אבקת רוכל/קח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ותשובה ממהר"ר שמואל בכ"ר משה הלוי זלה"ה
ב שלום מעכ"ת יגדל לעד אכי"ר ומה שרצה כת"ר לעמוד על דעתי בענין התקנה שיש ביניכם וכתוב בו קין אלוגארי בכל הקאפיטוליש שיש בה אם מי שימשכן בית אם יכנס בכלל התקנה או לאו יראה לי שבודאי בכל התקנות והתנאים שמתנים הקהל להסיע על קיצותם אין לנו אלא מה שכתב בתקנה וכמ"ש כ"ת והנה הרא"ש בתשובת שאלה כתב בכלל נ"ו וז"ל ומה ששאלת בענין התקנה ואלמנה והיתומים חולקים על עזבון המת ויצא שטר חוב על המת מאוחר כו' תשובה אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח תקנתכ' יד התקנה על התחתונ' כי התקנה באה להוציא מכח ד"ת כו' ואע"ג דיש לחלק דשאני התם שהתקנה באה לעקור ד"ת וכמו שהוא כתב יש להביא ראיה לזה מתשובת שאלה לה"ר שמעון בר צמח ז"ל תלמידו של רבינו נסים ז"ל שכתב על מה ששאלו בשטר כתובה שכתב בה וכ"ז שיצא שטר כתובה זו בדלא קרוע ודלא כתוב על גבו שהוא פרוע תהא נאמנת ויש בקצת פירושים כתוב שאם אחר כך יצא שטר מחילה על הכתובה אין המחילה כלום ונסספק לשואל שאם הוא אמת כמ"ש באותם הפירושים מקצת מקומות שיש להם תקנו' שאם תמות האשה בחיי בעלה ואותו המקצת רוצה היא למוחלו לבעלה אם שטר מחילה זה כשר או לא והשיב שהסברא הזאת הכתובה באותם הפירושים אינה מוסכמת מהכל ול"מ לאותם הנוסחאות שכתוב בפרק כל הנשבעין האומר לחבירו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופ' והלך ופרעו בפני עדים אחרים נאמן שזו היא הנסחא שכת' הרמב"ן ז"ל שהוא דקדק ובדק בגרסאות ומצא נאמן וזו היא גרסת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ז"ל אלא אפילו לגירסת רש"י ורבינו חננאל והר"י ן' מיגאש ז"ל שגורסי' אינו נאמן יודו דדוקא אם טען טענת פרעון האמינה אבל מחילה מילתא אחריתי היא ולא האמינה בטענת מחילה ואע"פי שיש קצת מהאחרונים שחולקים ע"ז רוב הפוסקים רובא דמנכרא סוברים כך וגדולה מזו כתב רבי' יהוסף דאפילו לגירסת רש"י שהוא גורס אינו נאמן דוקא אם הביא עדים שפרעו אינו נאמן לפי שכבר פסלם אם הביא עדים שהודה שכבר פרעו נאמן דהודאה מילתא אחריתי היא ולא פסלם אלא מפרעון אבל בהודאה לא פסלם וכ"כ הרי"ף בתשובה ע"כ א"כ יראה בפירוש שבתנאים שמתנה אדם עם חבירו אין לנו להלוך אחר הכונה אלא מה שאומרים בפי' בלשונם שהרי לדעת הרי"ף ולדעת רבינו יהוסף אם באו עדי' שפרעו אינו נאמן ואם הביא עדים שהודה בפניהם שפרע נאמן ואע"ג דלכאורה נראה שאין הפרש אין אנו הולכים אלא אחר הלשון א"כ בנדון שלפנינו כיון שלא היה כתוב אלא לשון שכירות אם באותה המשכונה אין עמה שכירות ודאי דשכירות לאו משכונא ומשכונא לאו שכירות והבו דלא לוסיף עלה דקי"ל בעלמא דדורשים לשון הדיוט ואפילו בעריות דחמורות כמ"ש הרשב"א בתשובת שאלה וז"ל דרישת הדיוט כאותם שאמרו בפ' התקבל ואמרו כן אפי' לגבי עריות החמורות כדגרסינן התם הלל היה דורש לשון הדי' כדתניא התם אנשי אלאכסאנדריאה היו מקדישין בשעת כניסתן לחופה היו באים אחרים וחוטפים אותם ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים אמר להם הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם ומצא שכתוב בה לכשתכניס לחופה הוי לי לאנתו ולא עשו בניהם ממזרים כו' כלומר ראה כתובת בני העיר וכתוב בהם כך ואע"פי שבכתובות של חטופות אלו לא היה כתוב בהן כך אפי"ה התיר את בניהם לפי שכל המקדש שם סתם על הדרך הנהוג שם קדש א"כ בפירוש ירא' מכאן שראוי לדרוש לשון הדיוט אפי' בערוה החמור' ומועיל במקום שיש מנהג שכותבים אותו הלשון אפילו כשלא כתבו וכמו שפירשנו:
אלא שיש לי מקום עיון זאת המשכונא ששאל עליה כ"ת אם היא משכונא דלא מסלקי ואינם נותנים שום נכייתא וסוברים שהוא מותר כדעת קצת המפרשים רש"י ותוספות או אם נותנים נכייתא שאם נותנים נכיית' לפי דעתי אין הפרש בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי לנדון שלפנינו וגם את זאת המשכונא היא של גוי ג"כ יש לחקור אם נותנים נכייתא או אין נותנים וסוף דבר לפי דעתי אם נותנים נכייתא הוא שכירות ממש אלא שהיא ג"כ משכונא ולא גרע מהשכירות לבדו שנכנס בלשון התקנה אלא שזאת הנכייתא היא שכירות ובודאי דליכא חילוק בין שכירות בזול לענין התקנה לשכירות ביוקר וכך כתוב בפרק איזהו נשך בדבור שהוא מתחיל במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף שכתב שהחילוק שיש בין משכנתא דסוריה לאתרא דמסלקי בנכייתא שבאתרא דמסלקי בנכייתא יראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר אותה הלואה כדתנן לא ישכור ממנו בפחות כו' נר' מכאן שמנכיתא היא במקו' שכירו' ובודאי התקנה נכנס דכיון שיש שם שכירו' ג"כ לא גרע בשביל היותה משכנתא אבל אם אינם נותנים שום נכיתא כגון שהוא אתרא דלא מסלקי וסוברים שהוא מותר דהו"ל כמכר ממש כמו שכתוב בתוספות באותו הדיבו' הנז' וכסברת רש"י ודאי שאינו נכנס בלשון התקנה שאין שם שם שכירות כלל ודרשינן לשון הדיוט כמו שפירשנו אבל אם נותנים נכיתא שכירות גמור הוי ובודאי שלפי דעתי נכנס בלשון התקנה ודמיא לההיא דהשיב מהר"י קולון ז"ל בענין מי ששכר הקוטומי לשמעון ונתחייב לראובן שאם ימכור הקוטומי שלא ימכרנו אלא לראובן והשיב ששכירות הקוטימי היא כמכיר' ויש כח ביד ראובן לסלקו מפני שנתחיב לו קודם שאם ימכרנו שלא ימכרנו לזולתו והביא ראיה משדה אחוזה וז"ל פשיטא שאע"ג שהקוטומי עתיד לצאת מתחת הלוקח ככלות הזמן אפ"ה לא יגרע מלהיות מכר גמור כל אותו הזמן דאי לא תימא הכי המוכר את שדהו בזמן שהיובל נוהג לא תקרא מכירה שהרי עתיד השדה להחזיר לבעליו בשנת היובל כו':
ועוד בר מן דין פשיטא דאפילו לא יחשב אלא כענין שכירות מ"מ הוי כעין מכירה ממש וא"כ לא היה יכולת ביד רבי יצחק ליתן החנות בקוטומי כו' ואע"ג שכת' מורינו הרב מוהרי"ק ז"ל דמכירת קוטומי איקרי מכירה סתמא לא איקרי מ"מ לא גרע משכירות גמו' שהוא במשמעו' מכירה כדמשמע בהדייא בבבא מציעא בפרק הזהב ע"כ נראה מלשונו שבתנאי שמתנה האדם עם חבירו כל דבר שיקרא באותו השם נכנס בכלל התנאי וכל שכן בנדון שלפנינו שהנכיתא והשכירות אחד הוא דבודאי אינם נותנים הנכיתא אלא בשכירות הבית ואין לאומר שיאמר כיון שהשכי' נקרא מכר והמכירה מכר והמשכונא באתרא דלא מסלקי מכר א"כ הכל נכנסים בכלל התקנה:
וא"ת דשאני התם שהשכירות נקרא מכר של שכירות ומכר סתמא לא איקרי וגם מכר המשכנתא באתרא דלא מסלקי אין נקרא מכר סתם כבר דחאו מהר"י קולון ז"ל באותה תשובה הנז' והביא ראייה מפ' כסוי הדם דגרסינן התם ת"ר אין מכסין אלא בעפר דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אפילו אפר שמצינו אפר שנקרא עפר שנאמ' ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ובית שמאי עפר שריפה איקרי עפר סתם לא איקרי והרי דלדברי בית הלל דהלכתא כוותייהו אנו למדין אפר דאיקרי עפר מהאי קרא דולקחו לטמא כו' ולית להו לחלק משום דעפר שריפה איקרי כו' דבית שמאי הוא דאית להו האי טעמא אבל לא בית הלל והכא נמי ל"ש דאף דמכר סתם לא איקרי מ"מ הוי בכלל מכר כמו שאנו אומרים לבית הלל דאע"ג דעפ' שריפה איקרי ולא עפר סתם מ"מ הוי בכלל וכסהו בעפר עכ"ל וא"כ כיון שלדעת בית הלל אין הפרש בין הנק' בשם סתם למי שנקרא לו אותו השם בכינוי אף הכא נמי בנדון שלפנינו כיון שכולם מכירה איקרי אפ' היה לנו לומר שכולם נכללו בכלל התקנה:
וי"ל דלאו קושיא היא דודאי דבשם מכירה כל השלשה נכללים כמו שהוכחנו אבל שכירות אינה נקראת לא משכנתא ולא מכירת עולמים אלא א"כ נותנים במשכנתא נכיתא שהנכיתא שכירות היא שכירות איקרי זהו הנראה לעניות דעתי וה' יצילנו משגיאות נאם הצעיר שמואל בכמה"ר משה הלוי זלה"ה
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |