אבקת רוכל/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל צב

סימן צב

שאלה ראובן שהיה ש"מ ולו שני אחים גדולים שמעון ולוי וצוה ואמר שהוא מניח מנכסיו חמשה שולטא"ניש שיחלקו אותם בין שני אחיו וכן לכל יורש שיבא מסוף העולם יקח חלק ירושתו מהחמשה שולטא"ניש הנז' ובחמשה שולטאניש הנז' יהיו מסולקי' סילוק גמור מנכסיו עוד צוה שיתנו לאחיו שמעון ולוי לכל א' מאה זהובים וזה יהיה להם במתנה גמורה ושלימה מתנת ש"מ מהיו' ולאחר מיתה עוד צוה שיתנו לאחותו רבקה ק' שולטאניש עוד צוה שאם ירצו ארבע נשיו לגבות כתובתן תקח כל אחת כתובתה ואם לא ירצו כעת לגבות כתובתן יהיו כל הנשאר מהנכסים יחד עם נכסי הכתובות בידי יאודה ובידי דינה אשת ראובן הראשונה ושניהם יגבו יחד כל הנכסים וישימו אותם בארגז בשני מפתחות הא' ביד יאודה הנז' והא' ביד אשתו הראשונה הנז' ויהיה הארגז בתוך ביתו של ר' ויתפרנסו מהפירות ולא יעשה דבר האחד בלתי האחר וכל מה שיעשו שניהם בענין המשא ומתן יהיה עשוי ואחר מיתתן נכסי כתובתן יהיו ליורשיהן וכל השאר מנכסיו יהיה מעכשו ליורשיו עוד צוה שאם א' מנשיו תרצה לינשא ולסלק עצמה תקח כתובתה ויהיו כל נכסיו בידי יאודה ובידי דינה הנ"ל וכל הדרך הנ"ל עד שתסתלקנה כל נשיו ארבעתן עכ"ל אחר זה תבעו היורשים שרוצים לסלק את דינה הנ"ל ממינוייה שהם גדולים ואינם צריכים אפטרופוסים שהם יורשים כל נכסי אחיהם שאין לו יורש זולתם והם רוצים לזכות בכל נכסי אחיהם והם יתנו להם מזונותיהן או כתובתן כפי צוואת אחיהם ולא יהיה עליהם קצין שוטר ומושל ודינה אינה רוצה להסתלק ממנוייה יורנו רבינו הדין עם מי:

תשובה תנן בפרק יש נוחלין האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תרשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים ועל מי שאין ראוי ליורשו אין דבריו קיימים ופירש רשב"ם האומר איש פלוני שהוא בכור לא יטול פי שנים אי נמי איש פלוני פשוט לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובעל כרחו של זה יירש עם האחים ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בני יירשו כל נכסי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקא ובגמרא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר לא נחלק אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות ואיפסיק' בגמרא הלכתא כר"י בן ברוקא וכתב הר"ן הלכתא כר"י בן ברוקא פי' ואליבא דרבי ישמעאל בריה דכיון דלישני נינהו בגמרא כדאיתא לעיל בסמוך מסתברא נקטינן כרבי ישמעאל בריה דהוה קים ליה במילי דאבוה עכ"ל וכן דעת כל הפוסקי' וכתב נמקי יוסף אמתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים אע"ג דכי קאמר לא יטול זה או לא יירש זה ממילא היה השאר לאחיו והיה בדין שיהיה דבריו קיימים מ"מ כיון שאמר בלשון לא יירש או לא יטול משמע דמתנה ע"מ שכתוב בתורה כי התורה אמרה שיתן לבכור פי שנים ושינחיל את בניו ומיהו אם סיים דבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כל הנכסים דבריו קיימים לר"י בן ברוקא דאמר דאפילו בלשון ירושה מהני אלא שהבכור אינו מסולק מחלק בכורתו עכ"ל:

ובגמרא אהא דתנן האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שמתנה על מה שכתוב בתורה לימא מתני' דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא אמר בדבר של ממון תנאו קיים דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים אפי' תימא ר"י התם ידע' ומחל' הכא לא מחיל ופירש רשב"ם התם קא מחלה שע"מ כן קבלה קדושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקבלה קדושין מניה נתרצית אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן למחול ואע"פי ששתק הבן אין זה מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל עכ"ל ושנינו עוד שם במשנה המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד דבריו קיימים אם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים ופירש רשב"ם המחלק נכסיו על פיו בצוואת ש"מ אינה צריכה קנין ולא שטר ולא משיכה אלא בדיבור על פיו בעלמא ריבה לאחד נתן לו במתנה כפלים או שהשוה להם את הבכור בלשון מתנה דבריו קיימים שיש כח באדם שיתן ממונו במתנה לכל מי שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום אם ריבה לאחד ומיעט לאחר בלשוי ירושה שאמר פלוני בני יירשני אותו שדה בית כור ופלוני בני יירש לתך לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב ודלא כר"י ב"ב דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים עכ"ל משמע בגמ' דהלכתא כהאי תנא:

ואיכא למתמה דכיון דהאי תנא דלא כר"י ב"ב קשיא הלכתא אהלכתא וכן יקשה על הרי"ף והרא"ש שפסקו הלכה כר"י ב"ב ולא נמנעו מלכתוב משנה זו ומאי דאתמר עלה בגמרא למימרא דהלכתא היא וי"ל דעל כרחין לא אמר ר"י ב"ב אלא בפשוטים אבל בבכור מודה דלא מהני בלשון ירושה כדמשמע התם בגמרא אבל בלשון מתנה הא תנינא אליבא דכ"ע דהשוה להם הבכור דבריו קיימים ומשום הכי שקלו וטרו בגמרא בפירושא דהאי משנה דאי כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה כו' משום דנפקא לן לבכור א"נ לענין מתנה לאחר דאם כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים כ"כ נ"י וכן יש ללמוד מדברי מגיד משנה:

נמצינו למדין דהיכא דליכא בכור אם אמר על בן בין הבנים זה ירשנו הוא לבדו יורשו ואין לשאר בנים חלק בנחלתו והוא הדין לבת בין הבנות ולאח בן האחים ואע"פי שממילא נעקרין השאר מהנחלה לא חשיב מתנה עמ"ש בתור' כיון שלא אמר בלשון שלילה לא ירש זה:

ומה שאמרו בגמרא בשם ר"י בכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא כ"כ הרי"ף והר"מ במז"ל דה"מ בכותב אבל באומר זכה בכל מ"ש לתת לו והר"י מיגש תירץ דההיא דר"י בן ברוקא כשבירר דבריו דלהקנאה גמורה נתכוון ודר"י בשלא בירר ואם אמר פלוני בני לא ירש כיון שאמר בדרך שלילה הוי מתנה על מה שכתו' בתורה ולא אמר כלום ואם כתב בלשון מתנה אפילו לאחר שאין לו קורבה עמו דבריו קיימין והיינו מתני' דתנן תו התם הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה המינו והיאך אפשר לכתוב נכסיו לאחרים והניח את בניו שיהיו דבריו קיימין על ידי מתנה ובכן ההיא דתנן באידך מתני' המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים וה"ד ע"י מתנה וכדמסיים בה אם אמר משום ירושה לא אמר כלום והיכא דקאמר אני מסלק את יורשי בה' דינרין לא אמר כלו' דהוי כאומר לא יירשו יורשי אלא ה' דינרים בלבד ולא ירשו יותר וכדתנן איש פ' לא יירש עם אחיו לא אמר כלום וכ"ש לאומר לא יורשו יורשיו אלא ה' דינרים כמו בנ"ד דלא אמר כלום וירשו יורשיו כל נכסיו ואע"פי שחזר ונתן לכל א' סך מנכסיו ולאחותו סך אחר אחותו זכתה במתנ' כיון דבלשון מתנה יהיב והאחין זכו במתנה' שנתן להם ובשאר כל הנכסי' זכו בתורת ירוש' משו' דסילו' שסלק' אינו כלו' דהוי מתנה עמש"ב ולאו כלו' הוא כמו שנתבא' ולהתלמד במקו' אחר אני אומר שמה שנהגו הסופרי' במי שמחלק נכסיו לאחרים והניח את יורשיו לכתוב שהוא מניח לכל אחד מיורשיו חמשה דינרים לכל אחד ובזה הוא מסלקם מכל נכסיו טעות הוא בידם דסילוק זה הוי כאומר לא יירש כל אחד מהם אלא חמשה דינרין והוי מתנה עמ"ש בתורה ואע"פ שאפשר לומר דמ"מ מתנות שנתן לאחרים קיימות וכעין מ"ש נמקי יוסף שאפי' אם אמר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו אם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני ירשו כל נכסי דבריו קיימים לריב"ב דאפילו בלשון ירושה מהני עכ"ל וכך לי לשון מתנה לאחרים כמו לשון ירושה ליורשיו מ"מ נותן מקום לבעל דין לחלוק ולכן צריך להזהיר לסופרים שלא יכתבו לשון סילוק כלל ואפי' לומר שיצטרך לומר שמניח ליורשיו חמשה זהובים בדרך חיוב אע"פ שאינו בדרך שלילה א"צ וכן מבואר בתשובת הרא"ש שכתב הטור בסימן רפ"א בראובן שצוה שיתנו לפ' כו"כ מנכסיו והשא' יחלקו אותו שלשה אחיותיו כל אחת שליש והיה לו בת ולא הניח לה כלום שהמתנות קיימות הרי שאע"פ שלא הניח לבת כלום כתב שהמתנות קיימות וכ"כ הריב"ש וז"ל הבאת תשובת רבינו האיי דהכותב נכסיו לאחרים לא שלא יניח כלום דא"כ מתנה עמ"ש בתורה איני מבין כוונתו שאם בלשון ירושה אפילו שייר לבניו לא עשה כלום ואי בלשון מתנה אפילו בכל נכסיו דבריו קיימים אלא שאין רוח חכמים נ"ה עכ"ל ופשטא דלישנא דכותב נכסיו הכי משמע דבכותב כל נכסיו מיירי מדלא תנן הכותב מקצת נכסיו ועוד דע"כ צריך לפרש כך דאל"כ נמצא שכל מי שנותן מנכסיו אפילו שוה פרוטה לאחרים אין רוח חכמים נוחה הימנו לזה לא שמענו וגם אין השכל סובלו שלא יהיה אדם רשאי ליתן לאחרים מנכסיו אפי' ש"פ כדי שלא יהא מאותם שאין רוח חכמים נ"ה ועוד דבלישנא דמתני' מפורש דקתני והניח את בניו ואי מתנה בקצת נכסיו היא מאי והניח את בניו הא לא הניחם ולא עזבם שהרי הניח להם חלק בנכסיו אלא על כרחין בשלא שייר להם כלום היא והיינו והניח שהניחם לגמרי וכ"נ מדברי רשב"ם שכתב על מתני' דהכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי מילתא דפשיט' היא ומשום סיפא נקט לה דאסור לעשות כן אין רוח חכמים נ"ה אין לחכמים נחת רוח ממעשיו אלא חרון אף גורם להם שכועסים עליו דקא עקר נחלה דאורייתא עכ"ל ומאחר שכתב דקא עקר נחלה דאורייתא משמע בהדיא דבשלא שייר ליורשיו כלום מיירי דאי שייר להם כלום הא לא מעקרא נחלה דאורייתא וקתני מה שעשה עשוי אע"פ שלא שייר ליורשיו כלום וע"פ דברי רשב"ם אפשר ליישב בדוחק מה שהקשה הריב"ש על רבינו האיי הילכך הנותן כל נכסיו לאחרים ולא שייר ליורשיו כלום מתנותיו קיימות ואם רצו לכתוב שהוא מניח ליורשיו חמשה זהובים כדי לחוש לדברי רבינו האיי אין בכך כלום ושפיר דמי א"נ כדי שלא יעקור נחלה דאורייתא כדברי רשב"ם אבל לכתוב שבאותם חמשה זהובים הוא מסלקם מנכסיו יש ליזהר פן ישחית המתנות שנתן וע"ז נאמר כל המוסיף גורע והשתא בנ"ד סילוק שסילק את אחיו בחמשה דינרים כל אחד לאו סילוק הוא והם יורשים כל נכסיו ואע"פ שמשמע מדבריו שלא ירשו אחיו שאר נכסיו אלא לאחר מות כל נשיו אין בכך כלום דהוא סבר שיש בידו לעכבם שלא יירשו עד זמן פלוני ואין הדבר כן שמאחר שאין שם יורשים אלא הם כיון שמת ממילא זכו האחים בכל הנכסים ויירשום דומה למה שאמרו בסוף פ' יש נוחלין א"ל רבא לרב נחמן והא אפסקה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ועם היות דברי מבוארים מדברי הגמרא והפוסקים ראיתי קדוש אחד מדבר בצדקה רב להושיע ה"ה הרשב"א ז"ל מורה באצבע כי דעת שפתי ברור מללו שכתב שנשאל על אחד שהיו לו בני אחיות ובן אח והיה אוהב יותר את בני האחיות ולכן הקדים ונתן לבן אחיו בתים וכתב בצוואתו שבאלו הבתים הנתונות לו סלק כל חלק וזכות בן אחיו מכל ירושתו וטוענים בני האחיות שכל שאר הנכסים הם שלהם כיון שסילק את בן אחיו מירושת שאר נכסיו והשיב לא מצאתי לבני האחיות זכות בנכסים אלו שאין האדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שהוא מתנה עמ"ש בתורה ועוד שכל בן ראוי לירש ואין לאחר ליירש עמו אע"פ שסילקו מנכסיו כל שלא נתנם לאחר ממילא הוא יורש דמאן לירות בר קשא דמתא לירות והאחיות ובניהם כנכרים גמורים הם במקום האח הראוי לירש עכ"ל:

מעתה בנ"ד מאחר שסילוק שסלקם אינו כלום ממילא נפלו כל נכסיו לבניהם וזכו בהם וירשום כבתחלה קודם הסילוק ועוד שמספר צוואתו נלמוד שכתב וכל השאר מנכסיו יהיה מעכשיו ליורשיו הרי שזיכה את יורשיו בנכסיו מעכשיו ומה שמינה את דינה היה פטימי מילי אי מדינה אי מכוונת בעלה עצמו ומה שצוה שיתר נכסיו שישארו אחר המתנו' שצוה ליתן יהיו בביתו תחת יד אשתו הראשונה ותחת יד האפטרופוס שמינה עד שימותו כל נשיו ואז יטלו אחיו ירושתם אין בזה שום לשון שיהא שום חלק ונחלה ולא שום זכות לאשתו הנזכרת בנכסיו זולת כתובתה או מזונותי' וכל שאר נכסיו זכו בהם אחיו ומעתה כמו שנתבאר ואין לומר שמאחר שצוה שאחר מיתת ארבע נשיו יקחו היורשים הנכסים משמע דעד אותה שעה אינו רוצה שירשו יורשיו אותם נכסים דאפי' את"ל שכך היתה כוונתו אין בכך כלום דאיהו סבר שהיה לו כח לעכבם מלירש עד אותו זמן ולפי האמת אין לו כח לעכבם דכיון שמת יצאו הנכסים מכחו ונפלו לפני היורשים ויירשום מיד וכמו שנתבאר ואם אחד מן האחים ייבם אחת מיבמותיו זכו בכל נכסי אחיו המת המוחזקים היתרים על המתנות והמינוי שמינה את אשתו עם האפטרופוס שמינה מאחר שאין לה חלק ונחלה בנכסים אין כאן אלא משום מצוה לקיים דברי המת ובמצוה לקיים דברי המת נאמרו בו פירושים בסוף פ"ק דגיטין והיותר נכון הוא לומר דלא אמרינן הכי אלא כשמסר המעות והשלישם בידו ע"מ כך וכמ"ש הריב"ש וזה לא מסרם בידה ע"מ כך וכיון שכן אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת ויכולים לסלקה מהמינוי וז"ל רבינו ירוחם במשרים נכ"ו כתבו הפוסקים דאם מינה האב אפטרופוס לגדולים שיכולים לומר אין אנו צריכים אפטרופוס ומוציאים מתחת ידו זולת אם השליש ממון בידו ע"מ לעשות כ"וכ משום דמצוה לקיים ד"ה כדאמרינן גבי המשליש מעות לבתו עכ"ל ועוד מטעם אחר יש כח ביד האחים לסלקה ממנוי שמינה אותה בעלה מאחר שאחד מן האחין ייבם אחת מנשיו זכה בכל נכסי אחיו המוחזקים מחמת יבומה ולא מחמת ירושה פשוטא בלבד וא"כ אחר צוואתו פנים חדשות באו לכאן דהיינו היבום ועל ידו זכה בנכסי אחיו המוחזקים ואין לו עסק במינוי שמינה אחיו את אשתו על הנכסים ועוד שזו יצאו מתחת ידה כמה גניבות בנכסים הללו כמ"ש במעשה ב"ד שביד היורשים יש לב"ד לסלקה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' נחלות וכתב עליו ה"ה טוב טעם ודעת וכ"כ הריטב"א בתשובה דאפטרופס דאפסיד בנכסי מסלקין ליה אפי' אם הוא אפטרופא שמינהו אבי יתומים וכתב המרדכי בפ' איזהו נשך כל האפטרופוס בין מינוהו אבי יתומים בע מינוהו ב"ד או יתומים שסמכו אצל ב"ה אם משנים ממאי דאמור רבנן מסלקין ליהו בלא התראה עכ"ל וכיוצא בזה כתוב בתשובות מימוניות בספר משפטים ואין לך משנה ממאי דאמור רבנן וממאי דכתיב באוריתא כזו שהוחזקה בגנבות וכתב הרא"ש בתשובה שאם המת מינה את אשתו אפטרופא על נכסיו ונשאת דבר ידוע הוא שב"ד מסלקין אותה מן האפטרופוסות כדי שלא יאכלם הבעל ומשם יש לדון ק"ו לזו שב"ד מסלקים אותה נתבאר מכל הני טעמי שב"ד מסלקים את דינה ממנוייה והיבם שיבם יירש כל הנכסים ויכניסם לרשותו ואם התנו ביניהם שאחר שיבם יחלוק עם אחיו והסכימה היבמה בכך יחלקו הנכסים ביניהם ויכניס כל אחד חלקו לרשותו ואין לדינה שום כח ולא שום מינוי בנכסים כלל אלא אם תרצה תטול כתובתה ואם לאו תטול מזונותיה ובעת מותה תתן כתובתה למי שתרצה זהו הנראה לי הצעיר יוסף קארו

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף