אבקת רוכל/יג
|
< הקודם · הבא > |
שלום להחכם השלם יצ"ו קבלתי דף וחצי מפסק כ"ת הקצר תשובה על פסק קונטריס אשר שלחתיו לכ"ת הנה כמשלש חדשים ותצפנהו שלשה ירחים ולבסוף השיב כ"ת מאד בקצרה גם מקרוב בא יאודי מניקופול ונתן לי שלום מצד כ"ת ואמר לי מצד כת"ר כי עדיין לא היה פסק כ"ת מוכן וע"ז לא שלחו כת"ר אז וזה ג"כ היה מורה כי כ"ת היה מאריך מאד וגדולה מזו כי אמר לי הבחור המוביל אלי דברי כ"ת בקיצור שעכ"פ השיב לכ"ת כי כן צוה לו כ"ת ואם כ"ת בשלשה חדשים השיב לי בקיצור בתכלית אני ברגע ועל רגל אחד מה אומר ומה אדבר ואצטדק ועל זה בבקשה מכ"ת אם כתב כ"ת הקונטריס יותר ארוך תשלחהו אלי ומחול לי על כל דברי כי אמרו לי שכ"ת עשה כך בפסק היתר עגונ' וגם לא הודיע לי כ"ת על הקונטריס שלי אשר ראיתם באנדרינופלי אם העתיקו גיסך החכם השלם כמוה"ר שמואל סבע י"ה כדי שאכתוב אליו לשלוח אלי ההעתקה אם העתיקו ומ"מ לעשות רצון כ"ת חפצתי להשיב גם אני בקצרה ואענה אף אני חלקי בתחילה על היסוד אשר עליו בנוי וביה תלייה מילתא של הפסק מהנדון שלנו ואומר דודאי פשיטא כי הפורש שלום לחבירו ואומר לו שלום עליך הוייא תפיל' כמו המקום יפקדינך לשלום או ידכרינך לשלום שהיה אומר רבי אלעזר לחולה וכן הוא אומר ה' יברך את עמו בשלום דודאי תפילה היא וכן אנו אומרים בכל יום בסוף ברכת כהנים וישם לך שלום דודאי תפלה היא וכן תכף אחר ברכת כהנים אנו אומרים דרך תפלה ובקשה שים שלום טובה וברכה חיים ושלום וטוב יהיה בעיניך לברך את עמך ישר' בכל יום ובכל עת ובכל שעה בשלומך ברוך אתה ה' מברך את עמו ישראל בשלום כי ודאי שלום כולל כל טובה ואין צורך להביא עוד ראיות ע"ז כי הדבר פשוט וא"כ שבנא איש ירושלים אשר כל הפוסקים הנמצאים אצלינו פס' כמותו כמו שהארכתי על זה בפסקי אלא הוא בכניסתו היה אומר שלום וכן ביציאתו היה אומר ושבתו בשלום פשיטא שהכל היה דרך תפילה וכתבתי בפסקי וז"ל וכן בלא שינוי מהבריא לומר אפי' לחולה בעצמו בשעת ביקור שה' יתן לו שלום נר' ודאי דמותר דכיון שאינו משנה בדבריו ממנהג שאומרים לבריא אין בזה התעוררות בכי עוד כתבתי שם אבל לברך אותו כמו שמברכין שאר בני אדם הבריאים הנודרים לצדקה אין בהם שנוי מהמנהג כדי שיתעורר בכי למברך ולשומעי אהובים לחולה אבל אם יאמרו מצלאין על החולה שיתן לו חיים ושלום אע"פ שלא יזכירו לשון רפואה אם אין בו סכנה נר' דאסור דכיון דאין עושים זה אלא לחולה אפשר שתעורר בכי לאוהביו של חולה ע"כ בפסקי וכל אלו הדברי' של טעם לשבח והשכל מזכה עליהם כי ברוך ה' דרך ישרה בחרתי מיום דעתי למוד בהשגתי:
וא"כ כיון שודאי שבנא שבכניסתו וביציאתו היה אומר שלום עכ"פ הוא לשון תפלה וכל הפוסקים פסק כמותו ומזה רמז גם רש"י שפי' אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא כדכתבתי גם זה בפסקי ע"ש א"כ יש לנו לומר דגם רש"י אינו חולק על הפוסקים ולא ס"ל כרבי אלעזר דאמר המקום יפקדינך לשלום או ידכרינך לשלום הוא דלא כשבנא אלא כרבי יהודה דאמר השם ירחם עליך ועל כל חולי עמו ישראל כדכתב כ"ת בתחלה אמנם בסוף דחה כ"ת זה דכתב כ"ת דא"כ הו"ל לרבי אלעזר למימר כלשון רבי יהודה המקום ירחם עליך ועוד דכיון דרבי יהודה לא הוה מדכר שלום למה ליה לרבי אלעזר לאדכוריה ליה ע"כ וא"כ כ"ז מורה דר"א דאמר השם יפקדינך לשלו' וידכרינך לשלום הוא לשון תפילה בודאי כדכתב ג"כ כ"ת וא"כ בודאי גם שבנא לשון שלום שהיה אומר בכניסתו וביציאתי הוא ג"כ לשון תפלה על השלום בלשון תפילה על השלום של רבי אלעזר אלא דשבנא היה מפרש שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא לומר על לשון רפואה אסור להתפלל אבל על לשון שלום מותר להתפלל בפניו כיון שזה דרך להתפלל גם על הבריא לומר שלום עליך בפניו כדלעיל:
וא"כ האי דפריש רש"י על רבי אלעזר דאמר המקום יפקדינך לשלום וידכרינך לשלום דלאו לענין שבת נקט ר"ל שלא היה אומר זה בשבת לבד אלא גם בחול היה אומר כך וכמו שהארכתי גם בזה בפסקי ופשיטא דאתא לאשמועינן דבין לשון הקדש ובין לשון ארמי הכל שוה אצל החולה כדכתב ג"כ כ"ת זה דרך חידוש ואני ג"כ כתבתי גם זה בבירור וז"ל שם ולפי' זה אתי נמי שפיר דאתא לאשמועי' דבלשון הקדש ובלשון תרגום היה מברך לחולה והכונה בין בשבת בין בחול דאי לא אתא לאשמועינן אלא דבשבת היה מברכו כלשון שלום א"כ לא הוה ליה למימ' אלא שהיה אומר לו המקום יפקדינך לשלום ותו לא אלא מדקאמר נמי דזמנין אמר ליה רחמנא ידכרינך לשלמא ש"מ דהאי דוקא אתא לאשמועינן דפעמים היה מברך לחולה בשלום בלשון הקדש ופעמי' בלשון תרגום והכונה דבין בשבת בין בחול היה אומר לפעמים בלשון הקדש ולפעמים בלשון תרגום עכ"ל ההכרחי כי הארכתי עוד בזה שם:
עוד כתב כ"ת וז"ל ובמאי דקשה מדברי הטור שכתב בסי' רפ"ח למה שכתב בסי' תקע"ו וכתב החכם ההוא שאין סתירה בדבריו שמה שאמר בסי' רפ"ח אין מתריעין בתפלה לא מנע אלא התרועה אבל התרועה בלא תפילה מותר וזהו מה שכתב בסי' תקע"ו שאין תוקעין אלא א"כ לקבץ העם ע"כ קשיא לי על דבריו דא"כ למה ליה לטור לכתוב בתפילה ובתחינה הכי הוה ליה למימר ואפי' על אלו אין מתריעין אלא להשמיע קול שיבואו לעזרה עכ"ל כ"ת בזה תמהתי גם על זה שכתב כ"ת גם זה דרך חידש כי המדקדק בדברי פסקי יראה בבירור גם אני כתבתי זה ג"כ וז"ל שם קרוב לסוף הפסק ומה שהשתדל החכם לתרץ דברי הטור דלא ליקשי מדידיה אדידי' ופי' החכם י"ה דאין מתריעין בתפיל' דבעי למימר בשעת התפיל' הנה כתבתי בפסקי דקש' דהא לשון אין מתריעין בתפלה לא משמע דתקיעה בשעת תפלה קאמר:
ועוד דא"כ איכא למטעי דמותר לתקוע שלא בשעת התפלה והנה הביא הטור ההיא דמותר לתקוע כדי לקבץ העם ולא באופן אחר דהיינו כדי שירחם ה' דאסור וא"כ לפי' החכם י"ה קשיא מדיוקא לדיוקא עכ"ל שם בזה הענין ופי' קשיא מדיוקא לדיוקא הוא זה דלא הו"ל לטור לכתוב בתפילה דהשתא קשיא מדיוקא לדיוקא אמרת אין מתריעין בתפלה דבעי למימר בשעת תפלה הא בלי תפלה מתריעין אע"פי שאינו כדי לקבץ העם והדר כתב דמותר לתקוע כדי לקבץ העם כ' הא שלא לקבץ העם אסור אף על פי שאינו בשעת התפלה וא"כ ק' מדיוקא לדיוקא הרי שהקשתי בדרך טעם ופלפול לשבח מה שהקשה כ"ת עליו כדרך דהוי ליה לטור וקצר בלשונו: ועל מה שכתב כ"ת דפשיטא דמי שעשה מעצמו כקולת הרמב"ם בודאי לא מחינן בידיה הנה לע"ד נראה דאין זה פשוט דסד"א דלשוי עליו להחמיר להם אצטריך לרמוז בדרך בירור להרמב"ם דמסתבר כוותיה וא"כ לא מחינן ביד העושה כמותו אע"ג דלקולא אזיל ומ"מ אם יערער שום אדם על פירוש זה על לשון דמסתברא כהרמב"ם על זה כתבתי שם תכף וז"ל ולכל הפרושים אין זה עיקר לזה הפסק שהרי כתבתי בפסקי על זה וז"ל ולכל הפנים להתפלל על החולה בשבת אפי' מסוכן ביומו לא דהרמב"ם וכ"ש ר"ש לא התירו וכ"ש להתפלל על החולה שאינו מסוכן ביומו עכ"ל בפסקי בזה הענין ומ"מ אם מצאו כ"ת במקומות אחרים שדרך הטור לפרש ההלכה כרש"י ופוסק במקום אחר דלא כוותיה אם אין דרך אחרת לתרץ הענין נימא על כ"ת חזי מאי גברא רבה קא מסהיד עלוהי:
ואל תתמה כ"ת על אשר כתבתי אם אין דרך אחרת לתרץ הענין כי אין לי פנאי להראות לכ"ת בדין אחר שכתב הטור דחזר בו הרא"ש שפסק בפסקיו ובתשובותיו דברים הפכיים ואני תרצתי אותם וכן כתב הגאון מוהרי"ק ז"ל צרפתי בדין אחר שחזר בו הרא"ש ז"ל ואני תרצתי שם ג"כ דלא חזר בו ולא קשיא מדידיה וכל זה כתבתי בספר ברכת אברהם אשר חברתי כאשר ידע כ"ת אשר נתת מהודך עליו לחתום באופן שלא הייתי ראוי עם חתימת שאר חכמים ועל זה תרצתי להשתדל בכל אופן שיהיה גם בדברי הטור דלעיל לפרש דבריו דלא ליקשי מדידיה אדידיה:
וא"כ נבא אל התכלית דכיון דכתבנו לעיל דאפילו לשון שלום שאומר אדם לחבירו או לחולה בודאי הוא דרך תפילה אלא שאין איסור בלשון שלום לאומרו לחולה לפי שאין בזה שינוי מהמנהג מהבריא א"כ להזכיר לשון רפואה בתפלה לומר במי שבירך שהקב"ה ירפאהו רפואה שלימה נראה לי שהוא ממש כמו מצלאין שהוא אסור כמו שהארכתי על זה שם בפסקי שבשום מקום אין אומרי' מצלאין אלא על חולה שיש בו סכנה ובכמה מקומות אין אומרים מצלאין אפילו על חולה שיש בו סכנה כדכתבתי בפסקי וכ"ש דאפילו לפי דברי כ"ת איכא למיגזר הא אטו הא שמא יבא לעשות המי שבירך בפני החולה שהב"ה ישלח לו רפואה ויתעורר הצער והבכי כדכתבתי ג"כ בפסקי יותר באריכות:
ומ"ש כ"ת דהו"ל כאלו נסח המי שבירך כך הוא ודמי להא דאמרינן בירושלמי נסח הברכה כך הוא הנה במחילה מכ"ת לא שת לבו גם לזאת שכתבתי בפסקי וז"ל שם והנה לעיל כתבתי חלוקים דיש לחלק בין ברכת רפאנו בין בקשת רחמים על החולה בשבת ועתה מלבד החלוקים דלעיל חדשות אני מגיד כי ראיתי כתוב שאין לומר בברכת המזון בשבת הרחמן הוא יצילנו מעניות וכל אותן הרחמן שהם בקשת צרכינו ובקשתי על זה בספר הלקוטים הנקרא כלבו בסי' כ"ה ולא מצאתי אלא כיוצא בזה שכתב וז"ל ולא אמרו מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה רק לומר שאומ' קדושת היום בין שתי נחמות ולסברא זו טעה הר"ז ז"ל ומביא ראיה מן הירושלמי שאמר אל ישאל אדם צרכיו בשבת ופריך והא אמרינן זונינו פרנסינו כלכלנו ומשני נסח הברכה כך היא ש"מ שאין משנין נסח הברכה אפילו בשבת עכ"ל:
וא"כ יש לדקדק מכאן דהוא הדין דאין לבקש רחמים בשבת לומר הרחמן יצילנו מעניות וכל אותן הרחמן הדומין לזה שאומרים אותם בחול דכיון דאינן ממטבע הברכה כמו זוננו פרנסנו כלכלנו אין לאומרן בשבת הלא תראה כי הרמב"ם ז"ל לא הביאה בנסח ברכת המזון ולא דמי אל אחינו ישראל הנתונין בשביה דהרחמן יצילנו מעניות וכה"ג כל אחד מתכוין לצורכו ואינו מטבע הברכה כדלעיל ועוד דיבא כל אחד להוסיף הרחמן לבקשת צורכו והא תימה א"כ למה אמרו בפ"ק דשבת כדלעיל דהמבקר את החולה בשבת לא יבקש עליו רחמים כדי שלא יצטער על צער החולה כדפירשו המפרשים דלעיל רק אומר לו שבת היא מלזעוק וכו' תיפוק ליה משום אל ישאל אדם צרכיו בשבת וכי תימא ההיא דאל ישאל אדם צרכיו ק"ק ועוד כו' ואולי יש לומר דטעמא דאל ישאל אדם צרכיו בשבת גם כן כדי שלא יצטער על חסרון צרכיו בשבת א"כ מה שפי' רש"י והר"ן ז"ל והנמשכים אליהם דהמבקר החולה בשבת לא יתפלל עליו כדי שלא יצטער המתפלל הוי כאילו פירשו דהיינו משום אל ישאל אדם צרכיו בשבת ממש דהיינו משום דמצטער אי נמי פירשו בה"ג לכלול דאי היה מתפלל על החולה בשעת שמבקרו בשבת היה בזה מוסיף צער או ג"כ בכי גם לחולה וא"כ נפקא מינה גם מזאת השיטה דברכת רפאנו וכל השמנ' עשרה ברכות אי לאו משום טרחא הוה אמרינן להו אפילו בשבתות וימים טובים משום דהוי להו מטבע ברכות ואין לשנות מטבע הברכה בשבת ג"כ כי ההיא דלעיל דאמרינן זוננו פרנסנו כלכלנו כו' אפילו בשבת משום דנסח הברכה כך הוא אבל לבקש רחמים על החולה והאבל בשבת או לשאול צרכיו לא שייך התם נסח הברכ' וע"ז נר' בבירו' דאין לעשות מי שבירך על החולה בשבת באופן שיתפלל עליו על רפואתו עכ"ל שם הרי דאין לדמות כלל ברכת מי שבירך על החולה בשבת דה' ישלח לו רפואה שלימה לההיא דירושלמי דזוננו פרנסנו נסח ומטבע הברכה שקבעו חכמים בברכת המזון כך היא וכה"ג בין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן ליה בהבדלה אע"ג דלא הוי ששת ימי המעשה מי"ט משום דנסח הברכה כך הוא וסדר הבדלות הוא מונה ולהאי דמי בקצת סדר מטבע זוננו פרנסנו דהוו מטב' אמצע הברכ' של בונה ירושלים ולא כן כלל המי שבירך שאינו ברכה כלל של הזכרת ה' ומלכות כסדר מאה ברכות וברכת הנהנין וברכות של שבח:
ועוד דלפי דברי כת"ר דיש לנו לומר דנסח דמי שבירך כך הוא לומר בחול שה' ישלח לו רפואה שלימה ועל זה אין לשנות המטבע של המי שבירך בשבת דדמי בקצת לההיא דירושלמי דזוננו פרנסנו א"כ למה אסרו במבקר החולה לומר שהשי"ת ישלח לו רפואה בשבת והלא נסח לשון הביקור כך הוא בחול ולמה נשנה בשבת ואי חיישינן לצער דחולה ניחוש במי שבירך לצער של המברך ולא רציתי להשיב כעת על דברים אחרים שכתב כ"ת שאינם עקריים בנדון זה וכ"ת הכריחני להשיב כאשר פה אל פה דיבר כ"ת למוביל דברי כ"ת דלעיל:
ואם הייתי יודע דמנהג הספרדים יצ"ו לעשות זה המי שבירך על החולה שאין בו סכנה שהקב"ה ירפאהו כו' דכתב כ"ת שראה כ"ת זה המנהג במקומות רבים לא הייתי מפרסם הפסק אשר עשיתי למנוע ביד המברך מי שבירך כו' על רפאות החולה שאין בו סכנה ולא הייתי מראה הפסק כי אם בין הצרפתים והאשכנזים י"ה משום כבוד הספרדים יצ"ו כי הייתי מרביץ תורה בקוצר השגתי בכמה מקומו' בין הספרדים י"ה וספר ברכת אברהם ביניה' חברתיו וארז"ל בירא דשתית ביה מייא לא תשדי ביה קלא והם המחזיקים הבעלי תורה בתפארת ומעלה יותר משאר לשונות בגילה ועתה גם זו לטובה כי זכינו אל יגדיל תורה ויאדיר אתפלל אל במרום ה' אדיר יאדיר כ"ת וחסידותיך בתורה ובבנים עושר וכבוד וירבה גדול מעלת חכמתך בתלמידים כנפשך שובעך וכחפץ מוכן לעבוד בלב אמיץ כמו ל"ב אריי"ה לחשבון שמי אברהם היו יהיה ן' החכם השלם החסיד העניו מאד כמוהר"ר שלמה טריויש צרפתי ז"ל הכותב בנחיצה ביום א' יום ב' י"ט לחדש תמוז שנת יענך ה' ביום צר"ה יהי רצון שתתהפך האבל אל אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלדים את מעשך מחזיק כ"ת כמו נופך ספיר ויהלום בפרשת הנני נותן לו את בריתי שלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |