שואל ומשיב/א/ג/קנו

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קנו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אחר שנים רבות בשנת תרי"ב למדתי עם בני ישיבתי הלכות בהמ"ז בעיון ובהגיע לסי' קצ"ט נזכרתי שכתבתי בענין זה והנה מ"ש למעלה דרש"י קאי לנשים עם אנשים דבזה ל"ש משום פריצותא הנה אמת נכון הדבר דלהר"ן כל שאין צירופן ניכר כגון דאיכא יותר מג' אנשים ל"ש משום פריצותא אבל התר"י הביא בשם רש"י דס"ל דנשים אין מצטרפות לזימון אפי' עם בעליהן מפני שאין חברותן נאה והב"י כ' דאפי' עם ג' אנשים אינן מצטרפות דאין חברותן נאה הן אמת דאני בעניי לא ראיתי כן בשום מקום ברש"י ובברכות ד' מ"ה ע"ב פירש"י דאין מזמנין משום פריצותא שאין קביעותם נאה משום פריצותא בין דנשים בין דמשכב זכר עבדים בקטנים אלמא דוקא נשים עם עבדים וקטנים שייך פריצותא אבל נשים עם בעליהם ועבדים ב"ב מה"ת לחוש לפריצותא ואף אם אנשים אחרים כל שבעליהן עמהן לא חיישינן לפריצותא דבעליהן עמהן וגם האנשים בחזקת קדושים וכשרים ודוקא נשים עם עבדים וקטנים חיישינן כיון דנשים דעתן קלות שמא יתפתו לעבדים דפריצי בעריות והקטנים לאו בני דיעה הן אבל מה"ת לחוש לפריצות של נשים עם אנשים וע"כ נראה לי ברור דאף שעדותן של התר"י נאמנה אבל רש"י בערכין יש לומר דס"ל דבזה לא שייך פריצות רק משום דאינן שוות בהנוסח וחדא מינייהו באחריתא אמרו רש"י אחר שכתבתי זאת ראיתי בחידושי תוס' לרגמ"ה שנדפס סוף מס' ערכין שם שהגיהו על דברי רש"י שהביאו התוס' ד"ה מזמנת וז"ל ובשלשה שאכלו אמר משום פריצותא אין הנשים מצטרפות לאנשים לזימון הנה הרגישו בהקושיא הנ"ל על רש"י והנלפע"ד כתבתי ודו"ק.

והנה בדברי ר"ת שהביאו התוס' ד"ה ולית הלכתא הגדיל התערובות ואמרתי לבארו קצת בדרך המהרש"א דר"ת סגי לי' באחד מהני תרתי או פורח אף שא"י או יודע אף שאינו פורח והנה זה ודאי דמי שהוא פורח מסתמא יודע למי מברכין וא"צ לבדקו אם יודע דמסתמא יודע ואף אם אינו יודע בפורח לבד סגי ולפ"ז מה שאמרה הברייתא ואין מדקדקין בקטן ומיירי בפורח היינו שא"צ לבדקו כדרך שבודקין לנדרים אם יודע לשם מי נדר דכל דהוא פורח לא אכפת לן אף שא"י וזה מ"ש התוס' דהא דקטן פורח אע"ג דתני בברייתא הכי יעמידנה ר"נ בא"י למי מברכין היינו שא"צ לדקדק אם הוא יודע דאף אם א"י לא אכפת לן בזה דהא באמת הוא קטן פורח ובזה מיושב קושית רמ"א דא"כ למה פליג ר"נ על ר"י דלמא ר"י מיירי ג"כ בא"י למי מברכין ולפמ"ש א"ש דר"י תלי רק בקטן פורח משמע דאפילו ביודע דהרי מסתמא הגיע לכלל ידיעה ואפ"ה בעי קטן פורח אבל הברייתא אדרבא השמיענו דאין מדקדקין בקטן דהיינו אם יודע או לא דהא סגי בפורח לבד וז"ב. והנה שיטת רבינו יונה דדוקא בהמ"ז עושין לקטן סניף משום דכל אחד לבדו פטור מזימון משא"כ בקדיש וקדושה שכל אחד נתחייב לא יכול לפטור עצמו מזה וביאור הדברים נראה לפע"ד דכל דבר שהאדם מחויב לעשות וצריך לפטור עצמו צריך שישלים ויסלק החיוב בפרעון גמור משא"כ בדבר שאינו מחויב רק שמביא עצמו לידי חיוב בזה לא צריך שישלים פרעון גמור וסגי בכל דהו שישלים ולכך בתפלה דהחיו' על אדם שיאמר קדיש וקדושה בעשרה א"כ בעי עשרה גמורים דבמה יפטר מחובתו אבל בזמון שכל שאין כאן שלשה או עשרה להשם לא נתחייבו א"כ זה רוצה להתחייב עצמו בדבר שאינו מחויב וא"כ יוכל לפטור עצמו בכל מה שיוכל וגם כיון דעיקר החיוב בא עי"ז הקטן כשם שנתחייב עי"ז כך יפטר עי"ז משא"כ בקדיש וקדושה החיו' על האדם שיהי' עשרה לקדיש ולקדושה א"כ לא יוכל לפטור עצמו רק בעשרה גמורים ולפ"ז יצא לנו דין חדש דמי שנתחייב בזימון בשלשה או בעשרה בלעדי הקטן ואירע שאחד או שנים יצאו קודם שברכו וכדומה בזה שוב לא יצטרף הקטן דהא במה יפקיעו אותן שנתחייבו כבר בברכת הזימון להפקיע חובתם אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ מה פריך הש"ס מר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא והא שם הוה תפלה והתוס' הקשו כן וכתבו דתפלה ובהמ"ז שוין אבל לשטת התהר"י קשה אך נראה דהנה מבואר בש"ע סי' צ' והוא מהתר"י פ"ק דברכות דמי שתורתו אומנתו מוטב שיתפלל ביחיד בביתו שלומד בה משיתפלל בציבור בעשרה ע"ש ולפ"ז כאן ר"א דנכנס לבהכ"נ והוא הי' יכול להתפלל בביתו בלי עשרה רק שרצה להכניס עצמו להחיוב לשמוע קדושה שוב שוה למי שמחייב עצמו בבהמ"ז ודו"ק היטב ושפיר פריך ולמה שחרר ומשני דתרי אצטריך ליה ותרי אף בבהמ"ז לא מועיל שאינו דרך כבוד ובזה מיושב היטב הא דהקשה הש"ס והאמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה והקשה המ"א סי' צ' לשיטת הר"ן והרשב"א בשם הי"מ דר"א דשחרר בשביל שיהי' לו עשרה להתפלל לא עבר על לא תחנם דאינו עושה בשביל חנינת העבד רק בשבילו וא"כ מה פריך הש"ס והא עובר בעשה דהרי לא שייך העשה כלל בכה"ג ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דהוא לא נתחייב ללכת לבהכ"נ להתפלל בעשרה שוב יקשה למה הביא עצמו לידי חיוב דבכה"ג לא שייך דעושה בשביל עצמו וע"ז משני מצוה דרבים שאני והיינו דהוא שתורתו אומנתו היה יכול להתפלל בביתו אבל הם היו צריכין להתפלל ונמצא שעשה בשביל הרבים ולא בשביל העבד ולא עבר על לא תחנם ובזה מיושב קושית התוס' על הבה"ג דמצוה דרבים לא אלים כלל רק שכל שהוא מצוה דרבים שוב אין עובר בלא תחנם דאינו עושה בשביל חנינת העבד ומותר לשחרר ובתחלה דמשני מצוה שאני היה ס"ד דכל שיש קצת מצוה בזה שמתפלל בצבור וכמ"ש ברמ"א סי' צ' דיותר נכון שיתפלל בציבור מותר לשחרר ובזה מיושב מה דפריך בברכות מצוה הבאה בעבירה הוא ובגיטין ל"ח לא פריך כך ונתקשו בזה המפרשים ולפמ"ש א"ש דהש"ס פריך דאם הי' יכול להתפלל בביתו פשיטא דהוה מצוה הבאה בעבירה דהמצוה מסייע להקנין דלולא המצוה לא היה צריך לשחרר כלל דהא כל שאינו מחויב להתפלל בעשרה סגי בעבד וכמ"ש התר"י לענין בהמ"ז וע"כ דעיקר השחרור היה לפי שמצוה מן המובחר להתפלל בעשרה וא"כ עיקר העבירה באה ע"י המצוה וזה אסור וכעין מ"ש התוס' ריש לולב הגזול דעיקר מצוה הב"ע היא רק כשע"י העבירה נעשית המצוה וכאן הוא להיפך שע"י המצוה צריך לעשות עבירה וע"ז משני מצוה דרבים שאני והיינו שהם צריכים לשחרור ולפ"ז זהו אליבא דריב"ל דתשעה ועבד מצטרפין אבל לדידן דלא קי"ל כריב"ל א"כ כל שעושה בשביל מצוה לא שייך לא תחנם והוא צריך לשחרר אף שאינו מחויב כ"כ ודו"ק היטב. ודרך אגב אמרתי במה שנחלקו ר"נ ור"ש בברכות דף מ"ו עד אימתי ברכת הזימון דר"ש סבר עד הזן ובטוש"ע או"ח סי' ר' נחלקו הפוסקים בזה ולפע"ד יש ראיה ברורה מהירושלמי פ"ק דברכות דאמר הרי נברך שאם הי' ב' יושבים ואוכלים שא"א נברך והרי הזן את הכל קשיא ופירש"י והתו' בפסחים דף ק"ד ע"ב דהרי הזן שאומר אחריו נודך ואינו פותח בברוך אף שלפעמים אינו סמוכ' לברכת הזן דהיינו כשפסקו לאחרי' דאינו חוזר רק למקו' שפסק ע"ש והנה מפורש דק"ל כר"ש בזה הן אמת דהמפרש מהרא"ף ז"ל פירש הרי הזן דהוא ברכת הודאה כברכת פירות ואמאי חותמת בברוך אבל לא ראה דברי התוס' הנ"ל וגם במה שפירש מוהרא"ף ז"ל והרי נברך דהיינו למה אינו פותח בשם ומלכות כיון שהוא ברכה הנה התו' לא פירשו כן שם אבל מלבד זה אני תמה דא"כ מה משני הואיל אם הי' יושבים ב' אין אומרים הכי בשביל זה לא מקרי ברכה כשהם ג' וזה תימה וע"כ כפירוש התוס' דפירשו דקאי לענין הזן הא סמוכ' לברכת נברך ולמה פותח הזן בברוך ומשני דשניא דאם הי' ב' לא פותח בנברך וכעין דאמרו שם דהיה מפזרן. ודרך אגב אזכיר מה דשאל החריף מו' מרדכי מיזיש נ"י איך הדין בטריפה אם נערך דגוסס לא נערך משום דלאו בר העמדה והערכה הוא והרי טריפה בר העמדה והערכה הוא ואני השבתי דהמעיין בסנהדרין דף ע"ח טריפה גרע מגוסס דמחתכי סימנים יעו"ש בגוסס ביד"ש לכ"ע טריפה גרע מיניה אמנם הראה לי דברי התוס' ערכין דף ב' ד"ה לאתויי דמשמע דטריפה ג"כ נערך וגם כשהוא מנוול ומוכה שחין וטריפה אפ"ה נערך וראיתי דשאני ערכין דמרבה מנפשות כל דהו ושאני גוסס דלאו בר העמדה והערכה הוא וע' תוס' קדושין דף ע"ח ובגט פשוט סי' קכ"א ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף