אבן עוזר/בבא מציעא/נ/א

אבן עוזר בבא מציעא נ א

שטת תגרי לוד

תוס' בד"ה אי אמרת בשלמא כו'. הנה בסוגיא זו נתקשו בה רש"י ותוס'. ופי' בתוס' דחו בעל המאור והרמב"ן. דזה לאו סברא הוא משום דלרבנן שניהם חוזרין. מש"ה חזרו מדר"ט. דהא מ"מ בדברי ר"ט עדיף להו. דשתות עצמו מחילה היא לר"ט:

תו ביתר משתות לר"ט כל היום ולרבנן לעולם חוזר על כן הסכימו לפי' רש"י. אך באמת גם פי' רש"י דחוק הוא. דה"ל להש"ס לפרש מי סברת שתות כיתר משתות כו' כמו שהקשו התוס':

ואני' הקטן אענה את חלקי לפרש פירוש מרווח וברור בס"ד. וזה דוודאי בזה לא היה הש"ס מסופק כלל. דגם מתחלה הי' הש"ס סבר דיתר משתות לר"ט כמו שתות עצמו לרבנן דמיא ושתות עצמו לר"ט כמו פחות משתות לרבנן דמיא. וכמו לרבנן אי מכר שוה ששים בשבעים אף דמצד המעות ליכא שתות. מ"מ כיון דמצד המקח הוי שתות הוי אונאה. ה"נ לר"ט אי מכר שוה חמשים בחמשים ומחצה או בחמשים ותשעה או בששים. אף שמצד המעות ליכא שיעור אונאה לר"ט. מ"מ כיון דמצד המקח הוי יתר משתות. הוי לר"ט אונאה. דיתר משתות לר"ט ממש כמו שתות עצמו לרבנן. והא דאמר שמחו בשתות עצמו. דלר"ט מחילה לא משכחת להו אלא אי מכרו שוה ששים בשבעים. דאז ליכא בצד א' מהשני הצדדים שיעור אונאה לר"ט. אבל אי מכרו שוה ששים בשבעים ופרוטה דאז הוא יתר משתות מצד המקח והוי שיעור אונאה מצד המקח גם לר"ט הוי אונאה כדפי'. ע"כ פריך שפיר אי ביטול מקח כדי שיראה. א"כ במאי שמחו מעיקרא ואי משום שתות עצמו דהיינו אי מכרו שוה ששים בשבעים. דלר"ט כוי מחילה. ולרבנן הוי אונאה. משום הא לא ה"ל לשמוח. דאם ימכרו שוה ששים בשבעים. דלר"ט חסר פרוטה. אז גם לרבנן הוי מחילה. וא"כ משום ריוח פרוטה א' לא היה משמחים בדר"ט. בשלמא אי ביטול מקח לעולם חוזר אתי שפיר הא דשמחו. והא דחזרו אחר כן. י"ל היינו משום דאם ימכרו שוה חמשים בששים דלר"ט הוי אונאה. דהא ה"ל שיעור אונאה מצד המקח. וגם לרבנן הוי אונאה דהא ה"ל שתות מצד המעות. א"כ בזה לרבנן הוי מחילה אחר כדי שיראה ולר"ט כל היום. בזה אין לומר. דזה הריוח הוא בצמצום דימכרו בפחות מעט. דזה אינו דהא אם ימכרו שוה חמשים בששים חסר פרוטה. או אם ימכרו שוה מחמשים בחמשים ותשעה או בחמשים ומחצה. כל זה לר"ט הוי אונאה ושיעורו לר"ט כל היום. אבל בדרבנן ניחא להו דיש להן תיקון למכור שוה חמשים בששים בצמצום. דאז הוי אונאה לרבנן והוי מחילה אחר כדי שיראה. וע"כ אף דלר"ט יש להם ריוח אם ימכרו שוה ששים בשבעים דלר"ט הוי מחילה. זה לא חשיב להם ריוח. דיכולין למכור שוה ששים בשבעים חסר פרוטה ובשביל ריוח פרוטה אחת לא איכפת לכו. אבל יותר ניחא להו בדרבנן אם ימכרו שוה חמשים בששים. דלר"ט הוי אונאה ושיעור לדידי' כל היום. ולרבנן הוי אונאה והוי מחילה אחר כדי שיראה. ובזה אף שיצמצמו מעט וימכרו שוה חמשים בששים חסר חציה. או בנ"ט או בנ"ח ומחצה דהוי יתר משתות מצד המקח. כל זה לר"ט אונאה הוי שיעורו כל היום. אבל לרבנן יש להו תיקון דימכרו שוה חמשים בששים אז לרבנן הוי אונאה דאחר כדי שיראה הוי מחילה. לכן ניחא להו בדרבנן טפי ואי משום יתר משתות דלרבנן לעולם חוזר י"ל דבין כל היום ולעולם ליכא נ"מ כל כך. אבל אי ביטול מקח כדי שיראה במאי שמחו. ואי משום שתות עצמו דהיינו שוה ששים בשבעים. יכולין למכור בשבעים חסר פרוטה ויהיה מחילה גם לרבנן. ומשני שמחו בשתות עצמו. פי' דגם תגרי לוד שכיחי דיטעו בפרוטה או בשתים. ובפרט מקח השוה סך רב אי אפשר להו לצמצם השומא לבל יחסר אף פרוטה. ע"כ לפעמים יכוונו שיהא אונאה פחות משתות. ויטעו בכל שהוא שיהיה באמת שתות בצמצום. ואז לר"ט מחילה הוי ולרבנן אונאה וכיון דלית להו ריעותא בדר"ט עדיפא להו חששא זו לשמוח בה. וכ"ש לדעת הה"מ דהוא סבר דס"ל משתות מקח עד שתות מעות כל זה הוי אונאה לשמואל דקי"לן כוותי'. דאתי שפיר טפי. דזה לר"ט הוי מחילה כגון מכר ששים בשבעים זה הוי בצמצום. דשבעים פחות פרוטה ליכא אונאה גם לרבנן. אבל אי מכר שוה חמשים בששים דלרבנן ולר"ט הוי אונאה. ולרבנן הוי מחילה אחר כדי שיראה. ולר"ט כל היום זה לאו בצמצום הוא. דהא אי מכר שוה חמשים בחמשים ושמונה ושליש ומשהו. וכן בחמשים ותשעה ועד ששים עצמו. כל זה לר"ט ולרבנן כוי אונאה. ולרבנן כדי שיראה ולר"ט כל היום. זהו נלע"ד הקטן ברור כשמש בצהרים ואין בו שום דוחק בס"ד:

ומה שדקדקו התוס' על רש"י בהא דפריך בבעי' שניה אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו ואמאי ניחא ליה לעיל ולא קשיא ליה הא אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו. הגם דהבעל המאור והר"ן ס"ל דזה לאו קושיא היא דהסוגיא דלעיל קאי למסקנא דלקמן דביטול מקח לא שכיח. אבל לפירושי אתי שפיר ברווחא. דהפשטן דלעיל דפריך במאי שמחו ולא מסתבר ליה דישמחו בשביל שתות עצמו. ע"כ משום שהיה ס"ל דתגרי לוד לא טעי אפי' בפרוטה א'. ע"כ אין להם ריוח בדר"ט. דיכולין למכור פחות משתות פרוטה א'. דאז גם לרבנן מחילה הוי לכן אתי שפיר אי ביטול מקח לעולם חוזר הא דחזרו. משום דיש להם ריוח אם ימכרו שוה חמשים בששים. ואף אם יפחתו למכור מעט בפחות מס'. אע"פ כן לר"ט הוי אונאה דכל היום וכדפירשתי. ואי משום שתות עצמו כגון בשוה ס' וימכרו בע'. זה לא חשיב להו ריוח דיכולין לפחות מעט כדפי'. ואי משום יתר משתות בין לעולם ולכל היום ליכא נ"מ כל כך. אבל הפשטן של הבעיא שני הוא סבר דאי ביטול מקח כדי שיראה א"ש הא דשמחו. וע"כ ידע דשמחו בשתות עצמו. ועכצ"ל דכוונתו הוא משום דלפעמים ימכרו תגרי לוד ויסברו שהאונאה פחות משתות ובאמת יהיה האונאה שתות בצמצום דלר"ט מחילה. או יהיה חששא מה שיהי'. דעל כל פנים צ"ל דמשום הכי שמחו מעיקרא משום שתות עצמו. לכן לפי סברתו זאת פריך שפיר אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו. הא בדר"ט יש להם תרתי לטיבותא. א' אי ימכרו שוה ששים בשבעים. דלר"ט הוי מחילה ולרבנן אונאה. הב' אי ימכרו ויאנו יתר משתות. דלר"ט כל היום ולרבנן לעולם חוזר ומשני ביטול מקח לא שכיח גם בין כל היום ולעולם ליכא נ"מ כל כך. ושתות עצמו הוא צמצום דלא שכיח דיטעו אפי' בפרוטה א'. ע"כ ימכרו בפחות מפרוטה ולכ"ע מחילה הוי. אבל בדרבנן ניחא להו אם המקח שוה נ' ימכרו בס'. אז לרבנן הוי מחילה אחר שיראה ולר"ט כל היום. כל זה נלע"ד ברור ואמת וה' יראני נפלאות מתורתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף