אבן עוזר/עירובין/לט/א
הרמב"ם פסק בדין ב' י"ט של גליות או י"ט הסמוך לשבת אם נאכל עירובו בראשון אין לו עירוב לשני, כ"כ בה' עירובין פ"ח דין ח"ט, והשיגו הראב"ד וכתב שטעה בזה שאפילו כשני י"ט של ר"ה אעפ"י שהן קדושה א' כו', אבל לקולא לא אמרינן עכ"ל עיי"ש. והה"מ תירץ על זה והוכיח דקדושה א' הן ואפי' לקולא, דאל"כ מאי קא מקשה ר"א לרבנן מנאכל עירובו כו' הל"ל ולטעמיך ב' י"ט של ר"ה כו'.
ולענד"נ דזה וודאי א"א לומר דאפי' לקולא יהי' קדושה א', דהא ע"כ לרבה דאמר בפ"ק דביצה (דף ה' ע"א) דלבני בבל אף ביצה אסורה. וכן למ"ד (שם ע"ב) דאסורה הביצה משום שמא מהרה יבנה ב"ה ויאמרו אשתקיד כו', א"כ לדידהו לחומרא דוקא הוי קדושה אחת ולא לקולא, מנלן לאפלוגי רבא עלייהו, דוודאי י"ל גם לרבא נמי כן הוא דלקולא לא אמרינן קדושה אחת הן, וכן משמע (שם דף ע"א) דרבא אמר בשני י"ט של ר"ה דביצה אסורה, וא"ל נהרדעי מה דעתיך דלמא מעברי לי' לאלול כו', הרי מפורש דדעת רבא דאסר הביצה משום ספיקא הוא, דלמא עשאוה שני ימים בב"ד כתקנה הראשונה עיי"ש, וכן כתב רש"י כאן (דף ל"ט ע"א) דמספקא לי' לר' יוסי ומספק הוי חדא קדושה.
ותו ראייה דא"כ מאי פריך לקמן דף מ' (ע"א) ל"ל לאיפלגי בר"ה ובר"ח דלא הודו לו חכמים להתנות ה"ל לאיפלוגי בר"ה לבד, וקשה דאי הוי פליגי בר"ה לבד, ה"א דוקא בר"ה ל"ש להתנות דהא וודאי קדושה א' הן, אבל ר"ח דספיקא הוא שייך להתנות בהו, אע"כ גם ר"ה נמי ספיקא הוא ושייך להתנות, וע"כ שפיר ילפינן ר"ח דאין מתנין מן ר"ה.
ותו למה חילק הרמב"ם בין ר"ה לי"ט דגליות בדין שכח מלערב דמתנה עיי"ש בדין ט"ז, דמכל זה אין נשמע דאף לקולא קדושה א' הן, וה"ל להרמב"ם לחלק בינייהו בדין נאכל העירוב בראשון, דאז נשמע דאף לקולא קדושה אחת הן.
ע"כ נלעד"ל דגם הרמב"ם סל דלקולא לא אמרינן קדושה א' הן, אלא הרמב"ם לשטתו שפוסק פ"ו מעירובין דף י"ב דא"צ בספק עירוב חזקת כשרות, דאפילו ליכא חזקת כשרות נמי קייל"ן ספק דדוקא ר' יוסי הוא דס"ל דבעינן חזקת כשרות, דס"ל לר' יוסי בדין ספק טבל בטומאה דרבנן להחמיר בספיקו, הואיל ומוקמינן לטמא אחזקתו, מש"ה כאן נמי כיון שאין לעירוב חזקת כשרות מוקמינן ליה בחזקת ביתו בלא עירב. אבל אנן קייל"ן כסתם משנה דאפילו היכא דיש לו חזקת טומאה, אפ"ה כיון דמדרבנן הוא אזלינן להקל בספיקו, לכן בעירוב אף דיש לו חזקת ביתו שלא עירב אפ"ה הוי עירוב מספק, ולכן פסק הרמב"ם כאן בנאכל העירוב בראשון דר"ה דיוצא עליו בשני, כיון דר"ה ספק הוא שמא קדושה אחת הוא ע"כ כשר העירוב מספק, והא דאמרי רבנן לעיל בשבת וי"ט דמספקי להו ע"כ בנאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני, י"ל משום דרבנן היינו ר' יוסי. כמ"ש הש"ס להדיא מאן חכמים ר"י הוא, ור' יוסי לשטתו דמחמיר בספק עירוב אם אין לו חזקת כשרות.
והשתא אתי נמי שפיר הא שהקשיתי לעיל דף ל"ח על רבי דס"ל לקמן כר"א, דהאיך רמיז לנו באמרו דאם נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני דסבר כר"א, הא אפילו אי אמרינן ב' קדושות הן, הדין כן הוא מספק, י"ל דרבי לשטתו דאיהו סתים לן במשנתינו דלא כר' יוסי כדפי' לעיל דף ל"ו וכמ"ש בדף ל"ד בשבת עיי"ש שהארכתי בזה. ע"כ לדידיה אפילו באין לו חזקת כשרות העירוב כשר מספק, ע"כ אי הוי ס"ל לרבי כרבנן כוי עירוב מספק ויוצא עליו בשני אלא ע"כ ר' כר"א ס"ל. מכ"ז ראי' ברורה למ"ש דף ל"ד בשבת לתרץ שם שיטת רש"י והרמב"ם שהוא האמת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |