אבני נזר/אבן העזר/קנב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה שפעת שלום וברכה לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה יעקב נ"י לאנדא אבד"ק נאשעלסק.
נידון העתים חלומה ועתים שוטה מבעת נשואין, וכבר עבר הבעל וגירשה בע"כ, וכעת רצונה לקבל ממנו גט פטורין, ואבי' אומר כי זה בא לה מחמת כעסה שהבעל מכעיס אותה לפרקים, והוא ישיאנה לאיש הגון ותהי' בריאה:
א[עריכה]
א) נלפע"ד להתיר לגרש אותה ברצונה יען כמה צדדי היתר יש. עבר וגירש שרוב הפוסקים מתירין, ומהרש"ל ז"ל גדול האחרונים פסק ג"כ דבדיעבד מגורשת, ואף לדעת המחמירין הוא לכתחילה, דבדיעבד אם נשאת לא תצא כמבואר בנמק"י, וגם היתר הט"ז, ועוד רו"מ כתב צדדי היתר חרופים ושנונים, וגם באמיתות הדברים שיכולים לשמור אותה, נראה מדבריהם שהי' מסתבר שמרצונה יכולין לגרשה דלטובתה תקנו, וכשהיא אומרת אי אפשי בתקנת חכמים יכולין לגרשה, והיינו בעתים חלומה שיש לה דעת לומר אפשי, אך מהרש"ל חידש דווקא אם ב"ד יודעים כו' דאולי תקנו גם לטובת פרוצים שלא יכשלו בה, מ"מ בנידון דידן נראה מאחר שזמן שטותה רק איזה ימים כמבואר במכתב רו"מ שאבי' יכול לשומרה ודאי מתירין לו לגרשה, ועוד יען שאפשר שתוכל להנשא לאיש כמו שאומר אבי' נחשב מקום עיגון לדידה ושעת הדחק גדול שאם לא נתיר לו לגרש והוא יקח היתר ממאה רבנים תשאר עגונה כל ימי', ובמקום שעת הדחק נוכל לסמוך על המקילין בעבר וגירש:
ב[עריכה]
ב) ועוד יש לומר שלפי דעת הרמ"ה דפסק הרמ"א כוותי' שחייב במזונותי' ורפואתה, ואף אחר שגירש, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, הנה די"ל דלא סגי שלא ינהגו בה מנהג הפקר בזה שנקרא שמו עלי' וכדאיתא בתנדב"א פרק כ"ג שהאשה משלמת עצמה לדבר עבירה על פת לחם כשאין לה מה לאכול, ולפי זה בשעוקרת חיוב מזונות ע"י אמירת אי אפשי לדעת הר"ן שאינה יכולה לחזור, ואפי' לדעת החולקין שהיום תאמר אי אפשי ולמחר תאמר שרוצית במזונות, מ"מ כשאומרת פעם אחת איני ניזונת לעולם נסתפק הרי"ו אם יכולה לחזור, ויש לנו לתפוס הלכה משום ספק ספיקא שאינה יכולה לחזור, וא"כ בכהאי גוונא בטלה התקנה לרמ"ה, שהרי לא הועילו שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ושוב טוב שתהי' פנוי' ולא אשת איש, והרי טעם אי אפשי שחכמים לא תקנו אלא לטובתה, וה"נ זה טובתה כיון שרצונה לגרש, וממאמר אבי' נראה שהיא תובעת הגט וזהו טובתה שיפטור ממזונות כדי שיוכל לגרשה, וע"כ נוכל ליתן לה עצה שתאמר אי אפשי במזונות לעולם ואח"כ תתגרש, והעיקר משום דבנ"ד לפי ראות עיני הב"ד טובה לה שתתגרש, וביותר לא ינהגו בה מנהג הפקר כשתתגרש:
ג[עריכה]
ג) ועוד נ"ל כיון שבעת הנשואין היתה ג"כ עתים חלומה ועתים שוטה יש להתיר לגרש לכתחילה גם בלא טעמים הנ"ל, דזה דומה למוצא בור וכיסה אותו וחזר ופתחו דאין עליו חיוב כלל כדאיתא בב"ק (כ"ט) ודווקא כשנשטית ברשותו דלא הי' כאן מכשול בתחילה, ובגירושין הוא נותן מכשול לפני הפרוצים, ואין לו טענה לומר שהוא מסלק שמירתו, ולא דמי לפותח בור, שהשמירה מאחר. משא"כ שהשמירה ממנו, והוא מסלק עצמו מהשמירה, דליתא, שהרי נסתחפה שדהו ומזלו גרם המכשול, ומחוייב להחזיקה תחת רשותו שלא יכשלו בה בני אדם. ועיין במס' עירובין (כ':) המשכיר בית לחבירו ונתנגע נתצו כהן וחייב להעמיד לו בית אחר, ופירש"י דמזלי' דמשכיר גרם שנחשד על הגזל או על צרת עין, וכן משמע בתוס' שמפרשים כפירש"י שמפרשים בבית זה ודלא כהר"ן בפרק השותפים דמפרש לה בבית התם, וא"כ הא דנתצו חייב להעמיד לו בית אחר, ע"כ משום דמזלו גרם חשוב כאילו משכיר נתצו בידים, והנה ה"נ בזה כיון דמזלי' גרם מחוייב לשמרה כדי שלא יבא מכשול על ידו, וכ"ש שאסור לסלק השמירה בידים, אבל אם היתה עתים שוטה בתחילה, אינו אלא כמסלק בור שכיסה בעצמו:
ד[עריכה]
ד) ואף את"ל לחלק בין כיסה בור וחזר וגילה דבדיעבד אין עליו חיוב של כלום אבל לכתחילה אסור לגרשה, שהרי מבואר ברמב"ם ריש הלכות שבת בכמה דברים אין עונשין אותו כלום, אין מכין אותו מכות מרדות, ומ"מ לכתחילה אסור לעשות כן ובדיעבד אין מענישין אותו, דליתא, שהרי ר' יצחק מפרש דבר זה אהא דנשתטית לא יוציא, ושם יש טעמא רבה כנ"ל, ומנ"ל ללמוד מזה בהי' שוטית בתחילה, בפרט דבנ"ד נמי עבר וגירש, ואיך נבטל הגירושין בדיעבד עבור איסורא זוטא כהא, דבדיעבד אין מענישין אותו כלל, כן נ"ל ברור:
אוהבו דו"ש וש"ת הק' אברהם.