אבני נזר/אבן העזר/לז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png לז

סימן לז

ב"ה יום ועש"ק ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.

החוה"ש לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חו"ב מו"ה יחיאל משה נ"י האבד"ק מלאווי.

יקרתו הגיעני ואתמול פניתי לעיין.

בדבר אשה שישבה כעשר שנים בחזקת פנוי' ולפני ג' שנים נשתדכה לאלמן אחד ועשו חופת נדה בביתה ולמחרת האיש הלך לביתו, וכאשר שמע כת"ר מנשואי' שלח לדרוש ולחקור אחרי' ונמצאו עוררים על גירושי' אשר לא נתגרשה כד"ת מבעלה הראשון הדר סמוך ללונטשיץ ושלח מעלתו מכתב להרב מלונטשיץ באשר גם היא אמרה שנתגרשה בע"כ ולא הי' אצל הגט רק הבעל ושני עדים והבעל כבר נשא אשה ולו בנים ממנה, והרב מלונשטיץ לא קרא היטב במכתבו שכבר נשאת וסידר לה גט אחר כד"ת:

והנה כבודו מסופק אם נאסרה לשני כדין המבואר בש"ע בנשאת בטעות שנמצאת אשת איש אפי' לא נבעלה תצא מזה ומזה, אך יען שהי' חופת נדה בלא יחוד והיתה גרושה דאינו קונה רק ביחוד הראוי לביאה כמבואר בש"ע סי' ס"ד סעיף ה', והנה נתקדשה לבד ומותרת לחזור לו וה"ה שמותרת לשני ע"י גירושי ראשון עכ"ד, ורוצה לעמוד על דעתי:

תשובה

א[עריכה]

א) הנה גוף הדבר מחלוקת האחרונים, ודעת המקנה דלדידן שעושין חופה בכלונסות ואוכלין אח"כ יחד בחדר אין חילוק בין בתולה לאלמנה, אך אף אם באלמנה אין קונה רק יחוד או אף גם לאומרים רק ביאה ממש אין זה ענין לענין שלא תאסר, דמה שנאסרת בחופה לבד לאו משום קנין הוא, דמה קנין חופה יש לו באשת איש אף מדרבנן הלוא אינו זוכה בה בשום דבר, אינו יורשה ולא מטמא לה ולא מיפר נדרי' כדמפורש במשנה רק שצריכה גט ממנו וזה אינו קנין חופה, ועוד דאי אפשר לומר דנאסרת וחשבינן לה עבדא איסורא משום הקנין, ואדרבא הקנין משום דעבדא איסורא ובנתקדשה א"צ גט ואיך התחיל הקנין הא כל זמן שלא התחיל בהקנין לא עבדא איסורא וכיון דלא עבדא איסורא האיך קונה:

ב[עריכה]

ב) אך ענין החופה דחשבינן לה עבדא איסורא משום דקרובה לביאה, חשבינן לה כנבעלה, וכענין זה יש ביבמות (נ"ז) יש חופה לפסולות ופירש רשב"א אף אי לא נתקדשה וחופה אינו קונה מ"מ נפלה מתרומה משום דקרובה לביאה עיי"ש וברמב"ם פ"ז מתרומות וכן כתב ביש"ש ריש פרק האשה רבה וז"ל לא חלקו חכמים בנשואין מאחר שקרובה לביאה חשבינן לה כעבדא איסורא, וע"כ אפי' באלמנה שאין חופה קונה בה מ"מ כיון שקרובה לביאה נאסרת ואפי' אין קונה בה מ"מ חופה מקריא, ולשון הש"ע סי' ס"ד ואלמנה אין חופה קונה, הנה שחופה מקריא אלא שאין קונה בה, וכיון שחופה היא הרי קרובה לביאה וכסברת רשב"א הנ"ל וכ"ש בנ"ד דלא תליא מילתא בקנין כנ"ל:

ג[עריכה]

ג) אך מ"ש לדעת הרמב"ם משום שהי' חופת נדה אין נאסרת זה נראה נכון משום דלאו חופה היא שאינה ראוי' לביאה ולא הוי קרובה לביאה, והנה הר"ן ריש פרק אעפ"י תמה על הרמב"ם דהא קי"ל יבמות (נ"ז) יש חופה לפסולות ומה שתירץ הלח"מ דיש חופה לפסולות היא דווקא לפוסלה מתרומה, זה יותר תימה שהרי רב ששת שם (נ"ח:) הוכיח דיש חופה לפסולות מדהבעל משקה אותה בחופה של פסולה וקרינא בה תחת אישך עיי"ש, הנה מפורש שקונה אותה:

ד[עריכה]

ד) אך נראה ליישב דעת הרמב"ם עפ"י דברי התוס' ביצה (י"ב:) בהא דהמבשל גיד הנשה ביו"ט למ"ד מתוך כו' שלא לצורך פטור והקשו בתוס' הלא בעי צורך קצת ומאי צורך איכא במבשל גיד, ותירצו כיון שדעתו לאוכלו היינו צורך עיי"ש, הנה שאם לא הי' דעתו לאוכלו לא אמרינן הואיל אי בעי כיון שאסור אך משום שדעתו לאוכלו חשוב צורך, ה"נ בנושא פסולה כיון שדעתם לדור באיסור חשוב חזי לביאה, וכן אם לא ידע ג"כ שפסולה היא חשיב חזיא לביאה שהרי דעתו לבוא עלי' כך, אבל נושא נדה חלילה לחשוב שדעתו לבוא עלי' בנדתה רק לכשתטהר ועכשיו לא חזיא לביאה [והר"ן לפי שיטתו בביצה שדעתו נוטה דלא בעי צורך היום כלל ולא הוצרך לסברת התוס' הנ"ל, אך לפי סברת התוס' נוכל ליישב דעת הרמב"ם]:

ה[עריכה]

ה) אך בעיקר סברת הרמב"ם דאף שראוי לאחר זמן לא חשוב ראוי נראה שהוא מחלוקת רש"י שם עם תוס' קידושין (כ"ז) שרש"י יבמות שם [ד"ה וש"מ] פירש בראי' דרב ששת ואע"ג דלא חזיא לביאה משנסתרה, פירוש דבריו דאף אם באמת לא נבעלה קאי עלי' בעשה כמ"ש תוס' סוטה (כ"ח) ד"ה מאי, ובתוס' קידושין שם ז"ל אין חופה לפסולות וכיון שנבעלה כו' נדו מפירש"י [ולשיטתם צריך לפרש דאף דלא ידעינן מ"מ שוב לא נוכל להשקותה שאם זינתה לא יבדקוה המים דא"כ לא קנה לה בחופה ולא קרינן בה תחת אישך]:

ו[עריכה]

ו) וטעם מחלוקתם נראה דתוס' סוברים דאף דמשנסתרה נאסרת מ"מ כיון שיש לה היתר על ידי השקאה לא קרינן בה חופה פסולה ורש"י סובר דמ"מ כיון שעכשיו אסורה חשוב חופה פסולה, ואזדא רש"י לטעמי' סנהדרין (נ"ה) פחותה מבת ג' הואיל ואין ביאתה ביאה אין חופתה חופה והוי לה כארוסה, נראה מלשונו דאין קונה לשום דבר בחופה זו שאין ראוי' לביאה, וכן משמע לי' לרשב"א קידושין (יוד) מדברי רש"י שם עיי"ש, וע"כ כמו שפחותה מג' יום או יומים אין חופתה חופה אף שקרוב תהי' ראוי' לביאה דבתר השתא אזלינן, ה"ה לשמואל דאמר אין חופה לפסולות אם היתה עכשיו פסולה אין חופתה חופה, אך התוס' לטעמייהו דפירשו כיון דפחות מבת ג' בדיק לה ואיכא למיחוש לסמפון ולעולם הראוי' לביאה לאחר זמן בת חופה היא עכשיו, ע"כ פירשו משנבעלה וחופת נדה קונה גם לשמואל, אך לרש"י דלשמואל וודאי לא קנה כתבנו לעיל ליישב בטוב טעם דבחופת נדה גם רב מודה לשמואל, ויש לנו צד להתיר, שיטת הרמב"ם, מאחר שסלקנו מעליו תמיהת הר"ן ז"ל:

ז[עריכה]

ז) עוד נוכל לומר דאף דהריטב"א כתב דבחופה לבד נאסרת, זה משום דסבירא לי' להלכה יש חופה לפסולות וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מתרומות, אבל לשמואל דאמר אין חופה לפסולות, ה"נ אינה נאסרת לראשון משום החופה, שהרי אשת איש היתה לשני, ואף שהי' חושב שהיא פנוי' מ"מ נקרא חופה דפסולה כדמוכח מראיית רב ששת מסוטה דאף שלא ידעינן שנסתרה מ"מ חשוב חופה דפסולות, ואם תאמר מ"מ נאסרת משום דקרובה לביאה כמ"ש היש"ש, הלא מה שחופה פוסלה מתרומת אבי' ג"כ משום דקרובה לביאה, מ"מ ס"ל לשמואל משום דפסולה היא ואינה ראוי' לביאה לא חשיבא קרובה לביאה, וא"כ אין החופה אוסרה כלל לשמואל, והנה אף לפי הכלל הילכתא כרב לגבי שמואל באיסורי, מ"מ לדעת התוס' קידושין דעולא ס"ל אין חופה לפסולות והיא סתם סוגיא דקידושין וכן מפורש בתוספתא יבמות דאין חופה לפסולות מסתבר לפסוק כן:

ח[עריכה]

ח) ועוד הי' נראה לי [לולי דברי הריטב"א והפוסקים שמביאים דבריו] דמעיקר הדין אין איסור רק בנבעלה, דהנה כל הטעם משום דקרובה לביאה כמ"ש היש"ש, וזה נלמד מדין יש חופה לפסולות דחופה אוסרה כאילו נבעלה, ושם כתבו התוס' דאינו אלא מדרבנן משום דקרובה לביאה וכמו משתמרת לביאה פסולה דכתבו תוס' וריטב"א דאינו אלא מדרבנן ועיי"ש בתוס' ד"ה יש חופה לפסולות ובריטב"א שם (נ"ז) [ואפי' בחופה שאחר קידושין שדעת התוס' כתובות (מ"ט) דדינה כבעולה לכל דבר], ולשיטתם יש לומר דהוא הדין דחופה אחר קידושין משוי לה חללה מדאורייתא, אין כן דעת הריטב"א יבמות (נ"ט) אלא דחופה אינו אסור לכל היותר רק מדרבנן שגזרו אטו נשואין גמורים, ובנ"ד שנשאת בטעות שאין בנשואין אלו משום קנין רק משום שקרובה לביאה פשיטא דלכולי עלמא אין מקום לאסור רק מדרבנן, לפי זה יש לי מקום לומר כי היכי דאמרינן ביבמות (נ"ח) דאף דמשתמרת לביאה פסולה דווקא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא אבל במשתמרת לביאה פסולה מדרבנן אינו פסולה עיי"ש, והיינו ודאי משום דאפי' משתמרת לביאה פסולה מדאורייתא אינו פסולה רק מדרבנן ולא גזרו חכמים רק במקום שהי' ביאה ממש הי' אוסר מדאורייתא, אבל בנשאת בטעות דאפי' נבעלה מותרת לחזור לו רק מדרבנן אסורה לא גזרו בחופה.

ט[עריכה]

ט) והנה מקור הדין הוא מריב"ש שכתבו בשם הריטב"א הוא הריטב"א שכתב בפרק האשה רבה ואמרו לה מת בעלך ונשאת פירוש ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה עכ"ל, לשון פירוש נראה דדייק מדתני סתם ונשאת ולא תני ונבעלה, אך לפענ"ד אי משום הא, הלא יבמות (י"א) המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה, פירש"י ונבעלה, מ"מ תני סתם מן הנשואין אסורה ומשום דסתם נשואה בחזקת בעולה מיהו יש לדחות משום דמדרבנן חשבינן נכנסה לחופה כאילו נבעלה] ובגמ' (נ"ח) אילימא דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה ומשקה לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא הא תניא אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה, עד כאן, הנה דסתם נשואין היינו שנבעלה על כן מקשה בפשיטות מי בדקי לה מיא, ובפ"ק דכתובות י"א) במשנה בתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה קרי מן הנשואין אף שלא נבעלה, היינו משום דמפורש בה בתולה, ובגמ' בתולה מן הנשואין היכי משכחת לה כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ומדפריך היכי משכחת לה מכלל דסתם מן הנשואין היינו שנבעלה, וא"כ אין שום ראי' מדתני סתם נשאת:

י[עריכה]

י) ובעובדא דריב"ש סי' תק"ח שהתרו בה הברורים שלא תנשא בעדות זו ומזידה היא ואם נבעלה ובא בעלה נאסרה בעדות זו מן התורה, בזה וודאי נאסרת בחופה לבד מדרבנן כהא דיש חופה לפסולות דמפרש הרשב"א אפי' בחופה בלא קידושין נאסרת מדרבנן משום שקרובה לביאה גזרו בהו רבנן אטו ביאה, והיינו משום דבביאה אסורה מדאורייתא, ה"נ כיון דבביאה היתה אסורה מדאורייתא, ויפה הורה הריב"ש, וביש"ש דייק ממתני' אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו משמע דווקא נתקדשה, אבל נכנסה לחופה אף שיש עדים שלא נבעלה אסורה [וגם ראי' זו נסתרה מהא דפ"ק (י"א) ריב"כ אומר המחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת מן הנשואין אסורה דכתיב אשר הוטמאה, פירש"י שנבעלה ואעפי"כ תלי ההיתר רק מן האירוסין, מיהו כתבנו שיש לדחות קצת דמדרבנן מודה רש"י דאסור בחופה לבד אפי' לא נבעלה] ולפמ"ש י"ל מתני' מילתא פסיקתא נקט בנתקדשה אפי' באשת כהן דבנבעלה אסורה מה"ת בנתקדשה אסורה, אבל בנכנסה לחופה גזרו בהו באשת כהן אטו ביאה כמו ביש חופה לפסולות, סוף דבר מהגמ' עצמה הי' נראה לי שמותרת אף למ"ד יש חופה לפסולות, וכ"ש לפי שיטת התוס' דקי"ל אין חופה לפסולות:

יא[עריכה]

יא) ועוד יש לי לומר דאף הפוסקים האוסרים בנכנסה לחופה לבד י"ל דמודו בנידון דידן, והוא דכבר הקשיתי דמשמע ביבמות דאין פסולה רק היכי דבביאה ממש אסורה דבר תורה אך יש לומר דבביאה ממש דלאסור לכהונה אסורה דבר תורה שוב בחופה כנבעלה, ושוב מגו דלענין כהונה חשבינן לה מדרבנן כנבעלה, גם לאסור לבעלה חשבינן לה כנבעלה דאסירא לי' מדרבנן וכה"ג מצינו בכמה מקומות, אבל בנידון דידן שהבעל נתן גט בידה ואמר לה הא גיטך ובעל שאמר גרשתי נאמן ובמה שאמר לה הא גיטך או הרי את מגורשת הרי זה כאומר גרשתי אלא שאין נאמן להתירה לעלמא דקי"ל כמ"ד זיל חוש לה מ"מ לכהונה נאסרת וא"צ לאוסרה לכהונה מן הנשואין וליכא מגו, ושוב אינה נאסרת לבעלה ישראל בחופה לבד:

יב[עריכה]

יב) וכל זה לפלפולא, אבל לדינא לא נסמוך אפי' בכעין נידון דידן נגד סתימת הש"ע, ומ"מ מאחר כי מדינא דגמ' נראה שמותרת והבא להחמיר בדרבנן עליו הראי' כ"ש הכא שמשמע שמותרת אלא שלא נוכל להקל נגד הש"ע, מ"מ הבו דלא לוסיף עלה אף בחופת נדה ומותרת לשני לאחר שנתן לה הראשון גט, וכ"ש בנ"ד שיש ספק אם כבר גירשה הראשון, דהא קמן שנשא בעלה הראשון על סמך גט זה ומותרת לישאר תחתיו בלי שום פקפוק:

יג[עריכה]

יג) ולענין אם צריכה להמתין שלשה חדשים מזמן גט השני, הנה הר"ת שלהי גיטין במעשה שהוציאו קול שהוא גט פסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת להמתין ג' חדשים, וראייתו מהא דיצא קול מזה ומזה מותרת לשניהם והשיג עליו הר"י דשאני התם דאין החשש אלא אם כן השני קולות אמת, ותדע דהא יצא קול מראשון ונתקדשה לשני קידושי ודאי לא יגרש שני ונושא ראשון אלמא בחדא קלא חיישינן:

יד[עריכה]

יד) ונראה ליישב דלכאורה קשה מה ראי' מכאן דאפי' הקולות אמת מ"מ אם לא גירש ראשון אין כאן איסור, משא"כ התם אם אמת שהגט פסול אסורה לינשא, ע"כ נראה דר"ת מדמה החשש שמא יאמרו גירש ונשא לאיסור לינשא תוך ג' חדשים דזה וזה איסור דרבנן, וע"כ ביצא קול מזה ומזה נהי דלענין איסור תורה מחזיר גרושתו משנתארסה אין חשש אלא אם כן שתי הקולות אמת, מ"מ אי רק קול שני אמת הרי אסור מדרבנן משום גזירה דשמא יאמרו גירש ונשא וא"כ ניחוש לקול השני שמא יאסור מדרבנן, אלא ודאי דלאיסור דרבנן לא חיישינן בקול, ה"נ לענין איסור שלשה חדשים דרבנן לא חשו בקול:

טו[עריכה]

טו) ונשוב לנ"ד, הנה גם לדעת ר"י הא נידון דידן הוי קלא בתר נשואין דלא חיישינן ואפי' נודע שהי' קול מתחילה כיון דלא אתחזק בבי דינא קודם, אך בנ"ד שהי' בחזקת א"א תחילה ואין לנו עידי גירושין רק משום שהוחזקה פנוי' כעשר שנים, ואם נודע שהי' תמיד עוררים הרי לא הוחזקה כראוי, ע"כ הדין תלוי בזה שאם הוחזק תחילה בלי עוררין ונודע לנו שהי' כך אף שאח"כ הי' עוררין הוי קלא דבתר אירוסין או נשואין:

הק' אברהם.
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף