אבן הראשה/כו

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כו מה שהשיב כבוד אאמ"ו הרב הה"ג שליט"א להרה"ג מו"ה בנימין דובער נ"י קעניגסבערג משווארעשץ.

דבר מה שבא במכתב רו"מ להקשות על דברי מו"ר מאורן של ישראל הח"ס חלק אה"ע (חלק א' סימן י"א) שכתב וז"ל וכדמות ראיה מדברי רבי דדחק ומוקי קרא בכותב לכשאקחך תהיה קמי לטלמך ובאמח זה הוא מציאוח רחוק ומ"ס לא מוקי קרא בכוהב כן לעבדו של אביו לפשאירשך מאבא חהיה טצסך קנויה לך דהוי גמי דשלב"ל וקמ"ל קרא דמהגי כו'. וכסב מט"ל די"־ל לפמ"ש החוס' כתונוח (נ"ח) ד"ה לאחר שאתגייר , בסיייז השני מם כשהגוךז בטולס בעי לר"מ טבידי דאחי וא"כ הא דמה שאירש מאבא מכור לך אס לר"ס ורבי ל"ס . והאוסר לאחר שאקמך ט' מפרשי החוש' דסיירי בטבידי דאחי והכא לא עבידי דאחי דשמא ימוח הבן בחיי האב. ז"א כס"ש התוס' כתובות (צ"א) שאם אמר שדה זו שאירש מאבא קנה וכ"כ הרא"ש משוס שהירושה טהידה ליפול לפניו מאליה ועיין ש"ך (סימן רי"א ס"ק ב') וא"כ אדרבה עדיף כשכוחב לכשאירשך ומוכרח כשרון הח"ס דבזה א"צ קרא כיון שטחיד לירשי וא"א להפסר ממנו בלא שחרור ומקרי נכתב לשם שחרור. ומ"ש רו"ס די"ל להיפוך דסהני באשה בטלמא שלא כנסה טוד שניחן לה גס שכשיסן לה כסך קידושי! חהא סגורשח מטכשיו והוי כאוסר הא לך גס לראיה שלא יהא ממש בקדושין שאתן לך ואי אי! אדס מקנה דשלב"ל אין מס כלום והוי אח"כ קדושין גמורים וא־י לגרש בזה הגט וכשמינוי השליחוח היה מקודם בשעה שא"ר לגירושץ הד כגכהב שלא לשם גירושין ואי אדם מקנה דשלב"ל סמי מס והקדושין ממילא בסלים ובפרס בשחרור די"יל דהד כטחן להטבד שסר ראיה שהכסף שיחן לרבו לא יהא כסף קנייה אלא כסף פדיון ששדה אוחו סרבו. ודוקא כשאינו כוחב מעכשיו אלא לכשאקחך חהא קנויה לעצמך ל"ס כיון שאין החחלח השחרור מד אחר הקרן שכבי נטשה עבדו וחו ל"ס דהוי שלא לשמה טכ"ד . ג"כ ליחא שאס הוא חצה טס דלכשאכרסנה אגרשנה להפקיע קדושין גמורים פיקדשה צ"ל לשמה כמו כשמנרשה אחר נשואץ ואם הגס לראיה דלא סלו הקדושין מעיקרא אין ג"מ אס אדם מקנה דשלב"ל אלא אם היה כמשפסי הסנאים וכן מבואר בלשון הש"ס יבסוס (דף נ"ב) שאינו מנין לטקירח הקדושין שלא יחולו מעיקרא אלא אי הוי נס וכן גבי שחרור הד כן כסטאר בדברי התוס' שהביאו סהא דמהר כשטחב לו לכשאקחך הרי טצסך קנוי לך מעכשיו ודלא הוי שסר ראיה בעלמא שאינו כסף קנייה:

ולא אכחד מידידי שנפלאתי על מו"ר שהביא דברי האורח מישור והגהח סל"מ שכתב דהתוס' פליני על הרסב"ס שכסב הסעס דהוי נכתב שלא לשם גירושין וכתב דליסא וה"פ סוס' ביבמוח דלס"ד אין אדם מקנה דשלב"ל שפיר הוי שלא לשמה משוס דלאו בס גירושין היא ולמ"ד אדם מקנה ויכול לעשוח קרן טל דבר שעודנו אינו בעולם א"כ שפיר הוה לשם גירושין. וחשה דבלשון המרדכי פרק ר"ג לאשה בעלמא אינו נס מפר שאין בידו לגרשה מטאר בהדיא לדברי ר', בטל הסוס' דלמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אינו גס משוס דלא מצי משד שליח יט"ש דמשק ח"ל ואעיג דסשמע בגימין דבכתיבח נס לא בעיא שליחוח מדמכשרינן סש"ו לכחיבח הנס אע"ג דלאו בני שלישח רנהו אפיס דטס הנפל בעיק משום וכתב לה לשמה וכיון דאין כחיבחו כלים אלא סדטסו הו"ל כשלוחו לגבי האי סילסא ובעינן דההיא שפחא מצי כחבי ומבואר להדיא כסעס משום דלא ?משד שנש.שליח במילתא דלא מצי סביד השסא ו0"מ הסוס' ורמביס אמרו דבר אחד אלא דהחוס' לא אסקו מילחייהו וכחגו רק משוס דל"מ משוי שליח . ולהרמב"ם הוקשה קושיית המרדכי דהא א־צ שליחוח בכסיבה (ולא משד שליח • טל הגחינה דלכשאכניסגס אגרשגה בעצמי) לזה מסיק הרמביס הסטס לפי שאץ הכסיבה לשם גירושין שצרך דטח הבעל משום וכתב לה לשמה וכיץ שאץ כתיבחו כלום אלא מדטחו ה"ל כשלוחו גבי האי סילחא דבעיגן דבהאי שטחא מצי כחבי. ובהנהס מל"ס ןפ"ו דגירושין) כתב שיש נ"מ בין החוס' והרמב"ם לערן דיגא לדפח רוב הפוסקים דש"ל דלא בעינן שליחוח בכחינה דאי סעסא משים דל"מ משוי שליח כל שצוה להם לטסבו ולמוסרו בידו שהוא בעצמו יגרשנה שפיר דמי וקשה שהוא היפוך מיש כמרדכי דהו"ל כשלוחו לגבי האי מילחא כו' וכמבואר בהא דארב"ח אמר ללבלר כשב גס לארוסחי לכשאכרסנה אנרשגה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא אינו גס ואנישנה משסע בעצמי שהלבלר ימסור בידו הגט והוא יגרשגה בעצמו ואפ"ה אינו גס . והנה מיש עוד סו"ר הח"ס בדבר הספק של חכמי ליסא דמהני מסעם זכיה דאנן סהדי דהוי זכוח להצילו מאיסור לכאורה היינו כ שמצי כ לנשב אחר שחשחפה וכשכוחב מט סיד שי כנכחב שלא לשם גירושין שאינה עתה בס גירושין. ובלא"ה אין זה זכוח רק להבעל ולא להאשה וטמ"ש המרכבס דזכץ מאדה לא שמעט ומ"ש הח"ס דילפיק מנשיא אמד למסה והחס לחוב טיס לזכות היא קשה לטנ"ד דשאני החס שימצאו לעולם קסניס בשעת חלוקס הארן ואס לא יעמידו להם לאשסרופוס נשיא שבסס לא ישיגו חלקם אף' במה דלא ניחא להו א־כ כו"ל טלא זכותא ואין שוס חוב לאחד מק וכ"כ השס' ד"ה אלא ליישב מההיא דניטין (דף נ"ב) דשאני הכא דכי גדלי נמי צריכי למלוק בהם ומש"ה מטסידץ אשסדוטס לסוב ע"ס לזכות סשא"כ ברד דהוי חוב להאשה:

ומה שהביא רו"מ מ"ש המחנה אפרים (פ"ג מגירושין) סהא דהאומר כסבו גס ותנו לאשש שטסבץ וטסנץ והא בטיק שלישח לנתינה והשתא ל"ס פביד שעדיץ לא נכתב הגס וע"כ ה"ס דכיון דבידו לעשיסו קרוי שסיר דשב"ל • וסע"ל רצה ליישב עפס"ש המרדכי דכשסקנה דשב"ל עם דשלביל סהני והכשבה שי דשב"ל. ז"א דא"כ קשיא הלכסא אהלכתא דהא קיי"ל שלא קנה הדבר שלב"ל ועס"ש הסס"ע (סימן ר"ג וסימן ר"ס סעיף ד'). גס דהא גס כשממנה שליח בס"ע על הנתינה ואמר ללבלר לכתוב ולמדם לחחוס בפ"ע הוא יכול לעשות שליח טל הנשנה קודם הכתיבה. וססחברא כסו שהשיב לו הרב מאבד"ק אניקשט שי' ד"ל דכיון דסישך שייט הכשבה למשנה ודכיק שריבחה שרה דשלוחו כשסו לענין נשנה דגירושץ ליכא קסידא במה שמסר הכשבה דחד סילחא הוא. ולטנ"ד יסכן ליישב ולומר דכיון שהסופר ושליח מחינה ששן בשכר יש לכס דין שעל ושכיר דסהני אף בדבר עבירה ואף בשפס לבע"ח כשחב לאחריה ונס כששכרו ללקס מציאות בביה"ק והבעה"ב כהן מסתברא דמציאתו לבעה"ב ומש"ה אף נידם יכול לשטר להוסר דבשכיר לא אמריק דכל דאיהו לא מצי טביד לא מצי לשטר שעל וכה"ג כתב בטיס סו"א (סימן ל"ה) בנס בע"כ ע"י שכיר דל"ש מיש הנ"ב סכח השגיא דב"ס:

והר"ן פ"ב דגיטין כתב דמש"ה האשה טתבת את גיסה מם .דסחסרא כקנאס האשה לבטל בץ כתיבה לנחינה דכיון דהקנאה אינו מעשה בגופו של גס כסו קציצה לא מקרי סשסר בץ כסיבה לנתינה והקשה מאון ר' יצחק מאה"ו זציל סהא דקאסר בשלץ (דף פ"ד) ושפך וכסה סי שאינו סשסר אלא ששכה וכסד יצא זה שסשסר שפיכה פדייה וכיסד. כגם שפדייה איס מחוסר מעשר מופו עיין ביח מאיר (שק קכ"ג). ולענ"ד יש ליישב דשאני קרשי בד"ה דלא משכחת בהו כיסוי הדם כלא עדייה לעולם משא"ב הכא כשהאשה כותבת ניטה דכיון דמשכחת שהכתוב על קלם ודיו של הבעל מש"ה גם כשלא הקנתה לבעל קודם כתיבה לא מקרי מחוסר מעשה וכה"ג כתבו לחלק התוס' בד"ה יצא זה שמחוסר שמיכה נרירה וכיסוי דלא דמי לדם הניתז דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן א"א בלא גרירה ומיושב גם ההיא דנזיר (דך> מ"ה) מי שאינו ממוסר אלא לקיחה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה וכן מיושב ההיא דמולין (דף קל"ה) במקדיש גיזה עצמה סד"א ליגזוז וליפררק וליהיב ליה א"ק גז צאנך תק לו מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה מדייה ונתינה דכיון דלא משכמת לחיוב מוקדשין בראה"ג אלא ע"י מד"ה בין גזיזה לנתינה דאי מדה קודם גזיזה הוי חולין מקרי הפדייה מחוסר מעשה ולמ"ז אם החסרון מעשה הוא בגוף הנס כמו מחובר מיקרי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הגם שאפשר להמציאות בלא"ה וכשא"א המציאות בלא"ה הוי מחוסר מעשה אף שאינו בנוף הדבר. זאת אמרתי להשיבו על סדר קונטרסו יום א' לסדר חקת התורה שנת תרל"ב לפיק ידידו החיש מלונ"ח מברט בחו"ש מאדה"ש:

נפתלי הירץ בלאא"מ מוהר"נ ז"ל החופ"ק שימבארג.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף