מעשה רקח/גזלה ואבדה/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png גזלה ואבדה TriangleArrow-Left.png יד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק יד מהלכות גזלה ואבדה

א[עריכה]

להחזיר אפילו גיזת השה וכו'. קשה דא"כ נכתוב שור לגיזת זנבו וכל שכן שה לגיזתה, ומכח קושיא זו לא תירץ כלום בגמרא, ולרבינו אפשר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, וכמו שכתבו התוס' שם.

ב[עריכה]

או מחט אחת או מטבע וכו'. בדפוס מגדל עוז כתוב, או מטבע אחד, וכך צריך לומר, והדרישה ופרישה ז"ל חו"מ סי' רס"ב, הכריח דאם מצא הרבה מפוזרים הרי הן שלו, ואם מצאם ב' ב' אפי' ב' זוגות חייב להחזיר עיי"ש, והכי מסתברא מדהוסיף רבינו מטבע.

ו[עריכה]

וכבר עבר על האיסורים וכו'. מדכתב על האיסורים נראה לי, רבים משמע, דעל לא תגזול ולא תראה את שור אחיך קאמר, כמו שכתב בפרק י"א ובריש אלו ההלכות, ובגמרא פרק אלו מציאות דף כ"ו [ע"ב] [איתא] ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן, משום לא תגזול, ומשום השב תשיבם, ומשום לא תוכל להתעלם, ואע"ג דחזרה לאחר יאוש, מתנה [הוא] דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד, והקשו התוס', דלאו דלא (תוכל להתעלם) [תגזול] ניתק לעשה, וכיון דלענין גזילה לא מיקרי מתנה גם השב תשיבם למה לא תיקן, ויש לומר דלא קאי אלא על לאו דלא תוכל להתעלם שעבר שלא החזיר קודם יאוש ע"כ, נמצא לדעת התוס' דלא עברינן אלא אלאו אחד, ורבינו העתיק וכבר עבר על האיסורים, דמשמע דגם על לאו דלא (תתעלם) [תגזול] קאמר, וזה לא יתכן כפירוש דברי התוס', מטעם דהוי ניתק לעשה, ואין כאן מתנה, והלחם משנה ז"ל כתב בזה, דאע"פ שקיים עשה לא בשביל זה מיקרי שלא עבר לאו וצריך תשובה גמורה ע"כ, והכנסת הגדולה חו"מ סי' רנ"ט כתב, דרבינו סבירא ליה דיש חילוק בין גזילה גמורה לגזילה דפתיך בה אבידה וכו', עיי"ש. ולענ"ד איני רואה הכרח לומר דרבינו חולק על התוס', ומה שכתב וכבר עבר על האיסורים אפשר דכוונתו אהיכא דשייכי דהיינו כלפי העשה שהקדים והלאו של לא תוכל להתעלם ג"כ לא תראה את שור וכו', אבל לא תגזול לא עבר שכבר נתקן בקיום העשה, ומתנה דיהיב ליה היינו כלפי הלאו והעשה של אבידה, כדברי התוס' דאפשר להעמיס בדבריהם שכן הוא דעתם.

ח[עריכה]

ואע"פ שאין בו שוה פרוטה לכל אחד ואחד וכו'. כלל רבינו בלשונו הטהור כל האמור בגמרא בדרך קצרה, ומה שכתב הרב המגיד ז"ל, והכוונה שאם היתה שוה פרוטה לבד או פחות מפרוטה וחצי וכו' ע"כ, קשה טובא דלמאי איצטריך פחות מפרוטה וחצי, הלא כל עוד שאינו מגיע לב' פרוטות אין כאן שוה פרוטה לכל אחד, ובדפוס מגדל עוז מצאתי שכתוב שם או פרוטה וחצי עיי"ש, ובהכי ניחא דהוי ליה פחות מב' פרוטות.

ט[עריכה]

ואפילו ראה אותו הביא כברה וכו'. הלשון נגרר וכמו שאיתא בגמרא וט"ס נפל למדפיס.

י[עריכה]

אפילו אמר שמי כתוב עליה וכו'. לכאורה היה נראה דכתוב בדיו או בדבר אחר קאמר, אבל אם הוא טבוע במטבע מעיקרו הוי ליה סימן גמור, אך אין נראה כן מתוך מדברי רש"י שפירש שם דף כ"ה, [ע"ב] נירונית היא, נירון קיסר כתוב עליה ע"כ, הרי דנקט לשון כתובה בדבר שהוא נטבע, וכן משמע להדיא בספר אסיפת זקנים [שטמ"ק], בשם הרמב"ן ז"ל, וזה לשונו. דהכא לא חיישינן שזה לא אבד כלום ומיד חבירו נפל שנתנה לו ואמר עכשו סימן בדדמי, דלהא ליכא למיחש כי מנין זה יודע דנפלה מיד חבירו, אלא הכא הכי אמרינן כי אע"פ שהמטבע הזה טבעו זה עתה על שמו דהוא סימן שלו, כיון שהמעות להוצאה עומדים אין כאן סימן, ואפילו תימא שנפלה לו סלע אומר אני שנפלה ג"כ לאחרים, ואין כאן סימן שזו היא שלו, סוף סוף כיון דהמטבע הוא יוצא דבר שאין בו סימן הוא וכו' ע"כ, הרי שכתב שהמטבע הזה טבעו זה על שמו, אך בעיקר דבריו נראה שאינם מכוונים לדבריו שהביא הרב המגיד, חדא, שכאן כתב והוא אבד אחרים כיוצא בזה וכו', הא לאו הכי וכו', דמשמע דאם לא אבד אחרת ישתנה הדין, ושוב כתב ואפילו תימא שנפלה לו סלע וכו', דמשמע דבין נפלה בין לא נפלה קאמר, והרי ממה שכתב כאן הא לאו הכי אין חוששין וכו', משמע דאם לא נפלה אין חוששין, ואם נפרש דהא דלאו הכי שכתב כאן, הכוונה שאינו סלע אלא דבר אחר, א"כ מאי האי דסיים כשם שאין חוששין וכו', הא היא היא, ועוד דמילתא דפשיטא היא דבדברים אחרים אין חוששין, גם דברי הרב המגיד קשים קצת, דהביא דברי הרמב"ן ז"ל בסתם כאלו רבינו מודה לו, והרי רבינו כתב, ואומרים אנו שלו היתה ונפלה מיד אחר, הרי דלא הזכיר שגם הוא אבד אחרת, וקמה לה קושית הרמב"ן כי מנין זה יודע שנפלה מיד חבירו.

יב[עריכה]

ואם היה כלים שטבעתן העין וכו'. ט"ס הוא, וצריך לומר ששבעתן העין בשי"ן כדאיתא בגמרא, ובדפוס "מגדל עוז", אך כתוב שם ואם היו כלים ישנים וכו', ונראה שהוא ט"ס דבגמרא מוכח להדיא דשבעתן העין בחדשים קאמר, והכי מוכחי דברי רבינו ז"ל, דבישנים הרי יש בהם סימן, והרב המגיד ז"ל הביא בשם הר"א ז"ל דהכרזה זו אינה אלא בבתי כנסיות ובתי מדרשות שתלמידי חכמים מצויין שם, ובדפוס מגדל עוז כתוב אינה בבתי כנסיות ובתי מדרשות אלא מקום שת"ח מצויים שם, וקצת יש להסביר גירסא זו שפירש מה שאיתא בפרק אלו מציאות דף כ"ד [ע"א], דבתי כנסיות ובתי מדרשות דידן דיתבי בהו נכרים, ומכל מקום נוסחתינו עיקר והכי איתא בספר אסיפת זקנים עיי"ש, אם כי הכסף משנה ז"ל הזכיר גירסת המגדל עוז. אך מה שכתב שם, וא"א וכו' הוא מגומגם דהרי הר"א ז"ל לא הזכיר אלא מקום ההכרזה, לא מקום המציאה, ומקום המציאה הזכירו הרב המגיד אח"כ בשם הרמב"ן ז"ל, ומילתא דפשיטא היא שדעת רבינו אינה לא כהר"א ולא כהרמב"ן, ועיין בבית יוסף ובסמ"ע חו"מ סי' רס"ב.

שאם יבא תלמיד חכם וכו'. הכנסת הגדולה חו"מ סוף סי' רס"ב כתב בשם סמ"ע ז"ל, דיש להסתפק אם נוהג דין זה בת"ח של זמן זה עיי"ש ולא ידעתי מהו דאי קים לן דאינו משנה בדיבורו וכו', למה לא יהא נוהג גם בזמן הזה, דהרי אין תלוי בחכמה כל כך אלא בעדות ודו"ק.

יג[עריכה]

בד"א בתלמיד ותיק וכו'. שם דף כ"ג [ע"ב], ובהגהות אשר"י הוסיף שמקפיד על חלוקו שלא יתהפך כמו שכתב מאור זרוע שם, וקשה קצת למה לא הזכירו ג"כ ההיא דאיזהו תלמיד חכם, זה הרואה טרפה לעצמו כדאיתא בחולין דף מ"ד [ע"ב], וכתבו התוס' דלענין חזרת אבידתו בטביעות עין קאמר.

[ומה שכתב]

כיצד היה עוסק במס' נדה וכו'. קשה קצת דמי הכריחו לפרש כן דמשמע מדבריו דאם היא מסכתא אחרת שאין שייך גנאי לא ישנה, ואילו בגמרא (מסתפק) [כתבו מסכתא] סתם דמשמע הטעם שלא ישבח את עצמו, ואפשר דרבינו קשיתיה קושית התוס' שם ובקדושין דף ל' [ע"א], תנו רבנן ושננתם שיהיו דברי תורה מסודרין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד וכו', ולא ניחא ליה בתירוץ ר"ת שם, לכך כתב דהכא בלימוד דאפשר שימשך ממנו דבר גנאי קאמר, דומיא דאושפיזא ופוריא וכו', ונכון. והמפרשים ז"ל נקטו סימן לזה אל"ף פיך לומר איני יודע, ר"ת אושפיזא לימוד פוריא.

או שהביא שלום וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מפורש בהלכות ואינו באלו מציאות בגמרא אבל היא מימרא בפרק הבא על יבמתו והביאוה בהלכות כאן עכ"ל, אין דרכו של הרב המגיד ז"ל לכתוב כן, דלמאי נפקא מינה כתב דאינה באלו מציאות וכו', ועוד [במה שכתב] אבל היא מימרא וכו', כאילו הך דהכא היא ברייתא והרי גם היא מימרא דרב יהודה אמר שמואל באלו מציאות, אכן נראה שנתכוון לשלול דברי התוס' שם שכתבו, והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני השלום כדאמר בפרק הבא על יבמתו, משום דהני נמי משום דרכי שלום הם וכו' ע"כ, ורבינו נראה שאינו מפרש כן שהרי כתב חלוקא זו לחודה, ולקושית התוס' יש לומר כמו שכתב בספר אסיפת זקנים [שטמ"ק] משם הרי"ף, משום דההיא לא איצטריך ליה דמצוה היא, והוא [הר"ב אשכנזי] ז"ל כתב דרב יהודה אמר שמואל אתא לאשמועינן הני דלא אמרוה ראשונים, אבל שאלת שלום כבר אמרוה ראשונים ואסמכוה אקרא ע"כ, ועוד כתב שם דלא חשיב אלא מדות טובות דלא סמיכי אקרא עיי"ש והכי מסתברא דודאי ההיא דמצוה לשנות מפני דרכי שלום לאו אתלמיד חכם דווקא היא, אלא מוטלת היא על כל אדם.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון