אבני נזר (וינר)/ה
|
< הקודם · הבא > |
תוספות ד"ה אמאי מותר וכו' וקשה לר"י וכו' נ"נ מדרבנן וכו' דמדאורייתא לא צריך ס'. ע"ש.
דבריהם צריך ביאור דהא אי חנ"נ מדאורייתא ודאי דקשה לרבנו שמואל מהאי דמשני הגמרא גדי אסרה תורה ולא חלב ולמה הקדימו דחנ"נ מדרבנן?
ונ"ל בכונתם דהר"ן הקשה ג"כ קושי' הר"י על הר"ש וכתב וז"ל ואין לומר לפי שיטה זו דודאי חלב אסור מטעם הגדי המעורב בו אלא שכיון שהגדי והחלב אסורין ואפי"ה כיון שתלתה התורה אסור בבשר ולא בחלב גלתה לנו שאעפ"י ששניהם אסורין הבשר מחמת עצמו והחלב ככח הבשר המעורב בו ולפיכך אעפ"י שהחלב הנבלע בתוך הבשר אסור אינו אוסר החלב חוצה לו משום מין במינו, דאכתי איכא למימר הני מילי מדאורייתא אבל מדבריהם למה לא נדון כאילו איסורו מגופו כשם שהם אומרים כן ברוטב עכ"ל ע"ש.
ולפי"ז אם נימא דחנ"נ מדאורייתא והרוטב אסור מן התורה ולא מדרבנן אזי שפיר י"ל כמו שכתב הר"ן מתחילה דחלב גזירת הכתוב הוא דלא הו' מב"מ משא"כ בשאר אסורין, לכן הקדימו התוספות דחנ"נ מדרבנן והקשו שפיר, וכונתם ממש כדברי הר"ן וזה ברור.
ולפי"ז י"ל דהר"ש ס"ל חנ"נ מן התורה ולק"מ קושי' הר"י. ולפי"ז י"ל קושי' הפלתי (סי' צ"ב) שהקשה דהכא ס"ל תוספות דחנ"נ מדרבנן א"כ מאי הקשו לעיל דף ק' לר"ב דבכל איסורין אמרינן חנ"נ האיך הגעילו יורה גדולה במדין? וכן לקמן כאן בסמוך כתבו במדין לא הגעילו אלא כלים קטנים דהי' במים ס', והדבר תמוה דהא מדאורייתא אין חנ"נ כלל והתוספות סותרים דבריהם בחד שמעתתא ע"ש.
אמנם לפי מש"כ א"ש דהא ע"כ הר"ש דמצריך ב' פעמים ששים ע"כ ס"ל חנ"נ מדאורייתא דאל"כ קש' קושי' הר"י ור"ת נמי ס"ל כהר"ש וכמבואר בהדיא בר"ן בסוגי' וא"כ לר"ת לשיטתו הקשו התוספות שפיר מכלי מדין, וכן לקמן המה דברי ר"ת גופי' ע"ש אבל הר"י ס"ל דחנ"נ מדרבנן.
בא"א י"ל קושי' הפלתי, דיש ליתן טעם הא דס"ל להתוספות לעיל ולקמן חנ"נ מדאורייתא לא מסברא אמרו כן רק מצד ההכרח. דהר"ן בסוגי' דט"ח הביא סברת הר"י דדוקא בבשר־בחלב הוה החלב מב"מ אבל בשאר איסורין לא יפה כח הבן מכח האב, וכתב הר"ן אבל לא נתבארו אצלי דברים הללו דאין ודאי שפיר קאמר דמדינא דוקא בבשר־בחלב אבל לא בשאר איסורין אבל כבר כתבתי שהשוו חכמים שאר איסורין לבשר־בחלב מדבריהם עכ"ל ע"ש. ולפי"ז אם נאמר דחנ"נ בשאר איסורין דבר תורה ולא גזרו רבנן כלל אטו בשר בחלב שפיר יש לחלק בזה בין בשר בחלב לשארי איסורין וכסברת הר"י הנ"ל דלא יפה כח הבן, אבל אם נימא חנ"נ רק מדרבנן אטו בשר־בחלב עכצ"ל כסברת הר"ש וכמש"כ הר"ן הנ"ל, ומאחר שהר"י הוכיח סברתו מהא דמשני הגמרא גדי אסרה תורה דע"כ בשארי איסורין זולת בשר בחלב לא יפה כח הבן, א"כ ע"כ צ"ל דחנ"נ בשארי איסורין מדאורייתא ולא גזרו רבנן כלל אטו בשר־בחלב.
ומעתה י"ל דחילם של תוספות דחנ"נ מדאורייתא יצא מסוגיא דהכא מאחר דמוכח כסברת הר"י, אבל אם נימא כהר"ש באמת אין ראי' דחנ"נ מדאורייתא רק מדרבנן ודמי ממש לבשר־בחלב. ולפי"ז א"ש דעל הר"ש לא יוכלו התוספות להקשות בפשיטות דהא חנ"נ מדאורייתא דהא אם נימא כהר"ש שפיר י"ל דהוא מדרבנן וכנ"ל, לכן הקשו דעכ"פ מדרבנן נ"נ ומאי משני הגמרא נדי אסרה תורה, ואחרי שמפאת קושי' זו הוכיחו כסברתם דלא יפה כח הבן וממילא מוכח דחנ"נ מדאורייתא דאל"כ אין לומר סברא זו כמש"כ הר"ן ואין כאן סתירה, כנ"ל וזהו כפתור ופרח.