אבן האזל/גזלה ואבדה/ח

אבן האזל ‏ גזלה ואבדה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואח"כ מת הגר אע"פ שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו, בד"א כשהודה בינתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר ומביא אשמו ואח"כ יתכפר לו.

השגת הראב"ד: כשהודה בינתים וכו'. א"א ואפי' (לא) הודה בינתים אם לא זקפן עליו במלוה הכל לכהנים דלא איתמר בשמעתין הכי אלא לר' יוסי הגלילי אבל לר"ע כי לא זקפן לכהנים הוי עכ"ל.

כתב המ"מ וז"ל ובאמת הסוגיא האמורה שם לדעת ריה"ג הוא כדאמרינן מכלל דריה"ג וכו' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים וכו' ויראה לי דלר"ע ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן בהוצאת גזלה מתחת ידו סגי אע"פ שאינה נותנה לכהנים והא דפריך לריה"ג משום דלדידיה מפרש טפי דאמר זכה הלה במה שבידו וכו' ונקט בברייתא זקפן להודיעך כחו דר"ע דאפי' זקפן בעי להוציא גזלה מתחת ידו ועל דרך זה כתב הרב למעלה זקפן זה נ"ל ועוד צ"ע, עכ"ל, והנה מה שכתב המ"מ דהסוגיא הוא לדעת ריה"ג כן הוא לפירש"י דפי' בהא דאמר מכלל וכו' אפי' לא זקפו לרבא פרכינן ולהדיא דמפרש דהא דאמר אלא גזל הגר וכו' הוא סיומא דקושיא דפריך לרבא לדעת ריה"ג וכן כתבו התוס' דה"ה דהו"מ למיפרך בתחלת סוגיא כי קאמר ריה"ג ל"ש לנפשיה וכו'. אבל באמת הדברים מבוארים בסוגיא כדעת הרמב"ם דהא לר' יוחנן דמשני הא ריה"ג הא ר"ע ואמר להדיא דזקפן במלוה הוא לרבותא דר"ע, אבל עכ"פ לר"ע נמי ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן א"צ אלא להוציא גזלה מתח"י, אבל אינו נותנה לכהנים וכן הוא לרבא דסבר נמי דזקפן לאו דוקא כדפירש"י אכן נראה דאפשר לפרש דמה דאמר מכלל זהו סיומא דמילתא דרבא דאמר כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשיה אבל לאחרים מצי מחיל וזהו מתני' דמחל לו על הקרן, ומוכח מזה דזקפן במלוה אינו מחילה וזהו דמסיים מכלל דריה"ג סבר אפי' לנפשיה מצי מחיל והיינו כיון דזקפן לא מיקרי מחילה כיון דלאחרים סבר ר"ע נמי דמצי מחיל, ומה דפריך בגמ' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים זהו סוף הסוגיא והוא קושיא לדברי הכל בין לריה"ג בין לר"ע דר"ע נמי לא אמר דצריך נתינה לכהנים.

אכן דברי הרמב"ם אכתי אינם מיושבים דלא משמע בדבריו דזקף במלוה הוא לרבותא ומפשטות דבריו משמע דיש חילוק בין זקפן ללא זקפן ומ"מ לא הזכיר לנו איך הוא דינא בלא זקפן, ונראה דסובר דזקפן מועיל דבאמת כבר נעשה מלוה ומ"מ סבר ר"ע דכיון דעכ"פ לא מחלן לגמרי אכתי לא קיים מצות השבת האשם. ולכן הוא מחויב להוציא גזלה מתחת ידו. ורק דהנ"מ בין זקפן ללא זקפן הוא בדין זכות בהגזלה דהיכי דזקפן דכבר נעשה מלוה אז ודאי זכה הגזלן בגזלה כיון דכבר נעשה מלוה אלא דמ"מ צריך להוציא מתחת ידו. אבל לא זקפן אכתי דין גזלה קיימת ומחוייב מעיקר דין השבת גזלה להוציא גזלה מתחת ידו אלא דמ"מ ליכא בזה דין דהשבה לכהנים כיון דכבר נתחייב להשיב להגר בעצמו דדוקא היכי דלא הודה אלא לאחר מיתת הגר דעתה נתחייב בהשבת האשם אז אמרינן דזכה השם ונתנו לכהנים אבל בנתחייב להגר ליכא דין השבה לכהנים אלא לכל מי מישראל שישיב הוי השבת גזלה, ונמצא דבאמת להלכה אין שום נ"מ בין זקפן ללא זקפן, כיון דגם בזקפן צריך להוציא גזלה מתח"י ומ"מ נקט זקפן דוקא דאז הוי רבותא במה דצריך להוציא גזלה מתח"י אף שזכה בגזלה אבל לא זקפן פשוט הוא דמחוייב להוציא גזלה מתחת ידו דלא זכה כלל:

ה

וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואח"כ מת הגר אע"פ שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו, בד"א כשהודה בינתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר ומביא אשמו ואח"כ יתכפר לו.

השגת הראב"ד: כשהודה בינתים וכו'. א"א ואפי' (לא) הודה בינתים אם לא זקפן עליו במלוה הכל לכהנים דלא איתמר בשמעתין הכי אלא לר' יוסי הגלילי אבל לר"ע כי לא זקפן לכהנים הוי עכ"ל.

כתב המ"מ וז"ל ובאמת הסוגיא האמורה שם לדעת ריה"ג הוא כדאמרינן מכלל דריה"ג וכו' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים וכו' ויראה לי דלר"ע ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן בהוצאת גזלה מתחת ידו סגי אע"פ שאינה נותנה לכהנים והא דפריך לריה"ג משום דלדידיה מפרש טפי דאמר זכה הלה במה שבידו וכו' ונקט בברייתא זקפן להודיעך כחו דר"ע דאפי' זקפן בעי להוציא גזלה מתחת ידו ועל דרך זה כתב הרב למעלה זקפן זה נ"ל ועוד צ"ע, עכ"ל, והנה מה שכתב המ"מ דהסוגיא הוא לדעת ריה"ג כן הוא לפירש"י דפי' בהא דאמר מכלל וכו' אפי' לא זקפו לרבא פרכינן ולהדיא דמפרש דהא דאמר אלא גזל הגר וכו' הוא סיומא דקושיא דפריך לרבא לדעת ריה"ג וכן כתבו התוס' דה"ה דהו"מ למיפרך בתחלת סוגיא כי קאמר ריה"ג ל"ש לנפשיה וכו'. אבל באמת הדברים מבוארים בסוגיא כדעת הרמב"ם דהא לר' יוחנן דמשני הא ריה"ג הא ר"ע ואמר להדיא דזקפן במלוה הוא לרבותא דר"ע, אבל עכ"פ לר"ע נמי ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן א"צ אלא להוציא גזלה מתח"י, אבל אינו נותנה לכהנים וכן הוא לרבא דסבר נמי דזקפן לאו דוקא כדפירש"י אכן נראה דאפשר לפרש דמה דאמר מכלל זהו סיומא דמילתא דרבא דאמר כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשיה אבל לאחרים מצי מחיל וזהו מתני' דמחל לו על הקרן, ומוכח מזה דזקפן במלוה אינו מחילה וזהו דמסיים מכלל דריה"ג סבר אפי' לנפשיה מצי מחיל והיינו כיון דזקפן לא מיקרי מחילה כיון דלאחרים סבר ר"ע נמי דמצי מחיל, ומה דפריך בגמ' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים זהו סוף הסוגיא והוא קושיא לדברי הכל בין לריה"ג בין לר"ע דר"ע נמי לא אמר דצריך נתינה לכהנים.

אכן דברי הרמב"ם אכתי אינם מיושבים דלא משמע בדבריו דזקף במלוה הוא לרבותא ומפשטות דבריו משמע דיש חילוק בין זקפן ללא זקפן ומ"מ לא הזכיר לנו איך הוא דינא בלא זקפן, ונראה דסובר דזקפן מועיל דבאמת כבר נעשה מלוה ומ"מ סבר ר"ע דכיון דעכ"פ לא מחלן לגמרי אכתי לא קיים מצות השבת האשם. ולכן הוא מחויב להוציא גזלה מתחת ידו. ורק דהנ"מ בין זקפן ללא זקפן הוא בדין זכות בהגזלה דהיכי דזקפן דכבר נעשה מלוה אז ודאי זכה הגזלן בגזלה כיון דכבר נעשה מלוה אלא דמ"מ צריך להוציא מתחת ידו. אבל לא זקפן אכתי דין גזלה קיימת ומחוייב מעיקר דין השבת גזלה להוציא גזלה מתחת ידו אלא דמ"מ ליכא בזה דין דהשבה לכהנים כיון דכבר נתחייב להשיב להגר בעצמו דדוקא היכי דלא הודה אלא לאחר מיתת הגר דעתה נתחייב בהשבת האשם אז אמרינן דזכה השם ונתנו לכהנים אבל בנתחייב להגר ליכא דין השבה לכהנים אלא לכל מי מישראל שישיב הוי השבת גזלה, ונמצא דבאמת להלכה אין שום נ"מ בין זקפן ללא זקפן, כיון דגם בזקפן צריך להוציא גזלה מתח"י ומ"מ נקט זקפן דוקא דאז הוי רבותא במה דצריך להוציא גזלה מתח"י אף שזכה בגזלה אבל לא זקפן פשוט הוא דמחוייב להוציא גזלה מתחת ידו דלא זכה כלל:

יב

נתן את הכסף לאחת [מן] המשמרות ואת האשם למשמרה זו שהיא שבתה יחזיר הכסף אצל האשם לאנשי המשמרה הקבועה שהמשמרה שלקחה כסף בלא שבתה לא זכתה ומוציאין מידה.

כתב המ"מ נתן את הכסף לאחת מן המשמרות פי' שלא בזמנם והוא מבואר במשנה ודין אחר אמר בגמ' כזה ולא הזכירו רבינו ז"ל עכ"ל. ודברי המ"מ תמוהים מאוד דלפי פירש"י מתני' הוא כשנתן לכל א' בזמנו וסיפא דקנסינן ליהויריב הוא משום שקבל אשם מקמי כסף. ומצאתי שעמד ע"ז ביש"ש ואחר שהאריך בבאור הסוגיא וההלכה לדעת רש"י כתב וז"ל, והרמב"ם האריך בפי' המשנה בדברים דחוקים וזרים שלא כדרך המשניות וגם יש לו סוגיא אחרת בפלוגתא דר"י ורבנן מסוגיא שלנו גם תמוה לי שעיקרי הדינים לא הביא בספרו וכתב רק דין א' וז"ל נתן וכו' ודין זה לפי"מ שפי' לא הוזכר לא במשנה ולא בברייתא, ומ"מ נ"ל שכך הדין לר"ע דליכא למימר ליקנסה בני יהויריב דהא לא קבלו האשם מקמי הכסף אלא האחרים שקבלו הכסף שלא במשמרתם ראוי לקנוס ובזה מודים רבנן לר"י. ואדרבא לפי"מ שפי' הוא במשנה נראה שפסק כר' יהודה שדין זה שכתב בספרו יהי' אליביה והוא עצמו פסק בפיהמ"ש כחכמים עכ"ל.

והנה אחר העיון בפיהמ"ש נראה שמפרש מתני' דלא כפירש"י דנתן הכסף ליהויריב הוא חד בבא ואשם ליהויריב הוא בבא אחריתא אלא דהוא חד בבא נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה ומיירי במשמרתו דידעיה, ואמר ע"ז יֵצֵא אשם ליהויריב ומה דתנן כסף לידעיה הוא בבא אחריתא והיא משנה חסרה וכמו דקתני, ולדברי ר' יהודה כסף לידעיה, היינו שיוציאו ב"ד הכסף מיהויריב לידעיה והוא כהך גוונא דפלוגתא דברייתא דמפרש רבא דמיירי במשמרתו דיהויריב ולא ידעתי מש"כ היש"ש שיש להרמב"ם סוגיא אחרת בפלוגתא דר"י ורבנן מסוגיא שלנו. דאין חילוק כלל בפירושו של הרמב"ם בברייתא ממה שמפרש רבא רק החילוק דבברייתא מיירי כשהיה המשמרה של יהויריב ומתני' מיירי שהמשמרה של ידעיה וכן כתב בפיהמ"ש וז"ל וכך אמרה הברייתא בזה הדין כשהיתה המשמרת ליהויריב עכ"ל.

אלא שבזה ודאי נכונים דברי היש"ש דהרמב"ם אינו מחלק בין נתן האשם קודם או הכסף קודם. דגם אם נתן הכסף קודם מ"מ קנסינן לרבנן להמשמרה שלקחה האשם אף שהוא בזמנה דכיון שנתן הכסף להמשמרה שאינה זמנה לא זכתה והוי כמו דאכתי לא נתן הכסף כלל ולא היה להמשמרה שהוא זמנה לקבל האשם בלא כסף. והרמב"ם פוסק כאן בהלכותיו כר' יהודא וכמו שכתב היש"ש וחוזר ממש"כ בפיהמ"ש, וטעמו נראה משום דרבי מפרש אליבא דר' יהודה בין בברייתא בין במתני' בהא דאמר אם קיים האשם, ונמצא שהרמב"ם שכתב בהלכה זו לאחת מן המשמרות כלל בזה דינא דמתני' והברייתא ואין נ"מ בין נתן האשם קודם או הכסף קודם וכנ"ל.

ויש כאן סוגיא עמומה בירושלמי והרבה פירושים נאמרו בזה ואינם מרווחים ואיתא שם להדיא לחד מ"ד דבני משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותן מידן וזהו כלשון הרמב"ם. אבל צריך לבאר הסוגיא לפירושו של הרמב"ם. וז"ל הירושלמי שהוא תחלת סוגיא על מתני' דנתן את הכסף וכו' ר' חזקיה אמר בשתי שבתות פליגן ר' יוסי אמר בשבת אחת, מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא, רבי אומר אם כדברי ר' יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן, זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן מאן דמר בשבת אחת פליגן נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כו' זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותו מידן, ופי' הפ"מ דפלוגתא דר' חזקיה ור' יוסי קאי אתוספתא דאיתא שם נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יחזיר הכסף אחר אשם דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אשם אחר כסף, וגורס הפ"מ כמו במתני' נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא, אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר הכסף אחר אשם וכו', ומפרש הפ"מ מאן דמר בשתי שבתות נתן הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא, דאפי' נתן לכל אחד שלא במשמרתו יצא כיון דנתן כסף קודם אשם, ורק בנתן אשם קודם פליגי ר"י וחכמים ע"ש בטעמא דפלוגתא שחידש בעצמו והוא דחוק מאוד. ועכ"פ לדעת הרמב"ם א"א לפרש כן ומדבריו מוכח שסמך על הירושלמי שכתב כלשון הירושלמי.

לכן נראה לפרש דברי הירושלמי לפי שיטתו של הרמב"ם והפלוגתא קאי על מתני' דר' חזקיה מפרש למתני' דמיירי בשתי שבתות וכמו שמפרש נתן הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא וחסר כאן תיבת כו' כמו דאיתא בהא דר' יוסי והכונה יצא אשם ליהויריב ולדברי ר' יהודה כסף לידעיה וכמו שמפרש הרמב"ם אבל אם נתן לכל אחד בשבתו לא פליגי וזכה כל אחד בשלו וכדאיתא בבבלי. ומייתי ע"ז הא דאיתא בתוספתא רבי אומר אם כדברי ר' יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן וזה ודאי מיירי כשנתן ליהויריב את האשם כמו בברייתא בבבלי וגם שם איתא דברי רבי בלשון אחר. וכן צריך לגרוס בתוספתא כמש"כ הפ"מ אלא דרישא נתן את הכסף וכו' יצא א"א לגרוס לדעת הרמב"ם דהא אינו סובר דיש חילוק ולא נוסיף בבא בתוספתא כמו לגירסת הפ"מ רק נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה וכמו בברייתא בבבלי, והברייתא מוסיפה על המשנה דגם בנתן אשם קודם פליגי דלא נימא דבזה כו"ע מודו דיחזיר אשם אצל כסף דלא הו"ל לקבל אשם קודם כסף. ור"ח לא רצה לפרש שנתן הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם במשמר ידעיה כמו דמפרש בבבלי דסובר דאז אין ספק שמוציאין מיהויריב הכסף, ודוקא כאן שעבר משמרו של ידעיה ולא תבע וקבל עכשיו האשם במשמר יהויריב דבזה פליגי דר' יהודה סבר דכיון דיהויריב קיבל הכסף שלא בזמנו מוציאין מידו, וחכמים סברי דאדרבא דעכשיו עכ"פ הוי משמר יהויריב וצריך ידעיה להחזיר האשם ליהויריב. אבל עכ"פ לדברי שניהם שלא במשמרו לא זכה בין שקיבל הכסף בין שקיבל האשם אלא דחולקין מי עדיף עכשיו יהויריב או ידעיה וזהו דאמר זאת אומרת כו' ר' יוסי אומר בשבת אחת, ולכאורה פי' בשבת אחת הוא כפשוטו וכדמפרש בבבלי וכן פירשו המפרשים אלא שא"א לפרש לפי"ז לנכון מה דאמר מאן דמר בשבת אחת נתן את הכסף וכו' זאת אומרת וכו' לכן נראה לפרש דכמו דבשתי שבתות היינו שנתן לכל א' שלא במשמרו ה"נ בשבת אחת שנתן לכל א' במשמרו ולא דבשבת אחת נתן שניהם דהוי לאחד שלא במשמרו, ור' יוסי חולק אגמ' דבבלי דפשוט דאם נתן לכל א' במשמרו זה זכה בשלו וזה זכה בשלו ורק בנתן אשם קודם פליגי רבנן. וטעמא דר' יוסי הוא משום דבדף ק"ט ילפינן דגזל ניתן לכהן שבאותו משמר ולא לכל כהן שירצה מקרא דמלבד איל הכפורים אשר יכפר בו, ולפי גמ' דידן דאפשר ליתן כסף ליהויריב ואשם לידעיה ע"כ לא ילפינן מהך קרא אלא דהכסף שייך לאנשי משמר שהם בשעה שנותן הכסף כיון דלמשמר זה צריך ליתן האשם, אבל ר' יוסי סבר דלגמרי ילפינן דהכסף שייך להמשמר שנותן האשם ואיברא דע"כ איכא נמי דינא דמשמר לגבי כסף דהא אם הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא ואם לא יביא אשם כלל נמי יצא ידי השבת גזלה, וע"כ דכיון דתלי קרא באיל הכפורים וזה שייך לאנשי משמר, וכיון דכשיחפוץ עכשיו להביא האשם צריך ליתנו למשמר זה לכן גם הכסף צריך ליתנו למשמר זה דהא צריך ליתן הכסף קודם האשם. אך כל זה אם לא יקריב האשם כלל אבל אם יקריב האשם ויתנהו למשמר אחר אז אגלאי מילתא דצריך ליתן גם הכסף למשמר זה שנתן האשם דאמר קרא דגזלו ואשמו הוא לחד משמר.

אלא דבזה פליגי ר' יהודה וחכמים דר' יהודה סבר דהכסף יחזיר אחר אשם כיון דתלי קרא כסף באשם, וחכמים סברי דכיון דהביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא, והכסף צריך ליתנו קודם האשם ובדין זכה יהויריב שקיבל הכסף במשמרתו ולכן גם האשם צריך ליתן במשמרתו אף שכבר עבר משמרתו וימתין עד שיגיע משמרתו ויקריבנו, ואמר רבי דלדברי ר' יהודה דיחזיר כסף אחר אשם נמצא דכ"ז שלא החזיר המשמר שקיבל הכסף את הכסף להמשמר שקיבל האשם, הוי כמו שלא הביא גזלו, דאף דמקודם אמרנו דיצא ידי חובת גזלו היינו משום דע"כ צריך ליתן גזלו מקודם וגם אם לא יקריב אשמו יצא ידי השבת גזלה, אבל אם יקריב המשמר הב' נמצא דלא נתן הכסף להמשמר שהקריב את איל הכפורים. לכן ע"כ אם היינו אומרים שהאשם כשר מתבטל למפרע נתינת הכסף וממילא הדר הו"ל אשם פסול. וכיון דהוי אשם פסול ממילא שוב לא נתבטל נתינת הכסף דהא ליכא כאן איל הכפורים. ואין לומר דשוב יחזור חלילה דכיון דאנו אומרים דלא נתבטל נתינת הכסף הו"ל אשם כשר, דזה אינו דאין אנו יכולין לומר שהוא כשר דע"כ אם יהי' כשר יהי' אשמו בלא גזלו וע"כ הוא פסול. נמצא דכלל ששנו חכמים במשנתנו דהביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא הוא כלל גמור, כיון דא"א ליתן אח"כ האשם ולומר שלא יצא ידי השבת גזלו. אבל האשם ע"כ הוא פסול וכנ"ל. ולכן שפיר אמר רבי בתוספתא דלדברי ר' יהודה אם הקריב יהויריב את האשם ומיירי בנתן ליהויריב את האשם כמו בברייתא דבבלי לא נתכפר אלא יוליך מקודם הכסף ליהויריב ואח"כ יקריב את האשם.

וסובר ר' יוסי דכל זה הוא דוקא אם קבל כל אחד בשבתו אבל אם קבל כ"א שלא בשבתו אז רבנן דסברי יחזור אשם אצל כסף מודו לר' יהודה דיחזור כסף אצל אשם דכיון דקבל הכסף שלא במשמר שלו אין לו זכות בהכסף כלל דהא גלי קרא דדוקא לכהן שבאותו משמר, ואף דאח"כ קבל ידעיה ג"כ האשם שלא בשבתו מ"מ ידעיה זכה, בהאדם שניתן לו ויקריבנו כשיבוא שבתו. אבל יהויריב לא זכה בהכסף וזהו דאמר מאן דמר בשבת אחת פליגן נתן הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כו' פי' לא יצא אשם ליהויריב דרבנן נמי מודו דיחזור כסף אצל אשם, וזהו דקאמר זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן [שלא כצ"ל] בשבתן אין מוציאין מידן ודייק כאן לומר בקרבן ולא כדלעיל דאמר במשמר משום דלעיל הוא בין לענין הכסף בין לענין האשם, אבל הכא דוקא על האשם פליגי אבל הכסף ודאי לא זכה שלא בשבתן וכנ"ל.

ולדעת ר' יוסי דסובר דאם נתן לכל אחד שלא בשבתו לא פליגי רבנן על ר' יהודה בודאי אם נתן ליהויריב הכסף במשמר ידעיה, ואשם לידעיה במשמרתו כ"ש דחכמים מודו לר' יהודה דהא לא זכה יהויריב בהכסף וכנ"ל. ואפי' נתן מקודם אשם ליהויריב במשמרתו ואח"כ כסף לידעיה במשמרתו דיהויריב כדאוקי רבא בבבלי נמי אין נ"מ ורבנן מודו לר"י דיחזור כסף אצל אשם דלא סבר מה דאמר בבבלי דקנסינן לידעיה שקבל האשם לפני הכסף דהוי משום גזירה שמא יקריבו אשם לפני כסף כמש"כ המהרש"א שם ור' יוסי לית ליה הך גזרה ולכן סבר דדוקא בשבת אחת מחלוקת שקבל כל אחד בשבתו ובזה פליגי וכמו שנתבאר.

עוד איתא שם ואם עיבר משמר בני יהויריב כיני מתני' ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהוידע את האשם ויתכפר להן זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותו מידן. והפ"מ פי' כאן בדוחק גדול שפי' לא נתכפר להן היינו שלא הקריבו ומה דאמר אלא יוליך זהו בתמיה והמעיין יראה שאין מקום לבאר כן, והנראה בזה דלפי"מ שבארנו דבשבת אחת היינו שנתן לכל אחד בשבתו, והתוספתא קאי בנתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה כהש"כ וכדאיתא בבבלי, וכיון דנתן לכל אחד בזמנו א"כ ממילא כבר עבר משמרו של יהויריב ומה קאמר ואם עבר משמרו של יהויריב, לכן מפרש כיני מתניתא ואם היה שעבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם היינו אחר שחזרו המשמרות. והיה האשם ביד יהויריב וכבר החזירו בני ידעיה ליהויריב את הכסף שאז כבר היה יכול יהויריב במשמרתו להקריב האשם ולא הקריב, ומה דמסיים עלה בירושלמי לא נתכפר להן וכו' ברור שהוא טעות המעתיקים שהוצרכו להעתיק סוף דברי התוספתא בבבא זו והעתיקו דברי התוספתא מבבא הקודמת, [ותיבת יהוידע ט"ס וצ"ל יהויריב] שכבר היא כתובה בירושלמי למעלה כמו שהבאנו, וצריך לומר כמו דאיתא בתוספתא והכי איתא התם עבר משמרו של יהויריב יחזיר האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר להן, וזהו דמפרש הירושלמי דאם עבר היינו שעברו כל המשמרות והגיע משמרתו של יהויריב ולא הקריב האשם והגיע עוד הפעם משמרתו של ידעיה אז יחזיר האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה ויתכפר להן, וע"ז אמר זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותו מידן, ואשמעינן דרק האשם מפסידין אבל הכסף נשאר אצלם אף דמה שלקחו מבני ידעיה הכסף, הוא בשביל שזכו בני יהויריב האשם וסבר ר' יהודה דיחזור כסף אצל אשם, משום דכסף תליא באשם וכמש"כ, מ"מ זהו בתחלה אבל כיון שכבר זכה יהויריב באשם ובכסף נעשה הכסף כבר שלו בהחלט, ומה שהפסיד עכשיו בשביל שנתעצל ולא הקריב את האשם אין לוקחין ממנו אלא האשם, זהו דקאמר ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לו והיינו דאף שבני ידעיה אין להם עכשיו הכסף מ"מ עכשיו אין זה חסרון כיון שכבר זכה יהויריב בכסף ובאשם ונתקיים השבת גזלה ויתכפר באשם שמקריב ידעיה.

והנה כל זה שבארנו ד' הירושלמי לשיטת הרמב"ם אינו לומר דהרמב"ם פוסק כפירושא דחד מהני אמוראי בירושלמי דבודאי פסק כרבא בבבלי, אלא שפירשנו הירושלמי דיהי' בשיטת הרמב"ם דלא נימא דאם נתן הכסף קודם יצא אפי' נתן שלא בזמנם, ולהלכה ודאי פסק הרמב"ם כסוגיא דבבלי, אבל מ"מ מהא דירושלמי יצא להרמב"ם שהמשמרה שלקחה כסף בלא שבתה לא זכתה ומוציאין מידה דמסוגיא דבבלי הוי משמע שהוא רק מטעם קנס דר"י וחכמים פליגי אי ליהויריב קנסינן או לידעיה קנסינן, אבל הירושלמי שפיר מוכיח מהא דאמר רבי דאם הקריבו בני יהויריב את האשם קודם שהחזיר ידעיה את הכסף לא נתכפר לו, ומוכח דידעיה מעיקר דינא לא זכה והוי הביא אשמו עד שלא הביא גזלו דאי הוי רק משום קנס א"א לומר דמיקרי הביא אשמו עד שלא הביא גזלו ולפי"ז צ"ל דמה דאמר רבא בבבלי דפליגי אי ליהויריב קנסינן או לידעיה קנסינן היינו דאי קנסינן ליהויריב ויחזיר לידעיה את האשם אין הכונה שידעיה יזכה שלא במשמרתו דבודאי שלא במשמרתו לא יקריב אלא דכשיגיע משמרת ידעיה יזכה בין באשם בין בכסף, אבל זה מוכח מדברי רבי דמעיקר דינא לא זכה המשמר שקיבל הכסף שלא במשמרתו ולכן הוי הביא אשמו עד שלא הביא גזלו וכנ"ל.

והנה אחר שבארתי סוגיית הירושלמי לפי שיטת הרמב"ם ראיתי מה שכ' בס' מרכבת המשנה שהאריך הרבה לבאר הסוגיא לפי דעת הרמב"ם באופן אחר וכמדומני שדרכי היא נכונה והמעיין יבחר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.