אבני מילואים/הקדמת חתן המחבר

אבני מילואים הקדמת חתן המחבר

אלה דברי חתן הגאון המחבר נ"ע

הא לכם בית יעקב. עוד ספר יקר ומפואר להלל מידי אביר המחברים, הוא חותני הגאון האדיר מ"כ. הא לכם זרע ישראל. גם הפעם נצר נחמד משורש פורה מאז נטעי נעמנים. משמחים אלקים ואנשים. טעמוהו נא וראו. מה טובו! ומה יפיו! פנו כה והביטו. אבני נזר מתנוססות על שני קצות החושן. מזהרם תארנה עיני כל מבין במשפטי אלקים. הריצו תודות לבני הגאון המחבר ז"ל, כי הושיעה להם ימינם להשים כל הטוב הזה נגד פניכם, ועוד ידם נטויה להוציא לאור תעלומות וכל יקר, ראתה עין אביהם, אף אנכי אבא בתהלה לאלהי אבותי ואבות אבותי הקדושים, אשר בעדן גן אלקים מושבם, כי הצליחני להסתבך גם בין ענפי ארז הגדול ההוא, אשר בצלו כל הוגי התלמוד יתענגו. וכי הפיל חבלי בנעימים, להיות גם ידי כוננת עמם בהשלמת יפי חבור זה. הן אמנם יקרת ספרי רבנו ז"ל נודעה לכל דורשיהם. כל שוקדים על דלתות הפוסקים, ספר קצות החושן למעין ישיתוהו, אשר ממנו ישאבו גדול וקטן, לעיני כל או במסתרים, וממימיו ישקו עדת ישראל, וחיתה נפשם בגללו. פניני מפרשים קדמונים מבין משבצות אמרותיו ינוצצו, ומהם יוציאום יודעי ערך לעשותם לוית חן לענקים בגרגרותיהם. אף גם נודע היתרון הרב אשר לספרים ההם על זולתם, כי חבורי רבינו הגאון ז"ל בדרכיהם ישמרו ארח עולם, דרכו בו גדולי הראשונים, לא יתפארו בראש הומיות, במגדלים ברוח מעופפים, ובדבריהם לא רק אל עומק מזמות יראו, כי אם את האמת לבד למטרה להם ישימו. בכל רוחב לבב המחבר, לא עשה לו כנפים לעוף בשמים, מבלי הצג כף רגלו על יסוד מוסד, כאשר יחזו בחבוריו כל מביני דעת ומישרי לכת. אכן יותר נראה עוד ישרת שכלו וטוהר רוחו בספר הלזה, אשר חבר בעת זקנתו, עת סרעפי תבונתו בשלו פריהם. כל דמיוניו בו בצדק המה, והבדליו יכלכל במשפט. יקר היה לו הבן מאמר נפלא בהשקפה ראשונה, מכל מחמדי פשטים, והמון דרשות לא ישוו לו. תפארת היא לאדם גדול כמוהו, כי ידע לעצור בדברים, ולהשים מתג ורסן למחשבותיו העמוקות, בל ירחקו הרבה ממרכז האמת. ואף אם, מאשר ישוטטו רעיוניו בדעות הקדמונים, ימתק בפיו מחקר נעים בדרך מחברים החדשים, יכחידנו תחת לשונו, או ירזמוהו מליו באומר מעט, ובמקום אחד לבד אשר יצא בספר זה מדרכו להאריך בחריפות ולבנות עליות מרווחים, כתב בסוף דבריו כמתנצל וז"ל "כתבתיו ע"ד פלפול" (ראה סי' ל"ט סק"א). וכל זה דרך גבר חכם בעוז. אשרהו, כי ידיו תושיה עשו, ולו יאבו כל המחברים הבאים בדרכיו הלוך, לקרב נפשותם מעט מעט אל האמת היקר מכל (ראה בהקדמת בעל המאור), וטוב להם ולנו, ובזה לבד תגדל תורה ותתאדר:

אולם מה לי ולמהללי. מי אנכי הצעיר כי אתערב עם גדולי וישישי ארץ, אשר בשרו תהלות ספרי רבינו ז"ל בקהל רב, להשמיע גם את קולי ביניהם. כל אוזן שמעה מדברותיו ותאשרם. כל עין ראתה ספריו ותעידם. טוב לי כי אחריש בזה, ואעצור במלים, לולא כי עוד דבר לי על אודות פעולתי בהשלמת החבור, ואגידנה לעיני הקוראים, אף כי מצער היא. מתקו לי רגעי עמלי אלה! שעשועים היו לנפשי מדי התהלכי בגני חמד. נחת שבעתי לראות פרחים יפים זרוים על פני כל הספר. פה חזיתי שושנה, שם השקפתי חבצלת. אך גם חרולי הדפוס התערבו בינימו, ראיתי, ועל מעותי הכתב כי רבו, שמתי עיני. ושקדתי להסירם כפי יכלתי. ועוד לא שרשתי כולם, כי מלבד אשר עיני בשר הבט אל כל לא תוכלנה, אף גם, כאשר ירבו השבושים בדף אחד, אפס קצתם יתקנו ויתרם יניחו מבלתי יכולת להשקיף על כולם, גם אם יוגה שלשה או ארבעה פעמים. ובכל זה ימעטו חסרונות הדפוס בספר זה, מחסרונות הנמצאים בשאר ספרים הנדפסים הנה. אמנם במעט דברים אשר אחר העיון שפטתים כי צריכים תקון לשון וכדומה, הגדתי דעתי בהם במפתחות האלה אשר עשיתי. והנה לעשות מפתחות לספר אשר כל המובא בו נרשם מקומו היטב בפנים, הוא אך מלאכה ולא חכמה. לא כן בספר זה, כי לרוחב דעת המחבר מ"כ, העלים בכמה מקומות מקור הדברים, וסמך על המעיין. ובמקומות אחרים מרוב מהירת הכתיבה המיר מסכת במסכת ודף בדף, ואולי חשב להציג עוד כל דבר על מכונו, טרם הוציאו לאור, כאשר נראה מחסרון הבאור באיזה סימנים מהלכות קדושין, ומפתחות ספר כזה לא ישלמו בלי יגיעה וחפוש רב, למלא הנחסר ולתקן המעוות, זולת במקומות מעטים אשר לא מצאתי עד היום צור מחצבתם, ורשמתים. גם בארתי קצת מקומות הנראים לי קשים בתחלת ההשקפה, ותקנתי הלשון כאשר הזכרתי. והיה כאשר יקשה הקורא לשאול באיזה מקום, אל ימהר להוציא דבר עד יביט במפתחות המסכתות או הפוסקים הקרובים לענין הקשה, ואולי ימצא שם דבר על מכונו. ונוסף ע"ז לקטתי אחת אחת כל התמיהות וצ"ע הבלתי מיושבות ודינים וענינים חדשים בזה הספר, וקבצתים וסדרתים על נכון לתועלת צעירי המעיינים, למען תת להם מקום וענין לענות בו. ובמעט מהם גליתי דעתי הקצרה, ועוררתי את המעיין על איזה דבר חדש כאשר תחזנה עיני הקורא מישרים. ואודה ולא אבוש כי לפעמים (ואקוה כי הוא על המעט) הנטיה אל המורגלות, אשר כחה רב בימי הבחרות, הטתני מן הדרך, לבחור בפלפול כנהוג. ובכל זה מרחק רב לא נטיתי בשגם לא בספר כתוב הבאתי דברי, כי אם בין שורות המפתחות הצפנתים, הרואה יראה והחדל יחדל, ואולי גם תודות פי לנקיון יחשב לי, וע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמה הקטנה לשמנה פרקיו וז"ל ואפשר שיהיה מביא זכרון שם האיש ההוא לחשוב מי שאין לו חיך שהדבר ההוא נפסד בתוכו רע שלא יבינהו, ומפני זה ראיתי שלא לזכור שם האומר, ואין בכל זה רוע, ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם ממני, שאני כבר התודיתי בזה עכ"ל:

דברי הצעיר עבד לעובדי ה' באמת ובתמים, ודורש טוב לעמו.

שלמה יהודא ליב כהן רפאפורט חתן הגאון המחבר מ"כ

מעבר לתחילת הדף
·