אבן עוזר/שבועות/יט/ב

אבן עוזר שבועות יט ב

אבן עוזר
מסכת שבועות

בתוס' ורמינהו שבועה כו' ול"ג ברייתא כו'. עכ"ל. ול"נ דאין צורך למחוק הספרים וכן מבואר ברש"י דכתב בדרב אשי תני בברייתא כו' ואדרבא אני אברר דברייתא היא ולא מתני'. דקשה עוד. דסוגיא דהכא סותר לסוגיא דנדרים כמ"ש הר"ן ורא"ש. כאן משני מתני' באין מסרבין בו ואפ"ה שאוכל דאכילנא קאמר והתם משני אידי ואידי במסרבין מתני' דאמר אכילנא כו' מבואר בלא גילה דעתו מתחלה לא ידעינן אי אכילנא קאמר אי לא אכילנא. ותו יש לדקדק התם קאמר אמתני' דהכא מדאמר שלא אוכל כו' מכלל שאוכל שאכילנא קאמר והכא אמר למימרא דאוכל שאכילנא משמע. מבואר דאין צריך הוכחה לזה:

ע"כ נלע"ד ע"פ דאיתא בנדרים שם בהסוגיא. דרב אשי לא ס"ל כאביי משום דשלא אוכל נמי שני לשונות במשמע ע"ש. פי' דקשי' ליה לרב אשי דהא גם שלא אוכל ר"ל דה"ק שבועה אם לא אוכל אלא שאוכל וא"כ למה אמר במתני' שלא אוכל דלא אכילנא קאמר ע"ש. ועפ"ז יש לתרץ הכל. דהתם דפריך אמתני' דמיירי שם באומר השבועה שאוכל וא"כ י"ל לחלק בין השבועה שאוכל דאז י"ל השבועה אם אוכל קאמר. אבל מתני' דהכא אמר שבועה שאוכל דאכילנ' קאמר. לכן פריך מדקאמר שלא אוכל מכלל שאוכל דאכילנא קאמר ר"ל. אי ס"ד באומר השבועה שאוכל שלא אכילנא קאמר למה אמר בסיפא שלא אוכל הל"ל השבועה שאוכל והכי הל"ל שבועו' שתים שבועה שאוכל השבועה שאוכל דהוי רבותא טפי אלא ע"כ אפי' השבועה שאוכל דאכילנא משמע ומשני שם אביי לעולם דיש חילוק בין שבועה שאוכל דלעולם משמע אכילנא. ובין השבועה דמשמע שתי לשונות. ומשני דהתם מיירי במסרבין ואמר לא אכילנא לכן לא אכילנא משמע. אבל מתני' דהכא במסרבין בו ואמר אכילנא לכן לא מצי למימר בסיפא השבוע' שאוכל כיון דמיירי במסרבין בו גם השבועה שאוכל שאכילנא משמע. לכן אשמעינן מתני' דלא תימא גם שבועה שאוכל נמי ב' לשונות במשמע קמ"ל מתני' דשבועה שאוכל אפי' אמר תחלה לא אכילנא אפ"ה דאכילנא משמע. ושבוע' שלא אוכל אפי' אמר תחלה אכילנא אפ"ה דלא אכילנ' הוא. ושם ס"ל להש"ס באם אין מסרבין בו כלל יש לספק אי אכילנא הוא אי לא אכילנא ותרתי מתני' איירי במסרבין. ולכן אתי שפיר דהש"ס דהכא פריך מברייתא משום דממתני' לא רצה למפרך די"ל כמו שתירץ הש"ס שם דמוקי תרווייהו מתני' במסרבין בו והתם באמר תחלה לא אכילנא והכא איירי באומר אכילנא. לכן משמע שפיר דאפי' השבועה שאוכל דאכילנא קאמר אבל שבועה לא משמע שתי לשונות אלא שלא אוכל אפי' אמר תחלה דאכילנא אפ"ה שבועה שלא אוכל דלא אכילנא קאמר וכדפי'. ע"כ פריך מברייתא דתני' ביה שבועה ואפ"ה לא אכילנא הוא לכן לא הוצרך לדייק כי התם מדקאמר שלא אוכל כו'. ולכן לא מצי הש"ס לשנוי כי התם לאוקמי תרוייהו במסרבין כאן דאמר אכילנא וכאן דאמר לא אכילנא דא"כ קשה איך אפשר לאוקמי מתני' דהכא דאמר תחלה אכילנא דקשה אפי' שבוע' שלא אוכל נמי דאכילנא קאמר ואמאי תנן שלא אוכל דלא אכילנא הוא. דהא כמו שיש בשבועה שאוכל תרי לישני ה"נ בשלא אוכל כדפי'. ובשלמא בסוגי' דנדרים דמשני כן התם יש לחלק בין שבועה להשבועה כדפי' אבל כאן לכן פריך מברייתא. ע"כ הוצרך כאן לשנויי התם מיירי במסרבין אבל מתני' מיירי באין מסרבין בו ע"כ אתי שפיר דבאין מסרבין שאוכל דאכילנא משמע ושלא אוכל דלא אכילנא הוא אבל בגילה דעתו אז בין שאוכל ובין שלא אוכל אזלינן אחר גילוי דעתו שהתחיל. אי אמר תחלה אכילנא אכילנא משמע ואי בתחילה כו'. זה נ"ל ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף