שו"ת פרי השדה/ד/פד
|
< הקודם · הבא > |
שוכ"ט וחיים וברכה לכבוד אהובי חביבי הרב הגדול המפורסם חכו ממתקים מצא ברכת ד' עמק החרוץ צדיק תמים וכו', כש"ת מו"ה יצחק ווייס נ"י אב"ד בק"ק קארעלבורג יע"א:
א') יקרת מכתבו הגיעני במה שמסופק במי שכבר הדליק בביתו נר חנוכה ואח"כ בא לביהכנ"ס ושם לא הדליקו עדיין (ומשכחת לה גם בע"ש שכל אדם מדליק בביתו קודם הלילה) ומכבדים אותו במצוות הדלקת נ"ח אם יכול לברך כיון שכבר הדליק בביתו, ומעכ"ה נ"י הביא הרבה ראיות דכיון דהדלקה בביהכנ"ס הוא משום פרסום ניסא טפי כמ"ש הריב"ש סימן קי"א והובא בש"ע או"ח סימן תרע"א סעיף ז' וכיון דהוי פרסום טפי שפיר יכול לברך שנית, ואחד מן הראיות שהביא היא ממה דקייל"ן בשו"ע סימן קל"ט סעיף ח' דאפילו אם קראוהו לתורה תיכף אחר שברך ברכת התורה מ"מ יכול לברך כשעולה לתורה משום דתקנו משום כבוד התורה לקרות בצבור, וה"נ כל שיש פרסום ניסא טפי בביהכנ"ס שפיר יכול לברך שנית, ויש עוד סמך לזה ממה דקיל"ן באו"ח סימן ק"ז דמשום איזה חידוש יכול להתפלל שנית בתורת נדבה וה"נ מה שיש פרסום נס טפי הוי כמו חידוש ויכול לחזור ולברך, ולבי אומר לי שהמחבר עצמו הבליע הך דין במתק לשונו שאפילו אם כבר הדליק יכול לחזור ולברך בביהכנ"ס שהרי כתב שם בסימן תרע"א וז"ל: ומדליקין ומברכין (כלומר בביהכנ"ס) משום פרסומי ניסא עכ"ל, וילד"ק מהו זה שאמר ומדליקין ומברכין הא כל הברכות מברך עובר לעשייתן והיה לו לומר מברכין ומדליקין, ועיין סימן תרע"ו דכל הברכות מברך קודם הדלקה אלא אגב אורחא השמיענו המחבר במ"ש מדליקין ומברכין דאפילו מי שכבר הדליק בביתו מ"מ יוכל לברך אח"כ בבית הכנסת ג"כ, ואפילו אם לא היה כוונת המחבר לזה הדין ממש מ"מ ידוע שכל דבריו נאמרו ברוח הקדש (ורמזתי ע"ז בהקדמה לספר תבואות השדה ח"ג) ורוח הקודש הופיע בדברי קדשו שאפילו מי שכבר הדליק בביתו יוכל לברך בבית הכנסת, וכיון שיש להוכיח כן להלכה משאר מקומות ג"כ לא נפלאת היא להעמיס כן בלשון המחבר ג"כ, וכמה שהערתי ג"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב סימן ע' מדברי הרמ"א סימן תרע"ז סעיף ג' דיוכל לברך אפילו על מה שמחמיר להיות מן המהדרין (ובשו"ת פרי השדה שם נפל טעות הדפוס שמציון סימן תקע"ו וצ"ל סי תרע"ז) ומעכה"ר נ"י הביא ג"כ דברי ולא נפלאת ממנו, ודוק, - ואגב אורחא יש להטמין ברמז מה שתקנו בחנוכה להיות מהדרין מן המהדרין וכבר עמד על זה בספר בני יששכר [ועיי' וילקט יוסף חלק ט"ז סימן ס'] ולע"ד יש עוד מקום לומר כיון דשני פעמים הדר בגימטריא זית עם הכולל, והנס נעשה בשמן זית וזכות התורה שנמשלה לזית גרם הנס, משו"ה מצאו חכמים מקום לתקן הידור מצוה ביותר מהדרין מן המהדרין שני פעמים הדר, וכל פטפוטי בושין בר מפטפוטי דאורייתא הדר היא לכל חסידיו [ומה שמפקפק בשו"ת ח"צ סימן פ"ח על עיקר הברכה בביהכנ"ס כבר נהגו העולם דלא כוותיה]:
ב') ומה שהעיר למה אין מכבדין אורח בהדלקת נר חנוכה כיון דלדעת הכלבו הוא להוציא האורחים ? לזה י"ל בפשוטו כיון דלאו כל אורח בקי להדליק, ויש שאינו יודע בין ימינו לשמאלו, אם יתחיל בימין או בשמאל, ומשום שלא לבייש מי שאינו יודע לא הנהיגו בזה לכבד אורח, ואולי זה הטעם יספיק ג"כ מה שאין מכבדין כהן להדליק, משא"כ בברכה על התורה זה כל אדם בקי, ובשו"ת פרי השדה ח"ג סי' ס"ח ד"ה ובעיקרא דהך מילתא כתבתי איזה כללים בעניין דשלא לבייש מי שאין לו עי"ש, והנה מה שאין מכבדין כהן בהדלקת נ"ח כבר העיר כה"ג המג"א סימן ר"א ס"ק ד' באיזה עניינים שאין נזהרין לכבד כהן עי"ש, ובספר שדי חמד בכללים מערכת אות ו' כלל כ"ט הביא איזה פוסקים דוקדשתו היא רק אסמכתא עכ"פ י"ל בדבר דלא שכיח כ"כ כמו קריאת התורה לא נהגו לכבד כהן ומשו"ה תקנו הדלקת נ"ח שיהיה מסדר התפלה ושייך לחזן, ומדברי הריב"ש נראה ג"כ שהיה תקנת קדמונים שהיה שייך לחזן, שבסימן קי"א בסוף השאלה כתב וז"ל ובקשתי וחפשתי טענה להציל החזן מברכה זו עי"ש, הרי שהיה המנהג פשוט אצלם שהיא מסדר התפלה ושייך לחזן, ומצינו ג"כ שאפילו בקריאת התורה בדבר שאינו שכיח לא היו מכבדים הכהן כגון בחתן בראשית כמה שכבר האריך בזה במהריק"ו שורש ט' עי"ש והובא ג"כ במג"א סימן קל"ה ס"ק זי"ן עי"ש, וזהו פשוט:
ג') [צריך להשלים...]