אגרות צפון/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדור החדש, אשר עליו היה להכיר ולדעת ולהתבונן בחרדת קדש, כי ה' הוא אדון שופט ומושיע, שכח עוד מעט את הלמוד הזה. — על האדמה אשר נתנה לו למנה מחדש, חפץ האדם להתנשא בגאותו עוד הפעם לאדון ומושל עליה. בכחו אשר הכניע בו את הטבע, האמין כי גם מבלעדי ה' יוכל לכונן את קיומו; — מני אז תחל תולדות בני אדם (געשיכטע). ה' לא רצה עוד להכות את כל חי ולמחות את האדם מעל פני האדמה, רק לגדלו ולחנכו ללמד את כל משפחות האדם דעת אלקים ודעת עצמו, ע"י הנסיון (ערפאהרונג). - אל מדרגת משחתי הדור הרע, אשר בגללו הביא ה' מבול על הארץ, לא יגיעו עוד לעולם כל משפחות האדם יחד, יען ה' גזר אומר כי בני האדם יהיו מפוזרים ומפורדים בתבל, ורק לאט יתפשט האדם על פני הארץ ולא יהיה משפחה אחת, רק משפחות האדמה, כי אז בהשחת האחת בקצה הארץ האחד, לא תגע במהרה לרעה ברעותה הטובה ממנה בקצהו השני, ולא תשחית את כללות האדם. — מפוזר ומפורד יהיה, למען יחדש האדם כנשר נעוריו ע"י עצמו, ושבט האנשים אשר נחלש ממרוצתו אחרי דמיוני ותעתועי האדם והנהו בכל רע, יפנה מקום לשבט החזק ממנו ואשר כחו חדש עמדו.

— מפוזר ומפורד יהיה, ובכל מקום יפנה לבו לכונן שמה הלך נפשו, למען יבחנו כשרונות רוח האדם בכל האופנים לכונן מצבו מול פני הטבע. לזאת התחדשו פני האדמה אחרי הכליון החרוץ ונערכו אל תכנית חנוך כזה (ערצי־הונגספלאן); שונה היא תכונת הארץ לפי האקלימים וחלקי האדמה בריחי ארץ, ימים ונהרות, הרים ובקעות, מדבר וערבה, עד כי בכל מקום, אשר ידמה האדם, כי שמה הנהו האדון, הנה חלקת האדמה הזאת היא תאלפהו דעת ותעריך לו דרכי חייו למלאות ידו בעבודה ולעשות כל דבר לפי האקלים ותכונת המקום, והוא יפעל וישנה גם את תכונת האדם הפנימית, את גויתו, את השקפותיו, הלך נפשו ונטיותיו, ורק על ידו לכונן את שפתו עפ"י ידיעותיו ונסיונותיו הרבים, עד כי תכונת המקום תמשול בו. — ע"י הנסיון יתחנך להבין את ערך עצמו וערך דעת את ה'. ילמוד, כי ה', הוא אל יחיד, מושל בכל, על הטבע ועל חיי האדם. ילמוד, כי תעודת האדם גבוה ונשאה מלרכוש ולהנות.

— מני אז עם ועם יתיצבו ויופיעו על פני במת התולדה, כל אחד ואחד מהם יביא עמו כח ותכונה חדשה מרוח האדם, ואת שניהם יאמן וינסה לכבוש לו "רכוש והנאה" במלחמתו עם הטבע, ועם כחו ורוחו יחד יתאמץ, כי כל אשר כבש והתנחל לו, יקום בידו לנחלת עולמים. — אך יד גבוהה ונשאה, יד ה', אשר היא בכל משלה ותנהל מערכת פעולת האדם, תפיל למשואות ותפר את מחשבתם אשר יזמו לבנות לעולם מגדלים בשמים ורוח עברה בהם ואינם, — ולעיניהם יראה נפלאות, כי יוציא ויפתח מהדבר הקטן שבקטנים, לעיני האדם המשתאה, גדולות ונצורות, ואם דור אחד יעפיל לעלות אל מרום הפסגה של הקנין וההנאה וכמו רמים יבנה גדולתו, הנה מפני הגדולה הזאת בעצמה ועל ידה, ירד פלאים ויכחד מהעולם, ויפנה הדרך לדור חדש להביא גם אותו לידי נסיון. — על פי הנהגת ה' תוצאות כל אלה הנסיונות תביאנה את הדור יבוא לידי הכרה נאמנה;— ואחרי אשר בחנו את כל אלה, וכל עם ועם על ידי עליתו וירידתו כתב בספר תולדות בני אדם, כי "הבל" הוא גודל האדם, וכי גוי ואדם יחד יתמו לריק כחם לכונן אשרם לנצח על ידי הרכוש והגדולה — כאשר יפלו תחתיהם מגדלי החמס, הקנין והנאה, אשר יזמו לעשות;— וכי רק זה יעמוד לעד, את אשר בנו האנשים בכחם לאלוה, בנין עולם בצדק ואהבה — וממעל לחרבות חמס-אדם ודמיון כוזב, לחשוב כי כל הברואים ובאחרונה גם האדם יוכל לשבת על כסא מלכות הנוסד על חיי האדם להיות כאלקים, דור אחרון על עפר יקום, אשר ילמוד לדעת כי מהבל המה גם יחד, והאלילים כליל יחלפו — וישא עיניו למרום אל. האל היחיד ומיוחד — הרגש והתשוקה הנעלה לגודל האדם האמתי יתעורר עוד הפעם, להשיג גם את הקנין גם את ההנאה רק בתור אמצעי — מין האדם המפוזר ומפרד יתאחד עוד הפעם להיות תמים יחד, והנסיון והרגש הנעלה הזה יחדרו בכל אפסי ארץ, ועל משואות הזמן העבר, מין האנושי יתבשל כל צרכו להיות ראוי ומוכשר אל השאלה כהוגן, מבלי ישאל עוד: מה לנו לעשות למען נהיה מאושרים? רק לשאול: בעוד אנחנו מאושרים, בעוד יש לנו כל, בעוד שפע הברכה בידינו הוא, מה לנו לעשות עם הברכה הזאת? ואז —

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים,

ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים,

והלכו עמים רבים ואמרו:

לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב,

ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו;

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים,

וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,

לא ישא גוי אל גוי חרב,

ולא ילמדו עוד מלחמה,

בית יעקב! לכו ונלכה באור ה'!—

כי נטשתה עמך, בית יעקב —

כי מלאו מקדם, ועוננים בפלשתים,

ובילדי נכרים ישפיקו.

ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו;

ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו;

ותמלא ארצו אלילים,

למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו.

וישח אדם — וישפל איש; ואל תשא להם!

בוא בצור, והטמן בעפר, —

מפני פחד ה' ומהדר גאנו.

עיני גבהות אדם שפל,

ושח רום אנשים,

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

כי יום לה' צבאות,

על כל גאה ורם, ועל כל נשא

— ושפל!

ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים

ועל כל אלוני הבשן;

ועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות,

ועל כל מגדל גבה, ועל כל חומה בצורה,

ועל כל אניות תרשיש, ועל כל שכיות החמדה; —

ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים,

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא; —

והאלילים כליל יחלוף.

ובאו במערות צורים ובמחלות עפר '

מפני פחד ה' ומהדר גאונו, —

בקומו לערץ הארץ.

ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו

ואת אלילי זהבו,

אשר עשו לו, להשתחות לחפר פרות ולעטלפים;

לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים,

מפני פחד ה' ומהדר גאונו,

בקומו לערץ הארץ.

- וכאשר השלמת לקרוא בעלי הספר מתולדות בני אדם והתבוננת בהם די בינה לעתים, אז קרא בקול עם דברי הקהלת:

הבל הבלים! הכל הבל! מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?!

דור הולך, ודור בא, והארץ לעולם עומדת; —

וזרח השמש, — ובא השמש, — ואל מקומו שואף זורח הוא שם;

הולך אל דרום — וסובב אל צפון, —

סובב סובב הולך הרוח, — ועל סביבותיו שב הרוח,

כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא ;אל מקום, שהנחלים הולכים,

שם הם שבים ללכת.

לא תשבע עין לראות, ולא תמלא אזן משמע;

מה שהיה — הוא שיהיה; ומה שנעשה — הוא: שיעשה; —

ואין כל חדש תחת השמש.

יש דבר שיאמר: "ראה זה חדש הוא!" כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו.

אין זכרון לראשונים,

וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון

עם שיהיו לאחרונה. —

ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים,

הוא ענין רע — נתן אלקים לבני האדם

לענות בו.

ראיתי את כל המעשים, שנעשו תחת השמש,

והנה הכל הבל ורעות רוח!

מעות! — לא יוכל לתקן. —

וחסרון! — לא יוכל להמנות. —

סוף דבר, הכל נשמע,

את האלקים ירא,

ואת מצותיו שמור

כי "זה כל האדם". —

ה'! מעון אתה! היית לנו

בדור ודור;—

בטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל!

ומעולם עד עולם — !

אתה אל

תשב אנוש עד דכא —

ותאמר: — "שובו בני אדם"!

כי אלף שנים, בעיניך,

כיום אתמול, כי יעבור,

ואשמורה בלילה. —

זרמתם,

— שנה יהיו;

— בבקר כחציר יחלוף,

בבקר יציץ וחלף, —

לערב — ימולל — ויבש. —

אלהים! יחננו ויברכנו,

יאר פניו אתנו סלה!

דעת בארץ דרכך,

בכל גוים ישועתך,

יודוך עמים, אלהים,

יודוך עמים כלם,

ישמחו וירננו לאמים,

כי תשפוט עמים מישור ולאמים,

בארץ תנחם סלה, —

יודוך עמים, אלקים,

יודוך עמים כלם.

ארץ נתנה יבולה,

יברכנו אלהים, אלהינו;

יברכנו אלהים, וייראו אותו

כל אפסי ארץ.

נאם דוד בן ישי

ונאם הגבר, הקם על,

משיח, אלהי יעקב;

נעים זמרות ישראל

רוח ה' דבר בי,

ומלתו, על לשוני,

אמר אלהי ישראל,

לי דבר צור ישראל:

מושל באדם צדיק,

מושל יראת אלהים.

וכאור בקר

יזרח שמש,

בקר לא עבות,

מנגה ממטר,

דשא מארץ". —

כי לא כן ביתי עם אל;

כי ברית עולם שם לי,

ערוכה בכל ושמורה,

כי כל ישעי

וכל חפץ,

כי לא יצמיח

"ובליעל"

כקוץ מונד כלהם,

כי לא ביד יקחו.

ואיש יגע בהם,

ימלא בחל ועץ חנית;

ובאש,— שרף ישרפו,

— בשבת

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף