אבני נזר/יורה דעה/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה כא

סימן כא הלכות טריפות

שאלה. שור שאינו מסורס שלא היו הקצבים יכולים להפילו והכהו בראשו בקתא של ברזל בכמה מקומות ושחטוהו ושוב חתכו קרנים ועמהם חלק מגלגולת ובחלק הזה השו"ב אומרים שיש לספק אם הי' רוב עוביו אי רוב הקיפו. אך שניהם יחד ודאי לא הי' ובדקו הגלגולת הנשאר ולא ניכר בו שום ריעותא. גם המוח והקרום בדקו ולא נראה בו שום ריעותא:

א

א) תשובה. הנה יש בזה ג' ריעותות הא' שמא חלק הנחסר ולא בדקוהו נחבס ואולי הי' בו רוב והוי גלגולת שנחבסה ברובה. הב' שמא מחמת החבט ניקב הקרום. וכמו שהעיר בס' יד אברהם (סי' ל' סעי' ב') מהא דסוטה מ"ח שהיו חובטין הבהמה במקלות ואמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח שמא ניקב קרום של מוח. הג' מחמת הכאות יש לחוש לרסוק הגלגולת והקרום. דלא מהני בי' בדיקה כיון ששחטוהו תוך מעל"ע ונשיב על ראשון ראשון.

ב

ב) הנה החשש ראשון יש להכשיר בפשיטות משום דהוי כמה ספיקות. ספק לא נחסר רוב. ואת"ל שנחסר רוב שמא לא נתבס כלל. ואת"ל שנחבס ואף שהנשאר בדקוהו ולא הי' בו ריעותא מ"מ הנחסר נחבס ותאמר שלא הי' הכאות שווין. שוב יש לומר שמא אף שנחבס שמא לא נחבס רובו. ואת"ל שנתבס רוב כיון שכל הנחסר לא הי' רוב גובהו ורוב הקיפו ביחד. את"ל שהי' בו רוב גובהו לבד שמא הלכה רוב הקיפו. וכן אם הי' הנחסר רוב הקיפו לבד שמא הלכה רוב גובהו. דבגמ' אסיק בתיקו. הרי כאן ד' ספיקות. ואין לחוש לזה כלל:

ג

ג) חשש הב' מהא דסוטה (דף מ"ח). הנה לפמ"ש התב"ש (סי' ל') בהא דכתב רמ"א דבבהמה אף בנפחת לא חיישינן לנקובת הקרום של מוח. וכתב תב"ש דמ"מ בעינן בדיקת ראי' כמ"ש רש"י נפתחה הגלגולת ורואין אנו שלא נפחת הקרום. ואף דאין אנו בקיאין. מ"מ פחת הגלגולת ע"י נקב ע"כ הי' נקב בדבר עב ואם הי' ניקב הקרום הי' נראה להדיא. ודוקא בעוף שהכתה חולדה ששני' דקות. ובספר יד אברהם ראה רק באחרון שהביא דברי תב"ש ע"כ לא הבין דבריו. ולא ידעתי למה קצרו מאורי עיניו להביט בתב"ש עצמו. ואז לא הי' כותב על רמ"א שלא שם עין בפירש"י במשנה [שאפילו תנוקת של בית רבן יודעים] ולא ידע לפני מי הוא עומד ודי בזה:

ד

ד) מעתה גם מהא דסוטה אין ראי' כלל, דבמקדש ודאי לא היו בודקין הקרום שלא היו מחזיקין אותה בספק טריפה שא"כ הי' אסור לשחוט כמ"ש רש"י זבחים (עד:) ד"ה נפלה וז"ל וכיון דאתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך. וע"כ שלא היו מחזיקין אותה בספק טריפה ולא היו בודקין ע"כ אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות:

ה

ה) אך באמת אין ראי' מהא דסוטה שיהי' צריך בדיקה כלל בהכאה. שהרי צריך להבין איך שמעו ליוחנן כה"ג נגד מנהגם שנהגו במקדש עפ"י ב"ד של כהנים וב"ד הגדול יושבין בלשכת הגזית ואיך שמעו לומר שכל הקרבנות היו שלא כדין. והא בפ' מצות חליצה אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל. מכ"ש במנהג שידעו ב"ד הגדול שהממרה עליהם חייב מיתה:

ו

ו) אך ברורן של דברים עפ"י דברי התוס' נדה (מ"ד) דהחמירו בולדות פחות מבני ח' ימים לחוש לס' נפל משום שהיא מיעוט דשכיח ודבר ההוה. והיינו ששוחטין הרבה ולדות ואם היו שוחטין פחות מבן ח' היו גם הנפלים נשחטין ונאכלין ע"כ גזרו חכמים. וה"נ בנ"ד שע"כ גזר בזה יוחנן כה"ג משום שבמקדש היו כל הבהמות אינם מסורסין והי' קשה להפילם והיו צריכין לחובטן במקלות ואם הי' איזה בהמה ניקב גם אותה היו מקריבים בלא יודעים ע"כ אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח. ועשה תיקון בטבעות. אבל מ"מ לא הי' נגד המנהג שכדין היו עושין ולא הי' חשש על כל בהמה בפ"ע. (וכן בולדות פחות מח' ימים קודם שגזרו חכמים לא היו איסור] רק משום הנ"ל גזר יוחנן כה"ג. וזה במקדש שדבר ההוה להקריב אינם מסורסין והי' צריכין לחבוט במקלות. משא"כ לדידן שרובא דרובא מסורסין ולעתים רחוקות מתרמי שאינו מסורס לא מצינו שגזרו חכמים ונשאר היתר כמו קודם שתיקן יוחנן כה"ג:

ז

ז) וכ"ז לפי מה שהביא הש"ס שם מתניתא אבל להלכה לא קיי"ל כהא מתניתא. וז"ל הגמרא שם מה נוקפים א"ר יהודה אמר שמואל שהי' מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו בטיל משום דמחזי כי מומא. במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות. אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות שמא ניקב קרום של מוח. והנה בכל מקום מקשה לאמורא ממתניתא. ובסוף פ' ר"א דמילה אמר שמואל קטן המסורבל כו' במתניתא תנא וכו' ופסקו הבה"ג וסמ"ג ורי"ו וקיצור פסקי רא"ש כמתניתא. והכ"מ כתב שמהרמב"ם משמע שפסק כשמואל. והשיגו עליו דלא משמע מידי ברמב"ם. הנה שנדחו דברי שמואל ממתניתא. וא"כ לכאורה ה"נ נדחין דברי שמואל מחמת המתניתא. ואילו כאן פירשו מפרשי המשנה הרמב"ם והרע"ב כפי' שמואל ולא הביאו המתניתא כלל:

ח

ח) אך ברורן של דברים עפ"י הסוגיא חולין (מה.) בניקב קרום של מוח. רב ושמואל דאמרי תרוויהו קרמא עילאה אע"ג דלא אנקוב תתאה. ואמרי לה קרמא תתאה. והאי ואמרי לה אינו לחלוק על רב ושמואל רק שרב ושמואל אומרים כן ושני הלשונות אליבא דרב ושמואל. וכעין זה (מ"ד:) בהא דואמרי לה רוב חללה עיי"ש. וראי' לזה לקמן (נ"ו) רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק. הניחא למ"ד עד דאנקוב תתאה אלא למ"ד אנקוב עלאה אע"ג דלא אנקוב תתאה דלמא עלאה אנקוב תתאה לא אנקוב ומשני עיי"ש. ואם איתא דרב ושמואל ודאי אמרי קרמא עילאה לא הי' להקשות בלשון הניחא רק עדיפא מינה דקשיא דרב ושמואל אדרב ושמואל. אלא ודאי האי אמרי לה הוא אליבא דרב ושמואל. ופסקו הפוסקים כאמרי לה דניקב עליון לבד כשירה. רק רמ"א הביא י"א ומ"מ היקל בה"מ]:

ט

ט) והנה ידוע שקרום עליון דבוק לגלגולת וקרום התחתון דבוק למוח וסמנך חיתא דמתנת בה: מוחא. ויש אויר בין הקרומים ולפעמים כשהמוח קטן יש אויר הרבה בין הקרומים. וא"כ למה דקיי"ל קרמא תתאה וניקב קרום עליון כשירה אין מקום לחוש לנקיבת הקרום מחמת החבטה בגלגולת שהרי החבט אינו פועל בקרום התחתון כלל. וע'"כ המתניתא שבסוטה סוברת קרמא עלאה. וע"כ שמואל לטעמי' דאמר קרמא תתאה [כנ"ל דהכי קיי"ל כאמרי לה דשמואל אמר קרמא תתאה] ע"כ נד ממתניתא ומפרש פירוש אחר. וע"כ פירשו רמב"ם ורע"ב המשנה כשמואל. וא"ת היא גופה קשיא לשמואל דאמר קרמא תתאה ממתניתא דע"כ סוברת קרמא עלאה. לא קשיא שהרי בהא דסובר קרמא תתאה גם רב סובר כמותו ועל רב אין קשיא ממתניתא דרב תנא ופליג:

י

י) וראי' ברורה לפי' זה דבשלהי מעשר שני יש ג"כ משנה זו ושם הביא הר"ש ב' הפרושים דשמואל ודמתניתא. והרא"ש הביא ג"כ אף דמתניתא אך סיים בה בדמתניתא דנראה כבע"מ. ולא הביא כלל החשש דנקובת הקרום. ותמוה מאד דמפורש בגמ' דמתניתא החשש משום נקובת הקרום וכן מפורש בתוספתא. גם יש לעיין מ"ט הביא הר"ש דמתניתא כלל. משונה מהרמב"ם והרע"ב שלא הביאו דמתניתא. אך היא הדבר דרמב"ם ורע"ב דפסקו קרמא תתאה לא הביאו דמתניתא אבל רבינו שמשון שפסק דבקרום עליון שניקב טריפה כמ"ש הרא"ש בשמו (פ' אלו טריפות). הביא גם דמתניתא. והרא"ש שמסקנתו (פ' אלו טריפות) כרי"ף קרמא תתאה. ולא רצה לשנות מפי' הר"ש כדרכו תמיד. הביא מתניתא. אך לא כתב טעם המתניתא משום נקובת הקרום רק משום דנראה כבע"מ:

יא

יא) מעתה להלכה דקיי"ל קרמא תתאה אין חשש נקובת הקרום. ואף דרמ"א מחמיר שלא במקום ה"מ. והש"ך אפי' במקום הפ"מ זה בודאי. אבל לא עוד לחוש לספק. הנה הא מלתא שנצטרך בדיקה בקרום מהא דסוטה אפרוך משני צדדים ואין לחוש לזה כלל. וע"כ לא העתיקו הפוסקים ובראשם הרמב"ם שלא השמיט שום דבר וקיבץ מסוף הש"ס ועד קצהו ולמה לא כתב זה דבהכה בגלגולת צריך בדיקה בקרום אלא ודאי זה אינו כלל וכמ"ש:

יב

יב) ועתה נדבר מהחשש ריסוק כמו הכה במקל כנגד חוט השדרה והנה בנפולה בעי שהי' מעל"ע ובדיקה. והנה נבדק הגלגולת והקרום כולו אך שנחסר מהגלגולת. והנה מה שלא נבדק חלק הנחסר מהגלגולת אין חשש דיש בזה ג"כ הד' ספיקות שהי' בחשש נחבס. שמא אין בנחסר רוב. ואת"ל יש שמא לא נתרסק ואת"ל נתרסק שמא לא נתרסק רוב ואת"ל נתרסק רוב כיון שלא הי' בנחסר רוב גובהו וגם רוב הקיפו. אם תאמר שהי' רוב גובהו שמא הוכה' רוב הקיפו וכן להיפך נוסף על היתרים שיתבארו לפנינו אך משום שלא שהה מעל"ע ויש חשש על כל הגלגולת שמא הוכה ברוב גובהו וגם רוב הקיפו. ואין כאן רק תרי ספיקי שמא לא הוכה ברוב. ואת"ל הוכה ברוב שמא לא נתרסק. ובזה אין לומר ואת"ל נתרסק שמא לא נתרסק ברוב. דזהו רק חד ספק. בשלמא לענין נחבס כיון דחזינן הגלגולת שנשאר שלא נחבס ע"כ כל החשש שמא נשתנה קצתו מקצתו ע"כ חשיב תרי ספיקי את"ל נחבס שמא לא נחבס רק מיעוט. דע"כ אתה אומר נשתנה קצת מקצת. אבל לענין ריסוק הוי חשש אחד שמא נתרסק רובו. כמו הכה במקל דחשיב חשש אחד שמא נפסק רובו ודו"ק. האמנם שגם מתרי ספיקי ג"כ יש להתיר. ומריסוק הקרום י"ל כמ"ש דעל קרמא תתאה אין ריעותא מהכאה בגלגולת:

יג

יג) אך מלבד זה יש עוד היתרים לענין חשש ריסוק מחמת שלא שהה מעל"ע. דהנה בגמ' צריך לבדוק כנגד החלל. ודעת הר"ן ורא"ש וטור דמוח אינו בכלל התלל. אך הרמב"ם כתב לבדוק כל החלל כולו מקדקוד הראש ועד הירך המחבר העתיק לשון הרמב"ם ולבוש כתב דרק כנגד ממש אבל הראש אינו בכלל. וכן הט"ז העתיק בפשיטות דברי הטור והנה לדעת הפוסקים הנ"ל אין חשש בראש כלל מחמת נפילה רק לדעת הרמב"ם והרי הרמב"ם הוא הסובר דבכל מקום שאמרו חוששין אינו צריך שהי' רק בדיקה לבד

יד

יד) ועוד לדעת רש"י דשהי' ובדיקה היינו שהי' להוציא מחשש ריסוק ובדיקה משאר טריפיות. ובביצה (לד.) ז"ל צריכה בדיקה משאר טריפיות. ושהי' דמעל"ע אצטריך דאי לא שהתה אעפ"י שבדקה ולא מצא סימן טריפות טריפה שזו אחת מי"ח טרפיות ונקרא ריסוק איברים שאיברי' מתפרקין כולן ואעפ"י שאין רושם ניכר בה וזה סימנה ואם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו איברי' דקים להו לרבנן מסיני דריסוק איברים אינה תי' מעל"ע אבל שאר טרפיות חיים יב"ח עכ"ל. משמע דהיינו טעמא דריסוק איברים משונה משאר מיני טרפיות משום דריסוק הוא בכל האברים כנ"ל לשון רש"י שאברי' מתפרקין כולן. ולפי שיטת רש"י ממילא בהוכה בגלגולת שהיא באבר אחד אין חשש ריסוק. שהיא רק בכל האיברים. ואם הי' בו חשש ריסוק שוב לא הי' מועיל מעל"ע. דכיון שהוא באבר אחד תי' י"ב חודש כמו כל הטריפות. אלא ודאי אין באבר אחד חשש ריסוק ולא בעי שהי' כלל:

טו

טו) והא דחולין (נ"א.) הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה וכו' אין חוששין משום ריסוק אברים. ואי שלים חוטרא אפלגא דגבה חיישינן. היינו לפסוקת החוט. וכן משמע פירש"י לחוט השדרה. ולא קאמר לריסוק החוט או החוליא רק לחוט והיינו פסוקת החוט כמו שהוא טריפת החוט בפסיקה. וברישא שהכה על פני כל השדרה שהיא בכל החוליות ס"ד שיהי' בו משום ריסוק אך אם הכה אפלגי' דרק באבר אחד חוששין רק לפסיקה.

טז

טז) ואמנם דעת שאר פוסקים דשהי' מעל"ע לא משום דאינה תי' מעל"ע. אלא דיש לחוש שמא אינו ניכר הריסוק עד לאחר מעל"ע דאגלי בהתתי' ולענ"ד ראי' לשיטת רש"י. דהנה השאגת ארי' הוכיח מדשרי לשחוט ביו"ט בהמה שנפלה לאחר מעל"ע על סמך הבדיקה ש"מ שהבדיקה היא רק לחומרא מדרבנן בדאפשר לבדוק. דאי מדאורייתא א"כ איך מתירין איסור מלאכה דיו"ט דאורייתא. וחולק על הר"ן שכתב שהבדיקה מדאורייתא. ובמקום אחר ישבתי קושיא זו בטוב טעם אך עוד הביא ראי' מהא דבמשנה ביצה לא תני בדיקה כלל רק מעל"ע ולמה. אלא דמדאורייתא לא בעי בדיקה רק מעל"ע. והנה לפי דבריו ע"כ אין טעם מעל"ע כדי שיוכל לבדוק דא"כ כל שכן דהבדיקה מדאורייתא. אלא ודאי כפי' רש"י משום דריסוק אברים אינה חי' מעל"ע:

יז

יז) אך נוכל ליישב דעת הר"ן עפ"י פירש"י דמתני' תני כל הטרפיות בעוף דומיא דבהמה ולעומת דתני בבהמה נפלה תני בעוף דרסה וטרפה בכותל. ותני מתני' שהי' מעל"ע שהיא המועלת לענין טריפת נפלה מן הגג ושאר טרפיות דעבורם צריך בדיקה לא מיירי בה תנא. ומ"מ מוכח כשיטת רש"י. דאי כרשב"א שאין השהי' רק לצורך בדיקה איך אפשר שעיקר ההיתר דהיינו בדיקה שיירי'. ואילו השהי' שהיא רק לצורך הבדיקה תני לה. ולענ"ד זו ראי' שאין עלי' תשובה. ומ"מ חלילה לי להכריע בכח הראי' לנגד הראשונים. אך עכ"פ נקיטנא שיש לדעת רש"י פנים גדולים. ולשיטתו ודאי באבר אחד אין צריך שהי' כנ"ל והיא ג"כ סניף להתיר. סוף דבר בהמה זו מותרת אפי' בלא בדיקת קרום של מוח וכ"ש בבדיקה ותו א מידי.

נאום הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף