אגרות צפון/יג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עדות. אבל לפעולה כזאת בצדק ואהבה הכרת יסודות אמתיות החיים בפעם אחת איננה מספקת, תעודתך בתור איש ישראל ונושא דגל התורה על דבר האלהים והאדם בעד האנושית, לא נמלאה עדנה במבנה חייך לבד על יסודי האמתיות ההם; בגלל המטרה האחת והשניה עליך לחרות עמוק עמוק בלבבך כמה פעמים את עיקרי הרעיונות ותוצאותיהם על ידי הדבור ואותות המעשה ועל ידם תחזיק במעוזם בעדך ובעד אחרים. זה הוא מושג העדות. — האמת אשר עליה להוליד את החיים דרושה להיות מלומדה ושנונה ובאופן בולט, ככל אשר תהי יד היכולת להציגה בחיים לפני הרוח והנפש, לכן יתר שאת לכוננה בעדות המעשה ע"י אותות ופעולות. באופן כזה הרעיון העיקרי: ה' הוא הבורא ואדון כל; הכל קנין ה', האדם הנהו הסוכן עליהם לפי רצון ה' וישראל הוא נושא התורה לתעודת האדם הזאת, על ידי העדות: שבת, חדש, ערלה, חלה, בכור, וביחס אל אדמת ישראל: יובל, שמטה, חלה, תרומה ובכורים.
ה' הוא הבורא והמכלכל את גוף ורוח האומה בקרב ישראל — על ידי פסח, שבועות, סכות ושמיני־עצרת; — ובגולה, גם על ידי חנכה ופורים; — ההכרה, כי הגוף יקבל ערכו רק על ידי הרוח והחופש על ידי החוק על ידי "ספירה". לשים לבעל הסבות ומטרת הגלות, עם האזהרה לבלי הכשל בעון גלות ע"י "התעניות"; לקדש גם את הגוף והזהירות לבלי השקע בתאוות הבהמיות: על ידי "המילה"; לשעבד כחות הרוח הלב והגוף אל עבודת האל המיוחד: על ידי "תפלין"; — לשוות לנגד עינינו תמיד את האל היחיד הטמיר ונעלם והתגלותו בימי קדם; לצייר ברעיונינו את הגבול אשר גבלו עלינו בעד השכל הנקנה ע"י החושים להגן בעדנו לבל נתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו, על ידי "ציצית"; קדש את ביתך להיכל ה', וחייך בו לעבודת אלהים על ידי "מזוזה"; — הכרת מצב "יעקב אבינו" בתעודת שם "ישראל" הלא הוא: עיני ורפיון בכח ועוצם ידו העצמי, למען היות מוכשר אל תעודת ישראל הרוחנית הבאה בהתגלות ה', על ידי "מצה וגיד הנשה";
להשמר מאלקיות הקנין ובכל זאת לבלי התרחק ממנו ולהשתמש בו בהשכל ודעת: ע"י לולב וסוכה וביחס אל ארץ ישראל, על ידי "מעשרות"; — ובאחרונה, בחינת החיים על פי הרעיון: אלהים ומלך שופט ואב; והידיעה וההכרה, כי נאבד זכות המציאות והחיים, אם לא נמלא את תעודת חיינו במלואה, גם לפנות אל על בתשובה שלמה להיטיב דרכנו לימים הבאים: על ידי ר"ח ר"ה שופר ויום הכפורים א). כל אלה יחד יביעו רעיונות, אבל נשתמר לבלי לפוצץ את הרעיון במלה; רק לאחדם כמו הרעיון בעצמו, שעליו להוליד החלטת הדעת, לכן רשומו יהיה נכר בנפש ג"כ באחדות ע"י פעולה לשם אות, על ידי זה גם מאמר המכלכל איזה רעיון, האוצר בקרבו החלטה מתפעלת מאחדות כללית אפשר הוא להשמע ביותר, גם מובן הנהו בנקל אף מחוץ להיהדות.— כל פעולה ומעשה פרטי בחלק הנקרא בשם עדות: כתב, מלה ודבור; זכרון הוא לנפש או מאמר במחשבה תחלה ע"י שפת הפעולה הנכבדה הזאת, עד הדבר היותר קטן שנהיה שחוק לרבים: את שלא נאכל ביצה שנולדה ביו"ט ושבת, כל אלה מאמר העדות, והזהירות היתרה בדברים הנראים כי קטנים המה, לא יחשבו לדברים טפלים, חסרי טעם ומעוררים צחוק גם בעיני אלה אשר לצון חמדו להם, בלתי גרועה מהזהירות היתרה לברוא לנו ניב שפתים ברור מללו ולהדר אחרי כתב טוב ויפה.—קח לך למשל בראש וראשון את יום השבת עם "המלאכות האסורות בו".
היום, אשר בפעם הראשונה, כאשר נשלמה בריאת הארץ ונתנה לממשלת האדם, היום ההוא, יהיה לו לזכרון עולם, כי הכל כאשר לכל מסביב לו, לה' הם, קנין הבורא, וכי רק מיד ה' נתן לאדם הכח והצדק למשול בהם, וכי חלילה לו להתגאות על כח הממשלה הזאת, בעוד עליו לדעת, כי הכל קנין ה', וכי הוא רק סוכן התבל כפי רצון ה' אדון העולם.— ולמען יכונן ויצייר כמו חי את הרעיון הזה, על האדם לעצור ביום ההוא את כח ממשלתו על היצורים, אל ישלה ידו בשום דבר, לפרוש את ממשלתו, ממשלת האדם, עליו, והוא: אל ישתמש בו להפכו בכחו ועצם ידו לתכלית הדרושה לחפץ האדם, ואם כן, עליו להשיב לה' את התבל "השאולה" לו מידו, למען ידע ויכיר תמיד, כי התבל רק "שאולה" היא לו, לכן המלאכות האסורות לו לעשות ביום השבת הנה ביחוד "מלאכת מחשבת" והיא, מלאכה אשר תעשה בדעת, בכונה ובאמצעים הדרושים, וגודל הפעולה הנאותה לו, פעולה מביאה לידי תוצאה, מלאכה המוציאה דבר לפועל, ברעיון בכונה, ברוח ובכה האדם. אבל לא כן המלאכות הנקובות בשמות "מקלקל" "מתעסק" "שאינו מתכוין" "שאינה צריכה לגופה" "כלאחר יד" ובתוך "השעור". — האינך רואה, כי בכל רגע אשר תשמור ידך מעשות מלאכה ביום השבת, תוכיח לדעת בהודאה גלויה, כי תאמין בה', בבורא היחיד ואדון העולם ותזכור בזה כי תעודתך להיות "עבד ה'?"— האינך רואה כי גם מלאכה קלה ובלתי מיגעת ביום השבת היא כפירה בה', באדון עולם ובורא התבל ותעפיל לעלות ולשבת על כס-יה, וכי זאת היא כפירה והכחשה בכל התעודה אשר לאיש ישראל? האינך רואה כי יום השבת מהחל ועד כלה הוא "אות", "זכרון" "ברית?" כי הוא קדש לה' לקדש את ששת ימי המעשה הבאים? ולא מנוחה מעמל ימי השבוע העבר!
— וכן הוא בכלל ובפרט כל הדברים הבאים תחת גדר "העדות" רק עלינו להבדיל כראוי בין דאוריתא ובין דרבנן. —
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |