אבן האזל/גזלה ואבדה/יד

אבן האזל ‏ גזלה ואבדה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

הרואה חברו שנפל ממנו דינר על הארץ ולא ידע בו ונטל הדינר קודם יאוש עובר על עשה ועל שני לאוין כמו שבארנו, ואפי' החזיר לו הדינר לאחר שנתייאש מתנה היא זו וכבר עבר על האיסורים.

הלח"מ כתב דכונת הרמב"ם במש"כ וכבר עבר על האיסורים דאף שתיקן הלאו בהשבת הגזלה מ"מ עכ"פ עבר על לא תגזול ודבריו תמוהים דהא כתב מתנה היא זו, ואף שהתוס' כתבו דהכונה רק שעבר על לאו דלא תוכל להתעלם, אבל לאו דלא תגזול תיקן בהשבת הגזלה בודאי לד' התוס' הא דאמר מתנה בעלמא הוא דיהיב, הוא לאו דוקא והראב"ד בש"מ כתב דגירסא זו אינה עיקר דודאי לא הוי מתנה, אבל הרמב"ם אם היה מפרש בדרך פי' התוס' בודאי לא היה כותב מתנה היא זו. והתימה על הלח"מ שלא זכר דברי הרמב"ן בחדושיו ובמלחמות שביאר דבאמת מתנה היא דגזלה ואבדה היא. ומה דאינו קונה ביאוש אבדה היכי דבאיסורא אתא לידיה, זהו דוקא היכי דאתא לידיה בתורת השבה ונעשה שומר אבדה, אבל זה דנחת אדעתא דגזלה קנה ביאוש. וכיון שקנה ביאוש משום אבדה אינו חייב נמי בהשבת גזלה.

ודברי הרמב"ן צריכים ביאור דהא בגזלה למ"ד יאוש קונה חייב לשלם, וא"כ ה"נ כאן שקנה ביאוש משום אבדה במאי מיפטר עכ"פ מתשלומי גזלה, וגיסי הגאון זצ"ל בס' לבוש מרדכי על ב"ק סי' מ"ו כתב בזה לפימש"כ הרמב"ם בפ"א דגזל הוא הלוקח ממון בחזקה וכמו ויגזול את החנית מיד המצרי, ולכן באבדה דאינו לוקח מרשותו דכבר יש עליה שם אבדה ואינה ברשותו לענין שיהיה יכול להקדישה לכן לא הוי גזל ממש, ומ"מ עובר בלא תגזול דלא גרע מעושק דנתרבה מאם אינו ענין לעבור בלא תגזול, ולכן באבדה אף דעבר בלא תגזול אבל דין להשיב את הגזלה ליכא באבדה, ותירוצו היה מחוור ומתקבל, אלא שהריטב"א בש"מ בסוגיא זו כתב דכל שבשעת נטילה נתכוין לגזלה הרי הוא גזל אע"פ שלא גזלה מיד חברו כיון דברשות מריה קיימא קודם יאוש כמו שנטלה מחצרו דמי וקרינן ויגזול את החנית ולהדיא דסבר דאבדה קיימא נמי ברשות בעלים.

אכן אפי' נימא דהרמב"ן אינו סובר כהריטב"א ואבדה לא קיימא ברשותו מ"מ אינו מוכרח דעל גזלת אבדה אינו חייב בתשלומין משום גזלה לפימש"כ בפ"א מדברי הספרי דבגזל איכא תרי קראי חד והשיב היכי שהגזלה בעין וחד ושלם כשהגזלה אינו בעין. ולפי"מ שישבתי בפ"ז דברי הרמב"ם שלא הביא הא דיחוד כלי ע"פ דברי הספרי, נמצא דבעושק אף דליכא והשיב אבל איכא ושלם. וא"כ משמע דאפי' אם נאמר דבגזל אבדה ליכא והשיב אבל איכא ושלם, ואף דיש לומר דבעושק בל"ז צריך לשלם משום חיוב שכירות מ"מ נראה דה"נ בגזל אבדה איכא חיוב תשלומין מקרא דושלם.

ונראה דבאור דברי הרמב"ן הוא דלא דמי גזלה לגזלה ואבדה. דגזלה אף דקנה ביאוש למ"ד יאוש קונה מ"מ לא נפקע ע"י קנין היאוש החיוב תשלומין שנתחייב מקרא דושלם דלא דמי להיכי שהנגזל היה נותן להגזלן הגזלה דודאי אינו חייב בתשלומין כיון דמה שנתייאש הוא מסבת הגזלה לכן לא נפטר מחיוב התשלומין במה שקנה גוף הגזלה, אבל בגזלה ואבדה כיון דמה שקנה הגזלה אינו משום יאוש דגזלה, אלא משום יאוש דאבדה. ונמצא דדין הקנין שהוא בשביל דין האבדה הוי כמו שהקנה הנגזל להגזלן הגזלה. דאז ודאי לא הוי כמו שנאבדה הגזלה דנימא דיתחייב בקרא דושלם. וה"נ כיון שקנה מצד אחר נפטר גם מדין ושלם. ובאמת הדברים מבוארים להדיא ברמב"ן במלחמות וז"ל. אבל בזו שע"מ לגוזלה נטלה הרי היא לבעלים כמונחת בקרקע ונקנית ביאוש לגמרי כדין מוצא מציאה לאחר יאוש. ואינו חייב לשלם דמים כלל כדי לקיים והשיב את הגזלה שהרי נקנית לו לגמרי ביאוש מטעם אבדה עכ"ל. ומוכח להדיא דבעיקר דינא יש כאן נמי דין דוהשיב את הגזלה. אלא דכיון דקנאה ביאוש נפקע דין והשיב את הגזלה אפי' לענין דין תשלומין. וכמו שבארתי.

אכן בדברי הריטב"א שכתב דאיכא לא תגזול משום דקיימא ברשותו והוי כמו ויגזול את החנית יש לעיין דבסברא משמע דאבדה לא קיימא ברשותו להקדישה כיון שאינו יכול ליטלה דבב"ק דף צ"ח תניא אין מחללין על מעות שאינם ברשותו כיצד וכו', ופריך מינה על רבה דאמר הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור, ומשני שאני לענין מעשר דבעינן וצרת הכסף בידיך, וכן פסק הרמב"ם דאין מחללין על מעות שאינם ברשותו. היו המעות ויכול ליטלם מחללים. ומשמע דמה שאינו יכול ליטול לא הוי ברשותו, ואף די"ל דדוקא לענין אין מחללין דבעינן מצוי בידיך מ"מ לא משמע כן כיון דעכ"פ חזינן דקרינן לזה אינו ברשותו, ודבר שאינו ברשותו אינו יכול להקדיש.

ונראה בטעמו של הריטב"א דזה אינו נקרא אינו יכול ליטלה כין שבעת שאבד הסלע ראה זה שנפל ממנו. וכיון דאיכא מצות השבת אבדה היה עומד שישוב הסלע אליו. לכן לא נקרא זה כלל אינו ברשותו אלא דלפי"ז יש לומר עוד יותר דכל אבדה שיש בה סימן בעיר שרובה ישראל כיון דעומד לכך שאחד ימצא ויכריז ויגיע להבעלים לא מיקרי אינו ברשותו, ודוקא דבר שאינו יכול ליטלו בודאי זה נקרא אינו ברשותו, ואף דלכאורה כיון שנטל ע"מ לגוזלה א"כ תיכף כשחשב ליטול הרי כבר לא היה עומד שישוב אליו הסלע וא"כ שוב כשנטל לא נטל מרשותו, אבל באמת זה אינו דמחשבה אינה מועלת וכיון דבסתמא כל א' מישראל עומד לקיים השבת אבדה לכן עד רגע שנטלה ע"מ לגוזלה היה עומד שישיב. וקיימא הסלע ברשותו.

אכן דברי הריטב"א עדיין צריכים ביאור דכיון שכתבנו דאפי' גוזל דבר שאינו ברשותו עכ"פ לא גרע מעושק דקיי"ל דעובר בלא תגזול, א"כ למה הוצרך הריטב"א לומר בטעמא דעובר בלא תגזול משום דהוי כמו ויגזול את החנית משום דקיימא ברשותו, לכן נראה דסובר הריטב"א דדין עושק הוא כשתובעו ואינו נותן לו דאז עובר בלא תגזול, אבל מעשה גזלה קודם שתובעו ליכא כיון דלא גזל דבר מרשותו, ולפי"ז היה באמת מקום לומר בטעמא דהרמב"ן דליכא והשיב בגזלה ואבדה אם סובר דלא כהריטב"א ולא קיימא ברשות הבעלים דגם ושלם ליכא כיון דלא הוי עושק עד זמן תביעה, אלא דכבר הוכחנו מלשון הרמב"ן דסובר דבאמת איכא והשיב, רק דבשביל שקנה ביאוש דאבדה, אינו חייב לא בהשבה ולא בתשלומין.

והנה עכ"פ נתבאר מדברי הריטב"א דגוזל דבר שאינו עומד ברשות הבעלים אינו עובר בלא תגזול, וא"כ גוזל מן הגזלן לא הוי גזלן ואינו חייב בחיובי גזלה, וכבר חולקים בזה הקצוה"ח והנתיבות בסי' ל"ד ובארתי בפ"ב מה' גנבה הל' ט"ז דחולקים בזה הרמב"ם והרא"ש, דהרא"ש בתשובה מובא בטור סי' שמ"ח סובר דחייב, ומדברי הרמב"ם הוכחתי דסובר דפטור, ואיברא דשבתי וראיתי דמה שהוכחתי שם מדברי הרמב"ם ממה שכתב שם מפני שעדיין לא הוציאו הגנב מרשות בעליו יש לומר דזהו בשביל דכונתו במה שכתב חייב, דחייב גם בכפל כמו שכתב בראש ההלכה, דאף דמה דתנן נתנו וכו' ומת הוא כדי לפטרו גם מקרן אבל מה דתנן הגביהו או שהוציאו ומת היינו לחייבו נמי בכפל, וא"כ שפיר כתב בטעמא מפני שעדיין לא הוציאו, אלא דמ"מ לפי מה שבארתי שם דעת הרמב"ם בפלוגתא דרב אחא ורבינא מסתבר שפיר לומר כן בדעת הרמב"ם ועכ"פ יש לנו יסוד מדברי הריטב"א דגם הוא סובר כן דגוזל שלא מרשות בעלים לא הוי גזלן וכמו שבארתי שם בטעמא דמילתא דתליא בפלוגתא דרב אחא ורבינא ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.