אבני נזר/יורה דעה/שלז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שלז

סימן שלז

א

א) דבר התינוק אשר חוט המקיף את העטרה מכוסה ברוב הקיפה. וקרום המכסהו דבוק בו. אם צריך למולו שנית. הנה פשוט ברש"י ופוסקים שרוב הקיפה מעכב שרש"י כתב אהא דרוב גובהו של עטרה ז"ל לא תימא הא דתני רוב עטרה רוב הקיפה אלא אפי' רוב גובהו במקום אחד. מבואר דרוב הקיפה פשיטא דמעכב. וכ"כ הב"י בשם חכם ספרדי אף לפי שיטתו דכל הבשר נקרא עטרה. מ"מ רוב היקף החוט לבד מעכב. כ"ש להט"ז אהע"ז החולק עליו דרק החוט נקרא עטרה דרוב היקף מעכב. ולדעת התב"ש דרוב גובהו היינו רוב גובה החוט. בנ"ד הוי רוב גובהו וגם רוב הקיפו. והנה הרה"ג מזדונסקעוואליע כתב דדברי תב"ש אלו אינם הלכה. צדקו דבריו. וכן פסקתי כמה פעמים דלא כתב"ש בזה. בשו שהביא הרה"ג הנ"ל דברי ר"י הגוזר ור"ג הגוזר שהי' עוד באלף החמישי שכתבו להדיא דרוב גובהו היינו מן החוט עד פי האמה. והנה מצא הדבר מפורש. יישר כחו:

ב

ב) אך מ"ש עוד שרוב פוסקים. רוב היקף אינו מעכב רק רוב גובהו. וכתב שכ"כ ר' יעקב הגוזר לא כן עמדי. האמנם כי ר"י הגוזר (עמוד מ"ו) כתב וז"ל ולא תימא האי עד ראש גובהה של עטרה דקתני במתני' זה רוב הקיפה אלא ברוב גובהה במקום אחד ממקום הנזר עד פי האמה באורך הנזר עכ"ל. ומדקאמר ולא תימא כו' זה רוב הקיפה ולא כתב אלא אפי' ברוב גובהה משמע לי' להרב מוואהליע דס"ל רוב הקיפה אינו מעכב. אך לא נוכל להעמיד יסוד על לשון שנלקה ביתר כי היכן תני במתני' ראש גובהה. ותיבות "עד ראש גובהה" יתירה. וגם חסר בדבריו תיבת רוב שנשנה במשנה ונלקה הלשון בחסר וביתיר. ואולי נחסר גם תיבת אפי' ואף אם נאמר שחסר מתחילה תיבת אפי'. לפי מה שיתבאר לפנינו (אות ו') אין ראי' מזה:

ג

ג) ובדברי ר"ג הגוזר (עמוד קי"ח) מפורש שגם רוב הקיפה מעכב וז"ל ואם עשה הפריעה ונתגלה ראש הגיד ברובו בין באורך בין בהקיפו מילתו כשרה. וא"א לפרש האי בין בין שכל אחד מהם כשר. דלכ"ע רוב גובהה לחוד מעכב. שבגמ' לא נזכר רק גובהה וכמו שפרש"י רוב גובהה במקום אחד. וכן בדברי ר"י הגוזר כנ"ל לשונו. וע"כ האי בין בין. שצריך שניהם. הנה דרוב הקיפו ג"כ מעכב:

ד

ד) וא"ל דס"ל לר"ג הגוזר דעור הפריעה אין מעכב בו ציצין ע"כ אם יש רוב אחד די. דליתא דלקמן כתב פירוש אחר כי הציצין באים מעור הפריעה יע"ש. הנה מפורש בין רוב הקיפו בין רוב גובהו מעכב ולא מצינו שום פוסק שיאמר רוב היקף אינו מעכב. והאומרים שמעכב הם רש"י ור"ג הגוזר וחכם ספרדי וכל האחרונים בלי חולק. ומ"ש שהדרישה כתב על דברי חכם ספרדי ומסיק לחומרא. הנה שהוא ספק. אף אם יהי' זה כוונתו. הספק הוא אם החוט לבד נקרא עטרה או גם הבשר נקרא עטרה. ומסיק לחומרא שגם הבשר נקרא עטרה. אבל שיהי' רוב הקיפו מעכב אין שום ספק ואם רוב הקיפו מעכב אף שהבשר נקרא גם כן עטרה כ"ש שמעכב. אם נאמר שרק החוט נקרא עטרה]:

ה

ה) אך מה שיש להתיר בנ"ד מחמת שנימול פעם אחת כהוגן. ועפ"י דברי כנסת יחזקאל סי' י' שפירש סוגית הש"ס גבי צוה"ג דלא נטרף אלא בניטל רוב מנין ורוב בנין. אבל אם נשתייר א' מהם כשר דכיון שהי' כשר מתחילה לא נפיק מכשרותו אלא ברוב שניהם. ומינה דייק הכנסת יחזקאל ענין מינוי חזן דכשרוצים לעשות דבר חדש צריך רוב שניהם דווקא יע"ש. לפי"ז י"ל גבי מילה נמי כיון שהתינוק קודם מילה ערל הי' לא נפיק מערלותו עד שיהי' נמול רוב שניהם רוב גובהו ורוב הקיפו [ואף דמקרא נפיק י"ל ה"ט דקרא] ולא נלמד מזה לנ"ד היכא שכבר נעשה מהול ותרצה לומר ששוב נעשה ערל ברוב אחד לבד ולתרץ כנ"ל. דבזה צריך שוב רוב שניהם לעשות ממהול ערל. ואף שהש"ך בשם הב"ח סי' רס"ד ס"ק י"ב היכא שנולד מהול והטיפו דם ברית והי' בו ציצין ברוב גובהו או רוב הקיפו צריך למולו אף שמתחילה לא הי' בו יותר. התם היינו טעמא דקודם שהטיפו בו דם ברית ערל הי' ולא נפיק בהטפה מערלות כ"ז שיש בו רוב אחד, אבל בנ"ד שכבר הי' מהול גמור אין חוזר להיות ערל אלא ברוב שניהם דוקא:

ו

ו) אך יש לפרש מאמר הגמ' ציצין המעכבין את המילה זה רוב גובהו. כי לשון המעכבין את המילה משמע שציצין אלו אינם עצם המילה. יען הם מיעוט העטרה בכלל. ורוב ערלה שניטל הוא עצם המילה. אף ציצין אלו מעכבתם שלא יהי' המילה כלום מחמת ציצין שנשארו. וא"ת כיון שציצין אלו מעכבין ע"כ הם עצם המילה. ליתא דכה"ג מצינו בזבחים (נ"ב.) בשירי הדם לר"נ ומיצוי חטאת העוף שמעכבין כפרה. והם עצמם אינם מכפרים עי"ש. ה"נ י"ל בציצין אלו אף שמעכבין המילה הם עצמם אינם עצם המילה. וע"כ מתני' דתני מעכבין ולא תני רבותא יותר שכריתתן הם עצם המילה משמע שבאמת אינם עצם המילה. וע"ז מפרש הש"ס רוב גובהה של עטרה במקום אחד כמו שפרש"י. אבל רוב היקף החוט הואיל והחוט עיקר העטרה כשרוב החוט מכוסה אין כאן מילה כלל. וזה שפרש"י לא תימא רוב הקיפו. אלא אפילו רוב גובהה. ולא קאמר רש"י ולא תימא רוב הקיפו "לבד". אלא דהמשנה לא מיירי כלל מרוב הקיפו. דרוב הקיפו הוא עצם המילה. אלא אפי' רוב גובהו שאינו עצם המילה מ"מ מעכב המילה).. וזה ברור בעיני בפי' הגמ' ופרש"י. וזה שאמרתי לעיל סוף אות ב' שאין ראי' מדברי ר"י הגוזר שלא כתב אפי' שהכוונה אחת עם פרש"י שרוב הקיפו אינו בכלל דברי המשנה שהוא עצם המילה כנ"ל:

ז

ז) ולפי"ז אין לדמותו לדברי כנסת יחזקאל הנ"ל דכשחזר רוב הקיפו אין לומר דכיון שרוב גובהו לא חזר אינו נעשה ערל ברוב אחד דלענין עצם המילה רוב גובהה לא מעלה ולא מוריד. וברוב הקיפה נעשה ערל:

ח

ח) מ"מ נ"ד נראה דא"צ למול עפ"י דברי תה"ד ורמ"א דכשנמול פעם אחת כהוגן אפי' אינו מגולה רק מיעוט עטרה סגי:

ט

ט) ומה שפקפק הרב מוואהליט מחמת שהוא דבוק לעטרה. מה בכך הלא הטעם כתבו האחרונים משום דמשוך אינו אלא דרבנן. והא אפי' דבוק אינו אלא דרבנן הואיל ונימול פעם אחת כהוגן. ומה שהביא ראי' מר"י הגוזר שאומר דכיון שדבוק אינו מועיל מה שמתקשה אין ענין לכאן כלל.. שר"י הגוזר אמר דכיון שדבוק לא יועיל לו הקשוי לראות מהול עי"ז כמובן. אבל לא לענין דינא שלא יועיל מקצת גילוי בשנמול פעם אחת כהוגן:

י

י) ובעיקר דברי תה"ד נראה לכאורה שר"י הגוזר חולק. שהוא כתב במדולדל שצריך שיראה רוב גובהה אך י"ל שהוא מפרש בשרו מדולדל שמתחילה הי' מדולדל ולא נמול בשום פעם כהוגן גם בצ"צ החדש כתב להקל אפי' בדבוק. ומ"ש הרב מוואהליע שלא כתב ראי' ברורה לדבריו. אנן בדרבנן קיימינן ובדרבנן הבא להחמיר עליו הראי' כדתנן במס' ידים. לא שהמיקל יצטרך להביא ראי' ברורה. וכדאי הוא הגאון בעל צ"צ לסמוך עליו במילי דרבנן ובשעת הדחק שלא יבוא התינוק לידי חולי ח"ו:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף