אבן הראשה/ח

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ח

ב"ה שבט תרט"ל. שעדליץ. להרב מ' שלמה פריידעש נ"י בעהמ"ח ס' כרם חמד.

מכתבו הגיעני לנכון והנני למלאות חפצו ולהשיבהו דבר. מ"ש מע"ל בדברי הט"ז הלכות עבודת כוכבים ומזלות (סימן קמ"ה ס"ק ג') לענין מעין של רבים, והביא בשם ספר מקמ"ח שהקשה מדברי הרמב"ם (פ"ד מאיסורי מזבח) דלגבוה אוסר אף דבר שאינו שלו. וכתב מע"ל ליישב על פי מה שכתב הריטב"א (דף נ"ג) בשם (הראב"ד) הרמב"ן לחלק בין דבר של חבירו ובין דבר כל הפקר.

אין תירוצו מספיק ליישב דברי הרמב"ם שכתב וז"ל וכן המשתחוה למעין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך, וביאר הכסף משנה שאם מהפשט לחוץ מים של רבים הם ואין נאסרים. ומבואר בלשון הרמב"ם דדוקא מעין הנובע בארצו אבל כשהוא של חבירו (ואינו של רבים והפקר) אין מימיו פסולין לנסך. ומשמע דהוי טעמא כמ"ש הנקודות הכסף משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

ובישוב דברי הט"ז י"ל דס"ל כדעת הרמב"ם דהא דלגבוה אוסר דבר שאינו שלו היינו מדרבנן ומשום דמאיס לגבוה ועיין מה שכתבו התוס' עבודה זרה (דף נ"ב ד"ה ברוך) דקנסו לאסור לגבוה דבר שאינו שלו. ועיין מ"ש הכרתי ופלתי (סימן ד') וכיון דהא דקיי"ל דהמשתחוה למעין מימיו פסולין לנסכים היינו משום דהוי בעיא דלא איפשיטא בגמ' וספיקו לחומרא מש"ה במעין של רבים דאינו אסור דבר שאינו שלו לגבוה אלא מדרבנן הוי ספיקא דרבנן לקולא.

ועל פי זה יש ליישב מה שהקשה הלח"מ מהא דפריך בזבחים (דף קי"ד) אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, די"ל דשפיר פריך דלא מצי קאי מיעוטא דקרא לנעבד בתר דאקדשינהו כיון דמה"ת ראוי לגבוה וראוי לבוא לפני משכן ה' יחייב על הקרבתו בחוץ.

ועיין כרתי ופלתי שם ומה שכתב המשנה למלך בענין כהן טמא שאכל תרומה טהורה מדרבנן ויש להאריך. ולפי מה שנקט הלחם משנה די"ל גם בדעת הרמב"ם דדוקא בעשה מעשה אוסרה א"ש בפשוט דדוקא מעין הנובע בארצו:

ב

ב) מה שהקשה מע"ל בדברי התוס' חולץ דף י"ג דיס שחיפה מץ ובמכר"ס לובלין דמשמע מהחום' דבישראל איו חיטה בץ מומר למין ושחיטה! חסוי. בהנאה והקשה מטיל דלקמן דף מ' דיה לפר פסים מוכח להיפוך . י"ל כמיס כסום' דף ייב דיה הסוחט דהא דמוקי לקק דף מ"א בישראל מומר צכו"ם היינו בחד זימנא ומשיה בלא שחס לכם החד סכל אלו לא מיססל ומ"מ לא אמרי' דלצעורי קא מכוין. וה"נ כוונת הסוס' כנץ שכוח מומר לטסים בחד זימנא ומ"מ כיו! שהוא שוחט לפר טכוים אמרינן שמתסץ לפכויס ובלא"ה אינו מוכרח לנשיריז הסום' דף י"ג דסבר הכי ופמיש הסוס' בט"ז דף כיו:

ג

ג) מה שהקשה מע"ל בדברי התוס' חולין דף ק"ג ד"ה כל הבשר דאשמיעינן דחל איסור בביס אאיסור מוקדשץ ופסב מהרים לובלין וזיל ואפ"ג דכבד אשמופינן במך פירקין דלטיל דאחפיא גבי גיה לחל טל איסור מוקדשין ט'. ותמה מט"כ דהא מוקי מסקנא במבכרת או בונדוס קדשים וחיסור גיד קדים או בבא בבס אחת ולא ידעינן מהתם דאחע"א:

יש ליישב לפי מה שפסק הרמב"ם פ"ח ממאכלות אסורות דגיד הנשה נוהג במוקדשין בכל טנא כגם שפוסק כמיד דולדות קדשים במטי אק קדושים . וכבר הקשה טציו בשפה־מ וסירן לפי מה שהקשו כתוס' דרמא טיגו דאסוסף איסור לגבוה שאסור להעלותו איהוסף נטי איסור אכילה להדיוט ותירצו דאיכא למיד ממוגרין יפלו. ומאחר שהרמב"ם פשק שאשור להפלות גיס למזבח פסק שפיר שנוהג איסור גיס אף בולדות קדשים יעיש. וא"כ הא דמוקי במבכרס היינו דוקא למיד מחוכרץ יעלו אבל לפי האמת חייל ניה טל מוקדשין בכל גונא הנם דבמפי אמן קדושים משוס טיט דאיתוסף . אישור לננוה ס' ומיירי מהנימין בכל גינאי. ושפיר כתב המסרים לובלי כנוכל לידס מזה דבב'ח חל על מוקדשין מיגו דאסוסף איסור לגבוה דבעי ממשקה ישראל רן המוסר לישראל [ואין לומר דבלא'ה לא חזי לגבוה כיון שכבר נבלע ט חלב ט'י ביטל ונתבשל כבשר דז'א דמם דאמרי' בזכחים דף מיו ומנחות דף כיא וכן פסק כרמביס דאיברין כצלא! והעלן אין בהן מכוס ריח ניחוח מ"מ ציכא איסורא ונס שבבליפת כחלב עיי בישול במקצה כבשר לא הוי כצלאו כולו ומשכסח שיהא ראוי לריח ניחוח ואיה כבביח טרם כל כאיסור] אתוסף איסורא להדיוט ולזה מצרך לתרץ דבנ"ס כוי רטתא מק שסל על מוקדשין משום דניה כוי איסור חמור שנוהג בב"נ:

ד

ד) תמה מע"ל על מ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות מליחה וז"ל והנה הא דפרכיק וריש טיה הקו'ח כפשוטו כו'. וקשיא אמהי לא אמר קו"ח מדסדלא הוסר מכללו סי-והקשה דהא גם דם הוסר מכללו בדגים וחגבים והביא מיש הצליח דף כיב דיה וכרי דם . כנה ד' כפמ'ג מיוכבץ בפשוט לסבר דסלב חשיב הוסר מכללו מה שהוסר אצל חיה כגם לבבהמה קיימינן משום לחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כמ"ש בחולין דף פ"א וכמה דוכתי משא"כ דגים וחגבים שאינו בסוג מין בהמס וגם דמן משונה מדם בהמות וסיור! [ודם דגים קי ולא שייך בהו כי הדס הוא כנפש וכן ח"צ בחישה ומיק כריהוח כ"א שבח ר 5' בסוס']. אמנם בלא"ה לפמ"ש הצליח שהוצרך לומר סירכא דהוסד מכללו דאי לאו דסותר מכללו הוה איסור נבילס מל טנ ניד כשם שחל מל איסור חלב ושייך קיו שיכא בכלל היחר נבילה לא יחכן דבריי הסמ"ג רש לי אריכיח דברים בזה . וכן מה שהקשה השעה"ס פ"ח ממ"א דמאי קאמר תאמר בניד שלא הוסר מכללו דהא נס ג"ה סותר מכללו בעיף יש ליישב דנם לר"ש לא חשיב סוחר מכללו אצל בהמה מס ככוחר אצל פוף ודוקא חלב שסותר אצל היה וחיה בכלל בכמה נחשב כיסר מכללו מה שהוסר אצל חיה . נס דבמולין דף צ"ב מבואר דמית ליה ולח עגיל ובם בטי אי איח ליה לעוף ועגיל מאי וקיי"ל לכלכה לחומרא מספק וא"כ לא הותר נ"ה בעוף דאית ליס ועגיל נוהג נס בטיף. והא דחולק דף ק*כ דפריך נבילה נמי אשחראי מליקה דחטה"ט לכהנים היינו משום דבנבלה טוף נופי' רבי נפש לרבות השוחה ושפיר יליף חלב מנבלת טוף דבזס נושא סוחר מליקה לכהנים ומש"ה קחמר נסי חילימא חלב בהמה לגבוה נבילה נמי אשתראי כו' (ועיין בשעה"מ מ"ש שבהדרגות שוים ודבריו צ"ע):

ה

ה) מה שתמה מע"ל על דברי הרמב"ם בפי' המשנה ב"ב ד פיח וזיל וידוע שחלב כאתק לח יצלח לכל א"כ לאיזה תועלת אמר חמיר מניקה כו' ותמה מהמשנה פ־ג דמעילה דחמורה רועלי! בה ובחלבה ם' והביא מיש בבנירוש דף ז' דמ"ר המור שהו אינשי ומעלי לירוקנא. ובפמיג יו"ד סימן ם"א שנם אנשים בריאים שוחים זה בלא יבאו לחולי ירוקנא יתכן ליישב פפמיש כתשב"ן מ:ק ד' בהשו' כריש חרא; סשו' ל"ב שאי; מולבץ חמורות וסוסיוס לפי כיש להם לבהמות אלו כנתלבוס היזק גדול והם חשים טל בהמתם א"כ אק חושבי! לזס כדאמרי' גבי הרבעה דפכי־ם חם על בהמתו שלא תיעקר כו' טיש ח"כ כפיר קלמר דנאיזה תועלת אסר סמור מרקה כיון שבזה ניזוק החמור הנחלב ומינו מלשון הרשב"ס משמע דספרש כחלב האתין לא יצלח לבמאים ט אם לחולים וכמיש כש*כ דע"ר חמור מק שותים אוחו אלא התולים חולי ירוקנא וגם הפמ"ג לא כתב אלא לרך דיחוי וספק ודכיון שלא יצלח לבריאים אלא לחולה לא מסתבר לומר שכוק לזה באסרו חמור מרקה ומשמע דסיא ובנה קא"ל (יכו י"ל פ"ש ע"ד הססא"• שב־עיח ס"ז מהי) דהכא):

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף