אבני נזר/יורה דעה/שלו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שלו

סימן שלו

ב"ה יום ה' דברים מנחם אב תרמ"ט.

שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול המפורסם צמ"ס ירא ושלם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י.

יקרת מכתבו הגיעני. ראיתי רו"מ מתנצל על אשר כותב שנית ומשיב על דברי. א"צ בזה שום התנצלות:

א

א) מ"ש כ"ת שגם הט"ז באהע"ז סובר כהתב"ש. לא כן אנכי עמדי. כי אף שחולק על החכם ספרדי דעטרה היינו החוט. מ"מ בזה ודאי מודה דאינו פוסל רק גובה הבשר כמ"ש בתשובתי הקודמת. דנהי דלא נקרא עטרה גובהה של עטרה אקרי. ובאמת לענין הלכה אין נ"מ ביניהם לפי מה שהעלה החכם ספרדי הנ"ל למעשה. ובאמת לדעת החכם ספרדי הי' מקום לומר דרוב היקף החוט לבד אינו פוסל ורוב גובהה אינו פוסל אלא בכל המקיף ורוב היקף בכל גובהה אך לפרש"י עטרה חוט א"כ אם רוב חוט הי' מכוסה היינו בשר החופה רוב עטרה. וע"כ רוב גובהה פוסל אפי' במקום אחד. אבל שיהי' פוסל ברוב חוט במקום אחד לא עלה על דעת שום חכם לבד התב"ש שהוא יחיד בדבר זה כנ"ל:

ב

ב) אשר תמה למה אני צריך לדחות התב"ש הלא ברוב לבד די. היינו משום הריעותא שנולד ואומרים שבא מחמת שלא קרע וכ"כ כ"ת בעצמו בסוף מכתבו:

ג

ג) סברתו בגרדומין לא נתחוורה בעיני. כי לא נתבאר בגמ' שיעור הגרדומין. ובציצית יש שיעור כדי עניבה ואנן קי"ל דבעי' שני חוטין שלמין ג"כ. ואיך נתיר אנחנו בשליש ורביע. אך לא דתתוה ג"כ דאפשר בדרבנן הקילו:

ד

ד) מה שכתבתי לחלק דכל העומד להתקלקל לא יוכל עכשיו לפעול פעולתו. אבל מה שיהיה אחר זמן נחשוב כאילו הי' עתה וניזוק ויאסור לא שמענו. וע"ז השיב רו"מ מסכך העומד ליבש ותפירה העומד לפסוק מה אלו קושיות הסכך מתיר וכשעומד ליבש כאילו אינו ודינו כאויר. וכן התפירות שעומדין ליפסוק כאילו אינם:

ה

ה) ומה שהקשה מפגום שסופו להשביח. הנה נותן טעם לפגם ילפינן מנבילה שאינו ראוי לגר ונבילה כשהי' חי' ואינה ראוי' לאוכלה בלא בישול מטמא טומאת נבילות. אף דקי"ל טומאה חמורה עד לגר. רק שהאוכלה כך פטור דהוי שלא כדרך אכילתו. ומ"מ אסור מדרבנן. וה"נ פגום שסופו להשביח ולאו משום כל העומד אתינן עלה ובראוי להשביח לבד סגי. והש"ך בסק"ז מדמי לה למחוסר תבלין או מלח כמו בס"ק י"ב:

ו

ו) הסברא הב' שכתבתי דהכא לא שייך סופו להיות ערל דאדרבא אף אח"כ כשימשוך יחשוב מהול וכתב כבודו לדחות דצריך לעשות לכתחילה שיהי' נשאר כן לעולם כמו בנר חנוכה. התם הטעם דכיון שתקנו חכמים שיעור וכשעומד לכבות הוי כאילו לא נתן שמן כשיעור. ומ"מ בעיקר הדין אפשר לומר כן דלא חשוב מילה בתחילה רק אם עומד לישאר מהול לעולם אך מח"ס אין ראי'. ולדינא אני בדעתי כמ"ש בתחילה:

ז

ז) מה שרצה לתרץ הקושיא דהאיך שוחטין המעוברת הא הוי כשוחט אותו וא"ב למ"ד עובר לאו ירך אמו. ותירץ כ"ת דטעם דמ"ד לאו ירך אמו משום סופו להולד. משא"כ כשנשחט אגלי מלתא דאין סופו להולד אשתמיטתי' מחת"ס דברי הר"ש פ"ב דפרה מ"א והרא"ש שם דפרה מעוברת פסולה דהוי כשוחט שני פרות:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף