אבן האזל/טוען ונטען/טו

אבן האזל ‏ טוען ונטען טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו ואמר ראובן שדה זו מלוי קניתיה ואכלתי שני חזקה אמר לו שמעון והלא שטר זה מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי מהיום ארבעה שנים, חזר ראובן ואמר וכי תעלה על דעתך ששלש שנים בלבד יש לי משקניתיה, שנים רבות יש לי משלקחתיה ואני קדמתיך, הרי טענת ראובן טענה, שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה, לפיכך אם הביא ראובן עדים שאכלה שבע שנים שנמצא שאכלה שני חזקה קודם שלקחה שמעון מעמידין אותה בידו, אבל אם אכלה פחות משבע שנים תחזור לשמעון שאין לך מחאה גדולה מזו שהרי מכרה קודם שהחזיק ראובן.

והלא שטר זה מקויים בידי, הלח"מ הביא דברי הכ"מ בפי"ב הל' ח' על מה שכתב הרמב"ם, אבל אם מכר הבן שדה זו בפני עצמה אין לך מחאה גדולה מזו, שכתב על זה המ"מ וז"ל כתב הרשב"א שאין צריך מכירה בשטר, אלא אפי' מכר בעדים הויא מחאה, וכן נראה מדברי רבינו שלא הזכיר, וכתב ע"ז הכ"מ אומר אני שנעלם מעיני ה"ה מש"כ רבינו בפ' ט"ו גבי ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו, שנראה מדבריו שם שצריך מכירה בשטר שכתב והלא שטר מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי, וכתב ע"ז כאן הלח"מ דהתם ודאי צריך שתהיה המכירה בשטר כדי שתקרא מחאה דשאני התם דהרי היה אכילת שלש שנים אחר המכירה דאם לא היה בשטר זה אומר כיון שעברו שלש שנים ולא מיחה לא נזהרתי בשטרי אבל כשעשה מעשה ומכר בשטר היה לו להזהר, ודומה לזה כתב הרא"ש בפסקיו עכ"ד ולא נתבאר לי דברי הלח"מ, דמה שכתב שדומה לזה כתב הרא"ש אין שייכות דבריו לדברי הרא"ש, דהרא"ש כתב והוא שהמכר היה בשטר דאית ליה קלא, אבל בעדים בלא שטר לית ליה קלא כמו מחאה ואע"ג דאמר לקמן צריך למחות בסוף כל שלש ושלש התם היינו טעמא שאם ישתוק שלש שנים נראה כחוזר בו מן המחאה, אבל הכא כיון שמכרה לאחר אי אפשר לחזור מן המחאה, ולא כתב זה הרא"ש בטעמא דצריך דוקא שהמכר היה בשטר, וזהו רק קושיא ותירוץ למה א"צ כאן מחאה בסוף כל שלש ושלש וסגי כשהמכירה הי' בתחלת ד' שנים.

ומה שכתב הרא"ש והוא שהמכר היה בשטר דאית ליה קלא, אבל בעדים לית ליה קלא כמו מחאה, כונתו דלית ליה קלא כמו מחאה דאינו דומה למחאה, דאף דמחאה מהני כשאומר בפני שנים וא"צ שטר היינו דמחאה אמרינן חברך חברא אית ליה ובודאי יפרסמו העדים המחאה ויגיע למחזיק, דהא אומר במחאה פלוני הוא גזלן שאוכל שדה שלי, אבל כשמכר בעל השדה את השדה שלו לאחר אין יודעים העדים שאחר מחזיק בשדהו ולא יפרסמו וכן כתבו הראשונים, וראיתי בדברי הפלפלא חריפתא על הרא"ש שכתב על זה שכתב הרא"ש כמו מחאה כדברי הלח"מ, אבל דבריו תמוהים עכ"פ הרא"ש הוא כשיטת הראשונים שסוברים דלא הוי מחאה אלא כשמכר בשטר, ואין מדברי הרא"ש סיוע לדברי הרמב"ם.

ונראה דמה שטען המערער שיש לו שטר, וכתב כן הרמב"ם אינו בשביל מסקנת הסוגיא דאם אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו, דהא לא ידע מקודם כמה שנים יטעון המחזיק שהחזיק, ולא אמר אלא אכלתי שני חזקה, ומדברי המחזיק שאמר מי סברת שני חזקה תלת שני מבואר שהמערער לא ידע כמה שנים טוען המחזיק, וא"כ א"א לומר שבשביל זה טען שטר הי' בידי ולא אמר שיש לו עדים לכן צ"ל דכיון שהקרקע היתה מקודם של לוי ולכן לגבי המחזיק שהוא מוחזק בהשדה גם אם הי' מביא עדי חזקה שלא בפני לוי מקבלין אותן ב"ד דלהחזיק מקבלין שלא בפני בע"ד, אבל לגבי שמעון המערער התובע השדה כיון שאינו מוחזק, לכן אף שתובע עתה מראובן המחזיק, מ"מ כל זמן שאין לוי הבעלים הראשונים בב"ד אין יכולים ב"ד לקבל עדים שלא בפניו שהוא מכר השדה שלו לשמעון ואין יכולים להוציא פסק ב"ד שהשדה הוא של שמעון ולהוציא ע"י זה מראובן, ולכן טען שיש לו שטר, ובשטר הרי מקבלין שלא בפני בע"ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.