אבני נזר/חושן משפט/סה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט סה

סימן סה

ב"ה אור ליום ד' ויגש תרס"ב לפ"ק פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד אחי וחתני השנון חריף טובא ובקי כש"ת מו"ה מאיר נ"י.

מה שהקשית על הקצוה"ח סי' קפ"ב דמפרש בהא דלא מהני שליח להניח תפילין דהוי כמניח בעצמו תפילין על יד השליח והוקשה לך בשופר למה שהביא הלח"מ שיטת ר"ת דהמצוה התקיעה [מ"ש ולא השמיעה אשתבשת דוודאי התוקע שלא שמע לא יצא כדמוכח הא דתוקע בעומד על שפת הבור ותקע לתוך הבור לא יצא] ג"כ איך יוצאים השומעים יחשב כתוקע בפה אחר:

אינו דומה דהקצוה"ח כתב יסוד דבריו דשליחות לא מהני רק במידי דמעשה וע"כ מה שקושר השליח בימינו כאילו יקשר המשלח, אבל מה שהתפילין מונחים על ידו של השליח כאלו מונחים על יד המשלח, אי אפשר דמה שמונחים על היד זה אינו מידי דמעשה רק מידי דממילא ולא מהני על זה שליחות, אבל מה שתוקע בפיו הוי מעשה, ומה שהשליח תקע בפיו של עצמו כאילו התוקע תקע בפיו של עצמו, ואינו דומה לתפילין דצריך שיהי' התפילין מונחין על ידו, וזה מידי דממילא כמ"ש תוס' יבמות (צ':) בסדין בציצית דהוי שב ואל תעשה משום דאין חיוב ציצית חל רק אחר שנתעטף ואז לאו מעשה עיי"ש, הרי דמה שהבגד עליו לא הוי מעשה, ומ"ש בשם אאמו"ר זצ"ל משום דשומע כעונה אינו מוכרח דלא מצינו זה רק בדיבור:

אך לכאורה מוכח דאף במידי דמעשה במצוה שבגופו לא מהני שליחות, דאל"כ למ"ד לא השמיע לאזנו יצא אם עשה שליח לקרות הלל ומגילה עבורו והוא לא שמע כלל יצא והא וודאי ליתי', וע"כ אף במעשה שבגופו לא מהני שליחות, וא"כ מה שיוצאין בשופר למ"ד שהמצוה בתקיעה ע"כ משום שומע כעונה:

אך ק"ל עם שבשדות ש"צ מוציאן ידי תפילה אף שאינם שומעים משמע שגם בדיבור מהני שליחות, רק במקום שאפשר לשמוע חייבוהו חכמים לשמוע בעצמו, ואף בשומע לפעמים תקנו חכמים שלא יוציאנו ש"צ כגון בתפלה שאין ש"צ מוציא את הבקי, ואפי' אינו בקי אינו מוציאו בפחות מעשרה אבל באי אפשר נעשה שליחו [בעשרה] ומוציאו ובתקיעה אינו יכול לעשות שליחו אפי' לעם שבשדות כיון דתוקע עצמו נמי אם לא שמע לא יצא, ועל השמיעה לא שייך שליחות דהוי מידי דממילא, אבל בשמע שפיר מהני שליחות על התקיעה:

אחיך וחותנך הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף