אבקת רוכל/קנט
|
< הקודם · הבא > |
כז ומ"מ יש לדקדק בדברי בעל העיטור כשכתב ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריכין ב"ד לחשוב עמהם אי מיירי במינהו אבי היתומים כמ"ש האדון או מיירי דוקא במינהו ב"ד דלכאורה משמע דלא מיירי אלא במינוהו ב"ד דוקא שכך כתב וכיון דאיפסיקא הלכתא כאבא שאול באפטרופוס שמינוהו אבי היתומים צריך לחשוב עמהם במינוהו ב"ד אין צריך לחשוב עמהם כרשב"ג ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריך לחשוב עמהם כו' משמע דאמינוהו ב"ד דאין צריך לחשוב עמהם באחרונה קאי וקאמר דוקא באחרונה אין צריך לחשוב עמהם אבל בראשונה צריך לחשב דאלו במינהו אבי היתומים כיון דאסיק אדעתין דצריך לחשב עמהם היכי שייך למימר ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריך לחשב הא אף באחרונה אמרת דצריך לחשב גם הרב בעל מגיד משנה כתב דין זה בעל העיטור גבי אפטרופוס שמינוהו בית דין וכן משמע מדברי רבינו יעקב שכתב ולא מינה אותו ב"ד חייבין למנות אפטרופוס כו' וכתב הרמב"ם בודקין על אדם נאמן כו' וכאשר ימנו אותו צריכין ב"ד לחשוב עמו כו' נראה מלשונו דאמינוהו בית דין קאי ולישנא נמי הכי דייק שכתב אבל בראשונה צריכין ב"ד לחשוב עמהם ולכתוב המטלטלין כו' וכל דבר שיתנו בידם ומשמע דהכי קאמר וכל דבר שיתנו ב"ד בידם דאי לאו הכי הול"ל וכל דבר שיקבלו האפטרופוסים:
ועוד ראיה לזה שכשכתב בעל העיטור שטר שמוש כתב במותב תלתא כחדא הוינא לאוקמיה אפטרופא לאלין יתמי דפלנייא ואשכחנא ליה ממקרקעי כך וכך ואם איתא דאפטרופוס שמינוהו אבי היתומים צריכים ב"ד לחשוב עמהם בראשונה הכי הוה ליה למכתב במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא פלוני אפטרופוס דיתמי פ' שמינהו אבי היתומים ואשכחנא ליה מקרקעי כך וכך כו' אבל אי אפשר לומר כן מפני שכתב דהא טענת בריא משבעינן להו כדלקמן והילכך צריך שידעו מה שקבלו כו' וטענה זו לא נצרכה למינוהו ב"ד דההוא אפילו בטענת שמא משבעינן ליה כגון דאפסיקא הלכתא כאבא שאול אלא במינוהו אבי היתומים קאמר דבראשונה צריכי' ב"ד לחשב עמהם ואין להוכיח כן ממ"ש בשם הראב"ד ז"ל שכותבין שני שטרות א' לאפטרופוס וא' לקרובים ואם במינהו ב"ד קרובים מאי עבידתייהו דיש לומר דמשום דקרובים ישמרו שטר זה יותר טוב מב"ד משום הכי קאמר שימסרנו לקרובים וגם אי אפשר לומר דקאי אמינהו אבי היתומים דוקא:
דא"כ קשו כל הנך הוכחות שכתבתי לעיל אלא יש לומר דאתרוייהו קאי וה"ק וכיון דאיפסיקא הלכתא כאבא שאול דאפטרופוס שמינוהו אבי היתומים צריך לחשוב עמהם ומינוהו ב"ד א"צ לחשוב עמהם והא דמפלגינן בין מינהו אבי היתומים למינהו ב"ד דוקא באחרונה אבל בראשונה בתרוייהו צריכי' ב"ד לחשוב עמהם ואע"ג דבמינה אבי היתומים קי"ל דלא ישבע וא"כ חשבון זה למה לן דהא על טענת בריא משבעינן להו כו':
ובהכי אתי שפיר שבעל מגיד משנה ורבנו יעקב כתבוהו במינוהו ב"ד וה"ה למינהו אבי היתומים וכמו שיתבאר בס"ד ובהאי נמי מתיישב וכל דבר שיתנו בידו גם מ"ש נוסח מינוהו ב"ד דכיון דבמינוהו ב"ד נמי עסיק נקט ההוא לישנא ומשם נלמוד למינהו אבי היתומים אי נמי דלשון שיתנו בידו שייך גם במינהו אבי היתומים אע"פ שהוא מינהו מ"מ ב"ד הם המוסרים הממון לידו וה"פ לאו במינהו אבי היתומים בלחוד הוא שנאמר דין זה כמ"ש האדון דבכל האפטרופוסים דינא הכי הוא דצריך לחשב עמהם בראשונה וכמו שהוכחתי:
ועדיין נשאר לדקדק בדברי בעל העיטור ז"ל וגם כי נוסחאות שלפני אינם מכוונות זכיתי לכוין דבריו מתוך מ"ש במרדכי בהנזיקין והביאו מוהרי"ק בשרש וז"ל וגדולה מזאת כתב בעל העיטור דנר' בפלוגתא דר"י ורשב"ג דר"י סבר צריך לחשב עמהם באחרונה דאפטרופ שמינהו ב"ד דס"ל כרבנן דאמרי לא ישבע הילכך צריך לכל הפחות לחשב עמהם באחרונ' ורשב"ג כאבא שאול דאמ' ישבע וסיים דבריו והילכך מינהו אבי יתומים דאיפסיקו הלכתא כאבא שאול צריך לחשב כיון דלא ישבע עכ"ל משמ' מהכא דכל היכא דישבע אינו צריך לחשב וכל היכא דלא ישבע צריך לחשב ובסוף דבריו שכתב אבל בראשונה צריכין ב"ד לחשב עמהם כו' דהרי כל טענת ברי משביעין ליהו משמע דמשום דמשביעינן ליהו צריך לחשב עמהם וזה סותר למ"ש בתחלה ונראה לי דהכי קאמר כל היכא דמשביעינן ליהו על טענת שמא אין צריך לחשב באחרונה דגם כשיחשבוהו באחרונה ויטענוהו ברי שבועה הוא דמחייב השתא נמי בלא שיחשבו עמו שבועה הוא דמחייב והילכך אין צריך לחשב באחרונה אבל היכא דלא משביעינן ליה בטענת שמא צריך לחשב באחרונה שאפשר שמתוך חשבונו יטענוהו ברי ויתחייב להם שבועה וכיון דבאחרונה צריך לחשב ע"כ צריך לחשב עמו בראשונה כדי שיכוונו סך ההוצאות שהוציא על היתומים והממון שנשאר עם מה שנכנס בידו ואין להקשות במינוהו ב"ד כיון דאין צריך לחשב עמו באחרונה מה צורך לחשב עמו בראשונה י"ל דאורחא דמילתא הכי שכשב"ד מוסרין ממון ליד איש אחד מחשבין מה שנותנין לו דלאו בשופטני עסקינן שמוסרין ממון היתומים בלי מנין וא"כ בין מינהו אבי היתומים בין מינוהו ב"ד מחשבינן בראשונה ובחשבון דבאחרונ' הוא דשאני לן כיון שמינוהו ב"ד למינהו אבי היתומי' דבמינהו ב"ד אין מחשבין עמו באחרונ' ובמינהו אבי היתומי' מחשבין עמו גם באחרונה ובין זה דמינהו אבי היתומים צריך לחשב עמו ואילו לא נכתב ראוי היה ליכתב דכיון דבמינוהו ב"ד מחשבין עמו בראשונה שכן דרכן של בני אדם כמו שכתבתי א"כ ה"ה למינהו אבי היתומים ומינהו ב"ד שוים הם אלא היכא דאי עבדת הכי ממנע ולא הוי אפטרופו' ופשיטא דמשום דמחשבין עמו לא ממנע אם כוונתו לטובה ועוד לדקדק כן אי פליגי ר"י ורשב"ג אי צריך לחשב עמהם באחרונה דלכ"ע צריך לחשב עמהם בראשונה דאי לא תימא הכי אדמפלגי באי צריך לחשב עמהם באחרונה ליפליגו באי צריך לחשב בראשונה דחשבון זה קודם לחשבון דאחרונה ועוד למ"ד צריך לחשב באחרונה פשיטא דצריך לחשב בראשונה לכוין החשבון ראשון עם האחרון ואין לו' דבחשבון ראשון נמי פליגי דא"כ למה ליה לתנא למתלי באחרונה הוה ליה למסתם וצריך עמהם דברי רבי והוה משמ' בין בראשונה בין באחרונ' אלא ודאי לא פליגי אלא באחרונ' אבל בראשונ' לכ"ע מחשבין ואין לומר דמכאן ראיה למינהו אבי היתומים משום דלבעל העיטור לכאורה משמע דלא פליגי ר' ורשב"ג אלא במינהו ב"ד דהא הוכחתי דמינהו אבי היתומים שוה למינהו ב"ד אלא היכא דמימנע וכתבנו משום דמחשבין עמהם לא מימנעי מלהיות אפטרופוסים וא"כ כך לי מינהו אבי היתומים כמו מינהו ב"ד דבתרווייהו צריך עמהם בראשונה לכ"ע כ"ש שכבר אפשר דלדעת בעל העיטור רבי ורשב"ג בתרווייהו פליגי דלרבי בתרווייהו לא ישבע ומשו' הכי צריך לחשוב ולרשב"ג דתרווייהו ישבע ומשום הכי אין צריך לחשב:
ומ"ש בעל העיטור מסתברא דר' ורשב"ג בפלוגת' דאבא שאול ורבנן שייכא לאו למימרא דבמינוהו ב"ד לחוד פליגי וקם ליה ר' כרבנן ורשב"ג כאבא שאול דמאן הוי ליה דבמינוהו ב"ד דנקט פליגי דילמא במינוהו אבי היתומים פליגי וקם ליה ר' כאבא שאול ורשב"ג כרבנן אלא דבתרויהו פליגי כמ"ש וקם ליה ר' במינוהו אבי יתומים כאבא שאול ורשב"ג כרבנן ובמינוהו ב"ד קסליה רשב"ג כאבא שאול ורבי כרבנן והכי דייק לישנא דבעל העיטור שכתב בפלוגתא דאבא שאול ורבנן שייכא ואי לאו הכי הול"ל ומסתברא דר' ורשב"ג בפלוגתא דאבא שאול ורבנן פליגי ומדכתב שייכא בפלוגתא דאבא שאול ורבנן משמע שייך בההוא פלוגתא אבל ל"פ ממש בההיא פלוגתא נמצא לפ"ז דגם לדעת בעל העיטור שפיר שמעינן מפלוגתא מר' ורשב"ג דלכ"ע צריך לחשב עם כל אפטרופ' בראשונה ועו' דאפילו לא היינו מיישבים דחיה זו כמו שיישבנו הרי לדעת שאר הפוסקים לא שייך פלוגתא דר' ורשב"ג בפלוגתא דאבא שאול ורבנן שהרי כתב הרא"ש ז"ל דלא נראה ליה לאוקומיה כר' ורשב"ג בפלוגתא דאבא שאול ורב' אלא בחשבון לחודיה הוא דפליגי דר' סבר כיון שצריך לעשות חשבון באחרונה ישים לבו לדקדק בענינים אע"פ שאין לו לישבע ורשבג"א א"צ וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שכתב כשיגדלו היתומים כו' עד על טענת ספ' משמע דלענין דא"צ לחשב עמהם באחרונה ל"ש לן בין מינוהו ב"ד למינהו אבי היתומים גם רבינו יעקב ז"ל כתב לשון הרמב"ם ז"ל אלמא דהכי ס"ל וטעמא משום דמפרשי דפלוגתא דר' ורשב"ג לא שייכא דבאבא שאול ורבנן אלא בחשבון לחודי' הוא דפלי' בין מינוהו ב"ד בין מינוהו אבי היתומים לר' צריך לחשב לרשב"ג א"צ לחשב ופסק גאון כרשב"ג וכמ"ש הרב האלפס והרא"ש הרי דכל הפוסקים ר' ורשב"ג במינהו אבי היתומים פליגי וכיון דלא פליגי אלא אי צריך לחשב באחרונה משמע דבראשונה לכ"ע צריך לחשב בין במינוהו ב"ד בין במינוהו אבי היתומים כנ"ל ואכתי איכא למידק בדברי בעל העיטור ז"ל אי ס"ל דר' ורשב"ג פליגי במינוהו ב"ד או ס"ל דפליגי בתרויהו וליישב שטות ההלכה לכל אחד ואחד מהפירושים וגם להוכיח דהרא"ש לא ס"ל כבעל העיטור לענין חשבון דבאחרונה דלהרא"ש ז"ל בין מינוהו ב"ד בין מינהו אבי היתומים אין מחשבין עמהם באחרונה ולהוכיח שהרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקי' ס"ל כהרא"ש ז"ל מזה לא ראיתי להאריך כיון שאינו נוגע לענין הדין ששאל מעכ"ת דבההי' משמע דכ"ע מודו נאם הצעיר יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |