שרשי הים/איסורי ביאה/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ איסורי ביאה טו

ב

שורש מקדש אשה בכשרות ואח"כ נאסרה לו

אין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כ"ג באלמנה כו'. יע"ש. אני מסתפק לדעתו ז"ל במי שקדש אשה ונשאת בהיתר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה אי כופין אותו לגרשה שלא יבא עליה מי נימא דכיון שנשאה בהתר אין זה בכלל לאו דלא יבא או דילמא דדוקא ממלקו' הוא פטור אבל איסורא דאורייתא רביע עליה שלא יבא עליה וכעין זה אני מסתפק לדעתו ז"ל בלאו דלא יבא ממזר בקהל ה' שאם בשעה שנשא בת ישראל לא היה ממזר ואחר שנשאה נעשה ממזר אי כופין אותו לגרשה ושלא יבא עליה וכ"ת היכי משכחת לה ממזר כה"ג דבשעת נשואין לא היה ממזר ואח"כ נעשה ממזר משכחת לה במי שקידש אשה ע"מ שאין לו עליה או עליו נדרים שאינה מקודשת וכתב הר"ן בפי"א דמסכת נדרים דפ"ה ע"א דמדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה לינשא לאחר ואחר שנשאת לאחר הלכה אצל חכם והתירה וכן הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת למפרע לראשון כמ"ש הר"ן שם ובניה שהוליד מן השני הם ממזרים ובכן אם לאחר שנשאו בניה שהוליד מן השני בת ישראל והלכה היא והתי' נדריה או הלך הוא והתיר נדריו נמצא דבשעת שנשאו בת ישראל לא היו ממזרים ואחר הנשואין נעשו ממזרין דבשעת שהתי' נדריהם חלו הקדושין למפרע ונעשו בניה ממזרין ומשכחת לה נמי בגוונא אחרינא במי שגירש אשתו ע"מ שתעשה האשה כך וכך או ע"מ שלא תעשה והלכה האשה ונשאת לאחר וילדה ממנו בן והלך הבן ונשא בת ישראל ואח"כ מתה האשה ולא קיימה התנאי שהתנה בעלה הראשון או שעברה על מה שציותה לה שלא תעשה ועשתה דנמצא הגט בטל למפרע ובניה ממזרים כדאיתא בפרק המגרש דפ"ג ע"א וכמ"ש הר"ן בפרק המדיר דתק"ו ע"א יע"ש נמצא דבעת שנשא בת ישראל לא היה ממזר ונשאה בהיתר ואח"כ נעשה ממזר א"כ לדעת רבינו היכי לידיינו דייני להאי דינא:
איברא דלזה הסברא נותנת דאף לדעת רבינו ז"ל כופין אותו לגרש דכיון דנעשה ממזר בן זה מפני שחלו קדושי האשה למפרע או מפני ביטול הגט אף נשואי בן זה נעשו באיסו' למפרע ואיתיה בלאו דלא יבא ממזר בקהל ה' אבל בענין פצוע דכא וכרות שפכה דבעת שנשא בת ישראל היה כשר ואחר זה נעשה פצוע דכא וכרות שפכה ואין כאן איסור למפרע יש להסתפק לדעת רבינו וכמדובר והנה מצד הסברא נראה דכיון דלא לקי אלא עד שיקדש ויבעול כל כה"ג דהקדושין היו בהיתר וגם היתה נשואה לו ובא עליה בהיתר הואיל ואשתרי אשתרי ואין זה בכלל לאו דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה שהרי לא אמרה תורה לא יבא אלא ע"י קדושין פסולין וכאן שהיו הקדושין בהיתר אין כאן לא יבא וכיון דאינו עובר על לאו זה אף איסורא נמי ליכא דמנ"ל לבדות איסור מדעתינו ואולם אנכי הרואה אותה ששנינו בר"פ הערל גבי אכילת תרומה פצוע דכא וכרו' שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהם לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו ופרש"י נשיהם של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשוייא לה חללה בביאתו שהרי נבעלה לפסול לה ואם לא ידעה לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן בהיתר הרי אלו יאכלו וכו' יע"ש מבואר מהכא דאפי' נעשה בהיתר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה איתיה בלאו דלא יבא ואם בה עליה לשווייא חללה בביאתו ועיין בחי' הרשב"א שם וליכא למימר דמ"ש ואם לא ידעה משנעש' כרות שפכה מיירי כשנעשה כרות שפכה קודם נשואין ונשא' באיסור ולא בא עליה אחר נשואין דמלבד דלישנא דאם לא ידעה משנעשה כרות שפכ' מבואר דנעשה כרות שפכה אחר הנשואין עוד בה דבגמ' שם דע"ה אמרי' עלה מאן תנא משעת הביא' פסולה אכלה ואמר ר"א במחלוקת היא שנויה ור"א ור"ש היא ור"י אומר אפי' תימה ר"מ שאני הכא שכבר אכלה יע"ש:
הרי לך בהדיא דמתני' מיירי בשנשאה בהיתר דאכלה כבר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה ואפ"ה קתני שאם לא ידעה היא דמצי אכלה אבל אם ידעה לא מצי אכלה דשוייא חללה בביאתו והך מתני' פסקה רבינו ז"ל בפ"ז מה' תרומות די"ג ועיין במהרי"קו ז"ל יע"ש ולדעת החולקים על סברת רבינו וס"ל דלאו זה דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה וכן כל לאו דדוכוותיה דכתיב לא יבא כגון לא יבא ממזר וכן לא יבא עמוני ומואבי דלא כתיב בהו לא יקח לוקה על הביא' בלתי קדושין כמ"ש ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן שם בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה אתו שפיר דינא דמתני' וזו ראיה גדולה לדבריהם ז"ל אך לדעת רבינו לא ידענא מאי אדון בה והדבר צריך אצלי תלמוד ושוב ראיתי למרן החביב בכה"ג א"ה סי' קנ"ד הגהת הטור אות ס"ו שכתב וז"ל הא דנושא אשה בעבירה כופין אותו להוציא דוקא כשהנשואין הם באיסור אבל כשהנשו' הם בהתר אע"פ שאח"כ עובר על דברי תורה אין כופין אותו לגרש משפט צדק ח"א סימן נ"ט וסיים וכתב שזה בעיניו תימה עכ"ל וכעת אין הספר בידי לעמוד על דבריו ז"ל יע"ש:
וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ב מה' סוטה די"א על מ"ש רבינו היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות ומשקה אותה שכת' וז"ל ואני מסתפק בדין זה דוכוותא באיסור תורה מהו כגון מי שנעשה כרות שפכה בין קינוי לסתירה מי אמרינן דוקא באיסורין דרבנן הקלו כל שבשעת קינוי היתה ראויה לשתות אבל באיסורי תורה לא או דילמא לא שנא והדבר צריך תלמוד עכ"ל מבואר מדבריו דמפשט פשיטא ליה דאפי' נשאה בהתר ואח"כ נעשה כרות שפכה דאסירא ליה מדאורייתא ולא ביאר לנו הרב דספק זה אינו אלא לדעת הסוברין דלאו זה דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה אינו תלוי בקדושין אלא דאף בביאה לחודה עבר עליה ובכן אפי' נשאה בהתר ואח"כ פצוע דכה נעשה אסירא ליה אבל לדעת רבינו ז"ל דלאו זה תלוי בקידושין כל שנשאה בהיתר ואח"ך נעשה פצוע דכא וכרות שפכה איכא למימר דשריא ליה ולא אסירא ליה כלל ואפי' אם נאמר דאסירא ליה מדרבנן אכתי הוה ליה כאיילונית שכתב רבינו דכל דבשעת קינוי היתה מותרת לו כבר נראית לשתות ומשקה אותה:
ודע דלפום מאי דמפשט פשיטא ליה הכא להרב מ"ל דכל שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה אף אחר שנשאה בהתר אסירא ליה מדאורייתא ממילא נדחה היא אותה שכתב הרב ז"ל גופיה לעיל בה"ח ד"ה אף במ"ש רש"י ז"ל עלה דתנן בר"פ ארוסה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינ' לישראל ובת ישראל לנתין כו' לא שותות ולא נוטלות כתובה דטעמא דכל הנך דלא שותות ולא נוטלות כתובה משום דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לשתות הכתוב מדבר והק' הרב דקרא למאי אצטריך למעט מי שאינה ראויה לאישות תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון דהא ע"כ בבא עליה מיירי דאי לא הא קדם שכיבת בועל לבעל ומתוך קושיא זו כתב הרב ז"ל דרש"י חולק בזה וס"ל דהא דאין האיש מנוק' מעון אינו אלא בעבירה דבא עליה אחר שנסתרה ולא בשאר עבירות ושוב הכריח הרב מהסוגייא שבפרק עגל' ערופה דף מ"ז דמאי דאמרינן אין האיש מנוקה מעון הוא כולל לכל שבא ביאה אסורה בין מאשה זו שנסתרה בין משאר עביר' והניח דברי רש"י ז"ל בצ"ע יע"ש ולפי האמור איכא למי' דקרא דכי תשטה אשתו אצטריך למעט מי שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה אחר שנשאה בהתר דהשתא מנוקה מעון הוא אבל אינה ראויה לאישות וא"נ אצטריך קרא למי שנעשה ממזר אחר שנשא בת ישראל ובהנהו גווני דאמרן לעיל ואע"ג דמתני' לא קתני אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצ' לכהן הדיוט כו' וכל הני משעת נשואין באיסור נשאן והי"ל לרש"י לומר דכל הני אמעיטו מקרא דונקה האיש מעון ואין זה מנוקה מעון הא לא קשיא דרש"י ז"ל נקט קרא דכי תשטה אשתו דנפקא מינה נמי לפצוע דכא וכרות שפכה וממזר דבשעת נשואין בהתר וכמדובר וא"נ נקט רש"י טעמא דראויה לאישות לאשמועינן דמה"ט אינן נוטלות כתובה דאינהו אפסידו אנפשייהו וכמ"ש הרב מ"ל ז"ל דאי מטעמא דאינו מנוקה מעון לא מפסדי כתובתייהו כיון דמצד עצמן ראויות לשתות ודוק ובחידושי להלכות סוטה ישבתי עוד דברי רש"י ז"ל באופן אחר יע"ש:
ודע דזה שכתב הר"ן ז"ל דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים דאינה מקודשת כלל ויכולה לינשא לאחר לכתחילה ולא חיישינן דילמא אחר שתנשא לאחר תלך אצל חכם ותתיר נדריה ותהיה מקודשת למפרע לראשון ובניה מן השני הם ממזרי' לכאורה יש לגמגם בזה מאותה שאמרו בפ' הערל דע"ח שאלו את ר"א ממזרא לאחר עשרה דורות מהו אמר להם מי יתן לי דור ג' ואטהרינו אלמא קסבר ממזרא לא חיי כו' והאנן תנן ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ואר"ז דידיע חיי דלא ידיע לא חיי יע"ש ולפי דבריו ז"ל אף דממזרא לא חיי מ"מ אכתי משכחת לה ממזרא לאחר עשרה דורות בראובן שקידש אשה על מנת שאין עליה או עליו נדרי' ונמצאו עליו או עליה נדרים דמדינא אינה מקודשת ויכולה לינשא ואחר ימים רבים הלכה או הלך אצל חכם והתירן דכל מה שעבר מזמן שנשאה שני עד היום מדינא לא מענש וחיי ועלה קבעי ממזרא לאחר שעברו עשרה דורות וכן הקשה מרן מלכא הרב המופלא מוהרח"א ביום הקהל במ"ש הר"ן בפי' ההלכות בפי' המדיר דתק"ו ע"א דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרי' והלכה ונשאת ואח"כ הלכה אצל חכם והתירה דחלו קידושי ראשון למפרע וצריכה גט מזה ומזה יע"ש דא"כ קשה ההיא דפ' הערל דע"ח ע"ב דשאלו לר"א ממזרת לאחר עשרה דורות מהו וא"ל מי יתן לי דור ג' ואטהרינו וקסבר ממזרא לא חיי יע"ש והשתא לפי דברי הר"ן משכחת לה דור שלישי בממזר אע"ג דלא חיי בכי האי גוונא במקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרי' והלכה ונשאת ואחר שילדה דור ג' הלכה והתירה נדרה ונמצאו קידושי ראשון חלין למפר' ובניו ממזרין למפרע אלו דברי מרן נר"ו:
ואני בע"ד לא אדע שכו' למה זה תלה תלונותיו על דברי הר"ן דאף לשיטת התוס' החולקי' על הר"ן וס"ל דכל שידע המקדש שהיו לה נדרים אף עפ"י שהלכה אח"ך והתירה לא הוו קידושין כמ"ש אכתי קשה ההיא דפ' הערל דאכתי משכחת לה ממזר לאחר עשרה דרי במגרש את האשה על תנאי כך וכך והלכה ונשאת ואחר עשרה דרי מתה ולא קיימה התנאי דלמפרע נמצא שאינה מגורשת ובניה ממזרים שהרי אמרו בפרק המגרש והביאו הר"ן שם בפ' המדיר אי הכי כל תנאין דעלמא נמי לא קנסי' דילמא לא מקיימה התנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרין יע"ש ולעיקר הקושיא נר' לע"ד אי ניחא קמיה דאע"ג דמשכחת ממזרת לאחר דור עשירי בכה"ג מ"מ ר"א לא השיב אותם אלא לפי שאלתם דה"ן משכחת לה בדידיע דחיי אלא שלא רצה לברר להם תשובתו שכך היה דרכו כמ"ש התוס' שם בפ' הערל וה"ן אע"ג דמשכחת לה בדלא ידיע בכה"ג מ"מ הם לא שאלוהו לר"א בכה"ג ור"א לא רצה לברר תשובתו כנלע"ד ועיין בחידושי הר"ן לנדרים דפ"ה ע"א שדבריו שם נראין כסותרין למ"ש בפ' המדיר יע"ש ודוק:

ג

שורש דין גוי ועבד הבא על בת ישראל

גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. כדאיתא בפ' החולץ דמ"ה ע"ב ואם ילדה בת מהגוי אם היא כשרה לכהונה אמרינן התם דכולהו אמוראי מודו דהולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה יע"ש וכתב הרי"ף שם בדתי"ח דלדידיה מספ"ל לענין הלכה אי הולד פגום לכהונה מדחזינן דקאמר תלמודא סתמא והל' גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא קאמר דפגום לכהונה יע"ש ושמעתי מקשי' הוא ניהו מורינו הרב מוהר"י אלבעלי הי"ו דאמאי לא פשיטא ליה להרי"ף דהולד פגום לכהונה מאותה ששנינו בפ' אד"מ דל"ב ע"א הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה ופי' רש"י המיוחסין וראויין להשיא בנותיהן לכהונה ובגמ' אמרי' עלה הכל לאתויי מאי לאתויי גר ודעת הרי"ף ז"ל דהיינו גר שאמו מישראל כמ"ש שם בהלכו' יע"ש ומדקתני סיפא שאינו כשר לדון דיני נפשות דבעינן שיהיו משיאין לכהונ' שמעינן שהוא פגום לכהונה ומהאי טעמא אינו כשר לדון דיני נפשות גר זה שאמו מישראל ואביו גוי דליכא למימר דמה שכתב הרי"ף ז"ל דגר זה אמו מישראל לאו למימר שאביו גוי הוא אלא שאביו גר הוא ומה"ט אינו דן דיני נפשות דגרע מגוי הבא על בת ישראל דכשאביו גר הרי הוא מיוחס אחר אביו וכיון דאביו הוא גר ובא מטיפה שאינה כשירה להכי הוא פגום לכהונה אבל כשאביו הוא גוי ואמו ישראלית שאינו מתייחס אחר אביו אלא אחר אמו מספ"ל להרי"ף דאפש' שיהיה כשר לכהונ' הא לית' דבאביו גר ואמו ישראלית פשיטא לן דכשר לכהונה כמו ששנינו בפ' עשרה יוחסין ר"א ב"י אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה וקי"ל הלכתא הכי וכיון שכן אי אפשר לפרושי כלל שמ"ש הרי"ף ז"ל דגר זה אמו ישראלית דהיינו לומר שאביו הוא גר דא"כ הרי הוא מהמשיאין לכהונה אלא ודאי דבאביו גוי קאמר וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דתפשוט ליה להרי"ף דגוי הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה אלו דבריו נר"ו:
ואנכי לא ידעתי למה זה תלה הרב תלונותיו על הרי"ף דאטו לדידן מי ניחא ההיא מתני' דהא הלכתא רווחת בידינו דגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה וכמו ששנינו בפ' עשרה יוחסין דע"ז ע"א ר"א ב"י אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה וקי"ל כוותיה והכא קתני ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה ופרש"י ז"ל המיוחסין וראויין להשיא בנותיהם לכהונה והשתא כיון דגר שנשא בת ישראל בתו ראויה לכהונה אמאי ממעטינן גר מלדון דיני נפשות כיון שראויה בתו לכהונה כשנשא בת ישראל ושוב ראיתי דהא ל"ק דאיכא לפרושי מתני' מהמשיאין לכהונה היינו שאם היו כהנים ולויים וישראלים הללו נקבות שיהיו ראויות לכהונ' ולמעט שלא יהיו חללי' וממזרי' ומינה ממעטינן גר שאמו נכרית כיון שאם היה בת לא היתה ראויה לכהונה וזה נר' שהבינו התוס' ז"ל בפ' החול' דמ"ה ע"ב ד"ה כיון בפי' התוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מהמשיאין לכהונה יע"ש מיהו לפי מה שפירש הרי"ף למתני' דמיירי בגר שאמו ישראלית קשיא ליה שפיר להרב נר"ו דאף אם נפרש דהמשיאין לכהונה דקאמר תנא דמתני' היינו כדאמרן אכתי תקשי ליה אמאי לא פשיט מינה דגוי ועבד הבא על בת ישר' הולד כשר לכהונה:
ולע"ד נראה הדבר מבואר דליכא למפשט ממתני' כלל להאי מלתא דמספקא ליה להרי"ף ז"ל דהאי טעמא דקתני תנא דמתני' דבעי' לדיני נפשות ראויין להשיא לכהונה לא קאי אגר אלא אכהנים ולויים וישראלים הוא דקאי שאם הן חללים או ממזרים פסולין לדון דיני נפשות אבל גר עיקר טעמא לאו משום פיסול כהונה הוא אלא משום דאתי מטיפה שאינה כשירה וכדקאמ' תלמוד' התם בצריכות' דתרי מתניתא חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר ומה"ט הוא דפסיל גר לדיני נפשות אפילו שיהיה ראוי להשיא לכהונה דלאו ונשאו איתך קרי' ביה וראיה לדבר שהרי סומא באחד מעיניו פסול לדיני נפשות אעפ"י שהוא מהמשיאין לכהונה משום דבעינן שיהיו מנוקי' מכל מום ועיין למרן כ"מ פ"ב מה' סנהדרין ה"ט ד"ה משא"כ יע"ש:

יז

שורש דין ארוסה שנתעברה

ארוסה שנתעברה כו' ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עלי' הרי הולד ממזר שאפילו היה בחזקת בנו ואומר בני זה ממזר נאמן. עכ"ל. וכ"כ הרב הנמק"י ז"ל בפ' אלמנה לכ"ג על שם הריטב"א יע"ש וראיתי להרב בני יעקב בתשו' סימן יו"ד דרט"ו ע"ב שהוקשה לו מ"ש עוד שם הרב הנמקי ז"ל וז"ל היכא שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה כו' ודאי בתר דידיה שדינן עליה כי פליגי בארוסה שנתעברה וכגון דליכא עידי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זכור הוא דאמר רב הולד ממזר כו' ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי כו' עכ"ל והשתא האי אינו מודה היכי דמי אי דאינו מודה לדברי האשה שאמרה שממנו נתעברה אלא שהוא שותק כו' א"כ קשה דמאי קאמר תו או ששותק או שאינו זכור הא היא גופה אינו מודה דקאמר ואם אינו מודה ממש היינו אינו מודה ממש אלא שמכחישה במה שאמרה דממנו נתעברה קשה דא"כ היכי קאמר שמואל דהולד בדוקי דבדקינן לאימיה כו' והא היכא דהבעל מכחיש אותה לא בדקינן לאימיה ולא מהימנא במה שאמרה שממנו נתעברה שהרי התורה האמינו לאב לומר זה בני ממזר וכמ"ש ע"ש הריטב"א ז"ל אלו דבריו יע"ש והצ"ע ולע"ד כונת דברי הרב הנמקי ז"ל מבוארת דתנא והדר מפרש דמעיקרא כתב שאין הארוס מודה ואח"כ בירר שיחותיו שזה שאין הארוס מוד' הוא באחד מג' פנים או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זוכר למעוטי שאם אינו מודה ממש והוא מכחיש אותה אז הולד ודאי ממזר וכמ"ש ע"ש הריטב"א ז"ל:
עוד הביא הרב הנז' שם דברי ריא"ז ז"ל בשלטי הגבורים בפ"ק דכתובות שכתב כסברת רבינו והריטב"א ז"ל דכל שהארוס מכחישה הולד פסול ופליג על מז"ה דס"ל דאפילו הבעל מכחישה היא נאמנת ותמה עליו ממ"ש הוא עצמו בפרק עשרה יוחסין עלה דמתניתין דהאומר זה בני ממזר שכתב דמה שהאב נאמן לומר על בנו שהוא ממזר הוא בשאומר אשה שנשאתי היתה ערוה עלי ולא היכרתי בה עד עכשיו אבל אם הוא אומר שאשתו זינתה תחתיו ומאחר נתעברה ואינו בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והואיל והוא בחזקת כשרות אינו נאמן לפוסלו עכ"ל וזה הפך דבריו שכתב בפ"ק דכתובות דכל שהארוס מכחישה הולד פסול מספק יע"ש וכתב ע"ז הרב הנז' שם בע"ד וז"ל והנכון יותר לומר דלא אמרה ריא"ז אלא כשאומר בני זה ממזר שהוא בחזקת כשרות ואהא קאמר דדוקא כשאו' שהוא מחייבי כריתות הא לא"ה לא מהימן אבל בעובר דלית ליה חזקה דכשרות אפי' אמר שאינו ממנו נאמן ובהכי ניחא ליה סוגיא דפ' עשרה יוחסין עלה דההיא מתני' דהאומר זה בני ממזר דקאמר מאי אפי' שניהם מודים כו' לא מבעיא קאמר לא מבעיא איהו דלא קי"ל אלא אפי' איהי דקים לה לא מהימנא ופירש"י ז"ל איהו דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר ואם כדברי ריא"ז דמתני' מיירי דוקא היכא שאמר הבעל שנולד לו מחייבי כריתות אבל היכא שאמר שאשתו זינתה תחתיו אינו נאמן שלא האמינתו תורה על שאינו בנו מאי קים ליה וקים לה דקאמר הא ודאי תרווייהו כי הדדי נינהו דכי היכי דלדידיה קים ליה דאשה זו מחייבי כריתות ה"נ איהי קים לה ומאי קאמר איהו דלא קים ליה אעובר קאי דאפילו אמר שאשתו זינתה תחתיו ואינו בנו נאמן דהשתא איהו לא קי"ל שנתעבר' מאחר דאפש' שממנו נתעבר' יעש"ב והרואה יראה שעפ"י החילוק זה שחילק בדברי ריא"ז יתיישבו דבריו שבפ"ק דכתובו' דהתם מיירי בארוס' שנתעברה שהארוס מעיד על העובר שהוא ממזר וכיון שלא היה בו חזקת כשרות כתב הרב ז"ל שהארוס מהימן לפוסלו ומשום דהתם מיירי בשהארוסה מכחישתו ואומר' שממנו נתעברה לזו כתב שפסול מספק אבל הכא דמיירי בששניהם מודים כתב שנאמנים לפוסלו בודאי וא"כ אין מקום למ"ש הרב הנז' ע"ז דאכתי הדרא קושיא לדוכתיה ע"ד ריא"ז מהכא להתם והוצרך לחלק בין נשואה לארוסה יע"ש כי ע"פ החילוק הנז' דברי ריא"ז ישנן מן הישוב כאמור:
ואולם עיקר חילוק זה דעובר לבן לא חלו בו ידים חדא שדברי ריא"ז שם בפ' עשרה יוחסין מוכיחים דאף על העובר קאי שכתב אבל האשה שאמרה כו' ואפי' על העובר שבמעיה כו' אינה נאמנת ואף כשהאמינ' תורה לאב לא האמינתו אלא כשאומר שהוא בנו כו' יע"ש דמשמע מדבריו אלו דמה שאין האשה נאמנת לומר על העובר שבמעיה שהוא ממזר הוא משום שאף האב אינו נאמן לומר ג"כ שהוא ממזר ועוד דמה טעם יש לחלק ביניהם דאי משום שהעובר אין לו חזקה דכשרות הרי חזקת האם מהני לעובר דחזקת אמו היא שלא נבעלה לפסו' לה והיא גופה דהויא חזקה לעובר שהרי קי"ל כר' יוחנן דאמר בפ"ק דכתובות די"ג ע"ב דחזקת האם מהני לבתה יע"ש. ובקדושין פרק האומר דע"ד ע"א וכמ"ש התוס' ז"ל בעובדא דינאי דס"ו ע"א ד"ה מאי חזית יע"ש ותלמודא היא גופה קאמר דאפילו עובר דלית ליה חזקה דכשרות לא מהימן משום דמהני חזקה דאם לעובר נמי ומה"ט הוא דלא מהימן וכמ"ש הרב פני יהושע יע"ש אבל הישוב הנכון בדברי ריא"ז הוא מ"ש עוד הרב הנז' שם דשאני בין נשואה לארוסה ובנשואה דוקא הוא דקאמר דמה שהאמינתו תורה לומר שהוא ממזר אינו אלא בשאומר שנולד לה מחייבי כריתות אבל בשאומר שאשתו זינתה עם אחר לא מהימן שהרי רוב בעילות אחר הבעל אבל באנוסה שאין הבעל מצוי עמה נאמן לומר שאינו ממנו וכיון שהאשה מכחישתו הו"ל ברי וברי ופסול הולד מספק ואין חילוק בין עובר לבן וכמו שרצה לומר הרב ז"ל אלא הכל תלוי בחילוק זה שאם היא נשואה לו האומר בין על הבן בין על העובר שאינו ממנו לא מהימן שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו ואם היא ארוסה בין על הבן בין על העובר נאמן לומר שאינו ממנו ואם האם מכחישתו הוי ספק פסול לדע' ריא"ז ולדעת מר זקנו הולד כשר דעל בנו דוקא הוא שהאמינתו תורה ולומר שהוא מחייבי כריתות אבל לא לומר שאינו בנו כלל והאם היא נאמנת ונמצאו ג' דעות בדבר דלדעת ר' והריטב"א כשאומ' שאינו בנו בין בארוס' בין בנשואה הולד ממזר ודאי ולדעת מז"ה הולד כשר ודאי בשתיהן ולדעת ריא"ז בארוסה הולד ספק פסול אבל בנשואה כשר ודאי ויש לתמוה על הראנ"ח שכתב בתשו' לח"א סימן מ"ה על ענין ארוסה שנמצא כריסה בין שיניה וטוענת שמהארוס נתעבר' והארוס מכחישתה ואומר שאינה ממנו שדעת ריא"ז הוא שאינו נאמן והביא דבריו שכתב בפרק עשרה יוחסין יע"ש והוא תימא שהרי הוכרחנו דלא אמרה ריא"ז אלא דוקא גבי נשואה ולא גבי ארוסה וכמ"ש בפ"ק דכתובות דהולד ספק פסול ולא היה לו למהראנ"ח להביא אלא סברת מז"ה של ריא"ז שכתב כן בפ"ק דכתובות אפילו בארוסה יע"ש וכבר הביא סברתו הלז הרב מהראנ"ח שם משם התוס' רי"ד והיא סברתו הנז':
והנה רש"י בפרק עשרה יוחסין במתני' דהאומר זה בני ממזר כתב וז"ל שנולד לו מחייבי כריתות עכ"ל משמע דס"ל כסברת תוס' רי"ד דלא מהימן האב כשאומר שאינו בנו שאשתו זינתה תחתיו אם לא בשאומר שזה בנו אלא שנולד מחייבי כריתות וזה הפך מ"ש בלשון הבא אחריו וז"ל ואפילו שניהם אומרים כו' שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר כו' יע"ש והרב בני יעקב ישב דבריו ע"פ חילוקו הנז' לעיל בין עובר שלא היה לו חזקה דכשרות לבן שהיה לו חזקה דכשרות וכבר כתבנו שאין לחלק ביניהם שאף בעובר יש לו חזק' דכשרות דחזקת אמו אהני לעובר וע"כ נרא' שרש"י ז"ל דקדק ברישא דמתני' לשון בני זה ממזר דמשמע דעל בנו ממש קאמר שהוא ממזר וע"כ הוכרח לפרש דמיירי שנולד לו מחייבי כריתות דאז הוי בנו ממש, אמנם בסיפא דלא קתני בנו פירש דפשטיה שטוען שאינו בנו אלא מאחר אבל לעניין דינא בשתיהן נאמן האב לרבי יאודה ודלא כתוס' רי"ד וריא"ז ומאי דקאמר תלמודא לא מבעיא איהו דלא קים ליה כו' לפי מה שפירש רש"י ז"ל ברישא דמיירי שטוען שנולד לו מחייבי כריתות צריך לפר' דה"ק דלא קים ליה שנתעברה ממנו והולד ממזר דאפש' שנתעבר' מאחר והולד כשר דכיון שהוא טוען שהאשה היא מחייבי כריתות ואפי' אם נתקדשה לו אין קדושין תופסין בה נמצא שהי' פנויה ומותר' לכל ושוב מצאתי להרב מהרשד"ם בסי' קל"ה שישב כן דברי רש"י ז"ל והרב בני יעקב כתב דאפשר שנתעבר' מעבד וגוי דעבד וגוי הבא על בת ישר' הולד כשר ולא ידעתי למה הוצרך לזה דאפי' אם נתעברה מישראל נמי הולד כשר וכדאמרן ועוד אפשר לפרש דקאי אסיפא בשטוען שאינו בנו אלא מאחר הוא שאשתו זינתה כמו שפירש רש"י ז"ל במתני' בחלוקה דאפי' שניהם מודים כו' וע"ז קאמר תלמודא דחלוק' זו אשמועינן תרתי דלא מבעיא כשהאב לחוד הוא דאומ' שהוא ממזר דאיהו לא קים ליה אלא אפי' איהי דקים לה ועוד אשמועינן דאפי' בעובר דלית ליה חזקה דכשרות נמי לא מהימן לרבנן ומש"ה נקט לה בעובר ולא בבן דאית ליה חזקה דכשרות והכל קאי אחלוק' דסיפא וכמו שכתב הרב בני יעקב אף שלשון רש"י מגומגם הוא לפירוש זה ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.