אגרות צפון/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמנם, בנימין יקירי, כאשר הגיעני מכתבך היקר בנתי לרעך, גם אחרת לא חשב לבי עליך, כי מי הוא זה העלם המחונן בלב מתנה ובנפש מתפעלת, בהביטו על מראה פני השמים והארץ וכל צבאיהם, ובהעמיקו לחקור אף האחד מן היצורים, להבין ולהשכיל על דבר תעודתו ותכליתו, ולא ישליך מעליו אלילי כספו ואלילי זהבו, וביחוד את אלילת האלילים את "ההנאה" (גענוסס), ולא יעטה פניו בושה וכלמה על הבלי תעתועיו! אבל לא התרפות והתבודדות היא מטרת הכרה כזאת, ונהפוך הוא, ההכרה הנאמנה הזאת תביא לידי התאוששות והתעוררות לאחוז באלה; אבל עוד לא לשם תכלית, רק לשם אמצעי. כל אשר תוסיף ההשגחה לחננך במתנות ונכסים פנימיים וחיצוניים, לפיהם ידרוש ה' ממך למלאות את רצונו וחפצו, לפיהם יגדלו החובות המוטלים עליך. — הן צדקת בדבריך, אם רק נשים לב להתבונן על כשרונות האדם, נבין על פיהם, כי תעודתו היא "לפעול ולעשות". ואנכי אוכל להוסיף על השקפתך עוד גם זאת, אם נתבונן על ראש האדם הנשא קוממיות, למען יוכל להביט מסביב וממעל לו, על ידו המכוננה מפרקים ואברים, ערוכה בכל לעבודה ולמלאכה, על כח רוחו אשר לו הכשרון להכיר את הדברים ביחס אמצעים לפעולותיו. אך מהם ולמעלה — הדרך העולה אל הדעת, כבדה ומסוכנה, ורק מעטים העפילו עלות עליה; התפתחות כח השתכלות האדם בעצמו עודנה קשורה ואחוזה באמצעים המביאים לידי פעולה, להודיע לזולתו ע"י הדבור; לעומת זה, הלב, מקור כל מעשה ופעולה, רק הוא לבדו יעצור כח לכבד, להכיר ולהקיף את כל היקום באהבה, רק הוא מסוגל הנהו לעלות מעלה מעלה באין מפריע.

— גם בזאת צדקת, כי עפ"י מושג כזה, התגלות רצון ה' דרושה ונחוצה במאד, התגלות (אפפענבארונג) חיצונית או פנימית או שתיהן כאחת.— הן ידעתי מראש, כי לא תוכל ידידי עדנה לצעוד כמוני וללכת אחרי בדרך התורה, אך לעת עתה קבל נא את הצעותי אלה רק בתור השערות (היפאטהעזען); נסה נא את האמת הפנימית היצוקה בהן, שים לבך להתבונן היטב על הרעיון היה ושאל: איך? אם זה הוא באמת תכן התורה? והניחה לי להוכיח לך בעוד חזון למועד, כי אמנם כן הוא, — אך הבה נלכה הלאה: בלכתנו כה באורח התורה, מצאנו בעבור האדם מצבו בכללות הבריאה: לא אלקים, ולא עבד יהיה האדם לתבל ארצו, רק אח, אח עובד עם כלם יחד, אך בכור הוא לפי תכן והיקף עבודתו; סוכן כל התבל הנהו, ועליו לכבד כל דבר ולפעול לתועלתו כפי רצון ה'. רק מה', אשר האציל עליו נוכחו נתנה לו גם הצדקה והזכות. לרכוש לו את תבל-הארצי, אך לפי המשפט- צדק הזה, עליו לשמור גם את החוב המוטל עליו, לקחת רק את המותר לו ולהשתמש בו רק לפי רצון הנותן; לכן "טוב" יחשב בעיניו רק זאת, אשר תתאים עם רצון ה' והתעודה אשר התוה לכל יציר נברא; "ורע" רק הדבר שהוא למורת רוחו, אבל לא "טוב ורע" המוצא חן בעיני האדם או אשר תקוץ נפשו בו, לא זה הוא "הטוב", אשר יתאים רק עם נטיותיו ותאוותיו, "והרע" אשר כמו זר נחשב לו, או לפי רצון עצמו, מבלי הבט על רצון ה' ומבלי שים לב, אם תתאים עם תכלית הדבר אם לא;

כי לא התאוה ומלאת החשק וההנאה, לא השררה והבחירה בת שרירות הלב, הנן מטרת האדם בארץ; - רק כל דבר, גם תאוותיו גם צרכי גופו עליו להביא לידי כשרון תחת פקודת ה' ורצונו, ולהביט עליהם כעל אמצעים לתעודתו; — אכן עם בחירתו החפשית נתן למו, בתור אפשרות, יחד גם תעתועי "היצר",

ועליו להכנע בבחירה חפשית, תחת החוק המרומם והנעלה, אשר כל היצורים יסורו למשמעתו בהכרח — כי ברצותו יוכל להנזר ממנו — ע"י החלק הבהמי אשר בו וצרכי גופו, לבו נמשך בתשוקה "להנאה ותענוג", משוחד הנהו מתאוה וחמדה על ידי רגש הנועם, אשר אהבת ה' נתן לעזר לצרכי החיים, והוא יעמול להשיג את "ההנאה" לא לשם אמצעי לבד, רק בתור "תכלית" — ע"י ממשלת הרוח מרחפת סכנת "הגאוה", יען כי בכחו להכיר את תכלית הדברים ולשנות אותם כחפצו ולמשול עליהם, ידמה בלבו, כי הוא אדונם, הוא השליט לבדו. את ה' ישכח, ישכח, כי כל דבר קנין ה', נועד לתעודה ותכלית, וממנו הם שאולים לו, ויתברך בלבבו כי רק לו המשפט להכניע אותם תחת רצון עצמו, חטאת ומרי!— אם כל התאמצותו והשתדלותו הנה רק תאוות בהמיות והרוח, חלק אלוה ממעל, כה ישפל, עד כי תחת היות מושל על בעלי החיים, יהיה עבד למו, לבקש רק את הדברים, אשר בעלי החיים ידרשו למלאות חשקם; — אז יעמוד לפנינו האדם בתכונת חיה טורפת ומסוכנת אין דומה לה, יען חמוש הנהו ברוח — והעולם איננו בטוח מפני שרירות לנו.

תורתנו לא תזכיר התגלות רצון ה' לבן אדם עבור האנושית בכללה, יען התגלות כזאת נתנה רק לעם מיוחד ותורת האדם נכללה בה מחדש.

— מצוה אחת בשם "מצות החנוך" הופיעה, ועל ידה נלמוד לדעת מה הוא האדם וחנוכו עפ"י ה', ובעת אשר נתן ה' לאדם את הארץ לנחלה וידבר תחת רגליו את "ההנאה", נאסרה עליו הנאה אחת, מבלי גלות הטעם והסבה לזה, רק יען כי כן הוא רצון ה', כי הלא על האדם להכנע תחתיו, ולחכמה תחשב לו למלאות רצון ה' רצון אלקיו, ואם נעשה ונשמע רק אז יען כי נבין את זאת, יען כי גם אנחנו בשכלנו נמצא אותו נכון וישר לפנינו, הזאת תקרא סור למשמעת ה'? הלא באופן הזה נסור למשמעת רצוננו לבד.— "בקשת ההנאה" מעוררת תאוה וחמדה; אמנם הלא נעים הוא "מתוק" הוא ותאוה לעינים, גאות הרוח תשלח את רסן התשוקה חפשי באמרה: "הלא גם לנו רוח חכמה ודעת! וכבני אלים נוכל בעצמנו לדעת את הטוב ואת הרע! הלא אין נקל מזה? הלא כה "מתוק" הוא, האם לא "טוב" הוא?! הלא התבל ומלואה לנו היא!— "טוב" הוא לאדם "המתוק", ורע — רק את אשר ימר לו"! אבל זאת היא אם כל חטאת! ה' יתגלה ויופיע בתור שופט צדק, אבל גם בתור אב רחמן ומחנך! שופט — האם לא לו היא התבל ומלואה? האם לא מידו, ורק מידו, לנו הכח והמשפט לרכוש ולהנות? ואם גם פעם אחת נשתמש עם הכח הזה שלא כדת, אם אך פעם נשלח ידנו אל הדבר הנאסר לנו, האם לא נאבד בזה הזכות להיות ולחיות בתבל? "ביום אכלך ממנו מות תמות" — הזהיר השופט צדק את האדם מראש, אך את העונש במלואו לא הביא ה' על האדם בעקב החטא, אשר על ידו ירד פלאים, רק חפץ לחנכו כאב רחמן;

הדרך המוביל אל ההנאה הכביד עליו ("בזעת אפיך תאכל לחם") לבל יוסיף לרוות את תאוותיו הבהמיות ולמען השפיל את גאותו; ולהשיב את האדם אל ה' בלבו ובפעולותיו, בדעתו כי גבול וקצב לכחו ויכלתו, וכי אחרת היא תעודתו, וגדלו ממעל להדברים, היכולים להיות נתונים לו או להלקח ממנו. — ככה מתחנך כל אחד מאתנו עוד גם עתה. על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך "העדן" אשר שמך ה' בו. — אבל השמר לך, פן ירום לבבך ותשכח צור ילדך ותדבק באלה בתור טוב נצחי, אשר הנמו באמת רק אמצעים עוברים; ואם ככה עשית — צרות רבות ורעות ישיגוך בחייך, אשר הבאת לך לבדך, והנה תכרינה לך אזן לשמוע, כי הכל כאשר לכל: הורים, אחים ואחיות, אוהבים ומכירים, כסף ורכוש, גוף ורוח, נתנו לך רק מה' — שאתה ושלך שלו! — ועליך לשוות לנגד עיניך תמיד, כי כל הטוב הזה, המה אמצעים שאולים בידך למלאות רצון ה'. ---

אבל החופש יעמוד לשטן נגד פעולת "החנוך; בעבודה תמצא הגאוה קן לה "ושלי" יקרא האדם להאדמה אשר יזבול, יחרוש ויזרע אותה: בזעת אפו (קין); הדאגה היתרה בצרכי; הגויה, אשר תקח לה את רובי עתותי החיים, היא תרים לכל לראש את הנפש הבהמית באדם האדם יראה בעצמו רק את התשוקה הבהמית לבדה, וישתמש עם רוחו בתור אמצעי להשביע ולרוות את כל חפציה בו. — האנושית באדם תרד ותפול (בדמיון הנפלים)! הדבר אשר היה יכול להעלות עוד הפעם את בן האדם אל מעלתו, הלא הוא דעת אלקים, כי הוא אדון יחיד ומיוחד ואב, וכל הנמצאים המה ברואים ועבדי ה', ומזה להתבונן על עצמו כי גם הוא עבד ובן, ההכרה הזאת זה כבר הועמה בלבב האדם, יען וביען האדם, כאשר יחדול מחשוב עצמו לעמוד חזק בתבל ארצו ולסוכנה, כל עוד, אשר מגמתו להשתמש עם הכל ונגד הכל רק למלאות רצון עצמו ולבלי למלאות רצון ה' ויחדל מהיות עוד עבד ה', או אז, במהרה יחל להביט על כל אחד מהיצורים והכחות המקיפים אותו כי לא עבדי ה' המה עוד, רק דברים עצמים וכחות נכנעים תחת האדם וסרים למשמעתו למלאות רק שפקו ולהגדיל רכושו והנאתו, באמרו, כי רק כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. הוא לא ישים עין עוד על חוק ה' הכללי, אשר אותו יעבדו כל היצורים, ולנגד עיניו כשכר נבלים יתפוצץ העולם לאלילים רבים, לפי מכסת הכחות הפועלים אשר יראה; לפי דעתו, לא תזרח לו השמש, לא ירעם בגלגל, לא יאיר לו הברק, לא תכסה האדמה מכסה דשא, לא יסער לו הסער, לא ידבקו ויתחברו יחד כהות הנמצאים ולא יולידו בדמותם, בגלל כי מוכרחים לעשות כזאת - רק יען כי כה יחפצו! — יען כי מלבו כליל חלף החוק ואיננו, — והוא, בהיות אדיר חפצו והשתדלותו רק לרכוש ולהנות, יתהפך מן הוא והלאה לעבד הנמצאים, אשר מידם יקבל את ברכת הקנין וההנאה, יכרע ברך אל היצורים (אנוש), המשפיעים לו אך הטוב בעיניו, עד כי בדעתו את עוז ותעצומות חשקו ונטיות לבבו יכבד גם אותם כבני אלים, — ויען כי בהשקפתו זאת יתבונן על כל היצורים מסביב לו, כי אינם עוד עבדים לתכלית חוק כללי בתבל, רק לכחות העומדים ברשות עצמם, אשר מידם לו השלטון, הקנין וההנאה; הוא מצא לו עד מהרה כי בקשות השלטון וההנאה אינן עוד נטיות בהמיות העומדות מתחת למדרגת האדם, רק אלקיות הנה, בתור תכלית האדם ומטרתו בחיים. — לו נחם על הרעה, לו שב אל על, כי אז דעת ה' היחיד יכול להרימהו שנית אל מעלת האדם ושלמות תעודתו, אך רוב האלילים הביאו את האדם לידי אבדן מציאותו, ויכרו קבר לאנושיותו, מבלי יוסיף קום עוד. הדור ההוא היה דור, אשר משחתו בו מום בו לא ירצה עוד, כליון חרוץ היה חלקו בחיים להשמידו מתחת שמי ה'. אך ראש בית אב אחד, אשר התהלך את האלהים האל היחיד, למד גם פעל צדק ויכניע בקרבו את התכונה הבהמית וימשול עליה; הוא מצא חן בעיני ה', הוא ומשפחתו נצלו, למען הקים מחדש זרע להאדם והאנושית בכללה. — נח. —

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף