אבני נזר/יורה דעה/רעד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רעד

סימן רעד

ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ד לפ"ק.

יכתב לחיים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד אהו' ידידי רב חביבי הרב הגאון המפורסם ידיו רב לו כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק.

א

א) בטח השיג התשובה מיום ועש"ק העבר. עתה אשיבהו על המכתב הגלוי [עי' סוכה (מט:) מה ירך בסתר כו'] מ"ש הבית מאיר לחלוק על הרא"ש ומחלק בין כלים שתמיד עשייתם רק לקרקע בין כלים שאפשר להשתמש בהם בתלוש רק הוא עשאום לקרקע. לא מסתבר כלל. מה בכך שאפשר להשתמש בהם בתלוש הלא מחשבתו לא הי' לכך. ואין כלים יורדים לידי טומאה אלא במחשבה. וראייתו מצינור שחקקו ישבתי בטוב טעם. בשגם א"א לומר שנתעלם מהרא"ש ברייתא באותו ענין שעוסק בו. והנה גם בתשו' הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח כרא"ש. והנה ביקש הבית מאיר לחלוק על אבות עולם במילי דכדי ואין שומעין לו כלל:

ב

ב) אך מ"ש כבודו דבר שנתחדש בגופא דעובדא שהאיש אשר עשה את הסילון ואת הברזל אמר לכבודו שעשאו על דעת להכניסו ולהוציאו בעת אשר יצטרך לנקותו. הא מילתא צריכה עיונא:

ג

ג) והנה שבת (נ"ח:) זוג של בהמה שיש לה עינבל טמאה משום דבעי לה לקלא ופי' התוס' דע"י הזוג ששומע יודע היכן בהמתו ומוצאה ע"י כך. וק"ל א"כ הוי הזוג צורך הבהמה ויתבטל אל הבהמה ויטהר. מ"ש מהא דפי"ב דכלים מ"ב בנעשה לצורך פשוטי כלי עץ ומחובר לו דטהור. ומייתי לה הרא"ש בתשו' הנ"ל. וצ"ל משום דבהמה בע"ח ואינו מתאחד עם הזוג. ולפי"ז יש לומר דוקא בשאין דעתו ליטלו משם ומבטל לו שם כמחברו בטיט דמי. והוא אחד עם הקרקע. משא"כ בדעתו ליטלו משם אינו בטל ואינו מתאחד עם הקרקע וטמא:

ד

ד) אך ספ"ב דסוכה (כ"ח.) דפקק החלון דאסר ר"א באינו קשור ותלוי משום דמבטל לי' התם. פרש"י מבטל לי' להאי פקק לגבי חלון וחשיב לי' מכותל עצמו והוי מוסיף. [וחכמים מתירין להוסיף על אוהל עראי]. ושאלתי לאדוני אבי זצלה"ה דאי מבטל לי' למה יחשב עראי. ותירץ לי א"א זלה"ה שבאמת דעתו להסירו לעת הצורך. אך כיון שהי' דעתו לחזור ולסתום בו כשיצטרך אף שדעתו פעם לסתום פעם להסיר חשיב לי' ביטול. ובשעה שסתם בו חשיב לי' מכותל עצמו. רק הוא עראי. שהרי יסיר בעת הצורך עכ"ד אאמו"ר זצלה"ה. ואמת אמר. וא"כ בזה שדעתו שיהי' סתום תמיד. רק בעת שיצטרך לנקותו ודאי הוה ביטול וחשיב מן הקרקע עצמו:

ה

ה) והנה פי"א דכלים מ"ב חשיב בכלל הכלים הטהורים משום שנעשו לקרקע נגר. והנה בשבת (קכ"ו.) שיש נגר קשור ויש נגר המונח. ומדתני סתמא ולא העירו המפרשים דהיינו דוקא בקשור משמע דלעולם דינו כקרקע וכמ"ש:

ו

ו) ועוד דמחשבת העושה הצינור והברזל לא מהני מידי. רק אם הי' מחשבת בני העיר לכך. וגדולה מזו אמרו פכ"ו דכלים מ"ח ומייתי לה בגמ' ב"ק (ס"ו:) עורות של עבדן אין מחשבה מטמאתן דעביד דמימלך ומזבין והלוקח יעשה מהם מנעלים. כ"ש בנ"ד שעשאום לצורך בני העיר והא חזינן שאין פותחין לעולם. מסתמא הי' דעתם תחילה בכך. ואפשר שהורה להם המורה כך:

ז

ז) ומ"ש שעל השקה אין נ"ל לסמוך רק אם מושק בעת הטבילה. כפי הנראה הוא סומך ראשו ורובו על ראיותיו בתשובתי הקודמת. ועל הראי' מרא"ש השיבותיו במכתבי הקודם. ועל ראייתו מהא דנתן ידו או רגלו לחביות פסולין והוקשה לכבודו דיוכשר מטעם השקה למעיין. ואשר תרצתי לו משום דהמעיין עצמו אינו כשר לקידוש כ"ז שלא בא לכלי. לא נתחוור בעיני כבודו. דיחשב כאילו הוא במע ין עד עת שלוקחין הכלי ואז יחשב המלוי. ולא חששתי להשיב ע"ז כי הוא תמוה בעיני דמפורש פ"ג דזבחים דמשבא לכלי פסק חיותייהו ע"ש פרש"י בהא דמים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין. וא"ת דעל זה גופה יקשה דמשום השקה לא יחשב פסק חיותייהו. א"כ אף לפי דברי הגהת פרישה יקשה למה יחשב פסיק חיותייהו. כ"ז שמושק. א"ו הא לאו מילתא כלל:

ח

ח) וההיתר הג' משום שלולא הקראנע הי' בא למקוה עוד יותר במהירות. הוא טוב מאד דכן מפורש ברא"ש פ"ד מ"ב גבי מניח טבלא תחת הצינור וז"ל ומיירי דבלא הטבלא הי' המים נמשכים למקוה. וגם בתוי"ט שהביא כבודו. ומה שחילק אין לו הבנה כלל:

ט

ט) והנה כבודו במכתבו זה יצא לידון בדבר חדש שיפסול משום תפיסת ידי אדם. וכוונתו בשעה שפותח הקראן. אך דחה בעצמו מספ"ז דמקואות מחט שנותנה על מעלת המערה הי' מוליך ומביא במים כיון שעבר עליו הגל טהור. אולם דחי' זו חוזר ונראה. די"ל הולכה והובאה במים גרמא בעלמא. כהא דשבת (קמ"א.) כי קנחית במיא דחי כוחו ד' אמות [את המים]. ומשני כוחו הוא וכוחו בכרמלית לא גזרו. והיינו דגרמא הוא. וכן (בדף ק':) דשדי אדופני ספינה והמים יורדים לים דחשיב לי' ג"כ כוחו. דכה"ג חשיב גרמא כהא דעירובין (פ"ח) במשנה בזורק מים ברה"י והמים יוצאין מאליהם לרה"ר ליכא איסורא דאורייתא ע"ש. פרש"י דשדי אדופני ספינה והמים יורדין לים. ותדע דהא זריקה ד' אמות בכרמלית הא אסור. ע"כ הכוונה כוחו גרמא כנ"ל. וה"נ הולכה והובאה גרמא הוא. אבל פתיחת הקראן דמפורש פ"ק דחולין (ט"ז) בנטל הדף ופתח מקום הליכת המים בכח ראשון חשיב מעשיו ולא הוי גרמא. א"כ המים שבאו בשעת פתיחת הקראהן חשיבי כמעשיו. וכיון שכתב כבודו במכתבו ראשון שתיכף נתמלאת המקוה קטנה א"כ הוי כח ראשון:

י

י) אך נראה ברור להלכה דפסול תפיסת ידי אדם נטהר בהשקה. שהרי הנותן מים למקוה שיש בהם מ' סאה כשר. וא"ת משום דלא חשיב עושה מקוה שכבר הי' מ' סאה. א"כ נתן סאה ונטל סאה וחזר ועשה כן דקי"ל בש"ע סעי' כ"ד דכשר עד לעולם. למה הא פנים חדשות באו לכאן. ואף שהרמב"ם והראב"ד חולקין הא כתב הב"י שהטעם משום מראית עין שיאמרו כולו שאוב. וכן עמא דבר להכשיר במעיין נתן סאה ונטל סאה עד עולם. וגם בר"ש פ"א דמקוואות. והרחיבו. שעשה בריכה לפניו ונתמלאת הבריכה. ולא חשיב בידי אדם. א"ו שכשר משום השקה. ע"כ נראה שהמקוה כשרה:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף