אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אייר/ד

יום חמישי ד' אייר - רבי יוסף דובער הלוי סולובייצ'יק

תשבו כעין תדורו בכל התשמישים

כתיב (ויקרא כג מב) "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". ובגמרא (כח:) דרשו חז"ל 'תשבו' - כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי. כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה.

וכתב המרדכי (סוכה סימן תשמ) שאם עשאה מתחילה למקום הראוי להצטער באכילתו או בשתיתו או בשינה, כגון שירא מגנים ומלסטים... אפילו אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה, לא יצא ידי חובתו כלל אפילו באכילה - דהא כעין דירה בעינן, וכיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו, אכילה ושתיה ושינה, בלא צער מתחילה - לא הויא סוכה. והו"ד להלכה ברמ"א (סימן תרמ ס"ד).

ובשו"ת חכם צבי (סימן צד) חלק על פסק זה וכתב: ואינו נראה לי כלל, ד'תשבו כעין תדורו' לאו על אופן הסוכה קאי, באיזה ענין תהיה עשויה, אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהיה. ואין הכי נמי אם עושה ב' סוכות האחת ראויה לאכילה ובה אוכל, ואחת ראויה לשינה ובה ישן - יוצא בכך ידי חובתו.

אמנם בשו"ת בית הלוי (ח"ג סימן נג אות ב) הוכיח כפסק המרדכי, דהנה דין פשוט הוא בכל הגמרא ששיעור סוכה קטנה הוא שבעה על שבעה טפחים. וטעם שיעור זה מבואר בגמרא שהוא משום שמא ימשך אחר שולחנו [ולדעת הרי"ף זה השיעור גם בסוכה קטנה, ולא רק בסוכה גדולה שישוב ליד פתחה]. ולכאורה טעם זה אינו שייך אלא לגבי אכילה ולא לגבי שינה - אלא על כרחך שכיון שנפסלה סוכה זו לאכילה שוב אינה ראויה אף לישיבה. וכך כתב הרמב"ן במלחמות שגם לדעת הרי"ף שטעם הפסול משום 'שמא ימשך', מכל מקום אסור אפילו לישן בה ולטייל או לאכול ופתו בידו, שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכו אינה סוכה לכל הדברים.