אגרת השמד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

אמר משה בן הרב הדין מימון הספרדי זכר צדיק לברכה, שאול שאל איש מאנשי דורנו לאיש מאנשי החכמה לפי דבריו ממי שלא קרה עליהם ממה שקרה על רוב קהילות ישראל מזה השמד, המקום יבטלהו, על ענין השמד הזה אשר יכריחוהו בו להודות לאותו איש בשליחות ושהוא נביא אמת. האם יודה האדם בזה בשביל שלא ימות ויטמעו בניו בנותיו בגויים או אם ימות ולא יעיד לו העדות ההיא אחר שהוא מחויב בתורת משה רבנו עליו השלום, ועדות ההיא גם כן מביאה לעזוב המצוות כולן.

ויען הנשאל על זה דבר חלוש אין לו טעם והוא סר הלשון והענין, סדר בו דברים יפסידום אפילו הנשים חסרות המוח. והיינו משיבים תורף דבריו אף על פי שהוא ארוך וחלוש ועמוס, לולא חמלתו על החסד אשר נתחסד בו עמו האל יתברך, כלומר הדיבור בלשון, כמו שאומר יתברך בתורתנו הקדושה (שמות ד יא) מי שם פה לאדם. לפיכך ראוי לו לאדם שיחמול על דיבורו יותר מחמלתו על ממונו ושלא ירבה בדיבור וימעיט הענין. וכבר גינה החכם עליו השלום רבוי הדברים ומיעוט הענין ואמר (קהלת ה ב) כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים. הלא תראה איך גם רעי איוב בהרבותו לדבר אמרו הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק (איוב יא ב) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל (שם לד לה) והרבה כמו זה.