אבני נזר/יורה דעה/רעג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רעג

סימן רעג

ב"ה ה' תבא תרנ"ד לפ"ק.

שלום וישע רב לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגאון הגדול המפורסם ידיו רב לו בש"ת מו"ה יואב יהושע האבד"ק קונצק.

א

א) דבר המקוה אשר ממשיכין ממקוה גדולה שבה מעין למקוה קטנה ע"י סילון של מתכות ואח"כ סותמין בקראהן. על סמך היתר תשו' הרא"ש והרשב"א. דמשום שנעשה לקרקע אינו מקבל טומאה. ועוד על היתר מאחר שמחובר למעין. והוא דיעה ראשונה שבש"ע סעי' מ"ט. ורו"מ פקפק על היתר הא' עפ"י דברי נוב"י מה"ת. שהוקשה לו מדף של נחתומים וחילק בין הקרקע מסייעו בתשמישו. והוא מסופק אם נ"ד חשיב מסייע:

ב

ב) תמהני שנ"ד הוא נידון הרא"ש ממש. ולדידי כל החילוק שדף של נחתומים מעשה שלחן קעביד. ואין זה משמש הקרקע. אלא אדרבה הקרקע משמש את הדף. ואינו דומה להא דטהרות בצינור שלא ירדו המים על הכותל. נמצא העיקר הכותל. וכן מנעל ונגר לסגור בו הדלת שלא יהי' הבית פתוח. והרא"ש מדמה צינור לצורך המקוה. משום דטהרת המקוה הוא הקרקע. ותרגום מקוה "בית" כנישת מיא. ואין מטבילין באויר. ואפי' בזוחלין. ע"כ חשיב העיקר הקרקע והמים כמו אויר הבית. ואולי גם הנוב"י כוון לזה. [ובזה ישבתי מה שהקשו מצינור שחקקו ולבסוף קבעו. משום דיש לו בית קיבול צרורות דאל"כ לא הי' מקבל טומאה כמ"ש תוס' והפוסקים. והיא לנקות המים כמ"ש הראב"ד. וע"כ שהוא לצורך המים לא שלא יתקלקל הכותל. וע"כ אינו קרוי משמש את הקרקע]. ובזה אמרתי שדינו של הרא"ש הוא דוקא במקוה. אבל במעיין דעיקר הוא שמהני אף באויר מדאורייתא. רק משום גזירה שמא יטבול במקוה בזוחלין. ומ"מ כשטובל בקרקע הטהרה המים בעצמם ואין זה צורך הקרקע. אך בנ"ד שבעת טבילה סותמין המעיין והוא רק מקוה. ההיתר טוב:

ג

ג) ודבר היתר השני שרשב"א חולק. בחי' כתבתי שטעם הרשב"א עפ"י דברי התה"ד דלא מהני השקה רק לעשות מתלוש מחובר. וע"כ לא מהני לטהר זוחלין בהשקה למעיין וה"ה עשי' בדבר המק"ט דהוא אפי' במחובר. והבאתי ראי' לזה מר"ש. דמיישב התוספתא דספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה אם יש רוב מים כשרים הוי ספיקא דרבנן ובאין רוב הוי ספיקא דאורייתא ופי' הר"ש משום מקבל טומאה. והר"ש עצמו הא ס"ל לעיקר דמהני השקה במעיין גם לאדם אף דמעיין פסול לאדם. כמבואר בדבריו פ"ה ה"ב במ"ש מיהו דבר תימה הוא כו'. וא"כ מהני השקה לרביעית מים אפי' לאדם דמה"ת רביעית ומעיין שוים. וא"כ אפי' ליכא רוב מים הוי ספיקא דרבנן. מזה הוכחתי דס"ל השקה לא מהני לפסול מקבל טומאה. והא דמקוה של מ' סאה אינו נפסל בשאובים אף ע"י כלים המקבלים טומאה. ר"א עפ"י דברי הרא"ש פ"ה מ"ה דלא חשיב עושה מקוה במק"ט אלא כשלולא מעשיו לא ישאר מ' סאה. אבל אם אינו סותם אלא להרבות לא חשיב עושה מקוה במק"ט ומותר לטבול גם במים עליונים. ע"כ כשיש במקוה מ' סאה מותר לשפוך לתוכה מה שירצה אף במק"ט:

ד

ד) אך לפי"ז לכאורה אם יטול סאה ויתן סאה דכשר בזה עד לעולם ולכאורה אם לא ישאר מהכשרים רוב מ' סאה יפסול מדאורייתא דנאמר פנים חדשות באו לכאן ומדרבנן יפסול כשלא ישאר מ' סאה שלמים מהכשרים ואמרתי ליישב דהא אם יש דבר המפסיק בין דבר המק"ט בין המקוה כשר. והכא אין כאן הויית המקוה עד שנטל סאה. דמקודם כבר הי' בו מ' סאה. נמצא שבשעה שהי' מים הראשונים מפסיק בין הכלי להויית המקוה וכשר. ע"כ בחי'. לפי"ז יש מקום להתיר בנ"ד גם ליש מי שאוסר:

ה

ה) והנה נ"ל דגם ליש מי שאוסר אין איסור בממשיך מעיין למקום אחר כל זמן שמחובר למעיין רק להסוברים שגם במעיין אין מטבילין באויר. אך להסוברים דמה"ת במעיין מטבילין באויר אין כאן הויית טהרה במה שממשיך למקום אחר. שגם תחילה הי' טהרה במי מעיין בכל מקום שהם. ודוקא במקוה שהמקום גורם ומקום זה לא הי' בו טהרה מעולם. אבל במעיין שממשיכו למקום אחר ועדיין הוא מעיין הרי לא חידש בו טהרה חדשה אם לא שבמקומו לא הי' בו מ' סאה. שאז חידש טהרה לאדם. וא"כ בנ"ד לדעת המתירים לטבול באויר במעיין כל זמן שמחוברים למי מעיין במקוה גדולה לא הוי הויית טהרה ואימתי נעשה הויית טהרה בשעה שסותמין הנקב. הרי שעה שפתוח מפסיק בין הכלי להויית טהרה:

ו

ו) ואמנם שבתשו' רשב"א ח"ג סי' רכ"ח מבואר דאפי' בממשיך מי מעיין יש איסור אם אין הצינור מחובר ולא נזכר שם שאח"כ סתמו הנקב. אך אפשר דרשב"א ס"ל גם במעיין אין טובלין באויר. כי היתר מחובר לדעתי ג"כ אינו במעיין אם אין סותמין הנקב אלא לדעת הרמב"ם דמה"ת טובלין במעיין באויר כנ"ל מ"מ יש היתר גם לדעת יש מי שאינו מחלק בכך לדעת הרמב"ם הנ"ל:

ז

ז) מ"ש להביא ראי' להגהת פרישה מפי' הרא"ש פ"ו מ"ח לדעתי ברור שהרא"ש בפי' פירש המשנה כמו הרמב"ם. דלצירוף מקוואות איירי. לא להכשיר שאובין. אף שבתשובה פירש לענין שאובין. וראי' לזה ממה שתמהו הב"ח והש"ך ס"ק קי"ז על הרא"ש המצריך כשפופרת הנוד לפסול שאיבה ממתני' דמטהרין את המקואות העליון מן התחתון. ולכאורה תימה על תמיהתם שהרי בפי' הרא"ש מבואר שצריך שיהי' מתחילה כשפופרת הנוד. אך דס"ל דע"כ לפי' הרא"ש בתשו' דלהכשיר שאובים איירי א"א דתחילה הי' כשפופרת הנוד. דא"כ למה לי שישאיר אח"כ כשערה כיון שהי' השקה פעם אחת. וע"כ דמתחילה לא הי' רק כשערה. ומזה מוכח דרא"ש בפירושו בשיטת הרמב"ם בפי' המשנה קאי וזה ברור אצלי:

ח

ח) גם ההיתר שכתב כבודו שבלא הסילון הי' המים באים למקוה הוא טוב מאוד. ומ"ש לדחות מחת"ס א"י מה. לכן יניחו המקוה כמו שהיה תחילה וא"צ להוציא לעז על בנים שמטבילות ראשונות שהם פגומים ח"ו.

והשי"ת יתן לו ולכל העיר בכלל ובפרט חיים ושלום ופרנסה וכ"ט. ותכתבו ותחתמו בספר של צדיקים. לשנה טובה ומתוקה:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף