שואל ומשיב/א/ג/קנה
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בהיותינו לומדים אני וגיסי הרב הגאון מס' ערכין בהגיענו שם בדף גימ"ל בהא דהכל חייבין בזימון לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמם ופירש"י שלש נשים וכן שלשה עבדים אבל אין שני נשים או שני עבדים מצטרפין עם אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתינו ושאל גיסי הרב הגאון דבש"ס בברכות ד' מ"ה אמרו הטעם משום פריצותא וגם מ"ש רש"י דנשים אינן בני ברית רש"י בברכות דף כ' לא כתב הטעם הנ"ל והשבתי דנ"ל ברור דהא דאמרו משום פריצותא הוא דוקא בחבורת נשים עם עבדים דכיון דהם דעתן קלות וגם עבדים זילי ודעתם קלות ועש"ך ונקה"כ ריש הלכות שחיטה ולכך אין חבורתם נאה אבל נשים עם אנשים או עבדים עם אנשים לא שייך פריצותא ובמסיבה איש עם ב"ב הם יושבים עם נשותיהם ועבדיהם ואיך שייך פריצותא ח"ו וע"ז כתב רש"י דלכך לא יצטרפו נשים או עבדים עם אנשים משום שאינן בברית וארץ ואיך יצטרפו עמהם ומידי דהוה בשזה אוכל חלב וזה בשר דא"י להצטרף וז"ב ולכך לא פירש"י גבי נשים בבהמ"ז מן התורה הטעם משום ברית דפשיטא דברית אינו רק נוסח הלשון ולא מעכב עד שיאמר שבשביל זה היא דרבנן אבל לענין צירוף לזימון שפיר א"י להצטרף וז"ב כשמש ושוב עיינתי בטוש"ע סי' קצ"ט ס"ו ולפע"ד שכוונתי לאמת דבש"ע לא אסר משום פריצותא רק נשים ועבדים וקטנים כל אותן שאין בני דיעה שלימה ועמ"א ס"ק ד' הא עם אנשים מצטרפין ורש"י דאוסר הוא משום טעם אחר ובזה לא קי"ל כוותיה ובאמת צ"ע שלא הובא ביתה יוסף דברי רש"י אלו כלל וצ"ע כי לא ראיתי רק בהעברה בעלמא ומצאתי בצל"ח בברכות בדף מ"ו ע"א ד"ה הוא דאמר כריב"ל העיר בזה על דברת רש"י ע"ש.
והנה עוד אמרו שם הכל מצטרפין לזימון לאתויי מאי לאתויי קטן יודע למי מברכין דאמר ר"נ יודע למי מברכין מזמנין עליו וכתבו התוס' דמ"מ לית הלכתא כותי' אלא עד שיביא שתי שערות. והנה באמת בברכות מ"ח אמרו דקטן הפורח מזמנין עליו ופירש"י שהביא סימנים ולא בא לכלל שנים והתוס' הקשו ע"ז דא"כ היינו הביא שתי שערות ולכאורה הי' נ"ל דלפי מה דקיי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ה סי"ד דאם הביא שני שערות בעודו בתוך שנת י"ב ועודם עליו בעת שנעשה י"ג חשיבי כשומא בעלמא וא"כ קמ"ל דאין מדקדקין בקטן דהיינו שאף שהביא ב' שערות בעודו קטן מ"מ כשנעשה בן י"ג לא מחזקינן לשומא בעודם עליו וגם לפירוש התוס' מוכרח לומר כן דהא באינם גדולים עד כדי לכוף ראשם לעיקרם הוה קטן עדיין וגם מהראוי לומר שומא נינהו דממנ"פ למ"ד דסגי בשיעור הקטן שוב הוה כהביא סימנים בקטנותו ואמרינן שומא נינהו ולמ"ד דגדול הוא באותן הסימנים ממנ"פ שוב הוא קטן ומה מועיל וע"כ צ"ל כיון דכאן עיקר תלוי ביודע למי מברכין ורק דבעי מ"מ שלא יהי' קטן לגמרי כל שהביא שתי שערות סגי ועיין בב"י סי' קצ"ט שכתב ג"כ דאין להחזיק בסי' דשתי שערות בקטנותו דהוה שומא בעלמא והיינו דבעינן לפי המסקנא יודע למי מברכין ושתי שערות כמשפטן אבל בהס"ד שפיר י"ל דכל שהוא קטן פורח מזמנין עליו דלא מחזיקין לענין זה בשומא דניהו דלא הוה שערות לענין סי' גדלות אבל להצטרף לזימון הוה גדול ובפרט בזה דסגי ביודע למי מברכין והרי עכ"פ זה מורה שהתחיל להתגדל ולהיות לאיש וז"ב ופשוט ובאמת שזה תימה איך הניחו דברי הש"ס דילן ונקטו כהירושלמי ומ"ש הב"י דפירשו דיודע למי מברכין לחוד לא מועיל רק בשתי שערות מלבד שהוא דחוק אף גם בערכין כאן משמע שיודע למי מברכין בלחוד סגי אף שהוא קטן וצ"ע בזה ועיין בפ"י ומגן גבורים אחר שכתבתי זאת מצאתי בספר שיעורי רז"ה להרב הגאון החסיד מוהרז"ה ז"ל שהקשה על הך דקטן פורח דמה מועיל שיש לו סי' בקטנותו הא הוה שומא בעלמא והוא חידש שם דלפמ"ש הר"ח דיש לו שערות רק שאינן מגיעות כדי לכוף ראשן לעיקרן וא"כ יש לומר דע"כ לא אמרינן דשומא נינהו רק בשכבר באו לכלל שיעורן דהיינו כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל בשלא הגיעו לשיעור זה י"ל דלאו שומא נינהו ע"ש ואני מתפלא דמה יענה לשיטת רש"י שפירש שהביא סימנים ולא הגיע לכלל שנים והא שומא נינהו וא"ל דגם הוא מיירי דלא הביא כמשפטן דמלבד דנזכר שהביא שתי שערות ומסתמא היינו כשיעור אף גם דהרי התוס' הקשו דהיינו שתי שערות דקתני בברייתא בהדיא וע"כ דמיירי שהביא שתי שערות כהלכתן וגם מה יענה ללשון הברייתא קטן שהביא שתי שערות וא"כ ע"כ דהוא עוד קטן בשנים ואפ"ה כשהביא שתי שערות מזמנין עליו ושתי שערות מסתמא ע"כ בשיעור הגדול של שתי שערות ואפ"ה לא אמרינן דשומא נינהו וע"כ דכאן לענין זימון הוה ס"ד דאף בכה"ג מצרפין וידעתי שיש לדחוק ולהשיב אבל בפשטות הענין נראה מבואר כמ"ש.
והנה אחר שזכינו לזה הבא נבא לבאר מה שחידש הגאון שם בהא דאמרו בנדה דף נ"ב הלכה כדברי כולן להחמיר והיינו למיאון משיעור הקטן מחמירין שלא תמאן ולענין חליצה עד שתהיה גדולה ולפ"ז לפי מה דקי"ל דהשערות אינן צומחות משהתגלח עד כדי לכוף ראשן לעיקרן פחות משבעה ימים כדאמרו בנזיר דף ל"ט וא"כ מכ"ש בתחלת הגידול של השער דלאט לאט תצמחנה וא"כ אם ראינו בעודו בתוך הפרק ב"ש בשיעור הקטן ובהגיעו לשנת י"ג כשיעור הגדול לא תוכל לחלוץ דשמא הלכה כדברי האומר בשיעור הקטן הוה השיעור גדלות ונמצא הוה שומא בעלמא דהא בתוך הפרק הוה שומא וכן מ"ש ר"ת דביומא דמשלם שנת י"ב וי"ג מחזקינן בגדולים ולפמ"ש אין נ"מ בזה דהא כל שבמשלם שנת י"ב יש שיעור הגדול מסתמא הוה בתוך הפרק כשיעור הקטן ושוב מהראוי לחוש שמא שומא נינהו ע"ש שהאריך בזה ולפע"ד אף שרב גדול הי' וחסיד ופרוש וצדיק בכ"ז אוהב חדשות הי' אבל לפע"ד לא נהירא דניהו דאמרינן דתוך הפרק הוה שומא בעלמא היינו משום דאל"כ היכן נצמח כאן שתי שערות אבל כשראינו בתוך הפרק ולא היו לה רק שבהגיע סמוך לי"ג ממש בא הסי' מנ"ל לחוש דלמא שומא נינהו ומכ"ש כשלא ראינו כלל רק שבמשלם הי"ב והי"ג מצאנו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן מהכ"ת לחוש דהי' בתוך הפרק קטן וחוששין להחמיר דלמא גדולים נינהו ועי"ז אנו אומרים דשומא נינהו והוה ס"ס דשמא לא נתגדל לאט לאט רק במשלם הזמן פרח ויצא הסי' ואף את"ל דלאט לאט התהלך דלמא באמת הוה שיעור קטן סי' רק בגדול כדקיי"ל להחמיר ומה שהוא אחר גילוח לקודם גילוח לפע"ד לא דמי דגידול השערות ודאי הם מעט מעט אבל מה שהכין ופעל הבורא ית' לסי' גדלות אולי בהגיע התור תצמח בכלו ומי יוכל חכמת הטבע ובלא"ה נלפע"ד דבאמת מ"ש הלכה כדברי כלן להחמיר הוא משום דבאמת יש בני אדם ששיעור הגדלות שלהם כדי לקרוץ או כדי שינטל בפי הזוג ויש כדי לכוף ראשן דאטו יחלקו במציאות מה שנראה להחוש הראות ונבדוק ונראה ובפרט בימי התנאים והאמוראים שהיו בקיאין בגומות וכל רז לא אנס להם וע"כ דאין טבען וסימנים של בני אדם שווין וא"כ אנן לא נוכל לדעת טבעו של האיש הלז וע"כ אמרו דלא תמאן בשיעור הקטן דדלמא הוא שיעורה של זאת ולא תחלוץ עד כדי שתכוף ראשן לעיקרן דדלמא טבעה של זו היא כן ולפ"ז אם באמת ראינו בהגיע לי"ב או לי"ג ואילך היא בת שתי שערות כמשפטן וראינו בתוך הפרק שהי' לה שיעור הקטן או האמצעי מה נחוש לה אם הי' לה מקודם השיעור הקטן או האמצעי ג"כ לאו שומא נינהו דבאמת טבעה של זאת למהר להביא וא"כ נעשית גדולה למפרע ובזה נראה לפע"ד מ"ש הלכה כדברי כולן להחמיר ותמה הגאון שם דשיעור האמצעי אין נ"מ לשום דבר ולפמ"ש א"ש דאם ראינו סמוך לפירקה שהביאה שתי שערות בשיעור האמצעי ואח"כ בבואה לפירקה ראינו שנתגדלו השערות י"ל דחוששין לחומרא שמא היא גדולה משיעור שנראה בה הסי' האמצעי וכשאכלה חלב או עשתה איזה איסור חייבת להשיב בתשובה שלימה דאף דע"כ השיעור הקטן שבכלם היה קודם דז"א דלפמ"ש י"ל דבא השיעור האמצעי בשלימות בבת אחת אף גם דשיעור האמצעי מה שסמוך לפרקה בודאי לא מחזקינן בשומא כיון דהוא סמוך לפירקה משא"כ הסי' הקטן דלא ידענו מתי בא ואולי באמת זה הי' שומא רק אח"כ בהגיעה לכלל שנים בא הסי' האמצעי כמשפטו רק דכ"ז שלא ראינו שיעור הגדול לא נוכל לשפוט עליו משא"כ כשראתה שיעור הגדול בהגיעה לכלל שנים נוכל לשפוט למפרע שהיא נעשית גדולה בשיעור האמצעי כנלפע"ד. ומ"ש הרז"ה להקשות בהא דאמרו ביבמות ל"ד בשופעת מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ומתוך י"ג לאחר י"ג לאחיוב אינהו וע"ז הקשה דהא צריך להביא ב' שערות ואימתי הביאו השערות אם בתוך י"ב הא שומא נינהו באמת שכן הקשה המלמ"ל פ"ב מאישות הלכה ח"י ע"ש מ"ש בזה ומה שחידש הרז"ה דראו בתוך י"ב והי' שיעור קטן ובזה לא אמרינן ששומא הוא אכתי תקשי דסוף סוף צ"ל דבהגיעו לשנותיהם י"ב וי"ג מצאו בבת אחת השערות כמשפטם וזה א"א לצמצם כמ"ש המלמ"ל שם וע"כ מחוורתא כמ"ש המלמ"ל שם ע"ש ובלא"ה י"ל דמיירי כשהי' גומות וקי"ל גומות אע"פ שאין שערות וגומות יכול להיות בב"א דשערות נתגדלו מעט מעט משא"כ גומות ועי' בה"ה פ"ב מאישות שהביא בשם הרמב"ן בקטנה שלא נודע מספר שנותיה ואם הגיע לכלל שנותיה והביאה סימנים אם הם סימנים וכתב דמטילין אותה לחומרא והמלמ"ל שם מפרש דגם בהגיעה לכלל השנים יש לה אותן סימנים ואני כתבתי בגליון דהעיקר כהבנת המהרח"ש וע' ברמב"ן בנדה דף מ"ו ובחידושי ר"ן שם ושם נמצאו דברי הרמב"ן אלו והמעיין יראה שצדקו דברי המהרח"ש בכוונתו וע' נו"ב סי' ו' חאהע"ז מהד"ק וא"כ מכ"ש בהביאה סמוך לפרקה דודאי לא תלינן בשומא שכן דרך להתגדל בסמוך לפרקה ומ"מ העיקר תלוי בשנים ובסימנים כנלפע"ד.
ודרך אגב אזכור מ"ש הנו"ב שם לתמוה על הרמב"ם שכ' שכל שהוא סריס אין מביא שערות לעולם ומזה האריך הרב מבראד שכאן שיש לו זקן א"כ אינו סריס והוא האריך שם דמנ"ל דלמא שומא בעלמא הוא ולפע"ד מקור דברי רבינו בהא דנחלקו ביבמות דף פ' בהיכא דיש לו זקן כ"ע לא פליגי דאינו סריס עד שיהיו כלן הרי דאף דסי' אחד סגי מ"מ השערות מורים שאינו סריס ועתוס' שם דבנתמלא זקנו או בשאר מקומות שבגוף ודאי הזקן ראי' שאינו סריס וצ"ע כי לא עיינתי בספר ואני כותב מבחוץ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |