אבני נזר/יורה דעה/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה כ

סימן כ

א

א) בענין מחלוקת הפוסקים בשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה נלפע"ד ראי' להרמב"ם שאוסר מהא דקי"ל כר' יהודה (בדף י"ט). בהגרים שליש האמצעי ושחט שליש הראשון ושליש אחרון כשירה דאיכא רובא בשחיטה. ואי אמרת דמכי שחט רוב הקנה אף הריאה שהוא אבר אחר כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. א"כ מאי מהני שחיטת רוב אחרון דהא נפקא חיותא מכי הגרים שליש האמצעי. דמהאי טעמא פוסל רב הונא משום דכליא חיותא בהגרמה ולא פליגי במציאות, ובודאי גם ר' יהודה מודה דכליא חיותא ע"י שנפסק הרוב על ידי צירוף הגרמה ושחיטה. ומ"מ מתיר ע"י שחיטת מיעוט אחרון. ומכל מקום אין ראי' מזה דאפי' אותו אבר לאו כמנחא בדיקולא ואם ניקב הוושט לאחר שחיטת רובו יהי' טריפה. דהא הקנה במקום הראוי לשחיטה לא נפסק רובו רק בצירוף שלמעלה ממקום שחיטה והוי כאבר אחר. וכמ"ש התב"ש בתורבץ הוושט שניקב לאחר שחיטת הרוב טריפה. ומדרב הונא אין ראי' להיפוך דהא טעמא דידי' משום דבתר מיפק חיותא אזלינן והוי פסול בשחיטה. וא"כ שפיר יש להוכיח מדר' יהודה דאע"ג דנפקא חיותא אעפי"כ מהני שחיטה בקנה אח"כ והוא הדין דהוי טריפות בריאה:

ב

ב) ולענין ניקב באותו אבר בסימן עצמו לאחר שחיטת רובו. הש"ך מתיר וכתב וכמ"ש הרשב"א ולא ציין מקומו אי'. והתב"ש הבין שהוא מתשו' הרשב"א (סי' שס"ז) ועיינתי בדבריו ואין שום משמעות לפענ"ד. ונדון הרשב"א הוא בשהי' במיעוט בתרא דכשר. ועל זה כתב ולא מבעיא לר"ל (דבדף ל"ב) דכמנחא בדיקולא דמיא אלא אפי' למאן דלית לי' הכי הני מילי לטריפות הנולד בבהמה בין סימן לסימן אבל סימן גופי' כיון דנשחט רובו מעוטו כמאן דנשחט דמיא. ומזה הבין התב"ש דהוא הדין ניקב הסימן למעלה או למטה ממקום שחיטתו כשר:

ג

ג) ולפענ"ד אינו דומה דהרשב"א ז"ל לא אתי עלה ולפענ"ד בדין דטריפה או אינו טריפה ולהכשירה מכם דמוכי שחט רובא כמנחא בדיקולא דשם מיירי ששהה לאחר ששחט שני הסימנים ואין לפוסלו אלא משום שנאמר דמיעוט בתרא שם שחיטה עליו ג"כ ופוסל למפרע. ועל זה אמר הרשב"א דהא ליתא דמכי שחט רובא מיעוטא כמאן דנשחט דמיא וכאילו נשחט כולו דשוב אם ישחוט במקום אחר לא יהי' שם שחיטה עליו. וכעין זה כתב הרמב"ן (שיובא לפנינו בעז"ה) דאפי' שחט שלא במקום חתך כיון שנפסק הגרגרת במקום שחיטה אינו מועיל בה שחיטה עוד כיון שכבר נשחט וכמו שיבואר לפנינו. וה"ה דלא חשיב שחיטה אח"כ לפסול למפרע אבל אם פוסל משום טריפות בהא לא מיירי הרשב"א כלל. ושפיר יש לומר דקודם ששחט סימן שני נטרפת אף בסימן שכבר נשחט. ובספר הארוך מש"ך ז"ל לא הביא כלל מתשו' הרשב"א רק שכן משמע מתה"א והקצר ועיי"ש שהוא משמעות קלוש מאד:

ד

ד) ובודאי מצד הסברא כיון דר"ל מטהר מידי נבילה בשחט שלא במקום חתך אלמא דס"ל אפי' באותו אבר לאו כמונח בדיקולא ולא ידעינן הי מינייהו דאחריתא אי הא או הא דשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה דמכשיר משום דכמנחא בדיקולא דמיא. א"כ אפי' באותו אבר פסול:

ה

ה) ולפמ"ש דאפי' אותו סימן שכבר נשחט לאו כמאן דמנחא בדיקולא אתי שפיר הא דר' יהודה מכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש. והתב"ש הוצרך לדחוק דלמעלה ממקום שחיטה ובמקום שחיטה כשני אברים דמי על כן לאו כמונח בדיקולא וזה דוחק גדול דא"כ איך נפסק חיותא על ידי הגרמה שליש ושחיטה שליש אך לפמ"ש בשיטת הרמב"ן משום דכבר נשחט פעם אחת. וזה לא שייך אלא כשכבר נשחט במקום שחיטה:

ו

ו) ומה שהביא התב"ש והכרו"פ ראי' מדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן (בדף ל"ב) דמשני מתני' דאלו טריפות כרע"ק וכיון דלית לי' כמונח בדיקולא דמיא למה נדי מדר"ל. אלא ודאי משום דס"ל באותו אבר לכ"ע כמונח בדיקולא והביא כן ממלחמות ה'. ולפענ"ד אין הכרע מדבריו. וכוונתו יש לומר דנהי דלאו כמונח בדיקולא. מ"מ כיון שכבר שחט פעם אחת. מה יועיל שחיטה שנית. ודומה להא דקי"ל בעירובין (כה.) העושה מחיצה על גבי מחיצה בשבת לא הועיל [עיין בתשו' (סי' כ"ב) להרב מאזרקאב ששם הביא מספר האשכול דטעמא דבאותו אבר לכ"ע כמאן דמנחא בדיקולא וע"כ תפס שם בפשיטות שגם דעת הרמב"ן כן ותשובה זו נכתבה הרבה שנים קודם שהופיע ספר האשכול בדפוס. המגיה]:

ז

ז) ומלבד זה עיקר קושיתם למה נדי ר' יוחנן משנויא דר"ל אלא ודאי דבקנה גופי' מודה דכמונח בדיקולא דמיא. תמוה לי דהא אנן קי"ל דנקובת הוושט ג"כ נבילה אף דודאי לאו כמונח בדיקולא ואין לומר דכנגד מקום ששחט באורך כמונח בדיקולא והוי כשוחט במקום חתך. דהא אפי' ניקב נגד מקום ששחט באורך טריפה כמו שהוכיחו התוס' ושאר פוסקים מקושיית הש"ס בליבן סכין והאיכא צדדין. וכיון דס"ל דטריפות בסמנין נבילה אף דלאו כמונח בדיקולא. א"כ אי אפשר לשנויי בשחט שלא במקום חתך:

ח

ח) על כן נ"ל דהא דס"ל לר"ל בשחט שלא במקום חתך מהני בי' שחיטה לטהרה מידי נבילה לטעמי' אזיל (דף כ"ט) דאין לשחיטה אלא לבסוף. ועל כן בעי רבא שם למימר דלר"ל שחט סימן אחד נכרי ואחד ישראל כשר אלא משום דנעשה מעשה טריפה ביד נכרי עיי"ש. ועל כן אף שניקב הוושט או נפסק הגרגרת והתחיל מעשה שחיטה בפסול מ"מ הא לריש לקיש אפי' שחט בהכשר אינו מתחיל השחיטה עד לבסוף ולבסוף נעשה בהכשר וטריפה לחוד הוא דהוה. אבל ר' יוחנן דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנעשה בה מעשה טריפה שהוא תחילת הפסד הבהמה הוי התחלת שחיטה ועל כן הוי נבילה [ועיין לקמן (סי' כ"ב) תשובה להרב מאזארקאוו מאות י"ג ולהלאה. המגיה]:

ט

ט) ואין להקשות דא"כ רבא דס"ל ג"כ בזבחים (דף למ"ד) ואין לשחיטה אלא לבסוף למה לא משני כר"ל. דיש לומר לפי שיטת התוס' לעיל (ד' כ"ט:) שהשיגו על רש"י וס"ל דאפי' בבהמת קדשים הוי סימן אחד שחיטה משום דמהני בחטאת העוף. וה"ה בחולין דחשיב סימן אחד בבהמה שחיטה משום דמהני בעוף. ועל כן הוי נבילה. ור"ל לטעמי' דס"ל בנזיר (כט.) דהא דהאב מדיר את בנו בנזיר לאו הלכה הוא אלא מדרבנן כדי לחנכו במצות. והקשה שם בש"ס הא קאכיל נבילה. ומשני דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה. וא"כ לא שייך לומר הואיל וישנה לסימן אחד בעוף. דהא ליתי' בעוף לשחיטה מן התורה כלל אבל לר' יוחנן דס"ל הלכה הוא בנזיר ומסתמא ס"ל כהלכתא יש שחיטה לעוף מן התורה על כן נדי משינויא דר"ל ודו"ק:

י

י) מיהו מ"ש לרבא יש לדחות דהא רבא לעיל ס"ל דפליגי בשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים אך לרבא בלאו הכי לא קשה דאכתי לא אסיק אדעתי' האי שנוייא וכל קושית הראשונים מר יוחנן דקאמר אלא אמר ר' יוחנן דמשמע דנדי משנויא דר"ל ובזה אתי שפיר תירוצינו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף