אולם המשפט/חושן משפט/רסא
|
< הקודם · הבא > |
סעיף א[עריכה]
מצא חמור כו׳ בפנות היום ובנשף ג׳ ימים זה אחר זה ה"ז אבידה. עי' סמ״ע [סק"ה] וטור ד[הכוונה] או בנשף. ולכאורה קשה, דלפ"ז למ"ל ג' ימים, דהא כמו דמהני ג' שחרית או ג׳ ערבית ה"נ מהני שני שחרית וערב בינתיים או שני ערבים ושחרית בינתיים.
ואפשר, דכמו דקיי"ל גבי נגיחות דצריך ג' ימים דוקא וכל מעשה היום אינו חשוב אלא לאחד, ה"נ כאן דתלינן בג' ימים דנעשה לו דרך לברוח בעי דוקא ג' ימים דבכל מה שהוא באותו היום תלינן דהוא באקראי, ודו"ק.
סעיף ד בהגה[עריכה]
וי"א דאבידה מדעת הוי הפקר. עי' ש״ך [סק"ד] שכתב ראי' דאבידה מדעת הוי הפקר מהא [דב"מ דף כא, ב] דמוקי פירות מפוזרים הרי אלו שלו במכנשתא דבי דרי דאבידה מדעת היא, הרי דאבידה מדעת הוה הפקר ע״ש. ובקצות החושן [סק"א] כתב לדחות זה, דהא לא אוקי שם הכי אלא משום דהוה יאוש שלא מדעת, וטעמא דיאוש שלא מדעת אסור דבאיסורא אתי לידיה, וכתב הרמב״ן דהיינו דנעשה שומר לבעל האבידה ואינו יכול לקנותו אח"כ ביאוש, וא"כ באבידה מדעת דאינו מתחייב בשמירתה שפיר מהני יאוש שלא מדעת ע"ש.
וזה ליתא, דטעם הרמב"ן אינו אלא למה שאינו קונה גם אחר יאוש, ובזה דבריו נכונים דכאן קונה אחר יאוש, אבל קודם שנתייאש ודאי אסורה עליו ליטלה, וע״כ דהוא כאן מתורת הפקר.
ומ"מ ודאי אינו דומה בעיקר הדבר, דהתם ודאי שאני דלכתחילה מניחה לשם מתנה ומחילה, וכעין שכתב הרמב"ם גבי תמרי דזיקי ע"ש, וללמוד על לשון 'אבידה מדעת' ודאי לא שייך, דע"כ אינן שוין, וכבר הביא הט"ז הא דב״ב [דף פז ע"ב] גבי הנותן פונדיון לתינוק כו׳ אמרו שם לשון 'אבידה מדעת' אף דאינו הפקר ע"ש, וכן גבי פרה בין הכרמים אמרו שם [ב"מ דף לא ע"א] אי אתרו ביה ודאי אבידה מדעת הוא, ובודאי דלא נעשה הפרה הפקר עי"ש, ועיקר הדבר אם ההיזק ברור, וע׳ מש״כ בסי׳ רנ"ט [ס"ז].
ומ"מ נראה לדקדק מהא ד[ב"מ] דף כ"ג [ע"א] גבי חביות יין ושמן ה"ה שלו, דבעי לאוקי בפתוח ופריך אי בפתוח אבידה מדעת היא, וזה נראה לדמות למשליך כיסו ברה"ר, הרי דבכה"ג ג"כ הוה הפקר לגמרי, וצ"ע. ועי' רש״י בסוף פרק כיצד הרגל [כו, ב] גבי זרק כלי מראש הגג, דפי׳ [בד"ה זרק] בעל הכלי, והרא״ש השיג ע"ז דבבעל הכלי הוה אבידה מדעת, והתם ודאי ההיזק ברור. ועי' סוף פרק נגמר הדין [סנהדרין מח, א] גבי היו אביו ואמו מזרקים בו כלים [מצוה על האחרים להצילן], מבואר שם דחייבים להציל, ולא אמרינן אבידה מדעת היא וכבר הוה הפקר, וצ"ל דהתם שאני דרצונם בזה ולא נעשה הפקר, וי״ל זה גם בטעם רש״י, ודו"ק .
ועי' שיטה מקובצת ב"ב סוף פרק הספינה [דף פח ע"א בשם רבינו יונה והרא"ם], דלשיטת הרמב"ם דאינו הפקר אלא שאינו זקוק בהשבתה, אם התחיל בה בבע״ח חייב, כמו בזקן ואינו לפי כבודו בסי' רס״ג [ס"ב], והכי מוכח שם בש״ס בהדיא עי"ש .
< הקודם · הבא >