכן לא ציווה שילכו, שבהינזקם לא יהיו בבחינת שלוחי מצוה הניזוקין.

ובאגרא דכלה (פרשת בראשית) ביאר מה שאמר ה' למשה (שמות לב ז) "לך רד" - ודרשו חז"ל (ברכות לב.) רד מגדולתך. שרמז לו על אותיות ר' וד' המתחלפות בקל, ויכול אדם לטעות בין 'אחד' ל'אחר' ר"ל.

ועפ"ז יש לבאר את המדרש הנזכר, שכיון שאמר הקב"ה אני איני מצוה, ע"כ הטעם שיהיו ניזוקין ויתחייבו מיתה, וע"כ שאין דורשים 'את הטפל', ואז יבואו לטעות שיש ב' רשויות. וע"כ אמר המדרש שעליהם אמר 'כי ד"ר תהפוכות המה" שמהפכים את הד' לר', ולכן לא שלחם הקב"ה כדי ש"בנים לא אמון בם" - שלא יבואו לטעות בשתי רשויות כנ"ל.