אבקת רוכל/יב
|
< הקודם · הבא > |
החכם השלם ומאד נעלה גבירי יצ"ו כתב כ"ת קבלתי ופסקו ובהם ששתי כעל כל הון ואשר שאלת ממני מפסק שהראה כ"ת לנו באנדרינופלי חי האהבה כי לא העתקתיו אז ואשר צוית על עבדך לגלות דעתי הקלושה והחלושה בנדון פסק זה הנני בא בקצרה כי מה אוכל להאריך אחרי פלפוליה דמר ואריכותו בכל חלקי הדרוש אכן למלאת מצוותיך אענה ואומר כי ראיתי בדברי החכם ההוא שפי' דברי רש"י ז"ל על ההיא דזימנין אמר יפקדנך לשלם כו' שכתב הא לאו לענין שבת נקט שטעמו של רש"י משום דבשבת אינו יכול לאומרו וזה דבר קשה בעיני דמנ"ל לרש"י הא דילמא לענין שבת נקט ורבי אלעזר ס"ל כרבי יאודה דאמר המקום ירחם עליך ואע"ג דרבי יהודה מסיים ועל חולי עמו ישראל נראה דלאו דוקא דא"כ צריך להזכירו עם חולי ישראל בדוקא מאי איכא בין ר"י לר' יוסי אלא ודאי לרבי יהודה בתוך חולי ישראל אינו מעכב אלא דמשום דרך ארץ קאמר שלא יתפלל על חולה זה לבדו אלא גם על כל חולי ישראל וגם לרבי יוסי משמע מפי' רש"י דלא משום שבת הוא צריך למנקט בתוך חולי ישראל אלא כדי שתשמע תפלתו יותר וא"כ המקום ירחם עליך משמע דהוי כמו יפקדינך לשלם ושפיר איכא למימר דלענין שבת נקט ור"א כרבי יהודה סבירא ליה וגם למה כתב כת"ר ע"ז דאדרבא משום דפשיטא ליה לרש"י למבקר לחולה בשבת לברכו בשלם פי' רש"י דלאו לענין שבת אתמר כדי שנפרש דמשום שהיה שבת היה מברכו בלשון שלום דודאי מותר כמו שהיה מברך שבנא לחולה בלשון שלום ע"כ איכא למידק דלא דמי לדשבנא דהתם לא היה אומר אלא שבתו בשלום ואין זה תפילה על החולה אלא כדרך שכל אדם אומר לחברו שלום עליכם אבל ר' אלעזר שהיה אומר לחולה ידכרינך או יפקדנך ודאי שהוא לשון תפלה ולשבנא משמע דאסור ומיהו איכא למידחי דכאן שהוא אומר לשל' אע"פ שהוא אומ' עמו ידכרניך או יפקדנך הכל הולך אחר החיתום שהוא שלום שדרך בני אדם לפרשו בשבת לחבריהם אבל מ"מ אין זה כדאי להכריח לרש"י לומר דלאו לענין שבת איתמר דהא כיון דאיכ' למימ' דלשון תפילה הוא וס"ל כר"י דשרי וכדפריש' נמצא שאין הכרח בדבר. ואולי יש לומר דטעמא דרש"י משום דאי הוה סבירא ליה דרבי יהודה הוה ליה למימר המקום ירחם עליך כלישנא דרבי יהודה ועוד דכיון דרבי יהודה לא הוה מדכר שלום למה ליה לרבי אלעזר לאדכוריה ליה ומ"מ קשה שכתב רש"י הא דלא לענין שבת נקט אחר שכתב זימנין א"ל בלשון הקודש וזימנין אמר ליה בלשון ארמי ולמה איחר דבר זה שהיה ראוי לאומרו בתחילת המאמר להודיענו אמאי מייתי לה ועוד דאיכ' למידק תיבת והא שכתב רש"י שהיא מיותרת. ולכן נראה לי דרש"י הכי קאמר אי הא דרבי אלעזר לא אמר לה רבה בר בר חנא אלא ללמוד לענין שבת בלבד לא הוה ליה למימר זימנין אמר וזמנין אמר דהא לענין שבת ידכרינך או יפקדנך דא ודא אחת היא אלא ודאי אע"ג דרבה בר בר חנא אתא לאשמועינן דרבי אלעזר לענין שבת אי משום דסבירא ליה כרבי יהודה ואי משום דכיון דסוף דברו שלום שרי למימר יפקדינך מאי דקאמר זימנין אמר וזימנין אמר לא לענין שבת נקט לה הכי אלא לומר דזימנין אמר בלשון הקודש וזימנין אמר בלשון ארמי וקמ"ל דבמתפל' על החולה כך לי לשון ארמי כמו לשון הקודש וכדלקמן וזהו שאמר רש"י והא כלומר אע"ג דעיקר מימרא דרבא לאשמועינן לענין שבת היא הא דאמ' לה בהאי לישנא זימנין אמר וזימנין אמר לא לענין שבת נקט לה בהאי לישנא ובהכי אתי שפיר תיבת לענין ותיבת נקט שכתב רש"י שהיו נראות כמיותרות כך נראה לי לפר' דברי רש"י:
ובמאי דקשה מדברי הטור שכתב בסי' רפ"ח למה שכתב בסי' תקע"ו וכ' החכם ההוא שאין סתירה בדבריו ש"מש בסימן רפ"ח אין מתריעין תרועה בתפלה לא מנע אלא התרועה אבל התרועה בלא תפלה מותר וזהו מה שכתב בסי' תקע"ו שאין תוקאין אלא א"כ לקבץ העם ע"כ:
קשיא לי על דבריו דא"כ למה ליה לטור לכתוב בתפלה ובתחינה הכי הול"ל ואפי' על אלו אין מתריעין אלא להשמיע קול שיבואו לעזרה וגם על מה שכתב כ"ת דאם עושים מעצמם דהרמב"ם קאמר דאין מוחין בידם אבל לכתחילה אין מורין כמותו ע"כ תמהתי דאתו להא מי אצטריך הטור לומר דמסתברא דהרמב"ם בלא"ה נמי מאן דעביד כהרמב"ם לא מחינן בידיה מאחר שיש לו אילן גדול לישען עליו ועוד אם נטיית סברתו כדברי הרמב"ם למה לא יורה הוראה כדבריו. ולע"ד נראה שבסי' רפ"ח כתב פי' הלכה כדברי רש"י ולא חשש לכתוב כדברי הרמב"ם כלל לפי שסמך על מה שעתיד לכתוב בסי' תקע"ו וכן מצאתי בקצת מקומות הטור שדרכו לעשות כן וכעת אזכור שנים מהם האחד הוא בטור א"ח סימן קע"ג המתחיל לכתוב דיני אכילת בשר וגבינה והשמיט קצתם לפי שסמך ע"מ שכתב בטור י"ד סי' פ"ט אע"פ שחזר וכפל קצת דברים שכתב מטור א"ח סי' קע"ג השמיט קצתם לפי שסמך על שכבר כתבם שם השני בטור א"ח סימן של"א כתב ואפי' ספק אם נולד לשבעה או לשמונה ולא גמרו שעריו וצפרניו מלין אותו בשבת דאי האי הוא שפיר מתיר כו' ודבריו שם הם כחלום בלא פתרון כי הם הפך פסק הרא"ש ופסק הרמב"ם אלא שסמך על מה שכתב בטור י"ד סי' רס"ו על דברי הרמב"ם נראה דאפי' לא גמרו שעריו וצפרניו שרי ממ"נ כו' ועל דברי הרא"ש כתב ואיני מבין דבריו דודאי מלין אותו ממ"נ כדפרישית עכ"ל עם היות שיש לי בו דקדוקי דברים אין זה מקומם ועל שאר פרטים לא אאריך פן אהיה לטורח אנן לענין נדון שלפנינו אל יחר בעיני אדוני ואדברה כי נלע"ד דחולה שהתנדב צדקה לומר במי שבירך שמברכין אותו שהש"ית ירפאהו רפואה שלימה בין שהוא חולה שיש בו סכנה בין שהוא חולה שאין בו סכנה וכן פשט המנהג בכל המקומות שעברתי ושישבתי וכמה פעמים אמרו כן לפני כמה חכמים גדולי עולם ולא ראינו מי שפקפק בדבר מעולם ונראה לי שהטעם מפני שלא מנעו חכמים להתפלל על החולה אלא כשהוא בענין שמאותה תפלה ימשך צער לחולה או למבקר ומתפלל כדקאמר מר וזהו כשבא להתפלל עליו שא' מתנאי התפלה היא הדמעה ומפני כך חוששים שמא מתוך התפלה יעורר הבכי אבל כשאומרים מי שבירך אין הכוונה להתפלל עליו בדרך תפלה ממש אלא לומר שירצה השם פעליו וצדקותיו שהוא עושה באותה שעה תזכרנה לפני ה' ובזכות זה ירפאהו רפואה שלימה ואין דברים אלו מעוררים צער ובכי אלא מחזיקים לב החולה ולב אוהביו ומיודעיו להבטיחם שינצל מחוליו בשכר המצוה הזו ועוד דאפי' אם המי שבירך הוא דרך תפלה אין בכך כלום כיון שהוא נוסח קבוע באומר' לכל מתנדב תרומה לה' והש"צ מוסיף או גורע לברך לכל נדיב לב די מחסורו אשר יחסר לו כפי מה שצריך לו כי לא' אומר שיתן לו בנים זכרים ולא' אומר ה' יחיה בניו וישמרם ולא' אומר ה' יבנה לו בית נאמן ולא' אומר ה' ינחמהו מאבלו ולא' אומר ה' ירפאהו רפואה שלימה כו' והרשות נתונה ביד ש"צ להוסיף ברכה כפי הצורך א"כ הו"ל כאלו הנוסח של המי שבירך כך הוא ודמי להא דאמרינן בירו' נוסח ברכה כך הוא ואני תפלה לאל חי יאיר עינינו במאו' תורתו נאם נרצע לעבודת תורתך הטרוד ועלוב יוסף במוהר"ר אפרים קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |