אבני נזר/יורה דעה/שסח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png שסח

סימן שסח

ב"ה יום ה' וארא תרס"ד לפ"ק פה סאכאטשאב יע"א.

שוי"ר לכבוד מחו' ידידי הרב הגדול חריף ובקי חסיד ועניו כקש"ת מוהר"ר משה פנחס שליט"א אבד"ק קוטנא.

א[עריכה]

א) יקרתו הגיעני. דבר ס"ת שנמצא דיבוק באותיות השם. אך הדבק לא הי' שחור הרבה כמו גופי אותיות. וכשהי' משגיחין היטב הי' רואין ההבדל. והסופר בלי שאלת חכם גרר מעצמו הדבק ולא ניסה בתחילה בתינוק אם יוכל לקרותו. ועתה השאלה אם מותר לקרות בס"ת ההוא לכתחילה. וכבוד תורתו כתב להתיר משלשה טעמים א' מחמת שיטת הסמ"ק בדיו שנפל לתוך אות מהני גרירה אף אם לא הי' נקרא קודם הגרירה. ב' דעת רמב"ם דאין בקריאה בס"ת פסול רק משום כבוד הציבור. ג' הביא דברי הנוב"י חלק אהע"ז סימן פ"ה שאם גוף הכתב יותר שחור מהדבק לא הוי דבק:

ב[עריכה]

ב) והנה דברי הסמ"ק קשה לצרף לס"ס שהיא דיעה שלא הובא בש"ע. גם דעת הרמב"ם כתב עלי' מהרי"ט סימן ל"ג שאין לצרפו לספק שכל ראשונים ואחרונים אסרו לברך עלי'. והתורה אמרה אחרי רבים להטות. [אך ראיתי להסידור מהרב ז"ל מליסא סימן פ"ב סעיף כ"ו דלדידן לא קי"ל כמהרי"ט בזה]. ומ"ש מהנוב"י אין ענין לכאן. שהנוב"י אמר להכשיר אף בעוד שלא נגרר הדבק. וזה בודאי אם השינוי מה שיותר שחור ניכר לתינוק. ואם לא כן אינו אות כלל שכל האות הוא השינוי שבין מראה דיו למראה הקלף. ואם אין השינוי ניכר לתינוק אינו אות. וה"ה באותיות הנדבקים והדבק שבין אות לאות אינו שחור כל כך כמו גופי האותיות ואין השינוי ניכר לתינוק נקרא אינו מוקף גויל. וכ"ש כשאין התינוק קורא האותיות כהלכתן שאין חשובים אותיות כלל ואין מועיל בהם תיקון:

ג[עריכה]

ג) אך מה שכתב מחמת שקריאת התורה חיוב מתקנת עזרא דרבנן וספק דרבנן לקולא זה יש לו מקום אך דוקא באין ס"ת אחר כשר לקרות בו. שהרי בדבר שיש לו מתירין לא אמרינן בי' סד"ר לקולא כיון שבידו לאכול בהיתר גמור. וה"נ באפשר לקרות בס"ת כשר גמור. ואינו דומה כלל לספק איסור שמקילין אפי' ביש לו מאכל אחר באין לו מתירין משום הפסד ממונו. דשאני התם שבעצם בלא מצותו של מקום יש לו ממון ואתה בא לאוסרו בשביל האיסור ספיקא דרבנן. בזה מקילין כדי שלא להפסיד ממונו בשביל חשש קל ספק דרבנן. משא"כ בנ"ד שכל שיווי ס"ת בשביל המצוה. וכשאין נכון לקרות בו לכתתילה אין הס"ת שוה כל כך. ויבא זה להרויח מחמת שניקל במצוה אינו בדין. ואין היתר רק בשעת הדחק כשאין לציבור ס"ת אחרת:

ד[עריכה]

ד) וגם בענין הברכה יש מקום עיון וחכ"צ בתשובה סימן ק"ל שמותר להניח ע"ת בכבושים ומלוחים בשעת הדחק לסמוך על הפוסקים המתירין. אך בלא ברכה כיון דברכות אין מעכבות. ומינה דייק בספר נודע בשערים במניח ע"ת בה"ש שלא יברך. אך הפרמ"ג באו"ח סי' ק"ס במשבצות סק"ט במים שספק כשרים לנט"י כתב דמברך על נט"י כיון שמכשרים מספק שוב מברך. וה"נ בנ"ד:

ה[עריכה]

ה) אך מה שיש לצדד להיתר מחמת שכתב כת"ר שנראה שנעשה זאת לאחר כתיבת שם הקודש. והרי תחילה בחזקת כשרות הי' עומד ואתה בא לפוסלו מספק שמא לאחר שנדבק לא הי' יכול התינוק לקרותו לא תפסלנו מספק. וא"ל הא מ"מ קודם התיקון עכ"פ הי' פסול ואתה בא להכשירו לאחר התיקון מספק לא תכשירנו מספק. דליתא שאם הי' התינוק יכול לקרותו מחמת שהדבק לא הי' שחור כל כך אף קודם תיקון הי' כשר. לפי דברי הנוב"י שכתב כת"ר. אך אפשר שזה ברור שמיעוט השחרות לא הי' נרגש לתינוק. וא"כ לא הי' כשר בלא תיקון. וא"כ כבר יצא מחזקת היתר בשעה שנדבק:

ו[עריכה]

ו) מ"מ נראה להתיר מהא דיבמות (ל"א:) וכולן [ט"ו עריות] שהי' בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה. ספק גירושין כתב בכת"י ואין עליו עדים וכו'. ובגמ' ואלו ספק גירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. א"ל אביי אי הכי בקידושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. ומשני התם לחומרא. והקשו תוס' ורשב"א דהאיך אמרינן אשה בחזקת היתר לשוק עומדת הא בעוד שבעלה חי היתה בחזקת אשת איש ונימא מחזיקין מאיסור לאיסור כמו בחולין. ובתוס' חילקו בין הא לדחולין:

ז[עריכה]

ז) אך עדיין תמוה בהא דאשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת הא בעוד שבעלה הי' חי היתה אסורה ליבם מחמת איסור אשת אח ג"כ וספק שמא לא נפלה לפנינו ליבום ונשארת באיסורה. וא"כ אדרבא בחזקת איסור קיימא. וצריכין אנו לדברי הרשב"א בסוף דבריו וז"ל כיון שזו מתחילתה צרה לערוה הוות ואילו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר שנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי'. וכן הדין בקידושין כהאי גוונא עכ"ל. (ובתוס' נמי צ"ל דאית להו הא דרשב"א דאל"כ יקשה בקידושין כנ"ל. רק שהקשו מספק דרוסה שג"כ ספק במעשה האוסר. וע"ז תירצו משום דדרוסה שכיח] עייש"ה:

ח[עריכה]

ח) וה"נ בנ"ד שבשעת הדבק הי' פסול משום שאינו מוקף גויל. ועכשיו לאחר התיקון הרי הוא מוקף גויל ואזל לי' פסול זה. ואתה בא לפוסלו מחמת שמא בשעת הדבק לא הי' ניכר לתינוק ונתבטל ממנו שם אות אל תפסלנו מספק. ומה"ט אין לפקפק שהרי נולד הספק קודם שנגמר הס"ת בהכשר. דליתא דמ"מ כיון שעכשיו נגמר הס"ת ואתה בא לפוסלו שמא נתבטל מתורת אות אל תפסלנו מספק. ועיין יור"ד סימן ל"ט סעיף ט"ז דמתירין משום חזקת היתר ולא כדעת קצת אחרונים דמדרבנן מחמירין שלא להתיר משום חזקה. וכן פסק הפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות בד"ה אמנם כן. וכשהיסוד דרבנן כמו בנ"ד קריאת התורה דרבנן אף האחרונים יודו:

ט[עריכה]

ט) האמנם כי עדיין יש לעיין לדעת הראב"ד פ"ו מהלכות ברכות הלכה ט"ו במה שמקילין בספק נט"י. דמ"מ אם יש לו מים אומרים לו רחוץ להוציא עצמך מבית הספק. ה"נ נימא ביש לציבור ס"ת אחר שיקראו בס"ת האחר להוציא עצמם מספק. ואף דהכא איכא חזקת טהרה הלא מקור דברי ראב"ד עי' בכ"מ] מהא דע"ז (ל"ז.) כי אתא לקמי' דר' ינאי [מי שאירע בו ספק טומאה ברה"ר] אמר להו האיכא מיא בנהרא זילי טבילו. ואף שהי' חזקת טהרה. וכיון דס"ל לראב"ד אפי' בדרבנן אמרינן הוצא עצמך מספק. ממילא גם באיכא חזקה נחמיר כן:

י[עריכה]

י) מ"מ י"ל באיכא תרתי ספק דרבנן וחזקה לא נחמיר והרי דעת הרמב"ם דבספק דרבנן לא אמרינן הוצא עצמך מספק ועי' כ"מ. מהיכי תיתי שנפליג מחלוקתם בחזקה ודרבנן ג"כ. וכן דעת הרב ז"ל מלאדי בש"ע סי' ק"ס סעיף י"ג יע"ש. ע"כ נראה לי להסכים עם כ"ת להתיר:

ידידו מחו' הדו"ש וש"ת הק' אברהם.
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף