אבני נזר/חושן משפט/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט סד

סימן סד

ב"ה יום א' תולדות תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה פינחס אלי' שליט"א האבד"ק פילטץ.

אשר כתב כת"ר שלא הבין דברי כי לא נמצא בתשו' הר"ן שצריך בדיקה בחוטמו לא ידעתי למה לא הבין כי בתשו' הר"ן כתב שאמר אני נגעתי בו אחר שמת, ומסתמא ידע שמת קודם נגיעה ובודאי בדק בחוטמו אבל עד זה העיד שהניעו אותו ולא ראו בו רוח חיים, מבואר שאין להם ידיעה מקודם הנעה רק ממה שלא ראו בו רוח חיים בשעת הנעה, וזה אינו ראי' כלל:

ואשר חשב רו"מ שמה שצריך בדיקה בחוטמו הוא רק במפולת שאין יכולין להניעו, לא נראה לי, ויעוין בתשו' חת"ס חלק יו"ד סי' של"ח בהשיבו על רב אחד שאמר להתיר הלנת המת בזמה"ז שקוברין בקרקע ולא בכוכין שמא בו עוד רוח חיים שעד ג' ימים אינו מתברר, מהא דמס' שמחות פוקדין על הקברות ואין בו משום דרכי האמורי שפעם אחת אירע שחי עוד כ"ה שנים, וזה בזמן שהי' קוברין בכוכין, והשיג עליו שזה לא הוי אף מיעוטא דמיעוטא והוא מפלאות הטבע וכל שראינו שאין בו רוח חיים בחוטמו הוא ודאי מת, וזה איסור הלנת המת, ולא נשגיח על מה שאירע חוץ מטבע הפשוטה יעיי"ש, הנה דאף שהניעו אותו הרבה פעמים להניחו על הארץ ולטהרה והלבשה, ולהניחו על המטה ולקבורה, כל זה אינו מועיל להחשיבו מת רק מה שאין בו רוח חיים באף, ועיין עוד בתשו' ההוא שהמת לפעמים מונח כמו שני ימים כאבן דומם ואין בו שום שינוי בין קודם יציאת הנפש בין אח"כ רק הבדיקה באף, ובודאי כשמונח כאבן דומם אף אם יניעו אותו כמה עדיין יהי' כאבן דומם:

ומה שכתב הר"ן שמועיל עדות הנעה ונגיעה אחר שמת, בודאי הי' לו ידיעה שקודם הנעה הי' מת, והיינו ע"י בדיקה באף כמנהג ישראל, והוא פשוט וידוע לכל, האומנם צריך להבין למה כתב דווקא שנגע או הניע ולא שראה אחר שמת, וצ"ל דבמלחמה או בדבר שהוא כמלחמה] יש לחוש לבדדמי, שמאחר שראה אותו מונח כאבן דומם חשב שכבר מת, ולא דמי לאומר מת על מטתו, דכל שאינו נחפז לברוח לא שייך חשש בדדמי כמ"ש הרשב"א ריש פרק האשה שלום שודאי ממתנת עד שיהי' לה ידיעה ברורה, והוא הדין בע"א למאן דבעי קברתיו הוא דווקא במלחמה שלפעמים נחפז לברוח, וע"כ במת על מטתו לא חיישינן שמא שבקתו גוסס כמ"ש הרשב"א שם, וה"ה דלא חיישינן שמא סמכה על שראתה אותו מונח כאבן דומם דכיון שאינה נחפזת לברוח אינה זזה עד שבדקתו היטב וה"ה בעד כהאי גוונא, אבל במלחמה אף כשאומר ראיתיו אחר שמת חיישינן שמאחר שראה אותו כאבן דומם אומר בדדמי שכבר מת וראה אותו אחר שמת, אבל באמר שהניע אותו או אפי' נגע בו לבד כיון שאסור ליגע בו כל זמן שאין ידיעה ברורה שמת כמבואר ביו"ד סי' של"ט בש"ך סק"ה, ע"כ מדנגע בו הי' לו ידיעה ברורה ע"י בדיקה באף, ואין לומר בזה בדדמי שמת ע"כ נגע בו, שהרי דעת רמב"ן ורשב"א דע"א לא חיישינן בי' לבדדמי, דווקא היא גופה שרצונה להנשא אומרת בדדמי, אבל עד אם לא שברי בעיניו מה לו לצרה הזאת לומר בדדמי, ולדעת האומרים שגם בעד חיישינן לבדדמי, היינו שסוף סוף רצונו להתירה [ואף שאין כוונתו להנאת עצמו] אומר בדדמי, אבל לא נחוש שנגע בו. כל זמן שאינו ברור בעיניו, שלמה לו להכניס עצמו בספק שפיכת דמים ללא דבר, על כן מהני באומר נגעתי בו אחר שמת, אבל נגיעה ודאי אינו ברור כלל שמת, וה"ה הנעה ממקום למקום, כל זה הי' נ"ל מסברא, והייתי מוטרד מאד בחולה בתוך ביתי כמ"ש לו עד שאפי' ספר טור וב"י לא פתחתי:

עכשיו ראיתי בב"י בשם ריב"ש קברתיו לאו דווקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא הי' נודד כנף ופוצה פה ומצפצף סגי וכו' ויותר מזה ראיתי בסוף תשו' רשב"א מחלק הנקרא תולדות אדם תשובה מהרמ"ה וז"ל מאחר שהישמעאל אמר שאחר שהרגו השליכו בפונדק הוי כמו קברתיו, ומייתי דברי ריב"ש הנ"ל, ובאמת דברים אלו תמוהים לי, דאף הריב"ש לא אמר רק באומר שבהניעו אותו ממקום למקום ראה שלא הי' נודד כנף, דאל"כ מת וקברתיו למה לי קבורה, הא אי אפשר לקבורה בלא הנעה ממקום למקום ושוב א"צ קבורה, אלא ודאי הנעה סתם לא מהני וצע"ג:

מ"מ בנ"ד שאמר שבהניעו ממקום למקום ראה שלא הי' בו רוח חיים שוב אין לחוש, האומנם כי דברי ריב"ש לא נכנסו באזני כי לא ידעתי להם שום מקור (ודברי ר"ן נראה לי פירושם כמ"ש שהרי התיר גם בנגיעה וזה פשוט דנגיעה לבד אין שום ראי' ממנה] ושמעתא דיומא (פ"ה.) הוי תיובתי', דקאמר מלמטה למעלה בודק עד חוטמו וכשמגיע לצוארו הלוא יכול להניע כל גופו לבד ראשו ויראה אם אינו פוצה כנף, ולחלק ולומר דכשיכול להניע גם ראשו מזה דווקא הראי' כשאין רואין בו תנועה, מאין הרגלים לחלק בכך, ופשטא דמילתא דהכל תלוי באף. וכך הם דברי חת"ס הנ"ל בתחילת דבריו, וביש"ש ס' ג' העתיק דברי מרדכי דחתכו ראשו נפצע מוחו הוי כמו קברתיו, ואלו דברי ריב"ש שהביא ב"י דהנעה ממקום למקום כו' הוי כמו קברתיו לא הביא, מכלל דלא ס"ל, אך פרק י"ו סי' כ"א גבי מסל"ת באינו מכירו לדעת רמב"ם דצריך לומר קברתיו שאם אמר שהוליכו מת למקום יהודים א"צ לומר קברתיו, נראה דס"ל כיון שכל החשש משום שאינו מכירו יש לומר שאינו בקי בו וכשהוליכו בעצמו מת למקום יהודים הרי בקי בו, וע"כ לא התנה שראה שלא הי' נודד כנף ומצפצף דאף בלא זה מ"מ בקי בו:

מ"מ לדינא מי שרוצה לסמוך על הריב"ש דמבואר מדבריו דמה שלא הי' נודד כנף ומצפצף זה בירור שמת יוכל לסמוך עליו, ובנ"ד כתבתי בלא"ה שמותרת מחמת תוס' יבמות, רק כתבתי לרווחא דמילתא להמתין, ואם יראה כת"ר להתירה תיכף הנני מסכים עמו:

מ"מ בעיקר הענין ראוי להיות מתון בהיתר ולעיין אם אינו מרומה, כי הדבר קשה להאמין שיכבוש אדם עדותו י"ח שנה וכי לא הי' אפשר לכתוב על הבי דואר שמת האיש הזה או לילך לאיזה ב"ד להעיד בפניהם והב"ד יכתבו לכאן בלי הזכרת שם העד, ואם יראה כת"ר שאינו מרומה הנני מסכים עמו בהיתר, או אם יראה כת"ר להיות מתון עד כלות שנה הנני מסכים עמו כי הדברים אלו לפי ראות עיני הדיין. ידידו דו"ש וש"ת:

הק' אברהם.

[בפנקס נרשם שלא להעתיק אולי היתה כוונתו שלא לסמוך ע"ז להלכה].

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף