אבן הראשה/א

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן א

להחו"ב מהר"א משה נ"י.

דבר מה ששאל ממני חות דעתי בענין מה שחקרו האחרונים בהא דקיי"ל ספק ברכות להקל. אי חייב לברך כשיש ס"ס המסייע לחיוב. וכתב מעלתו דלפמ"ש הט"ז או"ח סי' ח' דלענין ברכה לא מוקמינן אחזקה וצריך לבדוק הציצית משום חומר לא תשא ס"ס לא עדיף מחזקה ואינו מברך. ז"א דשאני התם דליכא חשש איסור בבדיקת הציצית. אלא דאי לאו חומר לא תשא לא היה מחויב לבדוק. משא"כ הכא שאם לא יברך יעבור על חיוב הברכה מדרבנן. וכשיברך ליכא חשש איסור אף לשיטת הרמב"ם הובא במ"א סי' רט"ו (סק"ו) שהמברך ברכה שא"צ עובר על ל"ת מה"ת. כיון דאיכא ס"ס.

והר"ן פ"ד דר"ה (וכן התוס' והרא"ש בקידושין) הקשו לשיטת הרמב"ם. למה חוזר ואומר אמת ויציב מספק דהא אם כבר אמר וחוזר ואומרו עביד איסורא דאורייתא בידים ומוטב שלא לאמרו דהוא שב ואל תעשה. ונלענ"ד ליישב דכיון דבספק אמר אמת ויציב הוי ספיקא דאתחזק חיובא שאינו יודע אם נפטר מן החיוב וכשאומר שנית דאיכא ספק ברכה שא"צ הוי ספיקא דלא אתחזק חיובא. דאדרבה לפי מה דאתחזק עליו חיובא אינה ברכה שא"צ. ולא הוי ברכה שא"צ אלא אם ככר נפטר מן החיוב. מש"ה חוזר ואומר דאלים ספיקא דאתחזק חיובא מספיקא דלא אתחזק חיובא. ואדרבא יתיישב להרמב"ם קישית הצל"ח הא דלמ"ד ק"ש דרבנן אינו חוזר וקורא מספק דהא אתחזק חיובא ואין ספק הקריאה מוציאו מידי ודאי שנתחייב ובספק דרבנן שיש לו חזקת איסור דלחומרא . דלפ"ז י"ל דכיון דאיסור ברכה שא"צ הוי מה"ת לא אלימ' סד"ר דאתחזק איסורא מסד"א דלא אתחזק חיובא ועכ"פ שקולין הן ושוא"ת עדיף. דבלשון הרא"ש פ"ק דקדושין מבואר דגם ק"ש שלא לצורך אדעתא דחוב הוי ברכה שא"צ ואסור מה"ת אי לא נימא דהוי אסמכתא בעלמא. ועי' מ"ש החו"ד סי' ק"י בבית הספק ס"ק כ'. ובפמ"ג בפתיחה חקר בענץ ספק אס בירך ברכת התורה דהוה ס"ס דשמא ברכס התורה מה"ס וספיקו לחוסרא. ואס"ל שאין חיובו אצא מדרבנן שמא לא בירך. וצ"ע שצא הביא פמ"ש ביו"ד סימן פ"ג וסי' ק*י גבי ציר דגים ממאיס דכיון דלגבי איסור דאו' איכא ס"ס ולגבי איסור דרבנן איכא ספיקא שרי. וא"כ ה"נ א"צ לביך וכ"כ הגרע"א (ס' כ"ה) בנשים שנסתפקו אי ברט ביהמ"ז כיון דצנבי דאורייתא איכא ס"ס יע"ש. אמנם לסמ"ש הפמ"ג מדברי הצח"מ פ"ד סברטת גבי בירך סל הפרפרת דאס"ל אסיפא פליג הא איכא ביש דסברי דלא סמר ודמי לס"ס ודלענין ספק ברכות מצטרפין דברי ביש לס"ס הגם שבכ"מ אק מצסרפין דבריהם לס"ס. ה"נ ייל שמצסרף השסק שמא הוא מה"ת ואינו דומה צדן דגים מלוחים שמותרים מסעם ס"ס הגם דמדרבנן ליכא אלא ססיקא לחוד. ונס הוא ספיקא דסלוגתא מחלוקת הראשונים ולא ספק בסנימות . אמנם דברי הלח"מ מוקשין לענ"ר דהא בברכות דף ל"ו פריך ולעביד מר כב"ש דמקילי ספי ומשני דב"ש במקום כ"ה אינה משנה . דש להבץ מעיקרא מאי פריך דהא תישק שיש ב' ספיקות לחומרא שמא הלכה כב"ה וגם לב"ש הוי ספק ערלה . ומוכרח דהכא שרי גס כשיש שר ספיקות לחומרא. וכמ"ש הר"ן ס"ק דקדושין שבא הלמ"מ לומר דברלה בח"ל ספקה מותר כל שנולד בו שוס ספק בעולם ואע"ס שאינו כדאי להתיר במקום אחר ואפי' קרוב לודאי שרי. ומ"מ מסרן ב"ש במקום ב"ה אינה משכה שאינו נחשב זה שום ספק בעילם וכדליסא דמי וא"כ לא יתכן לומר שלענין ספק ברטת יחייב לברך משום צירוף דברי ב"ש . ובלא"ה דברי הלח"מ מוקשים דנם אי ארישא פליג משסע בסוגיא שפוסר מ"ק . והעיקר כמ"ש הכ"ס הנוסחא שפסר ועיין סי' ספ"ס סעיף ח' ומ"ש בסס"ג ומח־"ש הממס דהוי כעין ס"ס :

ומה שדקדק כבודו בהא דברכות דף נ"ג שלא נזכר גבי בשמים דין מחצה על מחצה . ובשו"ע ס ' רצ"ח גבי נר איסח דמע"מ מברך ובשי' רי"ז גבי בשמים איתא דרוב ישראל מברך. כבר הקשה כן במחצית השקל שם . ולכאורה י"ל דבמע"מ אינו מברך משום דהוי ספק השקול וספק ברכות להקל . וגבי נר מברך במע־מ משום שאין ספק בעצם חיוב הברכה. ומה שאיר מברך על נר של ע"ג הוא צפי שלא שבס ממלאכת עבירה ומאיס נברך עליו וכעין הא דאמד מימין דף נ"ה שלא יאמרו מזבח אוכל וכו'. וע"ש בסוס' ובס"ז או"ס סי' תרסיס ס"ק ג' ומאיס מדרבק וטון שאק ספק בחיוב הברכה אלא מצד האיסוד מדרבנן שט בעע"מ דהוי ספיקא דדבק ומש"ה צטך לברך. משא"כ גבי בשמים דהוי מעמא משום איסור ע"ז ויש בזה חשש איסור מהיס . לא מיבעיא בורד והדס דקיימי לטחא . דאף בשאר מיני בשמים כסט התוס' בע"ז דף י"ב ד"ה אלא שאסור סה"ת מ"ש. ומש"ה שין לברך במע"ס שיש ספק איסור מה"ס. וגם לשימת הרמב"ס והמיס שנם בנר שייך טעם החשש משום איסור עיז. י"ל דמש"ה מברך במע"ס משום דנם בעטים פעמים שאינו לע"ז ואינו ודאי גמור (ושעמים שזבה פפלאכס ענייה והדציק עתה) וא"כ יש במע"מ רוב המסייע להיתר וחיוב ברכה. משא"כ גבי בשמים דהנם שיש מיעוס דעכו"ם שאיט צע"ז יש כנגד זה מיעוס בישראל דלגסר את הכלים ולאו לריחא עביל (דנוה פודו מש לי' יוסי) ואיכא סיעוסא' נגד מיעיסא. והדר כוי מע־מ שאינו מברך (<;ר צכטי לא שכיסא כלל):

ובזה יש ליישב מה שהקשה המג"א סי' רצ"ח ס"ק י"ג דנימא כל קבוע כמע"מ דמי. ומה שתירץ דהאור פירש וכן ריח הבשמים וע"ש במחה"ש מוקשה לכאורה דהתינח גבי ברכס הריח שמברך על הנאת צזריח והרגשתו ריח סוב דהוי פירש הריח שנכנס ומורגש בחוטם המריח. וכהא דאמרינן גבי סנהדרין שהדיבור היוצא מפיהם כוי פריש . משאיכ גבי ברכת האור שהאור עומד במקומו והוי קבוע. ואין לומר לפי שניציצי האור הבאים לעץ המביס הוי סריש דז"א דהא כבר כתב הרא"ש ובב"י שאין הברכה על הנאת האור (הנס שאין סניכין עד שיאיתי לאייי) אלא לזכר מה שנברא החור במו"ש. וא"כ הוי הברכה על עצם האור שעומד במקומו דהוי קבוע. ולסמ"ש מיושב דכיון שגם מה שמברך במע"ס איני אלא לפי שמצסרף המיעוס דפכו"ס שלא היה לפטרה וע־ז והוי רוב ויסייע לחיוב הברכה. וכשיש רוב ענו"ס ליכא רוב מסייע לחיוב והד כספק השקול שאינו מכרך. וא"כ לא שייך לומר שיברך מסעם כל קטע כמע"ס דמי כיו! שאינו מכרך כמעיח אלא כצירוף המיעוט המסייע לחיוב וכרוב עט*ס יש נגד זה דבר המסייע שלא לכרך. והא דמע"מ מכרך ניחא הנס דיקטע כמע"מ דמי מסי דרוב ישראל הוי כמפ*מ מ־מ סצרסינן מיעוט המסייע לכרך דפעמיס שמברך אף אי אינו של ישראל. וכ*ז ייל גבי אור אכל נכי כשמים דמע"מ אינו מכרך משוס דכנגד המיעוט שאינו לע"ז איכא מיעוטא דלגמר אח הכלים והדר הוי ספק השקול שאינו מכרך. יקשה דגה כרוכ ישראל נימא קטע כסע"מ דמי. דל*ש לומר דהרוכ . סגרע להמיעוס דלגמר הכלים והדר מסייע המיעוט שאינו לע"ז ח"א דגס רוב יהא כמע"מ דהוי ספק שקול כיון דמיעוט עד מיעוט הוי כמאן דליחא . אך גכי כשמים י"ל כחידון המ"א ומשוס דהריח שנהנה ממט ומכרך עליו הוי פירש וכמ"ש. והנה יש ליישב הא דגכי ריח נסי קחני רישא אם רוב עכו"ס אינו מכרך דלא יקשה כדדייק גכי אור הא מע־מ מכרך . דייל דגכי ריח שאסור להריח משום ע"ז קמ"ל אגב אורחיה דרוכ עטים מסיר מסע"מ שאין האיסור אלא מספק . ואף היכא דלא אפשר לו שלא להריח אסור לו לכוק ולכרך דהוי ודאי איסור משאיכ כמע"ס הגם שא"צ לירך משכמת דליכא איסורא כריח היכא דהוי סשיקא דרכנן וכגון דלא אפשר לו כלאיה וע' פסחים דף כ"ו וכחום' וכרמנ"ס סי"ד מס"א ויש להאריך אי הטונה וממשכה למוד הוי מדרכנן או כטוני אחריני היכא דלא מחסר אלא מדרכנן. ואם רוב ישראל צדך ומצוה לטון ולכרך כיון שנהנה ק הריח כפרט כמו"ש בצריך לברך על הבשמים אס יש לו. סשא"כ גבי אור להספרשיס שאינו אלא משום שלא שבס מסלאכח עבירה דליכא איסור ליהנות מסט אלא שחין לכרך עליו איא ליישב דמע־מ לא דמי לרוב עכו"ס שאסור ולא דמי לרוב ישראל שצריך לברך. כיון דבזה ליכא איסורא אף ברוב עט"ס . וגס לא שייך באור שלא יטון ליהטח היכא ללא אפשר שלא לראוח דבדכתהאור לא תליא בטונה ליהמר!(וריח שהיא נרכס הנהדן אין חיוג כנרנה אלא נשססכוק להרס ומ"ש הס"ז ס"ק א' וע־פ ט"א). ומשיה דייק הגמרא שפיר דהא מעיס מברך. ובדברי הברייחא היה מקום לפרש שגס בריח סע"מ מברך. והא דלא דייק השים מזה ולהקשות דוקא דרישא ודסיפא אהדדי. היינו משוס דבפשיטוח א"ש הא דקחני אס רוב ישראל מברך הנס דאפילו מעיס מברך דאיידי דר"י קאסר אפילו רוב ישראל אינו מברך חני נמי ח"ק רוב ישראל. ודוקא בבשמים סד"א לדייק דהא מע"ס איט מברך. אן מדברי המוש"ע מטאר דמוכרח לפרש כמ"ש מקודם :

ובירושלמי ספק קרח ספק לא קרא נישסעיניה מן הדח הקורא קודם לכן לא יצא י"ח וקודם לק לאו ספק הוא ואח אמרח צריך לקרות וק' לכאו' דהאסרינן בעירונין דף ליו דהיום סול ולסחר קרש מספיקא לא נמסא ליה קדושה וככר זו היום קדש ולסחר מול ואמר עירבו לי בזה אק עירובו עירוב דסספיקא לא פקעה קדושחיה יהכי קיי"ל סימן שפיו סיס ובמ"א סי' חקס"ב בשם ההג"מ דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא דליכנס בסערת שד בהיש שלו עין עט"ב . אבל סוף התענית מספיקא לא נפקא קדושתה עד צה"כ דאז הוי ודאי לילה . ובמ"א סי' שמ"ב כתב דציע אס במו"ש ביה"ש נסי לא גזרו משום שטח דשאני אפוקי יומא סעיולייומא דסספיקא לא פקעה קדושתה. והגס שהבאחי ראיוח במקיא לענ"ד דה"ה ביהיש דמוצ"ש אכחי יקשה מכלן לפשוט דספק צריך למרוח דלסא שאני הקורא קודם לכן דהוי ספק יום ספק לינה וסספיקא לא פקע חזקח יום. שוב ראיחי שכבר רמז לזה, נגליון ירושלמי החדשים. ונלע־ד ליישב מס בספק קרא יש לו חזקת חיוב שנתחייב בקריאה . ואין להקשות דשאני הקורא קודם לכן שיש ב' חזקות לחיוב. דזיא דהקורא קודם לכן אפשר שלא מל מליו חיוב קדאה שלא עבר עליו רגע א' בחיוב דהא כבר קרא בביהיש קודם שמל עליו החיוב לקרוס דהיינו בלילה ממש דגם אי קרא באמצע ביה"ש ליכא למיסר שכבר היה עליו חזקת חיוב מחמלת ביה"ש . דגם אי קמי שמיא גליא דהוי לילה מ"מ אינו מל עליו חיוב קודם שהוא ודאי לילה כיון שאינו קורא לכחמלה בביה"ש. גס דאיך נמייט למזור ולקרות מצד זה דהא אדרבה אי כיה כבר חייב לקרות מחמלת ביהיש ע*כ שנחשב ללילה וכיר יצא י"ח . וא"כ ל"ש לומר העמידו על חזקת חיוב בקריאה כיון שאינו ידוע אם עבר עליו רגע א' בחיוב משא*כ בספק קרא דעלסא שכבר עבר עליו רגע א' חמן קיש בחיוב ובודאי מל עליו החיוב וספק אם הפתיע חיובו בקריאה ואין לספק שמא קרא ברגע ראשונה של הלילה חה כוי מיעוטא דלא שכיח כלל וא"כ איכא חזקת חיוב. ושפיר יליף הירוש' סהא דהקורא קודם לכן לא יצא ייח דאיכא חזקה דבמזקח יום וה*נ בספק קרא יש חזקת חיוב ' ודמו הדדי ואיש :

והנה י"ל עוד דלא שייך להעמיד ביהיש בחזקת יום כיון שהוא דבר תמידי התלוי במציאות. ודוקא דבר הסלוי במקרה י"ל אוקי אחזקתו ולא דבר תמידי דאטו נימא מצד החזקה דכל ביה"ש הוי ודאי יום . וגם אמרי' בקדושין דף ע"ט הכא סי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו. ופרשיי דיומא דמשלס שיח אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בוגרת שהיום היא עומדת נהשחניח . והכא דאמר ביה"ש ודאי יהיה לילה ועשוי להשתנות מאליו ליש להעמידו בחזקת יום . וכבר הניא הסהרייט סכא מזיר דף ס"ד שמשא ממילא ערבא דסש"ה אינו בחזקת טמא דהוי חזקה העשוי' להשסטס. ובמק"א כתבתי די"ל דדוקא החם לפי שעשוי להשתנות ט ביום שיטהר כשיערוב השמש והוי כההיא חבמים דף י"ב שאין ממוסד זמן לט ביום . משא*כ כיכא שעשוי להשחטס אמר זמן רב . ובב"ס דף ק' סוד"ה הא מני. כחט דאיכא חזקה לבעל הסרה חזקת מעוברת ודהשחא הוא דילדה • והוי חזקה הגס דעשוי להשתנות מאליו. משום דהשינר הוא גדי מעשה דלידה הוי מעשה ועיין ב"ק דף ציד . משא"ב הא דשסשא ממילא ערבא שמשתנית מאליה בלא שוס מעשה . ובחודיה אסר אביי כחט כלומר לא מיבעיא מxק הסבילה שאינו משוב חסרון שהרי מקום לסטנו ובידו לסטל ט' והיינו כמיש קדושין דף סיב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דפי וכעשוי מאליו להשתנות (ונם דיל"ת מס' מדיר י 6סר שסכל ופמוסר הע"ש לני) • וסוגיא דעירובין הנ"ל דהיוס מול ולסחר קדש מססיקא לא נמסא ליה קדושה כ"ז שאינו ודאי קודש. והא דהיום קודש ולמחר מול מססיקא לא פקעא קדושחיה מיניה. היינו כדפירש"י ולמחר חהא חול על מעות שיש לי בביס ודלא פקע קדושה בכדי מאליו לכשיבוא הלילה אלא שתהא חול על מעות שיש לי בביח. ושייך להעמיד הככר בביה"ש בחזקת קודש הגם דליש להעמידו בחזקת יום וכמיש מ"מ לענק הככר שאינו מול מעצמו ככלות היום אלא שיהא מל אז מעשה הפדיון • וכיון שיש ספק אס כבר מל מעשה הפדיון. יש להעמידו על חזקתו שלא נפדה. וז"א ספק במציאות אלא בסקרה אס קודש הוא . או שכבר מל מעשה הפדיון. סשא"כ הכא דל"ש לומר כעמידהו בחזקתו שאינו ראוי לזמן ק"ש•.־ דהכא אין מסר שוס דנר וערן ומאליו יבא לילה חמן ק"ש. וכיון דל"ש לומר העמד ביה"ש בחזקת יום ליכא בזה חזקה כלל:

ובזה יש ליישב הא דפרש"י בעירובין הנ"ל. ממה שהקשה עליו הרימב"א דהא קיי"ל בנדרים דף כ"ט גבי נסיעות ההדש עד שיקצצו דקדושס דמים פקעה בכדי הילכך בלא שום חילול יהא למחר מול כיון שהסנה. וי"ל דסדש"י הוי כבר פלא לאצור פלאן מחרוא וקולשוח ט' נקצצו סולן סיא ודיו ודגם ק"ד לא פקעה נכדי והגס שאמר הרי נסיטוח האלו קרבן מד שיקצצו לא פקט קדושה בקציצה סד שיסדה. ודלא כטולא דאמר דכיון שנקצצו שוב אין סודין שא"צ פדיה דק"ד סקטה בכדי. והגס דרבא אמר מי קמדמיס ק"ד לקה"ג ק"ד פקעה בכדי ומשמט דס"ל כעולא . מ"מ הא מייסי הש"ס דיתבי וקאמרי לב"ס דאמר סדאן חוזרות וקודשות ס' הכי א"ר יוסק כו' והוי הסוגיא כב"ס. והנה למ"ש הר"נ בשם הרשב"א דעולא לא פליג אדב"ס אלא בלאחר שיקצצו ועד ?שיקצצו לכ"ט פדאן מוזרוס וקודשוח. וכ"כ כסוס' דס"שלב"־פ דאמר פדאן חוזרות וקדושות היינו משוס דב"ס אמר כן בהדיא. אין הוכחה דקיי"ל כביס. אבל לתירוץ שני דפוס' וכ"כ הר"נ בשס הר"מ קרמבי דב"ס וטולא בסרחי פליגי ומשוס דס"ל לב"ס דלא פקסה קדושה בכדי קאמר דפדאן מחרות וקדושות . דאל"ס למס ליס למיסר טד שיקצצו ואס לאמר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקטח ממילא . אי אפשר דקדושה לא סקטס בכדי. אע"כ לומר שאפילו יסדה קודס שיקצצו תחזור קדושסן עליהן משא־כ לטולא והא בהא סליא. וכן משמט מלשון פרש"י דף כ"ח ודכיט ד"ס לב"ס דאמר סדאן חוזרוס וקדושות ואפי' לאחר שנקצצו חתר וסוד[. מוכח לס"ז מסוגית הש"ס דקאי אליבא דב"ס ודקיי"ל סוסיה וכן פרשיי במשנה אין להן פדיון לעולס כ"ז שלא נקצצו. ושפיר פרש"י לטעמו ושיטת הריטביא טירוני! הוא כדטח הרשב"א. ועיי! בהשגת כראב"ד סט"ו ממעסיק שכתב ואס יטעין סלינו מוס! ויאמר ק"ד פקעה בכדי נשיב ונאסר בר סדא חולק מ"ז וס"ל דלא סקטה וספק איסורא לחומרא . אמנם עדיין מוקשה לכאורה סס הכריחו לסרשיי לפרש כן במימרא דר"ג כיק דאיכא סלונסא בזה . ולפי מ"ש מיושב דאס"ד שככלות היוס סקסס קדושתה מאליה לא שייך להעמיד כככר בחזקת קודש . כיון שישתנה מאליו למול. דכיון שהקדושה נסקעת מסצעה בבוא הזמן ככלות סיוס. כסו דל"ש לומר שביה"ש בחזקת יוס ס*נ ל"ש לומר שהוא בחזקת קודם . ודוקא משום דלא פקטה קדושתס מאליה אלא שבלילה יחול מפשס הפדיון יש לסססיד אמזקסו שעדיץ לא מל מעשה הפדיון שחזקת קודש של כככר אינה משתנית מאליה . ולסנין מלוח החילול שהוא דבר מתחדש שייך לומר הסמידו טל מזקסו שלא נתחלל טדיין. ואף שתלה החילול בלילה מ"מ כיו; שצריך שיחול ענק ודבר מתחדש י"ל העמידו סל חזקתו כמקודם . וס"מ יש ליישב גם להריטב"א דולמחר מול בלא חילול עפמ"ש בסוד" ה דאס"ד. ואית לימא משוס דסססיקא לא סקט סבל ולא נמחא תרומה וכוונס תירוצם מבואר בריסב"א . דסבל איסורו מעצמו ואק סהדי דכל היכא דמצי לאקדומי תיקוני' ממהר ומחקן. משאיכ בהקדש דמדעתו מקדיש ליה ולא ניחא ליס דסימוס קדושה מספק וכי אסר היום קודש ולמחר מול כיון דמדטסיס מקדיש ליה לא בעי דספקע קדושתו מספק א*נ כיו! דמצי לומר מכשתחשך קודש כי אמד ולמחר קדש דעתו על יוס ברור ומחוור. וטיין ט"ז יו"ד סי' ר"ח מההיא דקדושין דף ס"ד לא ממיס אינש נפשיס לססיקא . שאין אדס מחסין אלא סל דבר הברור. וא"כ ניחא דסנס דל"ש בזה חזקה מ"מ אסרי' שלא היה בדטתו שימול הקדושה טד שיהא ודאי לילה וק כשאסר ולמחר מיל אין דעתו שיפקט הקדושה עד שיהא ודאי לילה. וסנה לפ"ז צ"ע ס"ש ההג"ט גבי סטניס . ואילי ס"ל דאמרי' העמד נברא בחזקת איסור אכילס ישתיס טד שיתברר בודאי היתרו. וגבי קיש ל"ש לומר הפסד גברא אחזקתו שאינו יוצא טדיין חובת ק"ש של לילה. שאין טפל בזה טנין חזקה כמובן. וט"כ צריכין לבא מטפס חזקת הזמן שהוא טדיץ יום (והיום אינו אלא שלילת זסן שיוכל? לצאס בקריאתי) ובזה לא שייך כלל טנק חזקה כמיש . [וציע לסס"ש האחרונים ליישב קושיס הרשביא טל הרמביס דסדיא סה"ס לקולא מהא דחולין דף "א דיליף מרישא של טולה • דשפיר מוכח דרובא נחשב כודאי דבכל מצוס הסויה כוונתם י לקיים המצוה בבירור דוקא ודסש"ה י"ל קושית התוס' דגעי נכס למעט ספק גזל דלא הוי מצהיב מן התורה ובעי ודאי לכס . וא*כ הא י"ל דמש"ס הקורא קודם לכן לא יצא י"ח לפי שכוונת התורה במצות קריאה הוא שיהא לילה בבירור. ונס אי אסמכוס אשל סורס י"ל שכן תקט. ובתורה כתיב ובשכבך אמנם אין זק קבוע פיז ידוע. וט"כ היינו כדכסיב בערב ועיין ב"מ דף ס"ג פועל בכניסתו משלו ס' לסי' ר"ח שיגיט לביתו עד צה"כ וכמ"ש ולעמדתו סדי סרב ושיס דאז זנק שכיבה ובברכוס דף י"א קאמר א"כ גיסא קרא בערב ובבוקר מאי ובשכבך ובקומך כרי דסיל דהוי כמאן דכתיב בסרב . מדלא קאמרי דכתב קרא בשכבך לומר שאינו סלוי בערב ובקר אלא בזמן שכיבה ושאין ביה"ש בנדר ספק כלל. וגס ב"ה דאמרי א"כ למה נאסר ס' לא פליגי בזה. ומשוס דא"א לצמצם רגע סחהלח זמן שכיבס ואסרי' דהיינו מחסלת סערב והוי כדכחיב בערב ויש להאריך]:

· הבא >מעבר לתחילת הדף