אבן האזל/אבל/ה

אבן האזל ‏ אבל ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ומנין שהאבל אסור בתספורת, שהרי הזהיר בני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל פרע, וכשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו, אחד המגלח ואחד המתגלח, וכן אסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר.

וכשם שאסור לגלח שער ראשו, ראיתי להעתיק בזה מה שהשבתי לידידי הגרש"י זעווין שליט"א וזה מה שכתבתי לו, במה שכתב להסתפק אם רק שער ראשו הוא מן התורה ושער זקנו וליטול צפרניו הוא מדרבנן או שהכל מן התורה, הנה מכיון שכתב הרמב"ם כשם שאסור לגלח שער ראשו כך אסור לגלח שער זקנו, פשטא דמילתא שהם שוין וביום א' גם שער זקנו הוא מה"ת וכמו שהוכיח הדר"ג מכמה מקומות, אכן מה שהכניס בצד הספק ובצד הפשיטות גם נטילת צפרנים נראה לפי הוכחתו בעצמו דיש חילוק בין שער זקנו וכל שער שיש בו, ובין גילוח שפה ונטילת צפרנים ומשום דבזה כתב הרמב"ם אח"כ בלשון וכן ולא כתב כשם, ואף דלכאורה בלשון וכל שער שיש בו הרי גם שפה בכלל, אבל אינו דומה כיון דשפה מעכבת האכילה ולא נאסר עיקר גילוח באבל אלא גילוח לשם עידון ויופי, ואף שאני מסכים להוכחתו מלשון כשם ובברייתא במו"ק דף י"ז תניא כשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים, אבל לא דמי דאין אנו אומרים דכשם הוא כמו היקש ובברייתא הא תניא כשם שאמרו ומיירי באיסור דרבנן והיינו כל שבעה ולכן שפיר אמר כשם, אבל הרמב"ם שכתב מקודם דרק יום ראשון שהוא מה"ת מוכח דגם שאר שער בכלל גלוח האסור מן התורה, ואף דהכ"מ כתב המקור מהברייתא דאבל רבתי ושם תניא לתספורת אחד ראשו ואחד שפמו ואחד זקנו ואחד כל שער שבו, נראה דאה"נ דמצד גלוח של יופי ודאי שאין חילוק אבל מצד שפה המעכב האכילה דבמועד מותר ובאבל סובר הרמב"ם דאסור בזה יהיה חילוק דלא יהיה ביום א' מן התורה ולכן חילקו הרמב"ם כן נראה דאפשר לומר, אלא שאיני מחליט בזה.

ב) הדר"ג הביא דברי הירושלמי במו"ק פ"ג הל' ה' והרי"ף בברכות ספ"ב בשם מקצת רבוותא, שתחילת המקור לאבלות הוא מקרא דיוסף ויש שלמדו מכאן לאבלות ז' ימים, וטען ע"ז המעורר כי בודאי אין למדין מקודם מתן תורה והגאונים ג"כ למדו מקרא דקדשים ורק על זמן ז' ימים למדו בגדר גילוי מילתא, וע"ז כתב הדר"ג דיש ראשונים שסוברין דלמדין מקודם מ"ת ועוד דחלקו על המקור מקדשים דאנינות ואבלות הם ב' דברים, אלא שהרמב"ם סובר דחדא היא, וא"כ מנ"ל דהגאונים סוברין כן, ולכן ע"כ עיקר האבילות לומדים הגאונים מקרא דיוסף, הנה בזה ודאי הצדק עמו, ואוסיף בזה דמה שטען המעורר דהא אבל דיוסף היה קודם קבורה ע"ז אומר ומטונך הרי"ף והרמב"ם שלמדו מקדשים הא דין איסור אנינות בקדשים הוא ג"כ קודם קבורה ובעיקר שיטת הרמב"ם בארתי לנכון בפרק א' דלמדו מקרא דאהרן שמחויב להתאבל על מתו ורק דהפרטים בדיני אבלות נלמד ממה שנאמר לבני אהרן ובארתי מה דאינו אסור באיסורי אבלות כשהוא אונן אף דעיקר דין אבלות נלמד מקרא דאהרן שהוא גם באנינות.

ומה שהדר"ג צירף דברי הירושלמי ולמדים דבר קודם למתן תורה עם דברי הרמב"ם בפ"א הל' א' ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ובאמת כתב כן הפני משה על הירושלמי נראה שאין שני הגדרים שוין דאם נפרש שאין למדין היינו שאין למדין כלל גם עיקר הדין אבל בניתנה תורה ונתחדשה הלכה אמרו בגמ' שבת דף קל"ה בדין מילה ובודאי גם אם לא היה הצווי דמילה, היינו מחוייבים לקיים מצות מילה הנאמר מאברהם לו ולזרעו אחריו, אלא שנתחדשה בפירוש הלכה דדוקא אם אמו טמאת לידה, א"כ בזה שכתב הרמב"ם ניתנה תורה ונתחדשה הלכה מפורש שהיינו לומדים מקרא דיוסף, אלא שנתחדשה הלכה מקרא דקדשים דואכלתי חטאת היום דדוקא יום א' נוהג אנינות ואבלות דבעיקר האבלות דהיינו העצב אין נ"מ כמו שביארתי שם.

ובעיקר הלמוד מקרא דיוסף אפי' אם אין למדין חיובים מקדם מתן תורה יש לומר עפ"מ שבארתי שם עיקר הלמוד מקרא דאהרן שצריך להתאבל בלב על מתו וכמש"כ הרמב"ם דמי שאינו מתאבל הוא אכזר, ולפי"ז יש לומר דגם מקרא דיוסף נוכל ללמוד כן שכך צריך להתנהג בעל מדות טובות, וע"ז נאמר והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום ושלש מדות יש באומה זו וזהו היפך האכזריות, והרמב"ם בסוף הל' איסורי מזבח למד מקרא דהבל דצריך ליתן המובחר ולפי"ז מבואר דגם הרמב"ם היה יכול ללמוד מקרא דיוסף אלא שנתחדשה הלכה.

ג) לא ידעתי מה עלה על הדעת לומר שהמחבר יחלוק על הרמב"ם בדין אחר ג' ימים לילך לבית האבל דהרמב"ם בפ"ז הל' ה' כתב אבל בג' ימים הראשונים אינו הולך אפי' לבית אבל אחר מכאן ואילך הולך ואינו יושב ובשו"ע סי' שצ"ג סעיף א' כתב אבל ג' ימים הראשונים אינו יוצא לבית האבל ולא לביה"ק מכאן ואילך אם מת לאחרים מת בשכונתו יוצא אחר המיטה לבה"ק כו' ויש מי שרצה לומר שהרמב"ם והמחבר נחלקו ולהשו"ע אסור לילך לבית האבל אפי' אחר ג' ימים ואפי' בשכונתו, שהרי הרמב"ם לא הזכיר אלא לבה"ק בלבד, ולא ידעתי איך אפשר לומר כן כיון שגם בדברי המחבר מפורש דדוקא קודם ג' ימים אינו הולך ועוד שגם הטור הא כתב כדברי הרמב"ם ולא ניתן להאמר שהמחבר יחלוק על הרמב"ם והטור ואין רמז בב"י מזה ואי אפשר לומר דבר זה כלל ויש חסרון או קיצור בדברי המחבר וכמו שהוכיח הדר"ג מדין שאינו יושב במקום המנחמים שהזכיר המחבר בסיפא וזה לא שייך רק בבית האבל, ואף שי"ל שבבה"ק בשורה ג"כ מנחמים אבל שם אין יושבים רק עומדין, אכן מה שכתב על זה שהשמיט הרמב"ם דין הליכה לביה"ק אחר ג' ימים והזכיר רק בית האבל וכתב שאין דרכו של הרמב"ם להביא ממס' אבל רבתי זה אינו שהרי דברי הרמב"ם לענין שער זקנו מקורו מאבל רבתי כמש"כ הכ"מ ולא הוזכר דבר זה בגמ' והשמטת הרמב"ם צ"ע.

ג

ומנין שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך שנאמר התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה שהרחיצה קודמת לסיכה שנאמר ורחצת וסכת.

שנאמר ורחצת וסכת כתב הלח"מ לא ידעתי למה לא כתב הראיה האמורה בגמ' שאמרו שם ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ע"כ, אגב שיטפי' כתב כן הלח"מ דבגמ' ליתא אלא ורחיצה בכלל סיכה וזה כתב רש"י שם ואולי כן היה בגירסתו שם, אבל באמת אין ראיה מזה לאבל דבגמ' ביומא דף ע"ו הוזכר הך קרא דותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו לגבי איסור רחיצה ביוה"כ דהוי כשתיה, וזה שייך ביה"כ ואבל הא מותר בשתיה ומה שהקשה עוד אמאי לא מייתי ביומא מקרא דורחצת וסכת ג"כ לא קשה דשם מייתי לדין איסור רחיצה ביוהכ"פ ואין מקרא דורחצת וסכת שום ראיה לזה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.