אבן הראשה/כט
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
|
< הקודם · הבא > |
בשו"ע אה"ע (סימן כ"ח סעיף כ"א) בהג"ה וז"ל אשה שנדרה הנאה מארם אחד או מכל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני וסבר אחד וקדשה אינה מקודשס דהי כאלו קדשה באיסור הנאה ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל אם קדשה נשמר כו' קרובין (רשב"א סימן תר"ב ותר"ג) והחימ תמה מיז וכתב שהמסיין בסשו' הרשב"א שם יראה דאף דבססלס דבריו כתב דנ־ל דמקודשת דמדמה לה לנס מ"מ בסוף דבריו אסיק ס"פ הירושלמי דאף בנס יש לחלק בין איסור כנאה מד"ס לאיסור הנאה מדרבנן ואף דאפשר דנסרא דידן פלינא אירושלמי בנס מ"מ בקדושין לא אפכחן דפליני ושאם כסב שסר סל א"ה מדאורייתא אינו קדושין וא"כ כשנדרה הנאה ממנו לא כוי קדושין ועמ"ש כביש בזה . וסמיש כגאון ח־ס זצ"ל(תשובה ק"ח) שאם כמל ג"כ פשיסא' במחקדבס ס"י הבסילה ואפילו אס סאסר סליה גם הנאת הבעילה מ"מ כיון שסברה סל נדרה ונהנית הרי כיא מתקדשת דהא ביאת חייבי לאוין לכ"ס אס"ג דסביר איסורה בביאתה מ"מ מתקדשת בה ולא דפי למקדש בכסף של ח־ה דאס־נ דסברה ונהנית אינה מקודשת דהתם לא יהיב לה ולא מידי לספרא בסלסא הוא בפעס נתינה אבל קדושי ביאה לאו מפום כנאה אתינן מלה אלא מנזה"כ ובעלה ועוד כרי נהנית סכ"ס כמתעסק בחלבים ועריות שכן נכנה פכ"ד. וסמיש השעה"מ בקונטרס חופס חתנים (סעיף ס') לכוניח' דחף כשקידשה בביאת איסור מקודשת וכמ"ש הרין גבי ההיא דנשביח ופדיתיה וכמ"ש התוס' ביבמות (דף נ"ז) וממ"ש בקדושץ (דף ס') כסורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם ה"א סד דמקדש והדר בסיל ואס"ד דביאת איסור לא קני אדפריך נסרה המאורסה היכי משכחת לה תיקשי חיל דקדושין תופסין כיכי משכחת לה (לענ"ד אי מהא י"ל דסדיפא פריך דהו"מ לדמות דנזה"כ דקני אע"פ דהוי ביאת איסור ואי לא כוה כתיב קרא וסד"א דלא סיקדשא בכסף לחוד הום אמריק כן ולמולם לסי האמת דבכסף למוד מתקדשת י־ל דביאת איסור לא קניא) ומ"ש הר"ן רפ"ק דקדושין גבי איבעיא דתחלת ביאה קונה וו־ל ואיכא למידק ביאה דקניא בסר קדושין היד אי דמיכא מופה ביאה למה לי ואי דליכא חוסה כיון שביאס איסור היא דהא קיייל דבא סל ארוססו בבית חמיו ט' אינו בדין כתקנה דהאמריק בס' ד' אחין דאסילו למיד מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיסרא קני מאמר דאיסורא לא קני ט' כוונת הרין הוא להקשות סמיש הרייף דביאה דבתר קדושי; קני לה ליורשה ושזכאי במציאתה ובמס"י ואינו בדין שיקנה אוסה לדברים הללו כיון דביאת איסור הוא דא"כ מציגו חוטא נשכר יע"ש:
ולענ"ד פשטות לשון הר"נ לא משמע הכי וגם הדוגמא ממאמר דאיסורא דחוק לפ"ז. ולזאת ייל דקושייס הר"נ הוא וכיון דהוי ביאת איסור אינו בדץ שתקנה ולאו דוקא מסמם שלא יהא חוטא נשכר אלא שבדין הוא דלא תהני ביאת איסור והא דקדושין סוססין בחיל אף כשקדשה בביאה היינו משום דנסקא לן דקדושין תוססין בחיל מקרא דכי חהיץ ואין לחלק בין ק"כ לקדושי ביאה דהא איסקש הוויות להדדי ונא ידסינן מזה אלא דהוי קדושין ואירוסין דוסיא דק"כ וליכא ילפותא מקרא דתהני ביאת איסור להיות גס נשואין. והנה לפמיש הנוד"ב מהדת אה"ע (תשובה נ') דמשיה גם אס קידש חייבי לאוק בביאה תפסי קדושין גם לסוס דקיייל כרבא דכל מה דאמר רחמנא לא העביד אי מכיר לא מהני והביאה היא במילה אסורה מה"ס דהיינו כמ"ש השיכ בחו"מ (סימן ר"ח) לסנין מוכר בשבת דלא אמר רבא דאסל"מ אלא במסשה שאי אפשר למשותו בהיתר אבל במוכר בשבת כיון שהקטן היה יטל להיות בהיתר אלא שהוא פושה באיסור אי עביד מהני וה"נ כיון שנוף הקדושין היו יטלים להיות בהיתר שיקדש בכסף ושמר אלא שהוא ששה הקדושין באיסור ס"י בפילה ולכן הקדושין קיימי! יסיש יש לצוד לאסר שאס נדרה הנאה סמנו אינה מתקדשת בביאה דאיסורא וגם בביאה שג"כ יש לה הנאה וכמיש בקרושץ (דף כ"ב) מאן לימא דלאו הנאה איה להו לתרווייהו (והובא ג"כ בסיס סימן ל"ג יע"ש) ומשום דכיין דאיא להיות הקרושין בהיתר לא בכסף ולא בשפר משלא ג"מ ביאת איסור לרעת הגהוס מרדכי וכמ"ש בשויע יו"ד (סימן ר"ל) דכל סי שנשבע שלא לפשות איזה דבר כנין שנשבס שלא למכור חסן סלוני וסבר ומכרו אין במכירתו כלום הואיל וסבר טל שטעהו ודלא כפיש הסוס' דכיון שהוא בדה אס האיסור לא אמר רבא ונ"ר. וא"כ כיון דאיכא איסור סשה ול"ס אינה מתקדשת בביאת איסור וגם סליו יש איסור ובפרס אם גם הוא נדר הנאה ממנה (ולא משכחת בהיתר בקנין חופה הגם דקיי"ל יש חופה לפסולות כיון דקיי"ל דלא כרב הונא ואינה מתקדשת בכך ונם להסובריס שהוא ספק אכתי י"ל דנם סוסה ל"מ במקום דל"מ לא קדושי כסף ושסר ולא קדושי ביאה ועס"ש הרין דחופה היינו ייחוד הראוי לביאה) וגם למ"ש התוס' וכ"כ במ"מ (סי' ר"ח) לטון שהוא בדה האיסור אי מניל מהני וכן לפש"ש הסהרייס דכל היכא שלא יחוקן האיסור במס דנימא דלא מהני מעשיו ממי מעשיו אכתי ייל לביאה איסור אינו בדין שתקנה וכמ"ש הר"ן והא לקדושי ביאה חוססין במיל היינו משום דאין לסלק בין ק־כ לקדושי ביאה דאיתקש הוויות להדדי וכל היכא דחסשי קדושי כסף תפשי גס קדושי ביאה וממילא י"ל דכשהדירה סמנו הנאה שאין תוסשין בה גם ק"כ ופער ממילא גם ביאה דאיסורא לא קני לה הגם להא דלא תפשי ק"כ היינו מכוס דלא קא יהיב לה מידי אכתי אין הכרת לומר לקני ביאה דאיהורא כל היכא שגס שאר הקניטם לא תפשי בה:
ועפ"ז יתכן ליישב מ"ש הרשב"א ריש יבמות גני המגרש את אשתו ע"מ שלא סנשא לראובן ועמדה ונשאת לשמעון אמיו ומס ונפלה לפני ראובן תיל וססתברא לי דאפילו היא עצמה מוללת ואק אני קורא בה כל שאינה פולה ליטם כו' דבתנאי לא קסיירי קרא ולא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו שאיסור דבר אחר גרס לה ליאסר דהיינו תנאי מולצס ואמפ"י שגם זו אם עמדה ונשאת לו הגס בכול ותיאסר לו איסור ערוה מ"מ אין איסורו אלא מחמת תנאו ט' והרי זו כטלרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן פ' ביש שחונן והרי זו אינה שלה ליבום דית דקיימא עליה בלאו ופשה ואסיה עולה לחליצה משום שדבר אחר גרס לה ליאסר. ותמה ע"ז בשסהימ פרק 1' מהלכות יבוס וחליצה וזיל ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעינן חליצה לאו משום שדבר אחר גרם לה ליאסר אלא משום דריבה הכתוב יבמתו לחייבי ל"ת ועפה דבעיא מליצה ומשום דקדושין תופסי! בחייבי לאוין ועשה והרי אלמנה לכה"ג מן הנשואין דאיסורה מסמס עצמה ולא רסיא ליבום דיס ואפיה בפי מליצה וא"כ איך כתב דנודרת הנאה טסמא משום שדיא גורם ליאסר דהא ליתא דאלסנה מ; הנפואץ יוכיח סשא"כ באומר ע"ס פלא תנשאי כיון דלא סזיא ליטם כלל ולא תפשי לה קדושץ דקאי פלה באיסור עריה איכא לסיסר דהיל כס"כ ממש מכיל ופסיש באביס (סימן קע־ד) ליישב דכל חיל ועשה ד"א גרם לה לאיסור והיינו חיוב עשה שבה יעים ופירושו שקשה מאד כמובן. אמנם פיס האסור יתיישב דברי הרשביא דשפיר מוכיח מההיא דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה שלה לחליצה הגס שאינה שלה ליבום דהיינו משוס שדבר אחר גרם לה ליאסר. דליכא לסימד דהיינו משוס דריבה הכתוב יבמתו לחיל ועשה דליבעי חליצה דהא קאסר השיס ומאי ראית מסתברא ס"ל תפסי בה קדושץ ח"כ לא תפסי בה קידושין וסרשיי דכיון דתפסי בה קדושץ הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד ומ"כ נודרת הנאה ממנו דלא תפסי בה קדושין היה דומה לח"כ אי לאו משום שדיא נרם לה ליאסי . והגם שאינו מצד מומר החימר אלא משום דלא ;היב לה מידי אכתי פכ"ס אינו בכלל לקחת אי גס קדושי "ביאה לא תפסי בה ולא דמיא לאלמנה לכהיג סן הנשואין (והגס דכל נדר יש לו הסרה בדיעבד מחוסר ממשה ומי יימר דמזרקקי לה וכל ערוה פטמים שיש הקנה בגירושין והשתא אין קדושין תופסין בה). ולכאורה ייל דגם אי תפסי בה קדושי ביאה לא קרינן ביה לקתת כיון דלא תפשי בה ק"כ דקיחה הוא נכסף וססיש הסוס' ביבמות (דף ניה) דיה קיחה קימה דאי לאו ובעלה לא הוה נערינן ק"כ והוה סוקסינן קיחה דקרא בקדושי ביאה והשתא דכסיב ובעלה פ"כ גסריק קימה משדה עפרון ק"כ דליל דאצסרין־ קיחה להמראה דא"כ לשתוק שבמלה יע"ש. אך ז"א דהכא דדרשינן מקרא דואם לא "סטן האיש לקמת את יבססו שירי מקדושי ביאה והגם דגבי יבמה אינו משרת קדושין אלא משרת קני[ ומשום דכיון דקדושין שססין נחיל ה"נ קנאה נביאה דאיסורא כש אם קדשה בביאה וא"כ אי תפשי בה קדושי ביאה שסיר קרינן ביה לקחת ודוקא לפמיש שיש מקום לומר שגם קדושי ביאה לא תפשי בה י"ל דלא קריין ביה לקחת ודמש"ה שסיר הוכיח הרשביא דהיינו דוקא מסמס שדיא גרם לה ליאסר. ועמ"ש התוס' ריש יבמות ומש"ש בארוכה: