אדמת קדש/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אדמת קדש ד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

פרק רביעי. הַיַּמִּים שמקיפין את ארץ ישראל.

בתוך ארץ ישראל המערבית (בגבולים שכבש יהושע בן נון) ובפנים עבר הירדן המזרחי אין נהר מצוין בגדלו ואין ים אחד אפילו קטן שבקטנים.

הימים המיוחסים לארץ ישראל שטוחים אצל גבול הארץ או על הגבול בין החלקים שלה. וכן הנהרות הגדולים אשר ברוב מימיהם יש להם שם בארץ, נמשכים והולכים אצל גבול הארץ או על הגבול שבין חלקיה. וזה שדייק ר' יוחנן באמרו: אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את ארץ ישראל (בבא בתרא עד:).

א: ים הגדול

א). ים הגדול^(א)78. - לפי תחומי ארץ ישראל שבכתובים, הים הגדול מגביל את ארצנו לפאת מערב ממקום שפך נהר מצרים (עַרִיש מַצַר) הַיָמָה עד מקום נפילת נהר בֶּעירוּתּ אל מפרץ הים שבקפלוריא. וכל אורך שפת הים מנהר מצרים עד נהר בעירותּ שלש מאות חמשים וחמשה קילומיטר. אולם מזמן יהושע בן נון עד סוף ימי חזקיהו מלך יהודה^(ב)78 כל אורך חוף הים שהספיקו לכבוש בירושה וישיבה נמשך רק מאשקלון עד חומות עכו (היינו עד כיפתא דעכו) מרחק 156 קילומיטר שהוא 0.44 מאורך חוף ים הגדול הקבוע בגבול ארץ ישראל על פי התורה. והנביאים האחרונים בעלותם עם הגולה ג"כ החזיקו בחוף הים רק מאשקלון עד עכו.

מן הערים היושבות בחוף הים הגדול ובקרבתו, ראוי להזכיר המצוינות שבהן: עיר עזה היא הקיצונה על שפת הים בצד דרום ומקומה לא אצל מי הים, הרחק מעט, כשלשה קילומיטר ממי הים. בכבוש ראשון מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל לא נכבשה עזה בכבוש גמור^(ג)78, בשביל זה גם עולי בבל לא החזיקו בה^(ד)78.

צפונה לעזה ½18 קילומיטר על שפת הים יושבת עיר אשקלון אשר גם היום נקראת Askalan, ובימי רבי נודע הדבר שהמלך חזקיהו כבש אותה כיבוש גמור בירושה וישיבה, לכן רבי ובית דינו הוציאוה מכלל ארץ העמים וטהרו אותה. גם נודע לרבי כי עולי בבל לא החזיקו בה בשביל תקנת עניים בשביעית^(א)מ.

צפונה לאשקלון 900 מיטר יושבת עיר גוב אשר לפלשתים והערביים קורין לה דזשוּרא שהוראתו בערבי גוב או בור^(ב)מ. השטח הקטן אשר מחומת אשקלון צפונה על שפת הים עד גוב כלו משקה וגנים עליו נטועים והם גנייא דאשקלון הנזכרים בתחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל.

ואצל חומת אשקלון במרחק 100 מיטר מקיר החומה מזרחה יש מקום אחד מוגבל, 120 מיטר ארכו ותשעים מיטר רחבו. בתוך המקום הזה עומד אילן גדול עתיק. הערביים קורין להמקום הזה וֻולי Wuli שהוראתו קבר של אחד קדוש, ואני אומר כי זה מקום קבורת שמונה עשר אלף יהודים שנפלו במלחמה (שנים אחדות לפני חורבן בית שני) בהצותם על אשקלון עם שרי הצבאות ניגיר הגלעדי, סילאס הבבלי ויוחנן הנזיר. שם מקום קבורתם שחכמי המשנה קראו לו קבר גדול^(ג)מ.

למזרחית צפונית מאשקלון ½3 קילומיטר - הכפר ביצידיל שהזכירו יוסיפוס והיום נקרא מֶדשדֶיל, בו היה מגדל מבצר ואליו נמלטו היהודים בהלחמם (אצל חומת אשקלון) עם הרומים שהציתו את המגדל ונשרפו היהודים שנחבאו בתוכו, ורק ניגיר הגלעדי נמלט באורח פלא, כמסופר במלחמות היהודים שחבר יוסיפוס.

צפונית מזרחית לאשקלון 15 קילומיטר יושבת העיר אשדוד הנקראת היום אֶישדוּד (Eschdud) והיא יושבת בין החולות שעל שפת הים, אבל מימי הים היא רחוקה ½4 קילומיטר.

צפונית מזרחית לאשדור ½14 קילומיטר אצל הדרך ההולכת ליפו יושבת העיר יבנה מקום הסנהדרין אחר חורבן הבית השני בעת שישב בה הנשיא רבן גמליאל דיבנה. שם היתה הישיבה הגדולה, לשָם הלכו אבות העולם התנאים הראשונים ומשם יצאה אורה לכל ישראל להיושבים על אדמת הקודש ולהנדחים בקצוי ארץ: בבבל בעסיא^(א)80 רומא גליא ואספמיא. העיר יבנה יושבת אצל החול שעל שפת הים והיא למזרח ממי הים 6 קילומיטר ^(א)מא.

צפונה ליבנה ½4 קילומיטר - (מהלך שעה קלה) סמוך להדרך ההולכת מיבנה ללוד יושבת העיר פקיעין מקום ישיבת רבי יהושע בן חנניה והיום היא נקראת אֶל קוּבֶּיבֶּי (el Kubebe)^(ב)מא והיא למזרח ממי הים 7 קילומיטר.

צפונה לפקיעין 7 קילומיטר - המקום שהערביים קוראין לו עַיון־קארא הוא עין הקורא שבו נושע בן מנוח והמקום הזה נמצא למערבית צפונית (במרחק 9 קילומיטר) מעיר רמלה היא רמת לחי לפנים. ובימינו בשנת התרמ״ב בעין הקורא נוסדה המושבה ראשון לציון ת"ו. מן המושבה הזאת לשפת הים ½5 קילומיטר. צפונה להמושבה ראשון לציון (7 קילומיטר), הכפר זגדור (הנזכר במסכת עבודה זרה ל"א ע"ב)^(ג)מא. הכפר הזה נקרא היום ייאזור. ואצל כפר ייאזור למערבו נוסדה מושבה ע"י אנשי חברת אלליאנס הפאריזי שבנו שם בית ספר ללמד לנערי ישראל עבודת אדמה, חשבון ולשונות צרפתית וערבית, ולהמושבה הזו קראו בשם מקוה ישראל. מהמושבה הזאת עד חוף הים 4 קילומיטר.

מערבית צפונית ½5 קילומיטר לכפר זגדור (ייאזור) על שפת ים הגדול יושבת העיר יפו, ואניות קיטור ואניות תֹרן אליה ממרחק יבואו, כי מסחרה רב; מספר יושביה 46 אלפים נפש ובתוכם יהודים כחמשת אלפים איש. קורות העיר הזאת בימי ישובה ובימי חורבנותיה ידועים לכל.

צפונה ליפו 20 קילומיטר יש המקום אשר לפנים הי' נקרא פיטרוס (שוק של פיטרוס) הנזכר בתוספתא דמאי פ"א, והערביים קוראין לו טַבְּסוּר Tabsur, כי הערביים אינם יכולים לבטא אות פ' דגושה וממירים אותה באות בּ. והכפר הזה הוא למזרח משפת הים ⅔6 קילומיטר. ובמרחק שני קילומיטר למזרח משוק של פיטרוס, יש המקום שהי' נקרא לפנים כיפת היישוב (הנזכר שם בתוספתא יחד עם שוק של פיטרוס) והיום הוא חרב והערביים קורין לו חורבת סַאבִּיֶיא. ולפי שר' יהודה הזכירם יחד עם כיפת אנטיפרס הידוע שזה כפר סבא. והמקומות כיפת היישוב ושוק של פיטרוס כבר נשכחו, לכן לא למותר יהי' אם נצייין אותם בציון גיאוגראפי נאמן, להודיע כי שלשת המקומות האלה נמצאים על קו ישר המתוח מכפר סבא-אנטיפרס לצפונית מערבית (Nw : 75° 45°) עד שוק של פיטרוס (טַבְּסוּר). מן כפר סבא עד כיפת היישוב (חורבת סַאבִּיֶיא) ⅓3 קילומיטר ומכיפת היישוב עד שוק של פיטרוס 2 קילומיטר כנ"ל.

צפונה ליפו 32 קילומיטר (וצפונה משוק של פיטרוס 15 קילומיטר) על שפת הים יש מעין אחד הנקרא היום עין־טובה Ain Tube ואצלו במרחק חצי תחום שבת (היינו 750 מיטר) ממנו, יש עיר שהיום נקיאת מוחַאלֶיט Muchalet.

נִכָּרִין הדברים שהיא עיר עין־טב שביהודה אשר שם היו מקדשין לירחא ועברו השנים ^(א)82 ולפנים העיר מוחאליט הגיעה עד שפת הים עד העין ובשביל העין היתה נקראת עין־טב. ואח"כ כאשר נחרב רובה של העיר מצד מערב ונשאר ממנה החלק המזרחי קראו לו הערביים בשם מוחַאלֶיט, כלומר המדור או החלק המיושב של עיר עין טב, כי שאר חלקי העיר כבר נחרבו.

צפונה לעין־טב 18 קילומיטר, מהלך 4 שעות, על שפת הים יושבת העיר קיסרין שהיונים קראו לה סְטרַטוֹן, ואצל חכמי המשנה (בספרי סוף פ' עקב ובתוספתא שביעית פ"ד) נקראה בשם מגדל שרשן. ויכול להיות שכך היתה נקראת גם בימי הבית הראשון בעת שהיתה בחלקו של מנשה. עולי בבל החזיקו רק בחומת קיסרין ולא בקיסרין עצמה בשביל זה תקן ר"י הנשיא שתהי' לענין תו"מ ושביעית כמו הערים אשר מכזיב ולהלן ^(א)מב. ובפרק שיבוא אודות תחום א"י שהחזיקו עולי בבל עוד ידֻבר אודות קיסרין.

כמעט באמצע המרחק שבין עין טב ובין קיסרין במרחק ½2 קילומיטר למערבה של החורבה הנקראת תל דרור היא עיר דאר שבחלק מנשה ^(ב)מב נוסדה (בשנת התרנ"א) מושבה של יהודים שקראו לה חֶידֶירָה ואולם גדרה שמה לראשונה כי המושבה הזאת נבנתה במקום אשר לפנים היתה עיר גדרה של קיסרין הנזכרת בתוספתא שביעית פ"ז: ושאר כל ארצות אוכלין עד שיכלו מבית אל ומגדרה של קיסרין.

בזמננו מהמושבה גדרה ת"ו עד קיסרין המצערה והחרבה יש מרחק ½9 קילומיטר. אולם בימי חכמי התלמוד בעת אשר עיר קיסרין היתה ד' מילין (ירושלמי חלה פ"ב) ובלא ספק בארבע רוחותיה והעיר גדרה היתה גדולה אז המרחק בין שני המקומות האלה היה עוד מצער מזה.

בגדרה של קיסרין יושבים כעת ארבעים בעלי בתים ולהם שדות וכרמים ובתים טובים. כל שטח אדמתם עולה בערך שלשים אלף דולאם.

צפונה לקיסרין, אחד עשר קילומיטר, על גבעה גבוהה 163 מיטר בשנת התרמ"ג נוסדה המושבה זכרון יעקב ע"ש הבארון יעקב נ"ע אבי הבארון אֶיְדמונד די רוטהשילד נ"י. הוא הבארון אדמונד שפזר ממון רב למטעי כרמים ולבנין בתים טובים במושבה זאת. וזה שלשים שנה שמכלכל כל משפחות אכרי זכרון יעקב כמו אב רחמן המפרנס את בניו שכבר הגדילו. עיקר עבודת האיכרים בכרמי ענבים כי כרמים רבים להם. וזה שנים אחדות שהבארון אדמונד, ברצונו שיהיו להם גם שדי תבואות, קנה את כל השדות של כפר אחד הסמוך לזכרון־יעקב, היינו השדות שהיו לכפר מארא ולחורבת בורדש. מן המושבה הזאת עד שפת הים חמשה קילומיטר.

צפונה לזכרון־יעקב תחום שבת אחד (½1 קילומיטר) בפקודת הבארון אדמונד נוסדה מושבה קטנה בשם שֶפֶיַיה הסמוכה לעיר שֶפֶיַיה Schefeja, בימי חכמי המשנה במקום הזה בשפייה היו אילני זית מצוינים במינם. ובכל מקום שנמצא עץ זית מהמין ההוא היו קורין לו שפכוני על שם עיר שפייה^(א)84.

המושבה הגדולה זכרון יעקב יושבת למערבו של כפר סאבּארין אשר בימי קדם נקרא אבי העזרי ע"ש אביעזר בן מנשה. ולקמן בפרק שביעי יבואר אודות כפר עֶפְרֶין Kefren, שמקומו 9 קילומיטר למזרחו של כפר סאבּארין, שזאת עָפְרָה עיר של גדעון ושם קבורתו.

צפונה לקיסרין 12 קילומיטר וצפונית מערבית לזכרון־יעקב ½5 קילומיטר, על רצועת היבשה הנכנסת לים כמראה הַשֵן יושבת העיר נָפַת דאר. חכמי המשנה קראו לה שינא דדור, והיונים והרומים קראו לה דוּרא אשר בפיניקיא. והערביים קורין לה טאן־טורא ^(א)מג. ומאד יכול להיות אשר גם היונים לשינא דדוֹר קראו טַאן דוּרא נמו שקראו לשרשן - סטְרַטוֹן.

צפונה לשינא דרור 7 קילומיטר יושבת עיר גבע שהזכירה יוסיפוס באמרו כי הורדוס בנה אותה עבור חיל הרכב שהושיב בה. העיר הזאת שהערביים קורין לה דזשיבּא יושבת למזרחו של הים במרחק 3 קילומיטר.

צפונה לגבע 3 קילומיטר וצפונה לשינא דדור (טאנטורא) 10 קילומיטר יש מפרץ הים הנכנס לתוך היבשה, ובצד המפרץ, רצועת יבשה (כחצי אי) חוסמת אותו מצפון, תבניתו ומצבו של המקום הזה, בימי קדם, נתנו לו תכונת מבצר חזק, ועד היום הזה, נשאר לו השם אַתּלִיט שהוראתו (בלשון יוני) גבור־ענק. הרומים קראו לו Castellium peregnorum והיהודים קראו לו קסטרא ^(ב)מג שהוראתו (בלשון רומי) מבצר או מצודה. וכן פירשו חז"ל (במדרש רבה): ומצודתי־קצטרא דידי. וזה קרוב לעשרים שנה אשר הבארון אדמונד די רוטהשילד קנה את חוף אתּליט־קסטרא עם 820 היקטאר שדה תבואות שאצלו.

צפונה לקסטרא־אתּליט 13 קילומיטר, במקום אשר קרן צפונית מערבית של הר הכרמל שופע ויורד הימה שם על שפת הים יש מקום חרב שהערביים קורין לו תל־סֶיטאק. פה היתה עיר שהיונים והרומים קראו לה סיקאמינום-Sycaminum, ובמשנתנו נקראת שקמונה והרימין שגדלו אצלה היו מצוינים במינם (דמאי פ"א מ"א). תלמי לאטהורס מלך אי קיפרוס בבואו עם אניותיו לאדמת ישראל העלה את חילו בנמל שקמונה ^(ג)מג. מזרחה לשקמונה וסמוך לה על שפת הים הנכנס מעט לתוך הארץ פנימה, יושבת העיר חיפה אשר לפני זמן חבור המשנה לא בא זכרונה. בימי ממשלת הרומים מה מך ערכה לעומת צוד וקיסרין. ועתה כאשר צור מֻצעָרה מאד וקיסרין חרבה, העיר חיפה מתרחבת ומתגדלת, ובפרט משנת התרס"ה מעת שנגמר בנין מסה"ב ההולכת מחיפה דרך בית שאן לאדרעי ומשם תפנה צפונה עד דמשק ונגבה עד מֶיכּכֶּי אשר בקצה ארץ תֵּימָא ^(ד)מד. בזמן הזה בעיר חיפה יש קהלות נכבדות מאחב"י ספרדים ואשכנזים.

צפונה לחיפה ½14 קילומיטר על שפת הים הגדול יושבת עיר עכו הבצורה העתיקה, ובגלל החוף המהולל שלה היתה רוכלת העמים מימי קדם עד המאה האחרונה כי מעת שחרבה צור, כל אניות סוחר שבאו ממצרים, עסיא, איטליה, יון גליא ואספמיא, היו נכנסות ללמינה של עכו, בשביל זה בכל פעם אשר עמים עריצים רבו ע"ד השלטון בא"י היתה עכו לסלע המחלוקת כידוע לכל מי שקרא בספרי המלחמות שבא"י, אולם במאה האחרונה, מעת אשר מסחר הים פנה לביירותּ (Beirut) מספר האניות הבאות לעכו מצער הוא, ובכל זאת אליה יבואו אניות לקחת חטים וקטניות ושמן זית מא"י להובילם לחו"ל, ואניות יבואו מחו"ל ומביאות לעכו נפט, עצים וקרשים לבנין. עכו מצוינת בציד דגים רבים, בכל ערי החוף שבא"י וסוריא ציד דגים מן הים מזער מאד, ברם בעכו צדים הרבה, ובדבר הזה היתד, מצוינת גם בימי חכמי התלמוד ^(א)86. עולי מצרים היינו בני אשר שעכו היתה בחלקם כבשו רק החלק הדרומי מהעיר הזאת היא העיר התחתונה, אולם העיר העליונה אשר בתלמוד נזכרת בשם כיפתא, הוא החלק הצפוני מעכו, בני אשר לא כבשו, בשביל זה מכיפתא ולעיל לארץ העמים תחשב; ומכיפתא זאת צפונה אצל שפת הים נמשכת רצועה טמאה מארץ העמים עד שתגיע לתחום צור שכֻּלו לא נכבש וזה שאמר אביי רצועה נפקא, היינו מכיפתא דעכו שלא נכבשה יוצאת צפונה רצועה טמאה שלא נכבשה וכמו שיבואר לקמן.

צפונה לעכו ½13 קילומיטר על שפת הים יושבת העיר כזיב שמקומה בקצה הגבול הצפוני ^(ב)86 של כיבוש עולי בבל. ובימי חכמי המשנה הישוב של יהודים אצל הדרך אשר מן עכו לכזיב היה מצער ורוב העוברים בדרך ההיא היו נכרים ^(ג)86. בימים ההם היתה כזיב אחת מערי החוף ותבואות הגליל היו נשלחות לחו"ל גם דרך העיר הזאת ^(ד)86, היונים והרומים קראו לה אֶיכּדִיבַא או אֶיכּדִיפַּא. נכָּרין הדברים שהיונים לקחו את השם הזה מן הארמים שבטאו את אות ז' כמו אות ד' כזיב-כדיב. והערביים קוראין לה זיבּ.

מדברי חכמי התלמוד למדנו אשר מכזיב עד סולמא דצור ג' מילין וזה אנו רואים בחוש ע"י מדידה בשפלה קרוב לשפת הים לאורך הדרך שבין כזיב ובין סולמא דצור ^(א)מד, ארכה של הדרך הזאת 4560 מיטר שהם ג' מילין ^(ב)מד.

השטח אשר למזרחה של הדרך ההיא, במרחק ½11 קילומיטר משפת הים קדמה. השטח הזה, בשביל קרבתו לארץ צור, יקרא בשם תחום צור, ואלמלא לא בא זכרונו בתוספתא לא היינו יודעים מה היו שמות הערים החרבות הנשמות אשר בשטח הזה.

שמונה שמות מהערים האלה נזכרו בתוספתא וגם בתלמוד ירושלמי (דמאי פ"ב) ובחמש מהן יש שנוי גרסאות. וע"י ידיעת השמות שקורין להן הערביים בזמן הזה נוכל לדעת להבדיל הגרסא הנכונה מן המשובשת.

תנינן (תוספתא שביעית פ"ג) עיירות האסורות בתחום צור: אשנץ. ובצת ופי מצובא. וחנותא עוליתא. וחנותא ארעית. וריש מנא. ובית כריא. ועמק־מזון. נפרש שמות העיירות הללו כפי שהערביים קוראין אותן היום:

א). אשנץ. היא החורבה הנקראת היום סוּאוּאַנֶי Suuane ומקומה אצל נחל ואדי קֶירְקֶירא מנגב להנחל. והיא למזרחית צפונית של כזיב ½8 קילומיטר. מחרבותיה כמעט לא נשאר מאומה כי שדה נחרשה רק נשארו בה עצי זית עתיקים גם עצי תאנים וחרובים, ובירושלמי הגרסא שצת והיא משובשת ע"י מעתיק טועה ^(ג)מד.

ב). בצת. הוא כפר באקא Baca (בתחום צור) שמזכירו יוסיפוס באמרו שהכפר הזה על הגבול בין הגליל העליון ובין ארץ צור ^(ד)מד, וכעת נקרא אֶל בּאצא el Bassa כי הערביים מבטאים אות צ כמו ס. כפר גדול הוא גם בזמן הזה, בו כמאתים בתים.

רק מעט מיושביו בעלי דת איסלאם ורובם נצרים משלש כתות. האדמה פוריה מאד עצי זית ותאנה ירביון שמה. כפר בצת הוא למערבית צפונית מחורבת אשנץ 4 קילומיטר. מכפר בצת עד שפת הים ¾3 קילומיטר.

ג). פי מצובה. כגרסת הירושלמי. והגרסא הזאת בכל פרטי מבטאה שוותה להשם שקורין לה היום מַצוּבַּה Massuba. נראה לכל שגרסת התוספתא שלנו פומא־ציבא (באשמת אחד המעתיקים) אינה מסודרת יפה. העיר מצובה חרבה היום וקורין לה חורבת מצובה. והיא בתוך אחוזת יושבי כפר בצת. מקום מצובה למזרח בצת ¼1 קילומיטר. כל השטח של החורבה הזאת נטוע עצי תאנה.

ד). חנותה עוליתה. העיר הזאת חרבה, וכעת נקראת חורבת חַנוּתָּה Chanuta והיא צפונה (ומעט מזרחה) למצובה מרחק שני קילומיטר. מקומה בראש תל גבוה השופע ויורד הנגבה לנחל ואדי קירקירא ^(א)88.

ה). חנותה ארעית. מקומה לדרומה של חנותה עוליתה. ההולך ממצובה לאלמא־שאב, בעברו שני קילומיטר, שם משמאלו לצפון הדרך (אצל הדרך) מקום חנותה עוליתה שזכרנו. ומימינו לדרום הדרך במוֹרָד אשר מחנותה-עליונה הנגבה בערך קילומיטר אחד יש חורבה עתיקה עם עין מים אשר היום יקרא עֵין־בֶּידא Ein Beda.

נראין הדברים אשר בזמן חכמי המשנה החורבה התחתונה היתה נקראת חַנוּתַּה והמעין שלה נקרא עין חנותה וברבות הימים נשתנה שם המעין להקרא עין־בֶּיתּא. ובדורות האחרונים נשתנה עוד יותר ונקרא עין־בֶידא.

זה פרי של כמה יגיעות שיגעתי אצל חורבת חנותה עוליתה למצוא חנותה השנית, חנותה ארעית הסמוכה לה.

ו). ריש־מנא. כפי הגרסא אשר בירושלמי. זאת החורבה הנקראת היום אַרַאיֶיס־בֶּיננא ^(א)מה Araies Benna אשר בתוך הנחל ואדי קֶירְקֶירא. ומקום החורבה אַרַאיֶיס בֶּיננא צפונה לחורבת אשנץ-Suuane וסמוכה לה כאלף מיטר ביניהן.

ובתוספתא שלפנינו הגרסא ריש־מיא. צריך להעיר כי גם הגרסא ריש מיא אינה משובשת ונכתבה ביד מעתיק אחר אשר גם הוא ידע היטב את המקומות שבתחום צור. ולפי קבלתו ריש מיא היא עיר עם עין מים גדול שהיתה בראש ואדי קֶירקירא (למזרחה של ריש-מנא בערך שני קילומיטר). וספרו לי הערביים יושבי המקום שהלכו אתי בין החרבות האלה, כי הזקנים מכפר אלמא־שַאבּ ומכפר בצת זוכרים את זרם המים מהמקום ראס אל מיא Ras el Moje ששטף לתוך תעלת הנחל ואדי קֶירקירא, וזה יותר משבעים שנה אשר מי המעין ההוא פתאום (יתכן בעת הרעש) עזבו את תעלת ואדי קירקירא ופנו דרך מחילה מתחת לארץ ושוטפים באפיק נחל אחר ^(ב)מה.

ז). בית כּריא. כגרסת הירושלמי, זאת העיר הנקראת אלאת־כורין Kallat-Kuren אשר בתוך הנחל ואדי כּוֶרין, ^(ג)מה והיא למזרחה של כזיב ½11 קילומיטר.

ח). עמק-מזון או עמק-מזיל. שתי נוסחאות כאחת (בתוספתא שלנו) ואות ל בתיבת מזיל באה תמורת אות ן שבתיבת מזון ^(ד)מה. זאת העיר החרבה הנקראת היום הַמְזִין Hamsin. ואם נזכור סגולת שפת ערבית על דבר אות ק הנקודה בשוא לבטא אותה כמו א נחה, אז נראה כי השם עמק־מזין במבטא ערבית צריך להשמע עַמְא־מְזִין.

הגרסא הירושלמית אמון־ומזי אינה מסודרת כ"כ יפה, אבל באמת גם אמון־ומזי מראים לנו את חורבת הַמְזִין Hamsin אשר על שפת נחל ואדי כּורֶין (מצפון לַנַחַל) והיא למזרחה של כזיב ¾4 קילומיטר ^(א)90.

צפונה לכזיב 8 קילומיטר, בראש הר סולמא דצור וקרוב לשפת הים יושבת עיר לבלב או לבלבו אשר לפי דברי ר' יוסי היא העיר הקיצונה (בקרבת ים הגדול) בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל. והערביים קורין לה לֶבּוּנֶי Lebune ^(ב)90, ולהלן בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל יבואר אודות העיר הזאת.

מזרחית צפונית לעיר לבלב 14 קילומיטר, אצל הנחל הנקרא היום ואדי עיון, הרחק 8 קילומיטר למזרח מהמקום שהנחל הזה נופל הימה, שם בימי קדם ישבה עיר אַכְזִיב ^(ג)90 ובזמן פולמוס ביתר כבר נשתנה מעט שמה ותקרא כוזיבא ^(ד)90 וכעת, אחד שעברו מחורבן ביתר 1792 שנים הערביים קורין לה זוּבְּכּין. זאת אכזיב העיר האחרונה מהערים הקרובות לשפת הים שנפלו בגורל אָשֵר. והֶבֶל הים מאכזיב צפונה עד קפלוריא לא הספיק יהושע לכבוש. חוף הים עם הערים הקרובות אליו נשארו ביד הצידונים ^(ה)90. ולקמן בפ"ו יבואר אשר גבול כיבוש יהושע, מעיר צידון רבה (דשֶיזין) שהיא בקצהו הצפוני שָב הנגבה לרָמה ואל מבצר צור, ומשם, שב הגבול לעיר חוֹסה (אֱסֶיבֶּי Ksebe) אשר בעבר נהר מרום־קרמיון (הוא קאסמיא) וסמוכה לנהר זה. ומן חֹסה הלך הגבול לעיר חֵבל הנקראת היום דִיבְּל Dibl^(ו)90. ומחֵבֶל אַכְזִיבָה, היינו מן חבל Dibl אשר בראש נחל ואדי עַיון נסב הגבול ועוקם באלכסון כמראה רבע העגול לצד צפונו של עולם ומגיע לתחום צפון של עיר ביתר אשר היום תקרא יתר Jater. ותאר עוד הגבול כרבע העגול למערב ובא לאכזיב (היא כוזבא היא זובכּין) אשר גם היא יושבת אצל ואדי עַיון, 11 קילומיטר למערב ולמטה מחֵבֶל^(א)מו.

צפונית מערבית לאכזיב ½3 קילומיטר אצל הנחל ואדי עַיוּן העובר על פני אכזיב, בזמן מלחמת ביתר היתה עיר בשם ידים, ועל שם העיר הזאת שפלתו של הנחל (ואדי עיון) מן עיר ידים עד הים נקראה אז בקעת ידים ^(ב)מו וכעת עיר ידים חרבה והערביים קורין לה חורבת אֵיזִיֶא ^(ג)מו ולנחל העובר על פני אכזיב ועל פני חורבת ידים עד הים הערביים קורין ואדי אָיזִיא. ובלי ספק צוה יהושע לשבט אָשר למשוך את גבולו מעיר אכזיב (זובכּין) הלאה בבקעת ידים עד הים ^(ד)מו.

מזרחית צפונית לאכזיב 4 קילומיטר ^(ה)מו, אצל הדרך ההולכת מן יַתָּיר אל קאנא, הרחק משפת הים 10 קילומיטר יושבת העיר בוטנא הנזכרת בירושלמי ע"ז פ"א היא בוטנן הנזכרת בב"ר (פרק מ"ז), אשר היריד שהי' בה הי' מחוור מהירידים שהיו בעזה ובעכו, והיום היא נקראת אל בּוטֶין el Buten ^(א)92.

צפונה לסולמא דצור 19 קילומיטר על רצועת יבשה הנכנסת לתוך הים יושבת העיר צור המעטירה, וכעת מצער היא, מספר יושביה ששת אלפים נפש וכל מרכולתה ומסחרה שהיה לה בימי קרם נעתק לעיר בְּעֶירותּ. קורות העתים של צור בשלותה ובחורבנותיה ידועות לכל. ברם ראוי להזכיר כי יהושע בן נון לא כבש את צור, ודוד כבש אותה ואת ארצה רק למס כמו שכבש את סוריא ^(ב)92.

מזרחית צפונית לצור ½8 קילומיטר יושבת עיר ביישן הנזכרת בגמרא ^(ג)92 כי בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן שאלו אם גם הם צריכין לנהוג כאבותיהם. ור' יוחנן הורה להם לאסור, כמו שהורה רבי לבני מישא. עוד נזכרת העיר ביישן בגמרא ^(ד)92 רב ביבי שלחיה ר' זעירא דיזבון ליה עזיל קטן מן סטרנלייה דביישן, נראה מזה אשר בכל שנה ביום אידם סטרנלייה, הי' בה שוק מפורסם. העיר הזאת נקראת היום אבאסיא Abassie.

צפונה לצור 25 קילומיטר על שפת הים יושבת העיר צרפת אשר לצידון ^(ה)92 הידועה ע"י הַנִּסים שנעשו שָם ע"י אליהו הנביא. הערביים קורין לה סאראפַאנד.

צפונה לעיר צרפת ½10 קילומיטר על שפת הים יושבת צידון עיר המלוכה ^(א)מז. קורות ימיה ידועים לכל מי שקרא בדברי הימים של היהודים ובמלחמות היונים והרומים, ברם ראוי להעיר על דבר החלק הצפוני של העיר צידון אשר לפני אלף ושמונה מאות שנים היו שָמָה כל בתי בורסקי של העיר הזאת, וגם היום נשארו שם בתי בורסקי אחדים וזה בורסקי שבצידון הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח, והנהר הנקרא היום נהר אֶל עַמְלֶי העובר בצד צפון של צידון היה עובר ברחוב של הבורסקי ^(ב)מז.

צפונה לצידון 23 קילומיטר, על שפת הים הגדול יושבת העיר כּוֹתּניֵים הנזכרת בתרגום יב"ע (הפסוק ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה וכו' תרגום יונתן והוה תחום כנענאי מן כותניים מעלך לגרר). נוכל להבין שהי' קבלה בידם שגבול הכנעני מצד צפון התחיל לא מעיר צידון רק מתהום צידון וצפונה לה. העיר הזאת נזכרת ג"כ בתלמוד ירושלמי (מעשר שני ריש פ"ד): כהדא, רבי הוין ליה פירין הכא ופירין בכותניין והוה קבע מעשרא דהכא (שבגליל) תמן, ומפרק לון בשערא דתמן, וברבות השנים נתחלפה אות נ לאות ל, והחלק האחרון של השֵם הושם בראשונה וכעת קורין לה מַאאַלַאכַּתּ (Maallakat). והנצרים בָנו שָם בית תפלה שלהם (כנראה בזמן מלחמותיהם בא"י), והשאירו בה החלק האחרון מהשם כּוֹתּניֵים העתיק וקורין לה (דֶיר) נַאאַמֵי.

צפונה לכותניים 10 קילומיטר, סמוך לשפת הים (¼1 קילומיטר) על שפת נהר עַדִיר (Nahr Ghadir) נשארה העיר בורסקי שבעדירות ^(ג)מז אשר כעת קורין לה בּוּרדזש־אל־בַארַאדזשִינֶי.

צפונה לבורסקי שבעדירות (½4 קילומיטר) תתנוסס העיר הגדולה בְּעֶירוּתּ ^(א)94 הבנויה על התל הארוך הנמשך מטור אמנון (הוא הר ההר) ונכנס לתוך הים כתבנית קרן או ראש (קאפ). וחוף של בְּעֶירוּתּ המָפנה צפונה לצד טראבלוס היה נקרא קַפלוריא, כלומר: קַאפ־ליוריא. ובמקום הזה, מנקודה שנהר בֵּירוּתּ נופל הימה חדל הים להיות גבול הארץ, שפת הים אשר מנקודה ההיא והלאה צפונה, לסוריא יֵחָשֵב כמבואר לעיל בגבולים במקצוע מערבית צפונית של א"י.

----

ב: ימא דטבריא

ב). ימא דטבריא. בספר יהושע נקרא ים כנרת, ע"ש עיר כנרת אשר בהר מצפון לטבריא מהלך שעה אחת כמו שיבואר בסמוך. אורך הים הזה מצפון לדרום 21 קילומיטר, ורחבו היותר גדול (היינו ממקום שנופל בו נחל ואדי סאמאק במזרחו עד שפת כפר מגדלא במערבו) ½11 קילומיטר. מקומו על הגבול בין א"י המערבית שנתחייבו ישראל לכבוש ובין א"י המזרחית.

לתאר את המקומות שאצל ים כנרת מסביב נתחיל מקצה הנגב שלו ממקום שהירדן יוצא ממנו ומגמת פנינו צפונה לאורך החוף המערבי. שם בקצה הנגב של הים הזה גם היום נמצאות (בחורבנן) שתי אבטוניות בית ירח וצינבריס שהן מגדלות כנרים ^(ב)94. לצינבריס בא אספסינוס עם חילו בלכתו מבית שאן להחריב את טבריא ושם בצינבריס נתפייס ע"י אגריפוס ^(ג)94 השם צינבריס נשאר עד היום, אולם השם בית ירח נשתנה, והיום נקראת חורבת אֶל קֶיראק.

לצפון מן צינבריס עד טבריא והלאה עד מגדלא את ים כנרת ממערבו מגביל הר ארוך גבוה ותלול ומדרונו יורד ויגיע בשפת הים. על ראש ההר הזה מול ים כנרת וצפוגה לצינבריס ½4 קילומיטר יש חורבת קדשין ^(א)מח הנקראת היום חורבת קדיש וזה כשתים עשרה שנה אשר קדשין העתיקה עם שדותיה מסביב קמה ליהודים למקנה מאת הערביים הנקראים עַרַבּ דַאלֶייקֶי ^(ב)מח.

צפונה לקדשין Kdisch, ‏¼2 קילומיטר, על ראש ההר בתחילת שפועו המזרחי נשארה שארית עיר מנרי הנזכרת במשנה ובגמרא ^(ג)מח, והיום נקראת חורבת מְנַרֶי.

צפונית מזרחית לחורבת מְנַרֶי במרחק שני קילומיטר נשארו המעיינות הרותחין של עיר חמת הנזכרת ביהושע יחד עם עיר רקת (זו טבריא). ובגמרא ירושלמי נזכרת כמה פעמים בשם חמתה דטיבריא, ואמרו כי היא סמוכה לכרך (לטבריא) ונראית עמו (עם הכרך), וכן היום מכל גנות הבתים ומכל המקומות שאצל חוף הים בטבריא רואים היטב את בית המדרש שנבנה לפני ארבעים שנה ^(ד)מח אצל המקום שאומרים כי שם קבורת התנא הקדוש ר' מאיר, וגם רואים היטב ובנין של המרחץ אשר אצל המעינות החמים, ומכל החוף המזרחי, הדרומי והצפוני של ים כנרת, מכל המקומות אשר משם רואים את טבריא תֵרָאֶה גם חמת (חמתה דטבריא). ובימי יהושע בן נון גם היא היתה מוקפת חומה כטבריא היינו רק משלש רוחותיה, ומצד מזרח-הים חומתה.

כאלף ושמונה מאות מיטר צפונה לחמת על שפת ים כנרת יושבת עיר רקת העתיקה אשר בזמן קיסר טיביראוס הוסב שמה ותקרא בשם טבריא ^(א)96 וכאשר ידו פרש צר להציק להישיבות שביהודה והתורה יצאה הגלילה, החלה טבריא (הקרובה לאושא ולצפורי) להפיץ תורה בישראל. ובין חכמיה התנוססו ר' שמעון בן עזאי ור' מאיר ור' חייה רובה ובניו. ואחריהם הגדיל ר' יוחנן להאדיר תורה בטבריא ולהפיצה בישראל. ותלמידיו הגדולים ידועים לכל לומדי הגמרא: וגם ר' יהושע בן לוי לעת זקנתו עזב את לוד ובא לטבריא לדור במקום תורה ^(ב)96 ואח"כ בזמן הגאונים ישבו בה אדירי התורה וחכמי המסורה ^(ג)96.

למערבה של טבריא וסמוך לה המקום איצטדין ^(ד)96 והיום הוא כפר קטן שהערביים קוראין לו נַאסַארדִין. ומן איצטדין לצד צפונית מערבית וקרוב לו המקום הנקרא לפנים הקצרין ^(ה)96 וכעת נקרא אָם האַרוּן, וסמוך לו העיר החרבה אשר לפנים נקראה בית מעון ^(א)מט וכעת יקרא תל מעון. והמקום נפשא דסריקין היינו קבר של ערבים (וכעת מקום הקבר נקרא חאזשאר נאסארא) היה סמוך לה מאד ^(ב)מט.

המקומות האלה: איצטדין, הקצרין, בית מעון ונפשא דסריקין, ארבעתם נמצאים על קו ישר המתוח (מאיצטדין לנפשא דסריקין) למערבית צפונית 63 מעלות (Nw :63°). היינו הקצרין ואיצטדין מצד מזרחית דרומית לבית מעון ונפשא דסריקי בצד מערבית צפונית לבית מעון.

צפונה לטבריא מדת תחום שבת אחד ( 1520 מיטר) על שפת הים אצל הנחל ואדי אבּוּ־אֶל־אַמִיס ואצל עין מים פושרין שהיהודים יושבי טבריא קורין לו עין חמתן ^(ג)מט, שם היתה עיר קטנה שנקראה חמתן (ובתלמוד ירושלמי חמתה) על שם המעין החם. מדברי התלמוד (ירושלמי עירובין פ"ד) נראה כי חמתן היתה בין מגדלא ובין טבריא, במדה כזאת, אשר מן מגדלא עד נגב חמתן היה מרחק אלפים אמה חסר שתים, ומנגב חמתן עד טבריא ג"כ אלפים אמה חסר שתים. לפי שאמרו בתוספתא ובירושלמי עירובין פ"ה, בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה וכו'. והתיר רבי (ע"פ עדותו של רועה אחד זקן) שיהיו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל המתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. ועוד התיר רבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה אינן עולין לגדר. סיפא דמתניתא הובאה גם בבבלי מסכתא עירובין (ס"א ע"א).

אף מי שלא ראה מימיו את ים כנרת וגדותיו יכול ללמוד מדברי חז"ל כי עיר חמתן מקומה על שפת ים כנרת המערבי באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא מיל מטבריא ומיל ממגדלא. וגם בלי עיון רב יכול להבין כי עיר גדר שהיא למעלה מחמתן ובמרחק מיל אחד ממנה לא יכולה להיות לדרומה של חמתן רק על הגבעה, ויותר נכון לומר, על המדרון ההולך ומתרומם למערבית צפונית של חמתן. ובתחילת חקירותי במקום ההוא ראיתי כי דברי חז"ל בכל פרטיהם מסכימים עם המציאות: העיר חמתן (שהיתה באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא) כעת חרבה לגמרי. ובהיותה לפנים עיר קטנה ודלה גם יסודות מבנינים לא השאירה לנו וישאר אך המעין של מים חמין - פושרין הנקרא חמתן עד היום. אולם בספרי התלמוד תֵרָאֶה עיר חמתן כמו שהיתה בשלותה היא וגם גדר העיר הגדולה הסמוכה לה שהיתה על ההר ועל מדרונו, במערבית צפונית של חמתן במרחק מיל אחד.

גם העיר גדר חרבה היום והערביים קורין לה חורבת ג׳די דזשידי Dschede בחסרון אות ר. וכן מצינו במשנה תקרא ג"כ בשם גדי בחסרון אות ר (תוספתא טהרות סוף פ"ז) כגון חצר בית גדי וחמתה ^(א)98. עוד נודע לנו מדבריהם כי הגשר הנזכר שם (בתוספתא ובירושלמי פ"ד) היה סמוך להקצה הצפוני מעיר חמתן, בשביל זה ממגדלא להגשר היה המרחק יותר מאשר לכל הבתים שבחמתן. וכל מי שיבוא ויביט על מקום המתן יבין מדעתו כי הגשר הי' בנוי על נחל ואדי אַבּוּ אֶל אַמִיס לעבור בו את הנחל בעת אשר מטר וגשם רב יורד על הארץ וע"י שטף המים הבאים ממדרון של גדר הנחל הזה יהיה לנהר שוטף מבלי לעברו.

ומשגה גדולה כתב הרב בעל כפתור ופרח ז"ל שהחליט כי הערים גדר וחמתן הנזכרות בתוספתא ובגמרא עירובין, מקומן בעבר הירדן המזרחי ^(ב)98. ותחילת טעותו היתה באמרו כי המעינות הרותחים שהערביים קורין להם אל חימי שזאת חמתן הנזכרת בתוספתא ובגמרא. וכאשר בסביבות אל חמי לא ראה ולא שמע שתהיה עיר בשם גדר, סמך על השערתו ואמר שהחורבה אימחייז הנפלאה הרחוקה מן אל חימי שני מילין ^(ג)98 כי היא גדר. ונעלם ממנו ומכל חוקרי הארץ שבאו אחריו כי החורבה אשר בימיו ובימינו נקראת אימחייז, בזמן חכמי המשנה נקראה המחוז ושם ישב ר' שמעון המחוזי. והערבה הרחבה המשתרעת מן המחוז עד ים כנרת ועד הירדן, במשנתנו ^(א)נ נקראת חולת המחוז.

צפונה לחמתן מיל אחד על שפת ים כנרת יושבת העיר מגדלא הנזכרת בהרבה מקומות בתלמוד. ואחר שידענו כי גם בימי חכמי המשנה והתלמוד היתה רחוקה מטבריא שני מילין לכן לא נטעה לומר שהיא מגדל נוניא הנזכרת במסכת פסחים מ"ו אשר בפירוש אמרו שם הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא, ואת המקום מגדל נוניא מצאתי שהוא צפונית מערבית לטבריא וכעת הוא חרב ושמם, והערביים קורין לו קַלעאַתּ־אִבְּן־מַאַן. ^(ב)נ גם לא נטעה לומר ^(ג)נ שזאת העיר מגדלא דצבעיא שהיתה עיר גדולה עם חנויות רבות וגם היתה מצוינת בעצי שטים עתיקים כי מגדלא-דצבעיא ההיא מקומה ביהודה וסמוכה להמושבה פתח תקוה ^(ד)נ, ברם זאת מגדלא הטיבריאנית והיא נזכרת בירושלמי מעשרות (פ"ג) היו לו ב' חצרות אחת במגדלא ואחת בטבריא וכו'. במגדלא זאת קרה המעשה בספרא חד שנענש ע"י רשב"י. ובגמרא יש אומרים כי לעיר זאת ברח רשב"ל מחמת הנשיא שפגע בכבודו ^(א)100. העיר הזאת יושבת אצל ים כנרת על שפתו המערבי בקצה הדרומי של בקעת גינוסר. ובשביל שהיא סמוכה לגדר (של חמתן) לכן היא נקראת גם בשם מגדל גדר. והתנא רשב"א למד שם בבית רבו ובלכתו לאורך שפת ים כנרת ולאורך הירדן ממגדל גדר עד עירו בית שאן קרה לו הענין הידוע עם האיש שגופו היה מכוער ^(ב)100.

ההר שבין חמתן ובין מגדלא בזמן חכמי התלמוד היה נקרא הר גדר ע"ש העיר גדר שהיתה בנויה עליו. מצפון ומים ומדרום ההר הזה מוקף מנחלים (נחל אבו אל אמיס ונחל חאמאס) ולפאת קדמה מזרחה ים כנרת גבולו. צדו המזרחי הנשקף על פני הים יורד במדרון חד כמעט זקוף ככותל המגיע בתחתיתו למי הים. המדרון הזקוף הזה נקרא אצל חכמי התלמוד בשם מחתנא דגדר ^(ג)100.

למערבה של מגדלא וסמוכה לה וצפונה לגדר וסמוכה לה, בראש הר גדר בקצהו הצפוני הנשקף על בקעת גינוסר נשארה שארית עיר כנרת העתיקה אשר מזמן בית שני היהודים היו קורין לה גינוסר ^(א)נא וכעת היא חרבה והערבים קורין לה חורבת גאסאר. ואולם כנרת שם העיר לראשונה. והיא העיר האחרונה (החמישית) מערי מבצר של נפתלי היושבות בשורה אחת (על חוף הירדן וים כנרת) מדרום לצפון: הצידים (כפר חיטיאה), צר, חמת, רקת וכנרת ^(ב)נא.

צפונה למגדלא ולעיר כנרת, כר נרחב משתרעת בקעת גינוסר המהוללה, כמו שאמרו (בב"ר פרשה צ"ח) ולמה הוא קורא אותה גנוסר רבנן אמרי גני שרים. ובלא גוזמא אמר יוסיפוס שהבקעה המבורכה הזאת מגדלת פירות של כל האקלימים: חטים, אורז, תמרים וירקות ממינים שונים, כי אוירה חם (206 מיטר למטה מפני מי הים הגדול) ואדמתה פוריה, ושלשה מעינות נחלי מים היוצאים מההרים שבמערבה משקים אותה, והגדול שבהם הוא הנחל או הנהר הנקרא ואדי אֶל רַאבַּאדִיֶא היוצא מכפר נחום ^(ג)נא.

בקרן מזרחית צפונית של בקעת גנוסר על שפת ים כנרת במקצוע צפונית מערבית של הים הזה ומזרחית צפונית למגדלא במרחק ½5 קילומיטר היתה העיר טאריכיא הנזכרת אצל יוסיפוס, והידועה בחורבנה ובהרג הרב שנעשה באנשיה ע"י אספאסיאנוס. והערביים קורין לה טַאבִּיכַא שהוא השם טַארִיכֶיַא בשנוי מעט ^(א)102.

מדברי יוסיפוס ע"ד מלחמת טאריכיא נוכל להכיר אשר לפני חורבנה היתה עיר גדולה אף כי השטח הגבוה שאנו רואים היום למערבה של טאריכיא—טאבּיכא היה חוץ לעיר ^(ב)102. ובזמן הזה העיר טאריכיא-טאבּיכַא הקטנה עם שדותיה היתה לאחוזה לנצרים קטולים גרמנים.

מעינות גדולים יש שם במזרח העיר ובשביל שמימיהם מלוחים אינם מסוגלים להשקות שדות וגנות רק משתמשים בהם להניע את הרחים, אולם מעין אחד יש שם אצל שפת הים שמימיו מתוקים וטובים לשתיה. להמעין הזה הערביים קורין בּיר אַיוּבּ וזה באר אחאב הנזכר במשנה פרה פ"ח: באר אחאב ומערת פמייס כשרים לפרה שהן מים חיים ^(ג)102.

ובקצה הדרומי של טאריכיא על שפת הים בזמן חבור המשנה היתה עיר בשם עין תאנה הנזכרת במדרש קהלת רבה (פ"ג), ובה ישב רבי שמעון בן חלפתא ^(ד)102; ובירושלמי תענית (פ"ד ה"ב) קראו לה עין תִּינה ^(ה)102. ובשם עין תינה נקרא גם היום המעין שעל שפת ים כנרת בצד דרום של עיר טאריכיא־טאביכא, אצל הגבעה אשר עליה בלי ספק היה מבצר טאריכיא בזמן מלחמת אספאסיאנוס. גם הבנין החרב (אצל עין תינה) הנקרא היום חאן־מיניא נקרא כן בשביל שהוא בנוי במקום שהיתה שם עיר עין תינה.

את העיר עין תינה (בקצה עיר ירח—טאריכיא) שמקומה במרכז הישוב התלמוד לא ראינוה בנביאים ולא שמענוה במשנה קודם זמנו של ר"ש בן חלפתא.

את חות דעתי אני אומר אשר ברוב או במעט שנים אחר חורבן טאריכיא בעת שהחלה להתנער מעפרה אז נפרד החלק הדרומי מהחלק הצפוני של העיר, ורֶוַח הושם ביניהם, העיר הצפונית נקראה טאריכיא כבראשונה ולהעיר הדרומית קראו עין תינה כשם המעין שלה.

מזרחית צפונית לטאריכיא וסמוך לה בצדו הצפוני של ים כנרת על שפתו היה כפר תנחום (שהי' נקרא ג"כ כפר תחומין) והערביים קורין לו תל־חוּם. ורבות מאות שנים היה הכפר הזה חרב ושומם. וזה כחמש עשרה שנה שקנו אותו נצרים איטאליאנים ובָנוּ חצר ובתים ונטעו שם גנות ופרדסים ובָנו גם בית מקלט לנשים—נזירות שלהם, וכל זה בשביל שהם טועים וחושבים כי תּל־חוּם הוא כפר נחום המקודש אצלם. בחפרם שמה במעבה האדמה מצאו בנין עתיק הנִכּר שהי' בהכ"נ של יהודים.

למזרחית צפונית ½3 קילומיטר מכפר תנחום, אצל הירדן על שפתו המערבי במקום שהוא נופל לים כנרת יש עיר חרבה אשר הערביים קורין לה חורבת אבּוּ־צֶינַא ולפני אַלפַיִם שנה אצל ההמון היתה נקראת בית-ציידא, ובתלמוד נקראת ציידן והיתה מצוינת בציד דגים ממינים רבים, וגם כעת עיקר ציד דגים בימא דטבריא הוא בצדו הצפוני במקום שהירדן נכנס לתוכו.

מן ציידן שהיא בקצה הצפון של ים כנרת אם נרצה לסובב את הים הזה לשוב לקצהו הדרומי דרך שפתו המזרחי אז בעברנו את הירדן (במקום שהוא נכנס לים) כף רגלנו תדרוך בבקעת אנטיוכס הנזכרת בספרי יוסיפוס ^(א)נב והערביים קורין לה בְּעֶעְתְּ־טֶיכַא, ולפאת קדם של הבקעה הזאת מתנשא ההר של העיר גמלא החרבה. הר של גמלא כמעט מכל עבריו מוקף בעמקים עמוקים. מערבה שופע ויורד לים כנרת הנמוך ממנו בערך 550 מיטר; הנגבה, ההר יורד במדרון־זקוף לגַי הנקרא ואדי סאמאק. וצדו הצפוני של ההר הזה יורד זקוף ככותל לגַי הנקרא ואדי שְגֵייף Wadi Schgeif. ובפאת קדים של ההר, ראשי הגאיות האלה מתקרבים חד אל חד ורק מרחק קטן (בערך 100 מיטר) ביניהם. ראש ההר גבוה מבקעת אנטיוכוס ומשני הנחלים (המקיפין אותו) בערך חמש מאות מיטר. בשביל זה העיר גמלא שישבה בראש ההר ההוא על הרצועה הצרה שבין שני הגאיות היתה בצורה מהטבע ורק למזרחה של העיר במרחק קטן שבין ראשי הגאיות היה צריך להגן עליה, ושם חפרו חפירה עמוקה ^(א)104.

ההר אשר עיר גמלא היתה בנויה עליו נקל להכיר ע"י הסימנים שמסר לנו יוסיפוס באמרו ^(ב)104 כי גמלא נבנתה מול טאריכיא מעבר לים כנרת. ובמקום אחד תאר את מקומה עוד יותר בהיר באמרו: כשם שעיר גמלא מַקְבֶּלֶת אל טאריכיא. כן עיר היפפוֹ (סוסיתא) מַקְבֶּלֶת אל טבריא.

עוד כתב יוסיפוס ^(ג)104 כי גמלא בנויה על ראש הר גבוה ועל ההר בַתָוֶך יתנשא גבנון רם אשר צלָעוֹתיו זקופות מלפניו ומאחריו עד כי נדמה ההר ההוא לתבנית גמל עם דבשתו ועל כן נקראת בשם גמלא וכו'. מי שירצה להתבונן על ההר ההוא מפאת בקעת בֶּעעתּ טיכא Betecha וגם משני עבריו היינו מהגַי הנקרא ואדי סאמאק אשר בדרומו, ומהנחל ואדי שגייף אשר בצפונו אז יִרְאֶה כי תמונת ההר בכל פרטיה מתאמת עם דברי יוסיפוס, ותֵרָאֶה בשלמות אם נשקיף על ההר ממרחק, היינו בלכתנו מעין תינה (שבנגב טאריכיא) הנגבה לאורך שפת הים עד מגדלא, ומחוף המערבי של ים כנרת נשקיף קדמה מזרחה על ההר ההוא, אז ידמה בעינינו כגמל ענק רובץ. וממגדלא הנגבה, ובטבריא יחדל החזיון.

גם המעין של גמלא אשר על אודותיו כתב יוסיפוס: בתוך חומת העיר יוצא מעין מים חיים אשר ממנו יישתו כל יושבי העיר עכ"ד. גם המעין הזה נשאר שמה, ועליו נשאר השם גמלא העתיק כי הערביים קורין לו עֵין אֶל גְחַאזַאל הוא עין גַמַלא העתיק.

ואחרי אשר המצב הגיאוגראפי של המקום הזה ותבניתו נתגלו לנו בכל פרטיהם, מעתה השנוי שבין השם גַמַלַא ובין השם גְחַאזַאל לא יגזול ממנו הזכות על המקום החביב הזה שגלינו, ובפרט אחרי אשר יוסיפוס מספר לנו כי היהודים יושבי גמלא לא ימללו ברור את השם גַמַלַא, לכן קרוב הדבר, כי גם היהודים שישבו בגמלא ובסביבותיה קראו לה גְחַאזַאלַא, והערביים שכניהם קבלו מהם ^(ד)104.

מערבית דרומית לחורבת גמלא 5 קילומיטר, על שפת ים כנרת בחופו המזרחי אצל שפך מי נחל ואדי סאמאק הימה (מנגב להנחל) על תל לא גבוה נשאר המקום כורסי ^(א)נג הנזכר בגמרא (מסכת ע"ז י"א ע"ב) ושם היה קבוע בית עכו"ם בשם בית נבו ^(ב)נג.

נגבה לכורסי 5 קילומיטר, על שפת ים כנרת המזרחי מול טבריא יושבת העיר רגב הצפונית ^(ג)נג הנזכרת בתוספתא שביעית פ"ד ובירושלמי דמאי פ"ב ^(ד)נג. ברבות הימים שְמָהּ נשתנה מעט, וכעת קורין לה עֵין־גֶיבּ ^(ה)נג. אולם הקריאה העתיקה רגב נשארה בשם היחס של הערביים השוכנים כעת במקום הזה הנקראים עַרַבּ רֶגֶבַּתּ. אצל רגב זאת נופל לים כנרת הנחל הנקרא ואדי עֵין־גֶיבּ. הנחל הזה מוצאו מעיר פיק אשר בימי הרומים נקראה היפפוֹ-סוסיתא. ובצאתו מעיר פיק הנחל הזה יורד מערבה ועובר בצד צפון של החלק התיכון של העיר היפפוֹ הוא החלק הנקרא היום חורבת סוסִיָא ^(א)106, ועובר בצד צפון של הגבעה קַלַעאַתּ אֶל חוֹסֶין ונופל לים כנרת בעיר רגב אשר כעת תקרא עֵין־גֶיבּ.

בעמדנו אצל סוסיתא ראוי להעיר כי השטח של המחוז הנקרא תחום סוסיתא נמשך לצד צפון עד חורבת גמלא שהיא צפונה לסוסיתא במרחק ½6 קילומיטר, ולצד מזרח מן סוסיתא נמשך מרחק 6 קילומיטר עד נהר יַעַרוּט אשר כעת יקרא נהר רוּעַט, והנגבה משתרע עד חמי גרר שהערביים קורין להם אֶל חֶמֶי, וממערבו ים כנרת גבולו. בתוך השטח הזה נמצאות תשע העיירות החייבות במעשרות הנזכרות בתוספתא שביעית פ"ד ובירושלמי דמאי פ"ב. ולפני עשרים שנה נוסדה אגודת יהודים ילידי צפת ליַסֵד מושבה בתחום סוסיתא, וקנו מהערביים יושבי בּיר שגום את חצי אדמתם ערך 200 הֶיקטאר (שהם אלפַיִם דולאם) ויישבו שם ויקראו להמקום ההוא בני יהודה כשם אגודתם ^(ב)106.

נגבה לרגב ½3 קילומיטר על שפת ים כנרת במזרחו נשארה העיר החרבה נמורי הנזכרת בתלמוד (בכורות נ"ה ע"א לענין מעשר בהמה]]) ^(א)נד. והערוך גורס פטורי אשר במבטא של הערביים יִשָמַע בַּדוּרֶי Badure. והיא העיר החרבה דוּאֶירְבַּאן הקרובה לרגב.

נגבה לנמורי 3 קילומיטר על שפת ים כנרת במזרחו יושבת העיר השולמי או שולמי הנזכרת בתוספתא בכורות פ"ז: היה לו בעבר הירדן מכאן ומכאן כגון השולמי מנרי וכו'. העיר שולמי כעת אצל הערביים נקראת סַמְרא בהביאם אות ר תמורת אות ל ^(א)108 ומקום ר נתנו אחר אות מ. ואצל כפר סמרא יש תל ארוך (2 קילומיטר ארכו) הנקרא תל סַלִיבּ. השם של התל הזה מוכיח כי בימי קדם היה נקרא תל שולמי על שם עיר שולמי (כעת—סמרא) שאצלו.

ועל דבר עיר מנרי מבואר לעיל בפרק זה שהיא על ראש ההר הנמשך לאורך החוף המערבי של ים כנרת ויושבת בצד מערבית דרומית של חמי טבריא ולמעלה מהם 500 מיטר והיום נקראת חורבת מְנַרֶי.

אם נראה כאילו חוט מתוח מן שולמי עד מנרי el Menare, אזי מגמת החוט יהיה למערבית צפונית, ואורך החוט ההוא (העובר ברוחב הים) הוא המרחק היותר קצר שבין שולמי ומנרי, ארכו ⅓8 קילומיטר. העומד בעיר שולמי יכול לראות עיר מנרי וחלק משדותיה ^(ב)108.

דרומית מערבית לשולמי (4 קילומיטר) על שפת ים כנרת בקצהו הדרומי יש כפר צמח הנזכר במשנה (תוספתא שביעית פ"ד) ושמו לא נשתנה. לא נוכל לדעת כמה שנים לפני ר' יהודה הנשיא היו נוהגין בו לענין תו"מ ושביעית לאסור כמו יֶתֶר העיירות האסורות שבתחום סוסיתא. אולם ידענו כי רבי התיר כפר צמח, מובן הדבר מפני שנודע לו כי עולי בבל לא החזיקו בו. לפני ארבעים שנה התנער כפר צמח מעפר הריסותיו והוא ושדותיו הם אחוזת בית מלכנו הסולטאן יר"ה ותנשא מלכותו. ובשנת התרס"ה החלה לעבור בו מסלת הברזל ההולכת מחיפה לאדרעי ולדמשק. ובכפר צמח נבנה בנין יפה בית תחנות של מסלת הברזל, ומעת ההיא הי' הכפר הזה מרכז הנסיעה ליושבי טבריא וסביבותיה.

טרם נתרחק מחוף המזרחי של ים כנרת וטרם נפרד מהמקומות אשר בסביבות סוסיתא. ראוי להעיר כי להפיק אור בהיר על תשע העיירות שבתחום סוסיתא קבענו מקום בענין היותר מוכשר לזה, להלן בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל בעבר הירדן המזרחי.

ים כנרת משתרע בעמק נמוך ופני המים של הים הזה נמוכים 208 מיטר מפני המים שביַם הגדול. המקום היותר עמוק שבים הזה מגיע לשמונה וארבעים מיטר וזה סמוך לשפתו המזרחי אשר אצל חורבת גמלא; שני לו — באמצע הים בין כורסי ובין מגדלא, שָם עומקו 42 מיטר.

חוף הים אשר אצל חמת (חמי טבריא) יותר עמוק מאשר אצל טבריא; ועומקו המצער - בקצהו הדרומי, בין שולמי (סמרא) ובין קדשין (קדיש) 18 מיטר. בכלל, החוף המזרחי יותר נמוך מהמערבי, והמים אשר בשפתו המזרחי עמוקים ממי שפתו המערבי. בכל שטחו של ים כנרת צדים דגים רבים אבל ביותר יגדל הציד במקום אשר לפנים הי' נקרא ציידן ^(א)נה, הוא במקום שהירדן נכנס לים כנרת. ולעיל בפרק זה מבואר כי לציידן לפנים יקרא היום חורבת אַבּוּ צֶיגֶי.

---

ג: ימא דסמכי

ג). ימא דסמכי. הים השלישי נקרא בתלמוד וגם בספרי יוסיפוס בשם ימא דסמכי ומקומו ½16 קילומיטר צפונה מים כנרת.

ברור הדבר כי בזמן ממשלת היונים החלו לקרות אותו ים של סמכי ע"ש סאמאכא העיר הגדולה שהיתה קרובה אליו. ועד היום, במרחק 11 קילומיטר (מהלך שלש שעות) לצפונית מזרחית מהים הזה נשארו חרבות העיר הגדולה הזאת בשם חורבת סוּמַכִיֶא.

אולם בראשונה היינו מזמן יהושע בן נון עד סוף ימי הנביאים האחרונים הים הזה היה נקרא הגלילה־הקדמוֹנה כמו שאמרו (שקלים פ"ו ה"ב): יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ים של סמכו וכו' ^(ב)נה. ואצל הערביים עד היום נשאר השם העתיק הגלילה שהמירו הברתו בהברת אֶל הוּלי או אֶל חוּלי ^(ג)נה.

צריך לדעת ^(א)110 כי השטח המשתרע בין ים הגלילה ובין גבול צור ^(ב)110 והלאה צפונה עד אהלב Alawe ועד חצור el Kuser (היושבות על נהר מי־מרום הוא קרמיון—קסמיא), השטח הזה שארכו מדרום לצפון בערך 30 קילומיטר, ורחבו ממזרח למערב (מים הגלילה ומירדן הצעיר עד גבול צור) בערך 22 קילומיטר, השטח הזה מימות יהושע בן נון עד ימי צדקיהו מלך יהודה נקרא בשם הגליל ע"ש ים הגלילה, והעיר קדש נפתלי היתה בתוך הגליל. ובשטח הזה (בלי ספק אצל גבול צור) היו עשרים הערים שנתן שלמה לחירם, אבל הארץ אשר לדרום מהשטח הזה, היינו מהקו יסוד המעלה—סולמא דצור (Thilla-Nakura) ולדרום לא היתה נקראת בשם גליל.

אולם אחר שעלו מבבל היה להפך: בשם גליל קראו להשטח המשתרע מן רצועת הכותים (ארץ השמרונים) שבדרומו, עד הַקַו יסוד המעלה-סולמא דצור (Thilla-Nakura) המגביל אותו מצפון ^(ג)110, ומן הקו הזה צפונה, היינו כל השטח שהיה נקרא גליל בימי הבית הראשון עם הערים קדש נפתלי ואחלב וחצור עד הנהר מי מרום—קאסמיא, בזמן בית שני הי' מגבול הגליל ולחוץ, ועולי בבל לא החזיקו שם. ולהלן בענין חלוקת הארץ בזמן בית שני עוד הפעם יבואר מה בין הגליל של התקופה הראשונה להגליל שבזמן בית שני.

במקצוע דרומית מערבית של ים הגלילה (הוא ימא דסמכי) על שפת הים בין נחל ואדי וואגאז ובין נחל ואדי חאנדאזש במקום שהם נופלים אל הגלילה יש הכפר אשר לפנים נקרא כפר טהיללא ועליו אמר יוסיפוס שמקומו במקצוע מזרחית צפונית של הגליל העליון. כעת הערביים קורין לו טְלֶיל Tlel. רבות מאות שנים היה הכפר הזה חרב ושמם, ובשנת התרמ"א נתנה הממשלה את מקום הכפר הזה ואת שדותיו להערביים פליטי אלגיר וישבו שם באהלים, ואחר שנים אחדות בנו בתים ויהי עוד הפעם לכפר קטן. ובשנת התרמ"ג באו יהודים מעיר מיזיריטש אשר במדינת פולין ויקנו להם שדות אצל כפר טהיללא. ועל שפת ים הגלילה (ימא דסמכי) בצד צפון של כפר טהיללא Tlel ^(א)נו, על קו הגבול שהחזיקו עולי בבל, יסדו להם מושבה בשם יסוד המעלה, והבארון אֶידמונד די רוטהשילד הזיל זהב רב לבנות להם בתים וחצרים ונתן להם כל טוב ועוד לא חדל להחזיק בידיהם, והם זריזים בעבודת האדמה ומצליחים.

צפונה ליסוד המעלה על החוף המערבי של הגלילה הקדמונה משתרעת ארץ נמוכה שדה גדולה כלה משקה שתֵעָבד ותזרע ותצמיח אורז אדום ושני מיני דורא אשר יגדלו שם למכביר.

בלכתנו 5 קילומיטר מיסוד המעלה צפונה, נעבור את הנחל המלא מים חיים צלולים הנקרא עין של מלחיא הגונע ויוצא מרגלי הר חרים ^(ב)נו אשר על יד הדרך ^(ג)נו.

אצל המעין הזה למזרח הדרך היתה עיר בשם מלחיא אשר תחומה המזרחי הגיע להבצה הגדולה el Ghabbe המשתרעת בצד צפון של הגלילה הקדמונה. העיר מלחיא יושבת במקצוע צפונית מערבית של ים הגלילה, מעין או נחל של מים מלוחים אין בעיר הזאת ולא בסביבותיה, אבל בתחום המזרחי של העיר הזאת סמוך להבצה הגדולה יש חלקת שדה בערך שני דולאם המגדלת (מעצמה) מַלוּחַ, היינו עשבים קטנים מלוחים המלאים מיץ מלחי Chlornatrium, נקל להבין כי העיר נקראה בשם מלחיא ע"ש העשבים המלוחים. בעיר הזאת ישב ר׳ יוסי ממלחיא ^(ד)נו ומקום קבורתו על ההר אשר למערבית צפונית מעיר מלחיא וסמוך לה. והערביים היושבים בגליל ובגולן ובא"י הצפונית מכבדים ומקדישים את מקום גניזת גופא קדישא הדין וקורין לו נֶבִּי יוֹשֶי ^(א)112 וביראת הכבוד נעלה הולכים להתפלל שמה. נראין הדברים כי על ההר הזה הי' בית הקברות של עיר מלחיא, אף כי ההר הזה ממערבה (במערבית צפונית) של העיר, כי למזרחה של עיר מלחיא לא הי' מקום לעשות בית הקברות מפני הבצאות.

הערבים היושבים היום במלחיא אינם יושבים בבתים רק באהלים, עוסקים בעבודת האדמה, זורעים תבואה ממיני דגן וקטניות וגם האורז האדום כמו שזורעים בחולתא הנמשכת יחד עם מלחיא ותכונה אחת להן. הערביים יושבי מלחיא מגדלים פרים ופרות מדבריים היינו ממין הכוי (תאוֹ) אשר בהם יחרשו האדמה, והפרות נותנות חלב רב, תבן או מזון אחר לא צריך לתן להם בכל ימות השנה כי רועים בקנה וסוף בתוך הבצה הגדולה, ודוקא במקום אשר רגל אדם לא תוכל לבוא שם. בַבֹקֶר בַבֹקֶר בלא רועה ילכו שמה העדרים ולבדם ישובו בערב. והמין הזה, הכוי, יכול לחיות רק במקום בצה ואגמי מים.

מלבד עבודה בשדה וגידול בהמות, יושבי מלחיא עושים מחצלאות מהקנים הרכים הנקראים בּאבּיר והמחצלאות שלהם נמכרות בכל א"י.

בקיץ מרחיקים הערביים את אהליהם מקרבת הבצה ונוטים אותם בשדה המערבית, קרוב לעין מלחיא אצל הדרך הגדולה.

תכונת החיים והעבודה של הערביים יושבי מלחיא המתאימים עם טבע המקום ותנאיו מראה לנו לדעת כי היהודים שישבו שָם בימי קדם ג"כ עסקו בעבודת האדמה ובגדול בהמות מדבריות וישבו באהלים שהעתיקום ממקום למקום לפי תקופות השנה.

ועל גבול ים הגלילה מצד צפון משתרעת הבצה הגדולה של החולתא, ושם בצדו הצפוני, הגלילה מגיח את הידדן אל תוכו. ועל אודות החולתא והבצה שלה ידֻבר להלן.

החוף המזרחי של הגלילה הקדמונה (שארכו 6 קילומיטר) גבוה מאדמת החוף המערבי, כי המדרון היורד מסעיפי החרמון מגיע עד המים של החוף המזרחי.

פני המים של הים הזה גבוהים 2 מיטר מפני המים שבים הגדול, ועומקו לא יותר מחמשה מיטר. בים הזה יצודו דגים לרוב וביותר יגדל הציד במקצוע צפונית מערבית במקום שפך מי נהר מלחיא אל הגלילה ^(א)נז, גם על החוף המזרחי של הים הזה נכח המושבה יסוד המעלה במקום שפך נחל בידארוס Bedarus (השוטף מההרים הקרובים המזרחיים) להגלילה הוא ימא דסמכי, גם שם יגדל הציד; המקום הזה יקרא היום סַיַידֶי ^(ב)נז.

---

ד: ימא דמילחא

ד). ימא דמילחא. נקרא גם בשם ימה של סדום, הוא ים המלח הנזכר בתורה ובספר יהושע, ובנבואות זכריה נזכר בשם הים הקדמוני ^(ג)נז, כמו כנרת וכמו הגלילה הקדמונה, כן ים המלח משתרע (בפאת נגב) על הגבול בין א"י המערבית ובין א"י המזרחית.

לדַבֵּר אודות המקומות המצוינים אשר על שפת הים הזה מסביב, נתחיל משפתו המזרחי מהמעינות הרותחים אשר בתוך נחל השחר ולמזרחו של ים המלח 5 קילומיטר. המעינות האלה משונים זה מזה במעלת חום מימיהם, והגדול בחומו מחזיק קרוב אל 63° c. למעינות הרותחים האלה הערביים קורין חאמאם (מרחץ) זֶירְעַא Chamam Zerka בשביל שמקומם בתוך הנחל הנקרא אצלם וַאדִי זֶירְעַא Wadi Zerka, אולם בזמן כיבוש משה רבינו להנחל הזה קראו נחל השחר, כמו שיבואר להלן במקום שידֻבר אודות הנהרות והנחלים שבא"י.

יוסיפוס (במלחמות ספר א' פל"ג) כתב כי שבועות אחדות לפני מות הורדוס כאשר תקפה עליו מחלתו עבר את הירדן לרחוץ את בשרו במעין קאללירואי החם אשר מימיו יזלו אל ים המלח. ובעל תבה"א ברצונו למצוא מקום לָשַע אשר בזמן חכמי המשנה נקרא בשם קלרה ^(א)114 שגה להחליט כי המעינות הרותח־ם חאמאם זֶירְעַא שבארץ מואב הם לָשע—קלרה, ושָם בתוך ארץ מואב אשר למזרחו של ים המלח הגיע (לפי דעתו) גבול הכנעני, כי שווּי צלצול השמות קלרה שבספרי וקאללירואי ^(ב)114 הנזכר אצל יוסיפוס הביא את בעל תבה"א לטעות גסה מאד, ובטעותו משך אחריו את כל חוקרי הארץ שבדור הזה. ובסמוך בענין זה יבואר ויֵרָאֶה מקום לשע — קלרה האמתי.

נלכה נא הנגבה בדרך ההולכת לאורך מדרון ההרים היורדים לצד ים המלח. וכל שטח המדרון הזה עד מי ים המלח עם המישור הנמוך אשר אצל ים המלח בחופו המזרחי הי' נקרא בשם עָר ^(ג)114.

בלכתנו ממעינות הרותחים 5 קילומיטר הנגבה נגיע לעיר מהיר ^(ד)114 הנקראת מועאור Mukaur, והיונים והרומים קראו לה מַחֶירוּס ונשמע במבטא כמו מַהֶירוּס וכבר בארנוה לעיל פ"ג. המרחק מן מהיר עד ים המלח, בעקלקלות המסלה 11 קילומיטר.

נגבה למהיר (מַחירוס) 54 קילומיטר יושבת העיר קֶירַאק היא קיר מואב העתיקה שמקומה על הר גבוה 1026 מיטר, וגם היום היא עיר גדולה ובה ישיבת שר המחוז. המרחק מן קיר מואב עד ים המלח בעקלקלות הרבות של המסלה, 17 קילומיטר.

נגבה לקיר מואב 6 קילומיטר יש המקום אשר לפנים היה נקרא די־זהב וכעת הוא כפר קטן הנקרא בשם דזשוּהבּא Djuba וממנו למערב עד מי ים המלח 11 קילומיטר.

ומן קיר מואב למערבית צפונית (9 קילומיטר) בערבות מואב, היא עָר של מואב, יש עיר שהערביים קורין לה תַּלְחַא, וכפי הנראה לחָיַיתּ הי' שמה לראשונה ע"ש הערבה שנקראה לחיית בלשון ארמי, ולא כל חלקי הערבה בכל מקום שהם היו נקראים בשם זה, רק עָר מואב, היינו דוקא חלק של הערבה הנכנס לארץ מואב נקרא לחיית בלשון ארמי ^(א)נח. השם תַּלְחַא שוה להשם לחָיַיתּ. המרחק מעיר תַּלחַא ימה עד ים המלח 7 קילומיטר.

למערבה של לחיית (Talcha)‏ 9 קילומיטר, על שפת ים המלח יש מקום חרב הנקרא רוּדזשוּם מוּאַדזשֶיהאט וזה שארית השם של העיר אַדְמָה העתיקה שהיתה במקום החורבה הזאת או קרובה לה תחת מי ים המלח.

נגבה לאַדְמָה (מוּאַדזשֶיהאט) 11 קילומיטר יש מבצר חרב הנקרא מבצר נומיירא Burdsch Numeira. במקום הזה, או סמוך לו תחת מי הים היתה עיר עמורה ^(ב)נח הידועה בקורותיה האחוזים וסבוכים בקורות העתים של סדום שכנתה. סדום על שפת ים המלח (עמק השִדים) אצל שפתו המערבי ^(א)116 ועמורה נכחה אצל שפתו המזרחי.

ואחר שבארנו המקומות של הערים סדום עמורה ואדמה ראוי לדבר גם אודות עיר צבֹיים (כפי הכתיב), שהוא המקום אשר היום יקרא סַפִיֶיא. ושמו, יחד עם המצב הגיאוגראפי שלו מוכשרים להעיד כי שם היתה עיר צביים שמקומה בערבה אשר מנגב לים המלח. ½7 קילומיטר נגבה לעמורה ופחות משלשה קילומיטר מנגב למקצוע מזרחית דרומית של ים המלח בקצה נחל זרד במקום שהנחל הזה יפרד והיה לשני נחלים וצביים־סַפִייא בתָּוֶךְ.

בעיר צביים ובסביבותיה בין שני הנחלים הנפרדים, בשטח הנקרא כעת עָר סַפִיֶיא שמדתו בערך 8 קילומיטר מרֻבָּעים. שָם יצמח ויגדל מין אילן הנקרא גפן סדום וענביו ענבי רוֹש ולאילן זה הערביים קורין אוֹרְש, הוא השם רוֹש מהופך.

העיר צביים-סַפִיֶיא אף כי מי ים המלח לא כִסו אותה, כֻּלָה נהפכה ביום זעם, גפרית ומלח שרפה כל ארצה; כעת צביים-ספייא מקום לערביים יושבי אהלים ומקנה.

שנים עשר קילומיטר מזרחית דרומית לעמורה ותשעה קילומיטר דרומית מערבית לדִי זהב אצל הדרך העוברת נהל זרד והולכת הנגבה לעיר תפל יש עיר חצֵרות הנזכרת בפ' דברים יחד עם המקום דִי זהב.

העיר חצֵרות נקראת היום אֶל כַנזִירֶי (בכף רפויה). בשם זה קראו לה הערביים מעת ששפכו ממשלתם על ארץ מואב ^(ב)116 ואפשר גם לפנים בהיותם שכנים למואב היו קוראין לה כך. חכמי ישראל תלמידי ר' יוחנן קראוה ג"כ בשם הערבי, רק הם בחרו בלישנא קלילא ויקיאו לה כַן.

גם ההר הגבוה 1037 מיטר אשר בצד העיר הזאת ממערבה נקרא בשם זה ראס אל כַנזירי Ras el Chansire וחכמי התלמוד היו קוראין לו כַן כמו שיבואר בסמוך בענין לשע-קלרה. המרחק מן חצרות-כַן הנגבה דרך מעבר נחל זרד ^(ג)116 עד תפל ½16 קילומיטר.

חמשה קילומיטר מהר חצרות—כַן ימה (ומעט נגבה). וארבעה קילומיטר מנגב לקרן מזרחית צפונית של ים המלח, ושלשה קילומיטר למזרחה של הבצה הגדולה המכוסה במלח סדומית ^(א)נט, על שפת נחל זרד יש עיר חרבה אשר היום תקרא חורבת לַבּרוּש Labrusch, והשטח ההררי אשר למזרחה ולמזרחית דרומית ממנה נקרא ג"כ דזשֶיבֶּל לַבְּרוּש ומגיע עד הדרך ההולכת מן תפל (צפונה) אל חצרות ודי זהב.

העיר וההר לברוש מראים לנו את המקום לבן הנזכר בפרשה אלה הדברים, אצל תפל וחצרות ודי זהב ^(ב)נט.

בעמדנו בתחום ים המלח במקצוע דרומית מזרחית שלו, ראוי לשום לב על הר חצרות (כַנזירי-כַן) שגבהו 1037 מיטר. העולה על ראש ההר הזה וצופה ומביט הנגבה יראה כל הר שעיר (טורא דגבלא), וביותר יראה את הֹר הָהָר שגבהו אלף ושלשים מיטר, ועליו מת אהרן הכהן, והוא במרחק שמונים ושמונה קילומיטר מנגב להר חצרות—כַן. ולצד צפון משתרע לפניו בהוד שממותו הים המלח בכל ארכו ורחבו. וצפונה ממנו ערבות הירדן עד צרתן ועד בית ברה.

לא תשבע עין לראות יקר תפארת הטבע גם מהר כַן ימה. שם במרחק עשרה קילומיטר מראש ההר, עמוק עמוק משתרעת הבצה הגדולה המכוסה במלח סדומית ושטחה יכיל בערך 54 קילומיטר מרֻבָּעים, והיא נמוכה מהר כַן 1430 מיטר. הערביים היושבים במחוז הזה מזמן נבוכדנצר קוראין להבצה הזאת בשם עֶל־עָר el Ror וחכמי המשנה והתלמוד רק מעט שנו השם הערבי, ולהבצה הזאת קראו קֶל־רָה במבטא אות ק', שהיא כמו אות ע' במבטא אנשי מזרח ^(א)118. אולם בתורה שבכתב נקראה בשם לָשַע הוא שמה העתיק, וזה שאמרו (בספרי ריש דברים ובירושלמי מגילה פ"א) לשע זו קֶל־רָה.

וכשם שהר כַן (כַנְזִירֶי) מתנשא מקדם ללשע—קלרה כך ההר טור־רגום (או תרגום) זה ההר שהערביים קורין לו דזשֶיבֶּיל רדזשוּם Dschebel Rdschum מגביל את הבצה לשע-קלרה ממערבה, לכן אחר שאמר ר' לעזר לשע זו קלרה ^(ב)118 עדיין לא הי' לנו סימן מובהק להכּיר מקום לשע, יען כי בשם קל־רה el Ror הערביים קורין לכל שפת ים המלח מכל עבריו וגם לשני עברי הירדן מים המלח עד ים כנרת, ובא ר' יודן בר יודן בר שלום ואמר מיכַן לתרגום, כלומר לשע זו קל־רה זאת המשתרעת מן הר כן אל הר־רגום Rdschum (לתרגום), ומדבריו אנו למדים כי זאת הבצה המלחית שהערביים קוראין לה עֶל־עָר el Ror. ^(ג)118

בהפנותנו ללכת מן לשע-קלרה צפונה לאורך החוף המערבי של ים המלח נפגוש בראשונה בהר הנקרא אצל הערביים בשם הר סדום דזשֶיבּיל אוּסרוּם. ההר הזה נצב בדד בערבות יהודה ואינו מחובר עם הרי מדבר יהודה אשר למערבו. אורך ההר הזה בערך 8 קילומיטר, וירום מעל פני ים המלח 180 מיטר.

ראוי לשים לב על הר סדום הנפלא בתבניתו ובתכונתו: מרגליו ועד קומת ארבעים מיטר כֻּלו אבן מלחי ומראהו כעין התכלת (ואצלו הרבה עמודי מלח בודדים), ומגובה ארבעים מיטר ולמעלה שיד—גיפסיס ואבני גיר יכסנו; דמותו ותכונתו מזכירים כי ביום מהפכה הוּלַד ההר הזה.

השם הר סדום נאה להר זה, כי אחר שר' חנינא אמר שהוא ראה המרחק מסדום לצוער והויא חמשה מילין (פסחים צ"ג ע"ב) שהם ½7 קילומיטר, והעיר צוער ידועה היום, היא הנקראת חורבת צואֵיאַרֵא Zuwera בערבות ים המלח במרחק 2 קילומיטר משפת הים, נוכל לתאר מקום עיר סדום: שהיתה אצל הר סדום על שפת ים המלח, שני קילומיטר צפונה מקצוע מערבית־דרומית של הים הזה.

והמלאך שאמר ללוט ההרה המלט (בה"א הידיעה) הראה לו על ההר הארוך אשר בנגב יהודה והנשקף על פני עמק השדים, זה הר תרגום (דזשֶיבֶּיל רְדזשוּם) אשר מדרונו המזרחי צופה פני סדום.

צפונה לצוער ½17 קילומיטר יש חורבת סֶיבְּבֶּי, זה מקום מבצר מסדה שבנה יונתן החשמונאי על הר גבוה מעל מי ים המלח 519 מיטר, והוא משפת ים המלח למערב ¾2 קילומיטר. תכונת ההר הזה עם מצודת סלעים שעליו ועם העמקים מסביב כפי שתאר יוסיפוס ^(א)ס נשארה עד היום הזה. שטח העיר אשר על ראש ההר ארכו 700 מיטר ורחבו בקצהו הצפוני 120 מיטר. ובקצהו הדרומי 230 מיטר. ובאמצע—200. להשטח אשר על ראש ההר הערביים קוראין קַצַר סֶיבְּבֶּי ^(ב)ס. גם השטח אשר למטה מהעיר במערבה הוא השטח שהיה נקרא הסלע הלבן ואשר עליו בנה סילפהא שר צבא רומא את הסוללה לכבוש את העיר, כן הוא במציאות גם היום.

צפונה למבצר מסדה 17 קילומיטר, על שפת ים המלח על גבעה גבוהה יותר ממאה מיטר מעל מי הים יושבת העיר עֵין גֶדִי אשר היום הערביים קורין לה עֵין דְשֶידְדִי ובימי אברהם אבינו היתה נקראת חצצון תּמר; היא העיר המהוללה ביופי טבעה ובנועם אוירה ופירותיה, וכרמי עין גדי שהיו נטועים במדרגות במורד ההר, ההולך הלוך ושפל עד ים המלח, היו לשיחה ולמשל שירי בעם ישראל, אדמתה ואוירה הצמיחו את האפרסמון המהולל שגדל אצל ים המלח מעין גדי עד רמתה היא בית הרם. אצל עין גדי הי' יער עצי תמרים. המעין הנקרא עין גדי נובע מים חמים—פושרין (27° c) ומתוקים.

למזרחה של העיר משתרע ים המלח בהודו והדרו, ולמערבה הרים סלעי מגור עם מערות נוראות, הוא מדבר עין גדי אשר שם הסתתר דוד בברחו מפני שאול. ושם במדבר עין גדי נמצאים כל המקומות הנזכרים במלחמת אדום עמון ומואב עם יהושפט מלך יהודה (דבה"י ב' כ'), ושמות המקומות האלה נשארו עד היום הזה: אצל עין גדי מצפון יתרומם, 767 מיטר מעל מי ים המלח, הר מעלה הציץ, ונחל הציץ Wadi Hasas בצד השני של ההר: עיר עין גדי למזרחית דרומית ונחל הציץ W. Hasas בצפון וההר מעלה הציץ ביניהם.

הדרך מעין גדי לתקוע עוברת בהר מעלה הציץ, ומי שעולה בדרך הזאת ויהי' בצפונית מערבית לעין גדי במרחק 16 קילומיטר, אז יהי' בסוף נחל הציץ ^(א)120 ואז יהי' גם פני מדבר ירואל. צריך להעיר כי מהשם העברי מדבר ירואל עשו הערביים שני שמות ^(ב)120, לחלק המערבי של המדבר הזה קראו בִּיר אֶל אוּאַר Bir el Uar. ולחלקו המזרחי קראו בִּיר אַללַא. המרחק מן ביר אל אוּאַר עד ביר אללא ½2 קילומיטר, והם והשטח שביניהם יֵרָאוּ אצל המסלה העולה מעין גדי אל תקוע, השמות ביר אל אוּאַר וביר אללא במקום הסמוך למדבר תקוע, מראים לנו ברור שהוא המקום מדבר ירואל ^(ג)120.

המקום אשר שם היתה מהומה גדולה באויבים וישראל נושע בה', המקום הזה מתראה לפנינו בעצם תֻּמו: מחנה האויבים היתה גדולה מאד, ובעת אשר החלוץ של האויבים הגיע פני מדבר ירואל, אז המאסף שלהם היה עוד בנחל הנקרא היום ואדי כבירא שהוא מנגב לעין גדי. וכאשר החלה המהומה ולחמו איש ברעהו גדוד בגדוד, התפשטה ההריגה בכל המחנה ממדבר ירואל עד נחל ואדי כַבָּירַא במקום שהנחל יורד ומתקרב לעמק (הערבה) של ים המלח.

שלשה ימים בזזו אנשי יהודה את שלל אויביהם שהָשכבו חללים ממדבר ירואל הנגבה, וביום הרביעי כאשר כלו לפשט את החללים אצל ואדי כַבָּירַא נקהלו לעמק (הערבה) קרוב למקום שהנחל ואדי כַבָּירַא יורד לים המלח, שָם הודו לאל מושיעם, ולנחל ולמישור שאצלו קראו עמק ברכה ^(א)סא כי שָם בֵּרְכוּ את ה'.

ושפת ים המלח אשר מעין גדי וממעלה הציץ צפונה, שם ברגלי ההרים אשר בימי קדם היו מלקטים אפרסמון עם כל ראשי בשמים, עתה שורֵר שם דומית שממון והולכי ארחות חדלו.

תכונת ים המלח.

במאה האחרונה, ע"פ המדידה שעשו חכמי בריטניא ואמיריקא נודע, כי פני ים המלח נמוכים 393 מיטר מפני המים שבים הגדול, ואורך הים מקצהו הצפוני (היינו מן המקום שהירדן נופל לתוכו) עד הבצה המלחית לשע—קלרה אישר בדרומו 77 קילומיטר; רחבו היותר גדול (מקרבת עין גדי ולמזרח) ½15 קילומיטר. והמקום היותר צר (שהוא מול הלשון el Lisan מארץ מואב הנכנס לים), 4 קילומיטר.

ובחפצנו להגביל את המקום היותר עָמוּק שבים הזה רואים אנחנו כאלו חוט מתוח ממקום שפך נחל השחר (זֶירְקא) ^(ב)סא ברוחב הים לעומת עיר תקוע. על הקו הזה באמצע רוחב הים, שָם עומקו 400 מיטר.

והעומק המצער שבו, הוא בחלק הדרומי של הים הזה מן הלשון el Lisan עד הבצה המלחית לשע—קלרה, שם יש מקומות בלב ים שעומקם רק 7 מיטר.

גם נודע לנו על אודות מזג המים שבים הזה, כי אף שהירדן ופלגיו ונחל ארנון ועוד נחלים תמיד בלי חָשָך שופכים לתוכו מים מתוקים בשפע רב (½6 מילליון טון ביום) בכל זאת החלק הרביעי (25%) מימי הים בליל מלח הוא ממינים שונים, והמלח הנאכל Chlornatrium יש בתוך מי הים 7%.

המלח בכמותו הגדולה יתן להמים כבדות והתדבקות רבה, ובשביל זה מעולם לא טבע גברא בימא דסדום.

---

ה: ימא דחילתא

ה). ימא דחילתא. כפי הגרסא בירושלמי כתובות (פי"ב ה"ג) והיא שוה להגרסא ימא דחולתא אשר בירושלמי כלאים (פ"ט ה"ג) ושָם בטעות נכתבה אות ו' תמורת אות י'.

זה היאור אשר במזרחית דרומית לפמייס 8 קילומיטר, שהרומים קראו לו פהיאלא Phiala והיהודים קראו לו ים חילה ובמבטא הארמית—חילתא.

יוסיפוס אמר (מלחמות ספר ד' פ"ג) כי השם פהִיאַלא נאה לו לפי תבניתו כי עגול הוא מכל עבריו כספל, כן אנו רואים אותו גם היום ושפתו העליון מסביב שוה מכל צד, אין צד אחד גבוה מהשני ואין נקודה אחת למעלה מחברותיה. גם מה שכתב יוסיפוס כי מי היאור הזה תמיד במצב אחד לא ירבו ולא יחסרו. התכונה הזאת כפי הנראה ג"כ אמתית. אני ראיתיו רק פעם אחת, בחדש כסליו אחר המטר הראשון.

אולם בהעתקה העברית של ספר מלחמות היהודים יש דברים שאינם מסכימים עם המציאות כי שם נאמר: המים אשר בים ההוא מגיעים תמיד עד שפתו ממעל, ואנחנו רואים כי משפתו ממעל צריך לרדת בערך חמשים מיטר עד אשר נגיע אל פני המים שביאור, ומתראה כאלו המים מכסים רק את תחתית הקערה או הספל הזה. עומק המים שבים הזה לא נודע. המים שבו עכורים המה והמון אוזים מדבריים שטים עליהם.

לים זה הערביים קורין בִרְכַּתּ רַם, גם קורין לו באהר אל עַלַע. יושבי המחוז ההוא משערים כי נקרא באהר אל עַלַע על שם העלוקות הנמצאות בים זה, ואני אומר כי השם באהר אל עַלַעְ נגזר מהשם התלמודי—ימא דחילה.

---

ו: ימא דשליית

ו). ימא דשליַיתּ. כפי הגרסא בירושלמי כלאים (פ"ט), והגרסא ימא דשילחת אשר בירושלמי כתובות (פי"ב) ג"כ אינה משובשת כמו שיבואר בענין זה.

זה הים אשר למזרחה של דמשק ½24 קילומיטר, אשר היום הערביים קורין לו בַּאחַר אֶל אַטֶייבֶּי (על שם עיר אטיבי שאצלו), ובכל זאת נשארו הוכחות ברורות אשר בימי קדם הים הזה נקרא בשם ים שליית.

א). החוף הצפוני של הים הזה' היינו המישור הנמוך והלח המכיל בערך 60 קילומיטר מרבעים והוא משתרע מהים הזה צפונה, המישור הזה יקרא גם היום מֶירדזש אל סוּלתַּן וזה שארית השם: מישור של שלייתּ.

ב). הערביים היושבים באהלים בחלק הצפוני של חבל ארגב (מהלך שבע שעות מים זה הנגבה) ובאביב ובקיץ רועים את צאנם אצל הים הזה, יכֻנו בשם עדב סוּלוּתּ, וזה בשביל שהם ששה חדשים בשנה רועים את מקניהם על גדות הים הזה או מפני שראשית מושבם הי' אצלו.

ג). אם נחקור על שם איזו עיר נקרא הים הזה בשם ימא דשליית ^(א)סב נראה שהוא נקרא על שם העיר שליית (שהיא למערבו של הים הזה במרחק ½10 קילומיטר) אשר כעת תקרא תל-סַלְחִיֶיא Tell Salchije. ולפי זה הגרסא ימא דשילחת אשר בירושלמי כתובות (פי"ב) ג"כ נכונה, כי שילחת דומה להשם תל־סלחיא; מובן הדבר כי העיר הזאת היתה עיר גדולה, בשביל זה הים הסמוך לה נקרא בשמה, וכפי הנראה בעת ההיא היו אנשים אשר לים ולעיר קראו שליית והיו גם כאלה אשר לשניהם קראו שילחת.

מצד מערב, לימא דשליית יִשָפכו נהר אמנה ופלגיו, ומצד צפון נופל אליו נהר מֻכּאבּראט. באביב ובקיץ במשך 6-5 חדשים ירבו המים, והים בגדלו מרהיב עינים, אז עדרים רבים רועים ורובצים עליו, ובששה חדשים הנותרים יֵהָפֵך לבצה ואגם מים ^(ב)סב.

---

ז: ימא דאפמיא

ז). ימא דאפמיא. כפי הגרסא אשר בירושלמי כלאים (פ"ט).

טרם יודע לנו מקום הים הזה, נחקור איפה זאת העיר אפמיא של סוריא הנזכרת במשנה סוף מסכת חלה; וגם יוסיפוס בקדמוניות ספר ג' פ"ז כתב, כי טריפון הרשע ברח ממבצר דוּרא (טאנטוּרא) אל עיר אפמיא ושם המיתוהו. עוד כתב (קדמוניות ספר ד' פ"ג), כי פומפיוס בלכתו מצפון סוריא לדמשק הרס את מבצר אפמיא. גם יסֻפַּר (שם ספר ד' פי"ז) כּי על יד אפמיא היתה מלחמה ארוכה בין באסוּס צאֶציליוּס ובין אוהבי סיקסטוס; אך יוסיפוס לא ציין את מקום העיר הזאת, ובזמננו בכל ארץ סוריא לא נראתה ולא נמצאה עיר בשם אפמיא ^(ג)סב.

בשנים האחרונות התרים מחכמי איירופא הסכימו להחליט כי המבצר החרב הנקרא היום קַלְעַתּ אֶל מוּדִיק Kalaat el Mudik (שמקומו צפונה לחמָת מהלך שמונה שעות) עם מסלת העמודים הסמוכה לו ועם החורבות שאצלו, שזאת עיר אפמיא Apamea בסוריא. ואחרי אשר מחכמי התלמוד קבלנו סימן מובהק להכיר מקום עיר אפמיא (שבסוריא) המצוינת בציון טבעי בים רחב ידים הנמנה בין השבעה ימים המשתרעים על גבול או קרוב לגבול א"י, בצדק נוכל לומר כי החלטת התרים החדשים אינה אלא השערה דמיונית, אחרי שאין ים בקרבת קלעת אל מוּדִיק, מלבד זה, להשם מוּדִיק אין שום השתוות עם אפמיא. ע"פ הסימן שקבלנו מחכמי התלמוד נוכל לדעת כי עיר אפמיא שבסוריא הנזכרת במשנה ובספרי יוסיפוס זאת העיר אשר היום נקראת יאממוּנֶי Jammune שמקומה צפונית מערבית לעיר בּעל-בּיק ⅔21 קילומיטר, והיא יושבת במסלה ההולכת מן בַּעַל־בֶּיק לעיר אַעוּרַא Akura.

את מצב הגיאוֹגראפי של עיר יאממוּנֶי נוכל להגביל גם ממקומות אחרים לאמר, כי מקום עיר יאממוּנֶי צפונה לעיר צובה בירת הדרעזר (אשר כעת תקרא דזשֶיבּא Dscheba) במרחק 15 קילומיטר. וצפונית מערבית לעיר בטה של הדרעזר (אשר כעת נקראת Buda) במרחק 10 קילומיטר ^(א)124. העיר יאממונֶי היא אפמיא Apamea שבסוריא ^(ב)124 שנבנתה ע"י סילייקוס, ואנטיוכוס קיציקוס בנה מבצרה החזק הנהרס על ידי פומפיוס, והעיר נהרסה במלחמת כוזרו השני מלך פרס בשנת ד"א שע"ג היא 613 למספרם ונחרבה פעם שנית ברעש שהיה בשנת ד"א תתקי"ב הוא שנת 1152 למספרם, וכעת היא עיר קטנה.

בפאת נגב של עיר יאממונֶי—אפמיא משתרע ים יפה ורחב ידים הנקרא כעת ים של יאממוּנֶי Bachar Jammune. אורך הים הזה מצפון לדרום ⅕2 קילומיטר ורחבו באמצע ⅖1 קילומטר, וזה הוא ימא דאפמיא.

---

הערות אדמת קדש

---

^{הערה (א)78} מסדרי התלמוד הירושלמי בכלאים (פ"ט ה"ה) ובכתובות (פי"ב ה"ג) סדרו אותם כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמלחא, ימא דחילתא, ימא דשליית, ימא דאפמיא. ובבבלי (ב"ב ע"ד ע"ב) מסודרים באופן אחר.

^{הערה (ב)78} רק עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה כבשו רובה של ארץ פלשתים בירושה וישיבה. בעוזיהו כתיב (דבה"י ב' כ"ו) ויצא וילחם בפלשתים וכו' ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ובחזקיה כתיב (מלכים ב' י"ח) הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ולהלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה ידובר אודות כיבוש ארץ פלשתים.

^{הערה (ג)78} ולהלן בענין כיבוש עולי מצרים יבואר כי עזה מעולם לא נכבשה בכיבוש גמור, וכל המקומות מא"י שלא נכבשו בכבוש גמור מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל דינם כסוריא.

^{הערה (ד)78} כי בדרום א"י החזיקו עולי בבל מה שהחזיקו עולי מצרים כדאיתא בתוספתא שביעית (פ"ד מ"ד) סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. ותמהני על אחדים מגאוני ישראל אריותא דאורייתא שאמרו כי עזה מכיבוש עולי מצרים ולא מכיבוש עולי בבל איך יפרשו דברי התוספתא. ומבלעדי התוספתא הזאת אי אפשר להבין דברי חז"ל בירושלמי שביעית (פ"ו ה"?]]) בחשבם תחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל, ובבואם למסקנא כי אשקלון עצמה כלחוץ, אמרו ר' אבהו ור' סימון הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה - ליתי עזה, את אשקלון ואת גבולה - ליתי אשקלון וכו'. ולכאורה הקושיא של ר' סימון ור' אבהו בלתי מובנת כלל, כי מאי פריך הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון. הלא גם תינוק של בית רבו יודע כי האי קרא משתעי בכיבוש עולי מצרים, ותנא דידן קאי בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל, א"כ נוכל לומר כי עולי מצרים כבשו את אשקלון ועולי בבל לא כבשו אותה, בשביל זה אשקלון כלחוץ. אולם ר' סימון ור' אבהו ידעו מן התוספתא אשר בדרום ארץ ישראל עולי בבל החזיקו בכל מה שכבשו עולי מצרים ולא הניחו מאומה, א"כ שפיר הקשו הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה ובודאי החזיקו בהן גם עולי בבל, ואיך אמרת אשקלון עצמה כלחוץ. וכונת תירוצם ליתי עזה ליתי אשקלון יבואר להלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה אחר עלותם מבבל.

^{הערה (א)מ} ודינה כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וסיסית שהן לענין תרומות ומעשרות ושביעית כמו הארץ אשר מכזיב ולהלן, כמו שיבואר במקומן.

^{הערה (ב)מ} וגרסת הגר"א בתוספתא (אהלות פי"ח) עד גוב ועד יגור ועד תרעין היא גרסא אמתית.

^{הערה (ג)מ} וזה הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד גוב ועד יגור ועד תרעין וכו'.

^{הערה (א)80} בכולא תלמודא בשם עסיא או אסיא תכונה ארץ אַנַאטוֹלִיָא המשתרעת מיַם של איזמיר וקוֹנסטַאנטִינוֹפּוֹל למזרח עד מדינת אַרְמֶיניעֶן וקורדיסטאן, ומים השחור אשר מצפון לה עד ים התיכון הוא ים הגדול המגביל אותה לארכה מצד דרום; וקבלה היתה בידם של חז"ל כי בני אשכנז בן גֹמֶר בן יפת ראשונה התישבו בארץ הזאת, לכן את השמות אשכנז וריפת ותוגרמה פירשו אסייא והדייף וגרמניא או גירמניקייא (ב"ר פל"ז).

מדברי יוסיפוס (קדמוניות ספר ד' פ"י) אנו יודעים אשר בימי מלכי החשמונאים כבר בארץ ההיא ישבו יהודים רבים והיונים שביניהם הציקו להם עבור חזקתם במעוז תורתם. ומדברי חז"ל נראה אשר בימי רבן גמליאל דיבנה היהודים בני עסיא שקדו על דלתות התורה ובאניות דרך רוחב ים הגדול היו עולים ליבנה לשאול הלכות. ושלשה רגלים עלו בני עסיא לשאול הדין אם התליעה הכבד שלה. ועוד עלו על דבר שאיבת המים בשביל מי חטאת. (הליכה מחו"ל לארץ ישראל ובפרט דרך הים תקרא עליה).

כמעט בטבור ארץ עסיא ההיא אצל אמצע הדרך ההולכת מן Konia אל Kaisarie היינו 24 קילומיטר למערבית צפונית מעיר אַקּסֶירַאיי יש יאור של מים מלוחים ובצדו המערבי משתרעת בצה מלחית. היאור ההוא יקרא אצל הטורקים טוז-טשילי Tuz Tschölü ושטחו גדול משטח של ים המלח, בו רוחצים משום רפואה וגם להתקרר. היאור המלחי הזה נקרא בדחז"ל (שבת ק"ט ע"א) בשם מי עסיא שמותר לרחוץ בהם בשבת.

להִסָתר בתוך עדת ישראל שבעסיא ערק ר"י ב"ר חלפתא (כנזכר בב"מ דף פ"ד ע"א). בימי השמד הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא. כמאה וארבעים שנה אחרי כן (מפני עקת המלכות הרשעה) הלכו ר' חייא ב"ר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לעבר שנה בעסיא.

ור' מאיר אידמיך בעסיא, ולפני מותו צוה אשר עד שיבואו בני א"י לשאת אותו לא"י יתנו את מטתו על חוף ים הגדול; ונראה לי כי המקום הזה במחוז קיליקיה Cilicie על שפת ים הגדול נכַח ראש-קאַפ קוֹרמַאחִיטִי C. Kormachiti (אשר באי קפריסין). והעיר שאצל מקום קבורתו הראשונה, עד היום נקראת מַאמורִיָא על שמו. ואצל עיר מאמוריא יש ראש של הר הנכנס לים ונקרא קאפ אַנַאמִיר Cap Anamir ג"כ על שם אדוננו מאיר אשר זמן פטירתו היה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד אוהבו של רבי ובשביל זה נתן הרשיון לקרוא את חוף הים במקום ההוא על שם ר' מאיר.

· מעבר לתחילת הדף