שואל ומשיב/א/ב/קפא

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קפא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכו' אל כבוד הרב המופלג בתורה החריף וכו' מוה' צבי ארי' וויינשטיין ני' מו"ץ דק' סלאטווינא.

מכתבו מגילה עפה הגיעני ואני טרוד מאד ובכ"ז אמרתי להשיבו בקצרה בדבר אשר אחד שכר האקציז מבשר וראשי הקהל נתנו רשות ביד כל אחד לשכור ובלבד שיתן לקופת הקהל סך קצוב לקופת הקהל ולחוזק התקנה כתבו השו"ב שאסור לשחוט להם עד שמסלק הסך הנ"ל ובכל חומר ותוקף מבקש והקהל שיסע עמו להרב החסיד כפי אשר עמדו כבר בשנים העוברת ואם יצוה שיתן כל הסך הנ"ל יעשה כדי שיהי' השוחטים מותרים לשחוט ולאשר לא רצו להאמין לו מסר קודם הקוויט שהי' לו על סך שי"א רמ"כ וליתר שאת הלוה השו"ב לזה הסך ש"י רמ"כ והוא נתן לנאמן הקהל ונאמן הקהל החזיר תכף להשו"ב הנ"ל והקוויט נתן לנאמן קהל עם צעסיע ופאלמאכט והם הבטיחו שיסעו עמו להרב הנ"ל והשוחטים הלכו תיכף לשחוט וע"ז ערערו איזה אנשים שלא טוב עשה מע"ל שהתיר להשו"ב שילכו תיכף לשחוט וע"ז כתב מע"ל טעמים שלו על מה התיר. והנה התחיל מע"ל לומר דהרי משנה מפורשת בנדרים דף ס"ד האומר לחבירו קונם שאת נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטים וכו' וחכ"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי ופירש הר"ן בדף כ"ד דלהרווחה נתכוין וכל דלא אצטריך סותר הנדר וה"ה כאן יוכל ראש הקהל לומר הריני כאלו התקבלתי והותר הנדר והאריך בזה ונפלאתי מאד ע"ז דשאני התם דבאמת מוחל ואינו רוצה לקחת אבל כאן הא באמת לא מחלו לו ומה זהו מחילה שהלה חוזר ותובע והרי הניח בידם הוודאיוים קוויט וא"כ באמת רוצים שיתן להם הש"י רנ"כ והבטיחו לו ליסע עמו להרב הנ"ל א"כ לא מחלו לו ואיך שייך שיאמר הריני כאלו התקבלתי וז"פ וברור וכל אריכות דבריו לא יועיל בזה שהרי אינם רוצים למחול ואיך שייך הריני כאלו התקבלתי ולא עוד אלא אף אם ירצו למחול לא יניחו הקהל למחול וז"פ שאינו מועיל הריני כאלו התקבלתי ונפלאתי מאד ע"ז אחרי שהביא דברי הנוב"י מהד"ק חיו"ד ס' ס"ז והנה כאשר עיינתי שם ראיתי שזה דבר פשוט שם שא"י לומר הריני כאלו התקבלתי רק אם באמת מוחל אבל לא כשאינם רוצים למחול הרי הוא רק הערמה על החרם ול"מ שוב הערמה ובפרט דבר שאינם רוצים והם רוצים שיתן להם ואיך שייך הריני כאלו התקבלתי וגם מ"ש שתלוי במחלוקת הרא"ש והרשב"א במי שנשבע לפרוע עד הזמן אם חייב לשלם כשעבר הזמן אם לא יתבענו והאריך בזה והנה לפענ"ד אינו ענין לכאן דמלבד שגם בזה נחלק הסמ"ע עם הט"ז ודעת הט"ז דחומר השבוע' מחייבו בלא תביע' ובאמת נראה שהרשב"א והרא"ש כל אחד מיקל בחד צד ומחמיר בחד צד והקולא והחומרא מקושר כל אחד לפי שיטתו דלהרא"ש דאין השבועה מחייבו אחרי שעבר על השבועה רק שהחיוב בעצמותו נמשך עליו א"כ כל שהוא מחמת הלואתו שוב כל שלא תבעו אינו עובר עליו אבל להרשב"א דמצד השבועה חייב א"כ ל"צ שיתבענו דהשבועה מחייבו אף שלא יתבענו וע' בשו"ת הריב"ש ס' שד"מ הובא בב"י חו"מ סוף ס' ע"ה אף גם דלפע"ד בכאן כ"ע מודה דע"כ לא כתב הרא"ש דלאחר הזמן אינו חייב כל שלא יתבענו זה בסתם הלואה אבל כל שתלאו החיוב באדם אחר כמו בנ"ד שתלאו החיוב בהשו"ב שאסור להם לשחוט כ"ז שלא יסלק החוב שהתחייב עצמו א"כ א"צ לתבוע והלא הוא תבוע ועומד שהשו"ב לא ישחטו אם לא יסלק וז"ב ובאמת מה שכתב הסמ"ע דאין עליו חיוב השבוע' רק אם יתבענו לפע"ד גם זה תלוי בזה כיון שאין עלי' חומר השבועה רק טרם שעבר הזמן שקצב א"כ השבועה תלוי ועומד רק עד הזמן ההוא וכל שלא תבעו בזמן ההוא לקיים שבועתו לא עבר על שבועתו אבל להרשב"א דחיוב השבועה הוא תמיד עלי' מה צריך לתבוע הא השבועה הוי כתביעה דהוא צריך לתבוע את עצמו לסלק מעליו חיוב השבועה וז"נ ברור. ובזה נ"ל מה שהביא מעלתו דברי שו"ת הרשב"א הובא ביתה יוסף אהע"ז ס' ל"ח במ"ש הרשב"א שאם הלשון מדוקדק שאם ימאן ומשמע סירוב ע"ש ומשמע אם לא כתב לשון מיאון חייב אף בלא תביעה ואף בלא שבועה ותמה מע"ל על כולם שלא ראו דברי הרשב"א הלז וביותר על העבוה"ג ס' ז' שכתב בפשיטות כהרא"ש ולא הזכיר מדברי הרשב"א הלז ולפמ"ש א"ש דכל שמושלש השט"ח ביד השליש כמעשה שהובא שם א"כ א"צ לתבוע דהרי השט"ח מושלשים ביד השליש ע"ז ולמה לו לתבוע ומה שהביא מע"ל דברי הש"ג הובא בש"ך חו"מ ס' רל"ב ס"ק ב' דאם לא תבע המלוה אינו חייב לתת הנה הש"ך מסיים בצ"ע ובאמת הוא תימה דאיך אפשר לדון שבמתנה נתן לו כל שהלוה לו ומה בכך שלא תבעו אטו בשביל זה נתן לו במתנה וגדולה מזו מצינו במרדכי הובא בש"ע ס' ק"כ וס' קע"ו דבחילוף הדברים לא ישתנה החיוב והרי הוא בחיוב אונסין כמו שהי' ומכ"ש במה שלא אמר כלל ואיך אפשר לדון על דברים שבלב להפקיע החיוב והלא לא הוי רק דברים שבלב ועקצה"ח ס' סי' י"ב שהאריך בזה דל"מ מחילה בלב מכש"כ כאן שלא מחל לו רק שלא תבעו וע"כ דברי הש"ג ליתנייהו וחלילה לסמוך ע"ז ועכ"פ יהי' איך שיהי' פשיטא שכאן כיון שתלאו בהשו"ב א"צ תביעה וכן כ"מ שמשלישים השט"ח ביד שליש פשיטא שזה הוא התביעה ומ"ש שלא חל התקנה מפני שכתוב בהתקנה שאף אם ירצה לומר שיעמדו אתו למשפט אינם צריכים לעמוד עמו בדין וא"כ הוי התם נגד הד"ת ולא חל ומבואר ביו"ד ס' רכ"ח בש"ך ס"ק נ"ה קהל שעשו תקנה באיסור אין החרם חל וה"ה כאן במח"כ לא דבר נכונה דאטו מי שירצה לחייב עצמו שמחויב וא"צ לעמוד עמו בדין הוה נגד הד"ת חלילה לומר כן ואדרבה כל צרכי הקהלה צריכין לעשות כן שאל"כ הוי קדירה דבי שותפי' וע"כ עליו חיוב ברור וא"צ לעמוד עמו לדין וע' בחו"מ ס' כ"ו סעיף ג' ובסמ"ע שם ס"ק י"א ואף להט"ז החולק שם אבל כאן מה שהתנה שא"צ לעמוד עמו בפני הב"ד והוא חייב סתם אין שום מקום לומר שהוא נגד הד"ת וז"ב ופשוט ומ"ש כיון שלא נתבאר בה כתב הזמן המוגבל רק בתחלת השנה וכלשון ב"א גם ג' או ד' חדשים בשנה מיקרי תחלת השנה א"כ לא עבר על התקנת במח"כ זה דבר פשוט דתחלת השנה היינו בעת התחלת השנה למספרם שאל"כ אין גבולו וקץ ואחד יאמר שאף חמשה חדשים או ו' מקרי תחלת השנה ובפרט במה שהוא עסק הקהל זה וודאי הוי דבר המוגבל שאל"כ יוכל להשמט והוי קדירה דבי שותפי ומ"ש כיון שנתן הוואדיום קוויט הוי כמו שנשבע לפרוע והגיע הזמן בשבת דדי בנתינת המשכון ה"ה כאן. הנה פשיטא דזה דוקא שם שהגיע הזמן בשבת וא"א לתת מעות בשבת אבל כאן מחויב לשלם במזומן כמ"ש שמחויב לתת סך ש"י רמ"כ ואיך אפשר לסלק בוואדיום קוויט שזה צריך לדין עמו ומי ומי המדיינים ובפרט בעסקי הקהל זה ודאי לא מקרי פרעון וגם הוואדיום קוויט לא יחזירו לו בתחלת השנה וא"כ אינו מקיים כפי השוואה וכמ"ש מע"ל בעצמו וגם הרי צריך ליסע עמו לשם ואיך יתקיים החיוב כשצריך לבוא לדינא ודיינא ומ"ש מעלתו שהרי הוא נתן מעות מה שהלוה לו השו"ב אף שנאמ' הקהל החזיר להשו"ב אבל הוא כבר קיים תמהני וכי פריקא לסכנתא והלא הדבר מסר ללב ונודע שלא הי' הלואה גמורה ולא הי' רק לפנים וע"כ הדבר ברור שאיסור הי' להשוחטים לשחוט עד שיתן מעות מזומן סך ש"י רמ"כ לנאמן הקהל ואם לא עשה כן עבר על התקנת והשו"ב עברו ג"כ על החרם ואף שאינם נפסלין כיון שמע"ל התיר להם והם חשבו שבדין התיר אבל האמת לא קיים התקנה ואסור להם לשחוט עד שיסלק במזומן ויסעו להרב לומר להם הפס"ד וגם זה אינו כתוב בכתב התקנה רק שע"פ דברו כן אבל בתקנה מבואר שמחויב לתת סך ש"י רמ"כ ואז מותרים השוחטים לשחוט והנה יש לי עוד אריכות דברים בכל מ"ש מעלתו אבל אין הזמן מסכים גם שלא יאמר מעלתו בתר דידי אזיל מר ע"כ די במ"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף