אבן עוזר/שבת/לו/א

אבן עוזר שבת לו א

גמרא ומאי שופר נמי חצוצרות. עמ"ש רש"י ע"ז והוא דחוק.

ולעד"נ לפרש ע"פ מה דקייל"ן בסי' ש"ח (ס"ג) דאם נטל בידו כלי שמלאכתו לאיסור דהואיל וכבר בידו הוא יכול לטלטלו לאיזה מקום שירצה, והדברים ברורים בעיני דדוקא בכלי הדין כן, דהואיל שהקילו בו לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו לכן כל שכבר בידו הוא יכול לטלטלו לאיזה מקום שירצה, אבל במוקצה גמור אף שכבר בידו הוא כגון שנטל פרי לאכול ונטל הגרעון בידו שהוא מוקצה צריך מיד לזרוק מידו, וכ"מ ס"פ נוטל וכ"מ ברמב"ם פ' ך"ו (דין י"ו) שכתב כל הגרעינין והקליפות שאין ראויין לאכילה אוכל את האוכל וזורקן לאחוריו ואסור לטלטלן וכו' עיי"ש, הרי מבואר דצריך מיד לזרוק לאחוריו, וכן בדין דאפילו בכלי הוצרכו התוס' והר"ן והפוסקי' להביא ראי' מהש"ס, והש"ס מיירי בכלי שמותר לטלטלו לכתחלה לצורך מקומו וגופו, אבל במוקצה גמור דאפי' לצורך מקומו וגופו אסור בטלטול בזה אין לנו ראיה, ע"כ אף שכבר בידו, אסור לטלטלו, ודברי האגודה והגמ"י כתבתי בחידושי לפרש דבריהן:

ועפ"ז יש לפרש דה"פ דקשיא ליה להש"ס אחר דמשני הא ר"י הא ר"נ, למה הוצרכו החכמים ליתן שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו לביתו, הוא כיון דהשופר כבר בידו הא יכול גם בשבת לטלטלו לאיזה מקום שירצה, ובשלמא בלא תירץ דהש"ס הא ר"י והא ר"נ כו', הוי י"ל דשופר דין מוקצה גמור יש לו, ובמוקצה גמור אפילו כבר בידו אסור לטלטלו, אבל אחר דמשני הא רבי יהודא, דר"י אית ליה מוקצה, ואפ"ה מטלטלין שופר, ע"כ דשופר דין כלי יש לו, וא"כ קשיא הא כיון שכבר בידו הוא יכול לטלטלו, והיינו לשטת ר"ת שבתו' (ד"ה הא ר' נחמיה כו') דס"ל גם לר' נחמיה דיכול לטלטלו לצורך מקומו, ואמאי הצריכו חכמים ליתן שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו לביתו, וע"ז השיב הש"ס ומאי שופר חצוצרות, פירוש הא דנתנו שיעור לחזן הכנסת, היינו להוליך החצוצרות לביתו, דבחצוצרות היה תקע וחצוצרות מוקצה גמור הוא, דהא מקצה ליה לגמרי כמ"ש התוספות (בד"ה הא ר"י כו') דדין מוקצה גמור יש לו, דאפילו לגופו ולצורך מקומו אסור לטלטלו, לכן אפילו הוא כבר בידו אסור לטלטלו ולזה הוצרכו חכמים ליתן שיעור.

ובאמת שכן משמע במשנתינו פרק החליל דהתקיעות שתקעו להבטיל העם ממלאכה בע"ש, בחצוצרות הוי תקעו להו ולא בשופר, דהא חשיב שם במתניתין (דף נ"ג ע"ב) שש תקיעות שתקעו בע"ש להבטיל העם ממלאכה, בין מ"ח תקיעות שתקעו במקדש, והתם על כרחך תקעו בחצוצרות, כמבואר במשנתינו שם דף נ"א ע"ב) ושתי חצוצרות בידם כו' תקעו והריעו עיי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף