אבן עוזר/שבת/כב/ב
בתוספות ד"ה וכי לאורה כו' תימא כו'. ויש לתרץ דאי משום דהלכו לאורו ביום, י"ל שמתחלה הבדיל האור לשמש ביום וחשך בלילה ושוב אינו (משנה) מסדר בראשית, וע"כ הוצרך לברוא עשרה דברים בע"ש בין השמשות, והוצרך להתנות כמה דברים עם מע"ב הכל בשביל שאינו משנה סדר הבריאה, ע"ש יש לבע"ד לחלוק ולומר דמש"ה צוה להאיר בלילה מערב עד בקר, ע"כ אמר הרי מ' שנה הלכו בלילה לאורו של עמוד האש וק"ל:
שם בד"ה ובה היה מסיים כו'. וצ"ל לפי' רש"י, דע"כ הא דאמר ממנה היה מדליק, ע"כ מנר חדשה של מערבי הדליק הנרות וע"כ הוי שפיר רביתא, דאף דמהנר מערבי החדשה הדליק הנרות, אפ"ה בה היה מסיים הטבת הנרות למחר. ואין לפרש דה"ק ממנה הי' מתחיל להדליק שהיא היתה קודמת לשאר נרות, דא"כ הל"ל ממנה היה מתחיל דומיא דבה היה מסיים, ולמה שינה רב לישנא דת"כ דתני ממנה היה מתחיל, אלא ע"כ ה"ק דמן החדשה היה מדליק השאר, משום דלא אפשר להדליק מן הפתילה הישנה שבידו רק נר מערבי החדשה ומיד היה נכבית:
אבל לפי' ריב"א קשה למה אותיב הש"ס מדרב, ה"ל לאותבי ממתניתן שהביא רש"י, דתנן נכנס ומצא מזרחית דולקת מניח מערבי דולק, שממנה היה מדליק המנורה בין הערבים (והוא משנה בתמיד פרק ו'), דבשלמא לפי' רש"י י"ל, דבמתניתן סד"א דמפתילה ישינה הדליק כולם, אבל בדברי רב מבואר דמן הנר מערבי החדשה הדליק הנרות וכדפירשתי, אבל לריב"א קשה, ויש לתרץ דגם לפי' ריב"א במתניתן י"ל, דמפתילה הישנה שנטל בידו הדליק כולן, אבל מדברי רב הוכיח, דע"כ ת"א להוציא הפתילה בידו שמיד היתה נכבית, דאל"כ ק' למה סיים הדלקתו בנר מערבי הא אין מעביר' על המצות, אלא ה"ל להטיב נר מערבי תחלה ולהדליקה תחלה, אע"כ א"א להוציא הפתילה בידו:
שם בד"ה מאי הוה עלה כו'. ולפע"ד נראה ברור לתרץ תמיהת התוספות, דה"ק מאי הוי עלה אי כמ"ד משום אכחושי מצוה ומשרגא לשרגא פליגי אבל בקינסא גם שמואל אוסר, או כמ"ד משום בזוי מצוה ולשמואל אפי' בקינסא שרי, דהא דאותיב רב ששת למ"ד משום אכחושי מצוה, היינו דרב ששת לשטתו שפיר אותיב, דרב ששת ס"ל פרק שתי מדות דף פ"ת ע"ב (והביאו התוס' ג"ש בד"ה והא כו') דאמר רב ששת שם להדיא דהנרות היו קבועים במנורה וא"א לסלקן מן המנורה, ואליביה משני הש"ש לעיל בפתילות ארוכות, אבל הש"ס הא מסיק שם דתנאי היא, וס"ל לחד תנא דבשעת הטבה היה מסלק הנרות מן המנורה שלא היו מחוברים במנורה, וע"כ מ"ד משום אכחושי מצוה לא אתותיב כלל ולכן מקשה ולדידן מאי הוי עלה, וע"ז אמר רב הונא חזינא אי הדלקה כו', והיינו משום דבעיא זו שייכא נמי לאבעי ג"כ בחבור דמקדש, אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, ונ"מ אי הדליק חרש שוטה וקטן הנר קודם שקבעו במנורה, וכהן קבעו וחברו במנורה, או אי כהן הדליק הנר בעודו מסולק מהמנורה וחזר חש"ו וחברו וקבעו במנורה, אי הדלקה כשרה, או לאו, דמסתמא תקינו חכמים הדלקת נר חנוכה ממש כעין הדלקת נרות במקדש, וחי שם הדלקה או הנחה עושה מצוה, כן ודאי תקינו חכמים בנר, חנוכה, כמ"ש הר"ן בענין איסור תשמיש דנר חנוכה וז"ל חסור להשתמש לאורה אפילו תשמיש דמצוה כיון דע"י נס שנעשה במנורה תקנום עשאוה כמנורה כו' ע"ש, ולפ"ז ה"ק חזינא אי הדלקה עושה מצוה, א"כ מ"ד משום אכחושי מצוה אתותיב, דהא אפי' אם. סילק את הנר מהמנורה במקדש, והדליק בו את השחר נמי נר מצוה היא אפילו בשעת סילוקו, ע"כ מוכח משם דלית ביה משום אכחושי מצוה, וע"כ רב ושמואל פליגי בקינסא, א"כ מדליקין מנר לנר פי' כיון דהלכתא כשמואל ע"כ אפי' על ידי קינסא שרי, ואם הנחה עושה מצוה וכל שהנר קביע במנורה לאו נר מצוה היא, א"כ י"ל במנורת המקדש דסילק נר הדלק מהמנורה, ובו הדליקן, דהא בשעת סילוק הנר מהמנורה לאו נר מצוה חשיבא, אבל נר מצוה המונח במקום מצותו אפילו עי פתילות אריכות חסור לרב משום אכחושי מצוה, וכיון דמ"ד משום אכחושי מצוה לא אתותיב, שפיר י"ל דפליגי משרגא לשרגא דלרב אפי' ע"י פתילות ארוכות אסור להדליק מזה לזה משום אכחושי מצוה, ולשמואל אפילו ליטול בידו נר מצוה להדליק נר מצוה המונח שרי, דזה לכ"ע לאו בזוי מצות הוא, כיון דאחר שיניחנה היא עצמה תהיה נר מצוה, דהא דאסר רב היינו משום אכחושי מצוה, ושמואל הא לא ס"ל הא דאכחושי מצוה, א"כ אין מדליקין מנר לנר פי' דאפילו שמואל מודה דע"י קינסא אסיר, זה ברור בפי' הסוגיא, ויצא לנו מפי' זה דלדידן ע"י קינסא נמי שרי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |