אבני נזר/יורה דעה/רנד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רנד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן רנד

ב"ה יום ג' בא תרנ"ו לפ"ק פה סאכאטשוב.

שלום לכבוד אהובי הרב הגדול חריף ובקי מגזע היוחסין מו"ה אפרים שלמה נ"י אבדק"ק ליפנא.

א

א) דבר האשה שנשתרבב מקורה ממקומה לבין הכליות ועשה לה הרופא טבעת הנתון באותו מקום בעומק להחזיק המקור במקומו וצוה לה הרופא שלא תסירה ממקומה לכל הפחות עשרה חדשים מפני חשש סכנת שרבוב האם. שמלבד ששרבוב תעכב הריון יוכל להיות שתדבק האם בכליות שהיא חשש סכנת נפשות. ואם ע"י מקרה תצטרך להוציא הטבעת לא תוציא אותה רק ע"י רופא. ועתה הספק אם חוצץ בטבילה. וכת"ר הביא החוספתא שהביא הר"ש בחץ התחוב ביריכה וקרם העור מלמעלה שאינו חוצץ משום דבלוע הוא. ועוד פלפל בדין אינו מקפיד:

ב

ב) והנה בתשו' זכרון יוסף נחלקו בזה הרב מברעסלא עם בעל זכרון יוסף שהרב מברעסלא סובר שאינו דומה לתוספתא הנ"ל דהתם בלא החץ מאחר שסתום מכל צד לא יבואו המים. והזכרון יוסף חולק עליו ופוסק דאינו חוצץ. והנוב"י כתב גם כן בפשטות שאינו חוצץ ולא הביא התוספתא. ובראב"ן סימן שכ"ו כתב וזה לשונו דאיבעיא להו אותו מקום בלוע הוי או בית הסתרים. אמר רבא בה"ס הוא וצריכה להדיח. משמע להדיא דאי בלוע הוי א"צ להדיח. הרי דבלוע אינו חוצץ:

ג

ג) האומנם כי ברמ"א סי' קצ"ח סעיף מ"ג גם צריכה לבדוק עצמה בגדולים כו' שלא תהי' צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראוים לביאת מים. הנה שגם הבלוע חוצץ אולם דברים אלו רק לכתחילה. ובמקור הדין בראב"ן לא כתב רק במי רגלים וז"ל וצריכה להטיל מ"ר קודם טבילה דבעי רבה זבה שנעקרו מ"ר וירדה וטבלה מהו ועלתה בחיקו ותיקו דאיסורא לחומרא ואם לא הטילה לא עלתה לה טבילה אם נעקרו וצריכה להטיל עכ"ל. ולעיל גבי הדחת קמטים כתב מקום גדולים וקטנים אבל כאן לא כתב רק במ"ר מכלל דבגדולים לית לן בה. ומוכח שדינו של רמ"א רק לכתחילה. וא"כ אין ראי' לענין דיעבד שיהי' הבלוע חוצץ:

ד

ד) האומנם כי מדברי ראב"ן הנ"ל במ"ר לכאורה יש להוכיח דבלוע חוצץ. והיינו דהנה פשטות דברי ראב"ן תמוהים כמו שהביא בד"מ בשם הגה. דמה ענין בעיא זו שהיא לטהרות ומשום טומאת מעיין לבזמה"ז לבעלה. ואי משום חציצה הי' לו להביא מקמצה שפתותי' ולא מכאן. ואולם כוונתו נראה דודאי משום חציצה אתי עלה. אך תלוי בבעיא זו דאם נאמר דנעקרו מ"ר ואח"כ טבלה והטילה המ"ר טהורין דגופה נינהו ונטהרו עם האשה במקוה וגופה לא חייץ. ובזבחים (י"ט) מבעיא ליה בגופו אם חייץ או לא. ורמב"ם פסק בדיעבד עבודתו כשירה. ה"נ יש להכשיר הטבילה בדיעבד. ועוד דבעי' וזבחים היא אם גופי' שלא במקומו חייץ כגון הכניס ידו לתוך חיקו או נכנס שערו בבגדו אבל גופו במקומו ודאי לא חייץ:

ה

ה) ועוד דעיקר טהרת מ"ר בגוף ע"י הטבילה היא משום השקה כמו שתה מים טמאים וטבל והקיאן טהורין מפני שהם טהורין כגוף משום דטבילה מהני למים משום השקה. שכשהם בתוך האדם והאדם טובל כאילו נטבלו גם המים במקוה. וה"נ במ"ר דמפורש במשנה ו' שם שגם מ"ר מטהרים בהשקה. ולא תימא דוקא מים שנטמאו במגע אבל לא מ"ר מעין הזב. דהא תני סיפא שם מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת ופירשו רש"י ותוס' זבחים ע"ח) משום שהם אב הטומאה ומשום קדושתייהו לא בטלי. אלמא דטעם אב הטומאה לבד לא הי' מועיל שלא יטהרו בהשקה. וכמו הזב עצמו אב הטומאה ונטהר במקוה. כן המים אב הטומאה נטהרין בהשקה. רק מי חטאת דקדושה שבה לטהר הטמאים ודאי לא פקעה בהשקה דהא השקה משום זריעה כמפורש פסחים (ל"ד:) במי החג דמדמי לה לזריעה דתרומה עיי"ש. ושתילי תרומה שנטמאו אף שפרחה טומאתם מ"מ אסורים לזרים דלא פקעה קדושתן ה"נ מי חטאת לא פקעה קדושתן ונשארים מי חטאת וא"כ חוזרת טומאתן עליהן דמי חטאת בעצמותם הם טמאים ולא קיבלו תחילה הטומאה ממקום אחר כדי שתפקע בהשקה. רק הם אב הטומאה בעצמם משום קדושת מי חטאת וכיון דעדיין קדושים ממילא הם בטומאתם ג"כ. אבל במעיינות בעלמא מהני השקה. וזה טהרות מ"ר זבה ודכוותייהו:

ו

ו) נשוב לדברי ראב"ן דאם נאמר דאפילו נעקרו מטהרים עם האדם כשם שאין האדם חוצץ בפני המים שלא יטהרו בהשקה. כמו כן אין המ"ר חוצצין בפני האדם שלא יטהר בטבילה. [דחציצה בביה"ס שחוצץ משום שאינו ראוי לביאת מים שיחצוץ. וכיון דמ"ר אלו אינם חוצצין עדיין ראוי לביאת מים שם שהמ"ר אינם חוצצין. ויש לדמות ג"כ להא דבכורות (ט':) בילדה שני זכרים ריה"ג אומר שניהם לכהן ורבנן אומרים אחד לו ואחד לכהן. ומקשה לרבנן אי כולו רחם מקדש הוי חציצה ופירש"י לריה"ג ליכא למיפרך כיון דתרווייהו קדשו כחד דמי. ה"נ כיון דהמ"ר והאדם שניהם נטהרו במקוה כחד דמי. ואין המ"ר חוצצין בין מי המקוה להאדם [דמ"ר של נדה ג"כ טמא משום מעין כמ"ש רמב"ם פ"א מהלכות מטמא משכב ומושב הלכה ט"ו] ואכתי ראוי לביאת מים שאם יכנסו המים בתוך הרחם לא יהי' המ"ר חוצצין. אך משום דמבעיא להש"ס דמשנעקרו אין המ"ר נטהרין עמה והאדם חוצץ בפני המ"ר שלא יטהרו עמה ה"ה להיפוך המ"ר חוצצין בפני האדם. זה כוונת הראב"ן וברור ולא טעה עצמו הראב"ן ז"ל חלילה בדבר פשוט כזה:

ז

ז) אך לכאורה יש להשיב ע"ז מרוקה שרקקה לאחר טבילה דטהור. ואף דרוק לא מהני לי' השקה כדתנן פ"י מ"ו כלי שהוא מלא רוקין והטבילו כאילו לא טבל [עיי"ש בר"ש] ומשום דרוק עב אינו נעשה אחד עם המים. ואולי כשהוא בתוך האדם והאדם טובל במקוה עדיף שהרי במים טמאים ששתה האדם טמא וטבל שהמים טהרו מטומאתם אף דהמים טמאים אינם נעשים אחד עם המים. ע"כ משום שהם משקה ששותה האדם ובטלי אגב גופו כמ"ש תוס' עירובין ד"ה לא יעמוד אדם והאדם טובל עדיף מה"ט גם ברוק כן וצ"ע ויותר נראה כפי' הראשון משום דגופו הוא נטהר כשמטהר האדם וממילא לא חייץ:

ח

ח) והנה רש"י פי' ירדה וטבלה ואח"כ הטילתו. >>>

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף