אבני נזר/יורה דעה/שסא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שסא

סימן שסא

ב"ה יום ג' תו"מ במחובר האמת והצדק לפ"ק.

שלום לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגרוב.

א

א) דבר שם הקודש הנכתב שלא כסדרן זה איזה שבועות אשר כתבתי בזה תשובה למאדזיטץ להכשיר. וסתרתי כל ראיות הגינת וורדים. והבאתי ראיות להכשיר ובתוכם הי' הראי' ממס' סופרים שהביא כ"ת מדלא מפליג ת"ק בין ה' אחרונה לג' אותיות ראשונות. ומר"ש שזורי אין ראי' להיפוך. דאיהו אפי' בה' אחרונה פוסל דהא סתמא אמר. וכן מבואר ברמב"ם שכתב שם ואינו כותב מקצתו בשיטה ומקצתו למעלה. הנה דאפי' כסדרן אינו תולה מקצתו למעלה. ומח"ק מוכח להכשיר וקי"ל כוותי' מאחר שאין חולק עליו ביסוד זה עכ"ל שם [והובא לעיל סי' ש"ס]:

ב

ב) והנה כ"ת רוצה לומר דאפי' בה' אחרונה התלוי' חשיב שלא כסדרן במקום וכמו שפי' הר"ן בתשובה ל"ט דברי בעה"ת דאין תולין בתפילין ומזוזות משום דהתלוי' נקראת קודם תחילת השיטה שקודם התלוי' למטה. ובס"ת כשר אף שנכתב שלא במקומו ולפי זה י"ל היינו טעמא דר"ש שזורי דלעולם הוי שלא כסדרן במקום וקי"ל כוותי' דשם שלא כסדרן פסול עכ"ד מעלתו. וזה אינו דאף את"ל דבס"ת שלא בסדר מקומו כשר. מ"מ תיבה אחת שהקדים אות המאוחר הוא משבש כוונת התיבה לגמרי וליכא מאן דמכשיר:

ג

ג) וע"כ לומר לדעת הר"ן בפי' בעלי התוס' דהא דאמר ר' שמעון שזורי כל השם תולין מקצתו אין תולין ומשמע דבתיבה דעלמא תולין מקצתו. היינו באותיות ראשונות של השם ובתחילת השיטה. או שנאמר דבאות אחת הנכתב בשיטה אי אפשר לקרותו כלל בפ"ע וע"כ לקרות השיטה תחתונה תחילה ולקרות עם התיבה הכתובה שם. ולמ"ש רמב"ם פ"א מהלכות תפילין הלכה ט"ז ובש"ע יו"ד סימן רע"ג בשאר תיבות אם שכח כותב מקצתה בשיטה מקצתה למעלה. ומשמע דאפי' שני אותיות ואפי' באמצע שיטה מותר. וע"כ דתלוי' חשיב כסדרן. וכמו שהעלה הר"ן בעצמו. וגם פי' דברי סה"ת דעת רוב הפוסקים דמשום שהקדים הסופר בזמן מן התלוי' ואילך קודם לתלוי' אבל תלוי' חשיב במקומו. וכן משמע מדהביא הב"י סימן רע"ג בבדה"ב תשו' הר"ן הנ"ל דשלא במקומו גם בס"ת פסול ומדכשר תלוי' מוכח דתלוי' חשיב כסדרן ודלא כתשו' ד"ש סימן קנ"ד שהביא כת"ר:

ד

ד) עוד זאת אגלה אוזן כת"ר דמה שנדחק הד"ש בדברי הר"ן שפירש דברי הסה"ת דתלוי' חשיב שלא כסדרן במקום. ולא כפשוטו משום שהסופר הקדים המאוחר בזמן. דמשמע אפי' כתב כסדר ותלה תיבה אחת למעלה פסול. הוא משום דמשמע לי' דאין חולק על זה דכתב שלא כסדר בזמן פסול. ואינו כן כי הבעה"ע חלק ב' (כ"ד.) כתב דהא דכתבו שלא כסדרן פסול ולמה תפילין ומזוזות שכתבן כספרים היינו בכתיבה גסה תולין בהם לפי הירושלמי אלא ודאי דמיירי שלא כסדר המקום אף שהוא כסדר הזמן עכ"ד בתפילין של יד קאי שכתיבתן כאחד. א"נ בתפילין של ראש שהניחו בבתים שלא כסדרן אבל בשל ראש כתבן שלא כסדרן והניחן בבתים כסדרן יצא עיי"ש. והיינו דבתפילין של יד שהם בקלף אחד מסתמא כותב מתחילת הקלף לסופו כדרך כתיבה. ואם הפרשה שני' תחילה הנה היא כתובה בתפילין תחילה. אבל בשל ראש אף אם כתב פרשה שני' בראשונה מ"מ יכול להניחה בבית השני. ובלי ספק שהר"ן ס"ל כבעה"ע דמכשיר שלא כסדרן בזמן:

ה

ה) וכן מבואר מדברי הפוסקים בהא שנגעה רגל השמאלי בגג וניכר שהוא ה'. מ"מ אין לו תקנה בתפילין לדמותו לאותיות שאין נוגעין במקום הצריך. דכיון שתינוק קורא אותם כתיקנן מהני תיקון. דשאני הכא דצריך לגרור כולו. דאל"כ יחשב חק תוכות. תמוה דמהאי טעמא דלא חשיב שלא כסדרן דהתיקון לא חשיב כתיבה. מה"ט לא יחשב חק תוכות. דהא פסול חק תוכות משום דלא הוי כתיבה. והרי התיקון לא חשיב כתיבה ויוכשר חק תוכות. אלא ודאי דלגבי פסול חק תוכות שהוא פסול ברור לא סמכינן על סברא דתינוק קורא כתיקנה. אך פסול שלא כסדרן בזמן שאינו פסול ברור. דיש לפרש שלא כסדרן במקום שפרשה שני' כתובה במקום תחילה. סמכינן על הכשר זה. כן נ"ל ברור פי' הר"ן (ועיין באבני נזר או"ח סי' ט' וסי' יו"ד):

ו

ו) ופירוש שפירש הד"ש שכתב כסדר בתיבה אחת תלוי' למעלה קשה לקבל. דהא תולין בס"ת משמע לכתחילה ואיך יעשה כן לכתחילה. וברור כדכתיבנא. וברור שדעת בעה"ת כרוב פוסקים שלא כסדרן בזמן פסול אין צורך לומר דתלוי. חשיב שלא כסדר מקום. והדין דין אמת דשם הקודש שנכתב שלא כסדרן כשר:

ז

ז) ועל דבר שרצה ליישב דברי הגבעת פנחס. אשריו שטרח להעמיד דעת גדול כמוהו ז"ל אבל לא עלתה בידו. ועל מה שכתבתי דמשום הכי לא הוכשר המזבח במלח משום דלא מבטל לי' דאחר יו"ט בטח יקחו המלח ויחזקנו בסיד כראוי. ע"ז השיב מעלתו דאם איתא דכשר במלח יבטל לי' שלא יתבטל המזבח מעבודה יום אחד עכ"ד. ואינו טענה כי אם יבטלנו עכשיו וימלך אח"כ ליטלו לא בטל ביטולו למפרע. וא"כ אף אם יבטלנו עכשיו בטח ימלך אח"כ. דנטילה לאח"ז לא מעלה ומוריד. ממ"נ אם לא ביטלו לא הוכשר ואף אם אח"כ לא יטלנו. ואם ביטלו לא יופסל בלקיחה שלאח"ז. וא"כ בטח יטלנו אח"כ. ושוב לא הוי ביטול כלל כיון שעומד לינטל:

ח

ח) וראי' לסברא זו הא דבעי למימר פרק ר"א דמילה דלר"א דאמר מכשירין דוחין שבת יהי' מותר לעשות ציצית בבגדו. [אלא משום דבידו להפקירן]. והא בידו לעשות קשר שאינו של קיימא שיטלנו לאחר שבת. ולענין ציצית הא כתב המג"א סימן י"א ס"ק י"א ציצית שאולין שיחזירם לו בעין פסול משום דלא הוי משלהם. ותיפוק לי' דלא הוי קשר של קיימא שע"כ יסתרם מהבגד. וצ"ל דגבי ציצית לא בעינן של קיימא. וא"כ איך ידחה שבת. הלא בידו להניח על מנת לסתור אחר שבת. אלא ודאי משום דביטול שלאחר שבת לא יגרום איסור למפרע. ובודאי אף אם יעשה עכשיו על מנת ליטלו אחר זמן יבטלנו. ושוב חשיב של קיימא כיון שאינו עומד לינטל. וה"נ בנ"ד להיפוך דבטח אח"כ יקחנו ואינו מועיל מה שיבטל עכשיו ודו"ק:

ט

ט) ומלבד זה אשתמיט לי בתשובתי אליו מה שכתוב בהעתק ששיירתי לעצמי. מדברי התוס' שבת (מ"ד:) גבי פקקו את המאור בטפיח שאם ביטלוהו בשבת הי' חייב משום בונה. ואין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט. ואשר הבאתי ראי' מדברי תוס' תולין דעפר עצמו הוכשר למזבח. היינו מדכתבו דעפר מקלקל הריבוע וכששפכו עפר מכל הצדדים מתוקן הרבוע. ואי פסול למזבח רק שאינו חוצץ בין דם למזבח אבל העפר לאו מזבח הוא. איך נחשוב העפר במרובע:

י

י) ועל מה שכתבתי בהא דפ"י דמקואות משנה ב' דהא דכל שאין דרכו להכניס ולהוציא דטובלין סתומים משום דבה"ס אינו פוסל בו חציצה כמ"ש הר"ש שם משנה ה' גבי ידות הכלים שעתיד לקוצצן דאבה"ס דכלי לא חיישינן בחציצה כלל. וכ"ש זה שבלוע כמ"ש המרדכי גבי קאלטינעם. וע"ז תמה כבודו דטעם הר"ש ע"כ משום דאינו מקפיד כמו שפירש הרע"ב. דהא דעתיד לקצוץ לא חשיב בה"ס כדאיתא בחולין (דף ע':) וע"כ משום דאינו מקפיד וזה שרובו בחציצה לא מהני מה שאינו מקפיד. הנה הפי' שאינו מקפיד כפי פשוטו תמוה דכיון שעתיד לקוצצו איך תאמר שאינו מקפיד עליו להסירו. והוא מן ההפכים ובחי' הר"ן חולין שם הקשה כיון שהוא עתיד לקוצצו הרי הוא מקפיד עליו ואפי' מיעוטו חוצץ אפי' בכלים. ותירץ דמקפיד עליו היינו שקשה עליו שעומד שם בשעת טבילה. אבל כאן ניחא לי' שיעמוד שם עד שעת קציצה עכ"ד. ודבריו נעלמים מאוד דמפורש בכל הפוסקים ובהלכות הר"ן בעצמו בשבועות דכל שמקפיד לפעמים אפי' בשעת לישה חשיב מקפיד ובאמת גם דברי הר"ש קשיין. ובחי' הנחתי דברי שניהם בצ"ע ותרצתי תי' אחרים וכתבתי שם בדברי הר"ש בזה"ל וא"ל דמ"מ נענין טבילה דינו כביה"ס מידי דהוה אלשון דאיתא בקידושין (כ"ה) דגלוי הוא לענין שרץ ואעפי"כ לא בעי ביאת מים. התם בטעמא תליא מילתא דלשון לפעמים מוציאה לחוץ. ומ"מ כיון שאינו מוציא כולה אי אפשר שמקצת אבר טעון טבילה עיי"ש פירש"י. אבל הכא כיון דלענין טומאה דינו כגלוי גם לענין טבילה יהי' דינו כגלוי עכ"ל:

יא

יא) וכעת נראה ליישב דהא שם בקידושין איתא דהזה על הלשון לא הזה דיליף הזאה מטבילה בהקישא [עיי"ש בתוד"ה רבי דלרבי איתקש לטומאה. וה"ה דלרבנן איתקש לטבילה עיי"ש] ובהזאה לא שייך האי טעמא אלא דגלי קרא דבהזאה בעינן גלוי גמור. ושוב ילפינן טבילה מהזאה דבעינן גלוי גמור בעצמותו. ואף דעומד לחתוך לא הוי גלוי גמור דמ"מ עכשיו סתום הוא. ועיין סוף פ"ב דב"ק דאף דבתר מעיקרא אזלינן חשיב מקצת נפש דעכשיו מ"מ חי הוא. וה"נ בזה:

יב

יב) ושם בחי' כתבתי ישוב אחר דכיון דמתחילה קודם שעשאו יד לכלי לא הי' מקפיד עליו חשיב אין מקפיד עליו [ועי' מה שכתבתי בהלכות טבילה סי' רס"ז] ואולי יש להעמיס זה בדברי הרע"ב. מ"מ דעת הר"ש שכתב דאבית הסתרים דכלי לא חיישינן בחציצה "כלל" משמע דאין חילוק בין רובו למיעוטו. והטעם לחלק בין אדם לכלים דבאדם כתיב כל בשרו משמע אפי' בית הסתרים כמ"ש תוס' בקידושין שם עיי"ש. ובכלי לא כתיב כל. ואף לפירוש הרע"ב משום דאינו מקפיד שכתב מעלתו דהכא יש חציצה ברובו. למה יכתוב זה הלא ידוע שגבנונית הכדזא' יותר מקערירותו והוי מיעוטו:

יג

יג) ועל מה שכתבתי דהוי בלוע וכתב מעלתו דבלוע אינו רק בבע"ח. והביא דברי רש"י חולין מי לא ידע בזה. ומשנה פשוטה היא פי"א דאהלות משנה ז'. רק במשקה הבלוע בכלי חשיב בלוע כבפרק ג' דאהלות משנה ב'. אך ע"ז הבאתי דברי המרדכי בקאלטינעס בבלוע שהשערות נסתבכו והשערות אין בהם חיות ואין הבלוע בתוך החי. אלא דהא דבעינן חי היינו לענין דבר הבלוע בתוכו שלא יטמא אבל שלא יטעון טבילה במקום הבלוע לא שנא בין בע"ח לשאר דברים. וכ"כ מעלתו בעצמו עוד בשם המרדכי דבלוע בכלים א"צ טבילה. ועל ראיות שהבאתי נגד הג"פ לא השיב כלום. ומה שיישב ראיית החת"ס מעומד לטרוף א"י מה סח. ועל גוף ענין הבתים אין רצוני לעיין שנית מאחר שבטח יצא הדבר בהיתר ונמכרו הבתים ולא ראיתי דבריו בענין הבתים כלל:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף