אבני נזר/אבן העזר/קנה
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה ויקהל תרמ"ט פה סאכטשאב.
שוכ"ט לידידי וחביבי הרב הג' המפורסם צנא מלא ספרא יר"א כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין.
דבר החרשת גם בשעת נשואי' אם יכול לגרשה בע"כ:
א[עריכה]
א) הנה כת"ר הביא ראי' מגירשה בגט פסול דרבנן דיכול שוב לגרשה בע"כ אף שעדיין אשתו מדרבנן, אין זה ראי', דהתם קיל טובא דאם נשאת לא תצא , ועוד שכבר הי' התחלת הגט מרצונה, ומ"ש מחכ"צ גבי זיקה, הנה בתשו' הרי"ם סי' מ"א מדחה דבריו לגמרי עיי"ש, אך מ"ש בשם הנוב"י דכמו דלא תיקנו חכמים כתובה לחרשת משום דילמא מימנעו ולא נסבו לה, כ"ש שיהי' אגוד בה כל כך שלא יוכל לגרשה בשום ממון, הוא סברא גדולה, והנוב"י שם כתב שלמעשה אינו רוצה לסמוך מאחר שאינו מפורש בראשונים וספק חרם דאורייתא, משמעות דבריו שאם הי' דרבנן הי' סומך, וזה שספק תרם דאורייתא אינו מוסכם לגמרי ויעיין בתשו' הרי"ם סי' ל"ו, בפרט בחרשת שנשואי' וגירושי' דרבנן, נאמר שיש בזה חרם דאורייתא ודאי רחוק לומר כן, לכן אם יש עוד סניף יש להקל, ובדבר אם מסרבת בב"ד י"ב חודש אם מתירין לו לישא אחרת בלא ק"ר שכתב כבודו בשם ס' נחלת יעקב אין הספר תח"י.
ב[עריכה]
ב) אשר נתקשה בסוטה (כ"ד.) דב"ד מקנין לאשת חרש לאוסרה על בעלה ותמוה לו טובא דהוא אינו מוזהר והיא יודעת ברי שטהורה היא עד כאן, למה לא הוקשה לו על מה שנאסרת מלאכול בתרומה, אך הרי כתבו התוס' בסוטה (כ"ח) דסוטה אפי' היא טהורה נענשת בב"ד שלמעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה, ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן, דאע"ג דצריך כפרה, מיהו לא חמיר כחייבי עשה, והיינו משום שיצא עלי' שם רע כמפורש בספרי, וע"כ י"ל אפי' היא עוברת:
ג[עריכה]
ג) וי"ל עוד דבתרומה שאיסור הסוטה לאכול תרומה הוא איסור חפצא שלא לפגום בתרומה וכתיב משמרת תרומתי החיוב מוטל על ב"ד ולא מהני ברי דידה, ועי' בתי' הר"ן ריש פרק בנות כותים שאוסר לסוך שמן תרומת ח"ל לכהנת קטנה נדה אפי' לרשב"א דמותר להאכיל איסור דרבנן לקטנה, דשאני הכא דמטמא התרומה יע"ש, ואינו מובן דהא תרומת א"ל לא איכפת לן בטומאת התרומה, שהרי מותרת לטמא מת אף שהתרומה נטמאת, אך כוונתו כנ"ל משום שאיסור הטמא לאכול תרומה הוא איסור חפצא, וכשמאכילה לטמא המאכיל עובר משום לתא דתרומה ולא משום לתא דקטן [ואין ספר חי' הר"ן תח"י כעת] ובאשת חרש י"ל כיון דאצלו עכ"פ הוי ודאי איסור כמפורש בתוס' הנ"ל, במה שמכינה עצמה אל הביאה חשיבה כמאכילתו, ועוד משום שחוטא בגופה חשיבה כמאכילתו, וכעין זה ברש"י ב"ק (ל"א:) במונח בר"ה ונתקל בו אחר ונשברו כליו חייב משום מזיק ולא חשוב כבור לפטור בו את הכלים, דכיון שהזיק בגופו חשוב מזיק, ה"נ כיון שחטא בגופה ואינה מוחית חשוב כמאכילתו, ויש בזה מקום עיון בתוס' שבת (ג'.) ואין להאריך:
ידידו הדו"ש וש"ת בלונ"ח הק' אברהם.